משפחת הספרים

ליבי!
מה קורה?

בסדר
ואיך איתך

מצויין!

אצלי סבבה

נהדר!

אני עצבנית

מה קרה?

מה קרה?

ילדה שחשבתי שהישתנתה קראה לחברה שלי מטומטמת ועוד דברים כאלה

שלום!
מי פה??


אה וגם רציתי לשאול:
מותר לפרסם כאן סיפורים קצרים כאלה, נגיד 1000 מילים כזה, שלא קשורים לנושא ספציפי?

מה קרה?

ילדה שחשבתי שהישתנתה קראה לחברה שלי מטומטמת ועוד דברים כאלה

איזה מעצבן!

ברור!

יאי!

מה קרה?

ילדה שחשבתי שהישתנתה קראה לחברה שלי מטומטמת ועוד דברים כאלה

איזה מעצבן!

נכון!

טוב אז היוש לכם, אני בדיוק סיימתי להקליד את הסיפור.
אני רק רוצה לומר שרוב הדברים שאני כותבת, וגם רוב הפאנפיקים, מתבססים על סיפורים אמיתיים, דברים שקרו לי.
אבל כמובן שאני משנה:
1. שמות, כמובן.
2. אבל גם את הסיפורים. אני משנה אותם כך שהאירועים משתלשלים לפי מה שאני הייתי רוצה. טוב אז קבלו את הסיפור של היום, משהו בין PG ל- pg13 אז זהו חפרתי מספיק. תהנו!!



