אני מרגיש שזה יצא די טריגרי אז אני מדרג את זה R.
מניח שטריגר דיכאון, הקאה ודימוי עצמי ❤ אם הדירוג קל מדי בבקשה תעירו לי ואשנה אותו.
==============
הוא פותח אותי חמש פעמים ביממה, שלוש בבוקר, אחד אחרי הצהריים ואחד בערב.
הוא פותח אותי כדי לראות אם הוא השתנה מאז הלילה של אתמול, התבגר או שהשיער שלו והעור שלו נראים זוהרים ויפים מתמיד, לראות אם אידיאל המראה שלו יגיע למימוש ביום או שלב מסוים.
הוא פותח אותי ומסתכל שעתיים במינימום על הגוף שלו במראה, בודק את המרקם של העור שלו, את השיער שלו והפצעונים, מותח את הלחיים ואת התנוך ומחייך חיוך מלא שיניים כדי לראות אם משהו השתנה.
הוא פותח אותי ומרפרף בתוכי ונוגע בכל בד שתלוי על קולב או נמצא במגירה, לפחות רבע שעה של רפרוף עד שהוא מוצא את הסטייל היומי שלו, ואז מודד ומסתכל על עצמו דרכי מכל זווית - לראות שהוא לא נראה מחריד עד כדי כך היום.
הוא פותח אותי ומעיף את הבגדים שלבש לכל פינה בחדר, נכנס תחתיי בחלל הריק מתחת לקולבים ונסגר בארון, תופס את הבגדים באגרסיביות ומוחה בהם דמעות בחשיכה.
הוא פותח אותי ויוצא ונשען עליי ושומע מוסיקה עם חולצה רנדומלית שספג אותה היום בדמעות ובכאב שלו, נאחז בחוזקה בחולצה וצורח לתוכה בשקט - כדי שאמא ואבא לא ישמעו, צורח בצרחה שלא מספקת אותו, מתחיל לרעוד עליי משילוב של כעס וכאב ולבסוף פותח אותי וזורק את החולצה המשומת. לא סוגר אותי. נותן לי לצפות בו ישן וסופג את הכרית שלו בדמעות, תופס אותה בשנאה ומתחיל לאכול אותה באיטיות, מנסה לקרוע אותה ולצלק אותה ולשחוט את הנשמה שהוא המציא לה - ולא מצליח שוב ושוב. מרגיש תסכול שוב ושוב. הולך לישון אחרי שהכריח את עצמו להקיא שוב ושוב. וקם, פותח אותי חמש פעמים ביממה וחוזר על כל התהליכים שוב ושוב.
ואם רק יכולתי להגיד מילים, לייצג בעזרת מכנסיים גרביים חולצות או תחתונים או לשים לו שם פתקים מבד או שמיכה שידע שהוא לא לבד - אם רק יכולתי להגיד כמה שהוא יפה לדעתי וכמה שאני אוהבת את איך שהוא נראה, איך שהסטייל שלו מעורר בי השראה וכמה שאני רוצה לתת לו נחמה כשהוא סוגר את עצמו בתוכי, ורק אם היו לי זרועות הייתי נותנת לו חיבוק, ומציירת על המראה שלי לב, מנסה לתת לו את נקודת המבט שלי שבכל יום בכל פעם שהוא פותח אותי אני לא רואה מכוער עצוב ובעייתי, אני לא רואה פגמים - אני לא משקפת פגמים, אני משקפת יופי. והוא, ואתה - אתה האדם הכי יפה שראיתי בחיי.