בבואה||ריין

אז ניסיתי
---
הנער מסתכל במראה. מפלצת מחזירה לו מבט.
"היי." הוא אומר בקושי רב. קולו רועד והוא מתקשה לעמוד יציב. ידיו תופסות בכיור בשביל תמיכה.
המפלצת לא עונה. מבטה מטייל על גופו של הנער. הצלעות הבולטות, השריטות הכואבות, העיניים האדומות. הוא מצתמרר ומרגיש חשוף מתמיד. הוא בולע רוק והמפלצת פותחת את פיה. "אני רואה שחזרת לבכות במקלחת."
הוא ידע שהיא תציין את זה, אבל זה לא ריכך את המכה. הוא מנסה לעצור יבבה שמאיימת להיפלט מגרונו.
המפלצת מתעלמת מהצליל מעורר הרחמים. עיניה תופסות את מבטו של הנער, והוא טובע בשתי התהומות חסרות הרגש באישוניה.
"למה?" היא שואלת. "למה אתה עושה את זה?"
כמובן שהיא לא תבין, הנער חושב לעצמו. המפלצת נמצאת איתו הרבה זמן, אבל היא מעולם לא הבינה את מה שקורה סביבה. הוא נושם נשימה עמוקה, מרגיש את חזהו עולה.
"רע לי." הוא עונה בפשטות. "זה נוח לבכות פה. רק שנינו פה, אף אחד נוסף."
הבעת פניה לא משתנה, אבל שפתיה נפערות מעט. הנער יודע מה היא עומדת לשאול, והמשיך.
"את הרגעים האלה אני צריך לשמור לעצמי. אסור לאף אחד לראות אותנו ככה."
"למה?" המפלצת שואלת, אבל הפעם הנער לא עונה. הוא פותח את הברז ושוטף את פניו במים קרים, המפלצת מחקה את תנועותיו. הם מרימים את השיער הכהה שלרוב נכנס לעיניהם ובודקים שהן לא אדומות מדי לפני שהם פותחים את הדלת.
"הכול יסתדר בסוף." אומר הנער בהבעה נחושה.
"שקרן."
הוא מפנה אל הבבואה שלו אצבע שלישית לפי שהוא יוצא החוצה. הדלת נטרקת מאחוריו.

ממש יפה!

הייהיי!
האמת, ממש שמחה לראות שוב קטע שלך, אני מאוד אוהבת את סגנון הכתיבה שלך ויש לי ת"ב קצר!
נתחיל מקצת הערות:

הצורה הנכונה היא מצטמרר, בגלל זה בניין התפעל ויש פה הִדָּמות. (לא סגורה על הניקוד של הד', העיקר שיהיה שם דגש חזק :>)

האמת, המשפט הזה מרגיש לי טיפה לא הגיוני – נראה שהנער לא כל כך סומך על המפלצת ודי חרד ממנה, אך עדיין בוחר לבכות מולה במקום למשל לבכות בחדר שלו, שם אין מראה שתגרום למפלצת להביט בו.


את הסיום ממש אהבתי, הוא מחזק את הקונפליקט בין הנער למפלצת ואין לי כל כך איך להסביר את זה יותר אבל וואו, אני לא חושבת שהייתי חושבת על סיום כזה בעצמי.

ועכשיו להערות כלליות.
ממש ממש אהבתי את הקטע. הוא לא ארוך מדי וממש לא משעמם, התעניינתי בקשר בין הנער למפלצת ובכללי בקו העלילה הלא ארוך מדי אך עדיין מתאר משהו ארוך טווח.
אפשר גם בקלות להזדהות עם הנער וגם עם המפלצת, כי שניהם נמצאים בכולנו.

בקיצור, תמשיכי לכתוב, יש לך כישרון ענקי ושווה ממש לנצל אותו, וכל הכבוד! :))