סיפורם של מייק, לילי, קים, שון ובן // איתמר

[Dolphin]

מייק, לילי, קים, שון ובן חצו את המסדרון כאילו בית הספר היה שייך לאבא שלהם.
והאמת שזה לא היה רחוק מהמציאות.
מייק מת'יוס היה הבן של מנהל התיכון ע"ש ברק אובמה, נשיא שמלך על ארצות הברית לפני שנים רבות.
תיכון אובמה היה שייך למייק ולחבריו המיוחסים, באותה מידה שהוא היה שייך למנהל בית הספר.
היו להם את המפתחות לכל החדרים בתיכון, היה להם כרטיס הרשאה לעקיפה בתור לאוכל של הקפיטריה, והיה להם שולחן VIP עם מזגן ומפיות מהודרות.
מייק, לילי, קים, שון ובן היו שליטי בית הספר, ואיש לא היה יכול לעצור אותם.
"אז מה עושים היום?" שאל קים, את חבריו, מייק, לילי, שון ובן כשהם ישבו סביב שולחן הVIP שלהם.
"תמיד אפשר להטיח על מישהו כף של אורז מנצנץ ולצפות בהנאה במלחמה שמתחילה להתחולל מול העיניים שלנו כי הוא צריך להאשים מישהו בזה ואותנו אף פעם אי אפשר להאשים," הציעה לילי למייק, קים, שון ובן.
"אבל בא לי לשבור שגרה לשם שינוי!" מחה שון בפני חבריו לשולחן, מייק, לילי, קים ובן.
"אז מה אתה רוצה שנעשה? נזרוק את צרור המפתחות שפותח את כל החדרים השווים בבית הספר למרכז הקפיטריה ונצפה בהמולה הפראית של תלמידים משתוללים שמנסים להשיג את הפרס הנכסף?" העלה בן הצעה.
מייק, לילי, קים ושון בהו בו בהערצה. אפילו בן הסתכל על עצמו.
"אני חשבתי על הרעיון," אמר בן בסיפוק. "אז אני זורק את המפתחות."
מייק מת'יוס הושיט לו את המפתחות הנוצצים. בן סובב את מחזיק המפתחות באצבעות, הרים את ידו בקשת וזרק את צרור אל מרכז האולם. כמה דקות אחר כך, כל מה שנשאר מהקפיטריה היה שולחן VIP עם חמישה ילדים שצוחקים בפראות, וחורבות של מה שהיה פעם חדר אוכל מטונף של תיכון טיפוסי.

הסוף.

----------------------------------------------------------------------------------------------------------------

עונה לאתגר "לכתוב קטע על תיכוניסטים עם השמות: מייק, לילי, קים, שון ובן", למי שאיכשהו פיספס את זה.

[Inevitable]

זה מצחיק, במיוחד המשפט האחרון, אבל אם תרשה לי לתת ביקורת בונה הקטע היה יכול להיות יותר סיפורי, כלומר עם יותר עלילה.

[Dolphin]

אמממ... רציתי שזה יהיה יותר בכיוון של קטע קצר וחמדמד, ולא משהו רציני עם עלילה.
אולי מתישהו אני אעבוד פה על יצירה עלילתית באמת. בכל מקרה, תודה רוני!