ענבר עמדה מול מראה בשירותים וחיכתה לחברה שחר שתצא מהתא כשתסיים ללבוש את בגד הים שלה. הם היו במסיבת בריכה. השעה היתה רבע לעשר, וענבר תהתה איך זה יהיה להיכנס למים בקור כזה. היא עצמה כבר היתה לבושה בבגד הים שלה, אבל בינתיים זרקה על עצמה סוודר גדול בצבע בורדו. מתוך המראה ניבטה אליה נערה יפה בעלת עיניים חומות, שיער בצבע נחושת – שכעת היה קלוע בשלל צמות – ועור שזוף. היא בחרה ללבוש בגד ים לבן (כדי שידגיש את השיזוף שלה) אמנם ביקיני אבל לא חשוף בכלל, שמאוד החמיא לה. ענבר החליטה שבזמן שהיא מחכה, היא יכולה להתחמם קצת. היא התחילה לעשות סקווטים, גם כדי לחמם את עצמה, וגם כדי (אף שאם תשאלו אותה היא תכחיש זאת בכל תוקף) לחטב את עצמה עוד קצת, אף שידעה שזה לא באמת יעזור.
המסיבה היתה בעצם מסיבת בת מצווה. אתם בוודאי שואלים, אם כך, מה נערה בת חמש עשרה עושה שם. יואל, אחיה של בת המצווה לירן, הזמין את ענבר ועוד כמה חברים שלו. רק חברים בנים, חוץ ממנה, למעשה. שחר היא חברה של לירן ואחותו של תומר, אחד החברים של יואל, אבל היא וענבר הסתדרו טוב מאוד ביניהן, על אף שהיה ביניהן הפרש של שלוש שנים.
"נו מה, שחר, את יוצאת או מה?" שאלה ענבר. "כן, רק שניה, אני קצת מסתבכת עם הבגד-ים... תוכלי לעזור לי?" שאל קולה של שחר. "בטח," אמרה ענבר ונכנסה לעזור עם הכתפיות המסובכות.
***
ענבר ושחר יצאו אל אוויר הלילה הצונן, חולפות על פני עוד אנשים שהיו בדרך למלתחות ('המאוד נקיות דווקא' חשבה לעצמה ענבר). בדרך לבריכה הן פגשו גם את תומר אח של שחר. "לא אמרת שהפעם תהיה בלי החולצה של הבגד ים?" שאלה שחר בקול רם. תומר רק השפיל את מבטו וחלף על פניהן בשתיקה. "למה היית חייבת לצעוק את זה?" שאלה ענבר את שחר. "הוא דיבר על זה המון בבית, שהפעם הוא כן יוריד את החולצה, למרות שהוא אף פעם לא עושה את זה." היא הסבירה, "אני חושבת שהוא התכוון להרשים אותך, אבל עכשיו אולי הוא התחרט כי אין לו מספיק אומץ!"
האמת שענבר חשדה כבר זמן מה במבטים שלו, אבל לא חשבה שזה... ככה.
הבריכה עדיין היתה סגורה, המציל\דיג'יי (ענבר לא יכלה להצביע בוודאות) רק אמר כל הזמן: "עוד שתי דקות לפתיחה!" או "עוד רגע פותחים!" וכו'. כעבור זמן מה, הורשתה הכניסה למים – וענבר ושחר הורידו מעליהן את הסוודרים. הן הלכו לעבר הבריכה אבל אז אחת החברות של לירן (מתוך עשרות בני 12) צעקה משהו ואותתה בידה לשחר להצטרף אליה ואל עוד כמה חברות. "נתראה," אמרה שחר לענבר. ענבר הביטה בשחר הולכת ופתאום הבינה שבעצם אין לה עם מי להיות. אם ימצאו אותה בחברת ילדים בני שתיים עשרה... היא העדיפה לא לחשוב על זה. יואל והחברים שלו – גם לא באים בחשבון. האמת שענבר לא ממש הבינה למה בכלל הזמינו אותה. לא היו לה שם חברים – חוץ משחר, אבל היא בכלל לא באותה שכבת גיל כמוה. ואם כבר מדברים על שכבת גיל...
את תומר היא בקושי הכירה – הם היו באותה הכיתה (מדעית) אבל הם לא באמת דיברו ביניהם.
גם יואל היה איתם באותה כיתה, אבל את השאר – גיא ושי – היא הכירה רק בשמותיהם, וגם ידעה שהם בהתמחות רובוטיקה, וזהו. אה כן, שי גם היה יחד איתה בשיעורי רוסית, ושאר הבנים היו בערבית. ענבר אמרה לעצמה שהיא נראית מטומטמת, עומדת ככה מחוץ למים. היא התחילה להתקרב לאיזור בו שחו צפו במקום בני גילה בצמוד לדופן הבריכה ודיברו.
תומר היה היחיד שהיתה לו חולצה, יואל היה קטן ורזה כתמיד, זרועותיו דקיקות. גיא היה רחב כתפיים אבל גם לא משהו. לשי, לעומת זאת, היתה סיבה מוצדקת להיות בלי חולצה. 'מוצדקת בהחלט.' חשבה לעצמה ענבר. שי היה הראשון שהבחין בה. הוא הושיט את לה את ידו, עוזר לה להיכנס לבריכה כמו ג'נטלמן. ענבר חשבה שזה מטומטם ונכנסה בכוחות עצמה, כאילו דא.
***
ענבר שחתה לה בנינוחות (היא כבר לא היתה עם הבנים כי לא היה להם על מה לדבר) כשלפתע מישהו התיז עליה מים. רגע לאחר מכן הבינה שנכלאה לתוך איזור מלחמת מים. פאק. הבנים השפריצו אחד על השני מים, וגם עליה מדי פעם. 'איך הם מעזים..!' היא חשבה לעצמה והצטרפה למלחמה. לאחר דקה או שתיים, כשנרגעו הרוחות, שי החליט לפתע שהוא עושה עכשיו 20 בריכות. 'הוא רק נראה כזה שחצן או שהוא באמת כזה?' הקניטה אותו ענבר, בתוך ראשה כמובן. יואל, גיא ותומר הלכו לעמוקים, וענבר נשארה בגובה של מטר שבעים. היא נורא אהבה לצוף על פני המים בעמידה, לקחת אוויר, לשקוע סנטימטרים אחדים, לגעת ברצפה ברגליה, ואז לצוף בחזרה מעל פני המים, בעודה נדחפת כלפי מעלה מן הרצפה. היא ידעה שזה אולי נראה מוזר מהצד, לקפץ ככה מעלה מטה, אבל זה היה כיף.
בעוד שי עושה את הבריכה המי-יודע-כמה, הוא התחכך בטעות בענבר בעודה שוקעת כלפי מטה, עוצמת את עיניה ומתרכזת כל כולה בתחושה הנעימה של "מעלה-מטה". רק אחרי שחלף והמשיך, ענבר עלתה מעל פני המים וקלטה שפניה בוערות – ומיד הכניסה את ראשה למים שוב, לפני שמישהו יראה. כשהוא חלף על פניה שוב, היא הושיטה אליו יד, מתחת למים, כדי שיתן לה כיף. היא חשבה שהוא לא ישים לב וימשיך לשחות אבל היא טעתה. הוא לא "יבש אותה" מה שנקרא. ('אירוני.', חשבה לעצמה ענבר וגיחכה לעצמה על משחק המילים. ידו של שי, שהיתה אמורה לחלוף על ידה, השתהתה שם עוד כמה רגעים. ענבר משכה את ידה בחזרה אליה. היה נדמה לה שהיא מביטה בשי באמת בפעם הראשונה. עיניו כחולות חודרות, שערו הכהה מטפטף עכשיו על פניו, אצבעותיו מסיטות את שערו אחורה, ידיו לוחצות על כתפיה של ענבר. היא בקושי הספיקה לקחת אוויר והוא שקע ביחד איתה לקרקעית הבריכה. הם עמדו כך אחד מול השני, מביטים זה בעיניה של זו. חום מול כחול. כחול מול חום. בועות עולות מנחיריהם, מתערבלות, וצפות אל על. ולפני שענבר הבינה מה קורה, שי אחז בעדינות במרפקיה וקירב אותה לנשיקה. ענבר עלתה וצפה למעלה, גומעת אוויר ומנסה להסדיר את נשימתה. שי עלה אחריה.
רק ראשיהם צפו מעל המים, גופם נותר עדיין מתחתם. ענבר חייכה אל שי חיוך קלוש. היא רצתה לאחוז בכתפיו, לגרור אותו שוב למטה, אבל היא קלטה מישהו מרוחק שהסתכל עליהם. היא עמדה לפצות את פיה אבל לא הספיקה – שי שוב משך אותה למטה. הוא עצמו לא ראה דבר כי המתבונן היה מאחורי גבו. ענבר החליטה להניח לזה בינתיים ולהתרכז במה שקורה מולה. שי עטף אותה בזרועותיו והניח ידיו על גבה התחתון, מקרב אותה אליו. ענבר הביטה בפנים היפות שמולה, כמו רואה אותו באמת בפעם הראשונה, שוזרת את אצבעותיה בשערו שהתערבל סביב ראשו. היא נהנתה מהקרבה שלו אליה, רצתה שזה ימשך כך לנצח אך שוב נגמר לה האוויר. היא רפרפה נשיקה על שפתיו ועלתה מעל המים.
היא הבחינה בדמות שהתבוננה בהם קודם, מתרחקת במהירות. הוא כבר היה מחוץ למים, צועד צעד מהיר אל המלתחות. פניו מנסות להישאר אדישות אך ענבר הספיקה לקלוט שני פסים שקופים על לחיו.

הסוף!!
תגובות בבקשה, ותאוריות כמובן! אני אוהבת כשאנשים מעלים תאוריות וכמובן שגם אני אישית אוהבת להעלות תאוריות.
(אם לרגע חשבתם שהחיים שלי באמת כל כך מעניינים אז לא, הם לא, אבל המסיבה באמת היתה כיפית :) )

אין אף הנהלה גבוהה שיכולים להקפיץ לי את המ"ת ואוף

באסה

היי קס! את רוצה להצטרף למשפחה?
ואני חייבת להגיד, המ"ת שלך מדהים! מבאס שלא נרשמו אליו עדיין מספיק...

נועם, הסיפור מדהים! יש לי שתי הערות בונות (תודה לאל שסוף סוף עלו לי לראש). אחד, שמת המון סוגריים. בצורת כתיבה כזאת אני לא חושבת שזה יפה, זה די מוריד את הרמה של הקטע.

הקו כאן גם קצת הורס.
מלבד זאת ממש אהבתי אותו, למרות שלא הבנתי הכול לחלוטין... אני מנסה להחליט כמה ספרים יתאימו כתמורה לקטע זה.

הקו כאן גם קצת הורס.
מלבד זאת ממש אהבתי אותו, למרות שלא הבנתי הכול לחלוטין... אני מנסה להחליט כמה ספרים יתאימו כתמורה לקטע זה.

סבבה חחח תודה שאמרת אני אשים לב לזה בפעמים הבאות.
ואיזה קטעים לא הבנת??

פשוט לא הבנתי. למה שהדמות תבכה, איזו דמות בכתה, מי זה שי, למה היא באה ליום הולדת...