האתר והפורומים  ·   מדיה  ·   הספרים  ·   הדמויות  ·   הסרטים  ·   השחקנים  ·   שונות

ברוך הבא, אורח ( התחבר | הירשם )

0 חרמשים
פורומיםפאנפיקיםHPlanetהאנציקלופדיהמערכת הדו-קרבהוגסמיד

מממנים


חוקי הפורום 


 
הגב לנושא זה פרסם נושא חדש פרסם סקר

 משחק מילים || נגה, נכתב במסגרת NaNoWriMo
פורסם ב: Nov 16 2020, 19:48 PM
צטט הודעה




קוסם מתקדם
******

פרטי משתמש
קבוצה: גריפינדור
הודעות: 7673
חרמשים: 100
מגדר:female
משתמש מספר: 71678
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 13.04.2020


❃משחק מילים❃

© כל זכויות היוצרים על הסיפור "משחק מילים" שייכים לי - נגה, וחל איסור להשתמש בו בכל צורה שהיא. אם אני אגלה יצירה עוקבת מכל סוג שהוא (פאנפיק, סדרה בת, סדרת המשך, סיפור המשך וכו'), שהאישור עליה לא ניתן/לא באמת ניתן ממני, אפנה, קודם כל, להנהלת האתר המדובר, ואם זה יימשך אפנה לגורמים מעט יותר סמכותיים. אין לשכפל, לצלם, להעתיק, להקליט, לתרגם, לאחסן במאגר מידע, לשדר או לקלוט בכל דרך או אמצעי אלקטרוני, אופטי או מכני אחר כל חלק שהוא מהחומר שבסיפור זה. שימוש מסחרי מכל סוג בחומר הכלול בסיפור זה אסור בהחלט, אלא ברשות מפורשת בכתב מהכותבת- אני. ©




❃שם הסיפור: אל תספרי.
❃שם הכותבת: נגה.
❃ז'אנר: פנטזיה, מתח.
❃דירוג: PG13 מבחינת המיניות, מבחינת האלימות R, יתכן שיעלה בהמשך ל-Nc17.
❃הערות: הסיפור נכתב במהלך פעילות חודש הכתיבה הלאומי ותאריך סיומו המשוער הינו 14.12.
נוסף על כך, חשוב לדעת שהפרטים הכתובים כאן הם הפרטים הכללים של הסיפור, והפרטים שכתובים מתחת למספר הפרק הינם הפרטים הספצפים של אותו הפרק.
חשוב לדעת: האורך הוא מספר המילים.
❃תודות: כמובן ללילי ולדלפי שיצרו את הפעילות המקסימה הזאת.
❃קישורים: לחיץ



תקציר
[אורך: 233]

ליז ואנני, שתי נערות סטנדרטיות, באו שניהן מעולמות שונים, בינהם הונח חוצץ לפני שנים. אף על פי ששניהן נראות נורמליות, אף אחת מהן לא דומה במקצת לשאר הנערים בני גילה. אף אחד מהן לא יודעת את סודתה של שניה, וכל אחת בטוחה שסודה שמור ומוצפן תחת הכרית. רק בלילה, לפעמים, הן מעיזות להרים את הסדינים ולחזור לעבר. אך כשהחומות מתרסקות והסודות מתגלים אין עליהן אלא לעשות כל שיוכלו כדי להגן על עצמם ועל קרוביהם, גם אם זה אומר להרוג.

פול וג'יימי, שני נערים אשר גדולים בשנתיים מליז ואנני ואינם מודעים לפלא המתרחש סביבם, ידועים כחברים טובים מאד. כל דבר הם עושים ביחד, לכל מקום הולכים ביחד. אבל לפעמים חברות היא דבר אפל יותר מזה...

קלאוז שמור היטב במקום כלאו, תחת שמירה כבדה. אך סודותיו של הספר אשר כבר אינו נמצא בידו ממשיכים להתגלגל מדור לדור וקלאוז מגלה סוף סוף דרך לברוח לחיים חדשים וטובים יותר, הכול תלוי בגורם אחד מכריע.

האנה הבטיחה לעצמה שלעולם לא תחזור אל העניין הזה שוב. היא רק רוצה להגן על משפחתה וחבריה, זה מסוכן. יותר מדי מסוכן. החלטתה בלתי מעורערת ונראה היה שחייה חוזרים לשגרה, או לפחות למה שאפשר לקרוא שגרה, אבל כשהעבר הופך להווה והעתיד כבר אינו ברור, כאשר ליחשושים נשמעים מכל עבר וחשדות צפים בכל מקום, היא נשברת וחוזרת לסורה.

אותם מקרים שכביכול לא קשורים זה לזה, מתנגשים זה בזה בסיפור חיים ההופך עד מהרה להרפתקה גדולה, קסומה, מרתקת ומלאת הפתעות, שנגמרת בגילוי גורלי.



תוכן עניינים

תקציר [אורך: 233]
פרולוג [אורך: 847]



פרולוג
[אורך: 847]
❃דירוג: G מבחינת המיניות, מבחינת האלימות R
❃הערות: הפרטים האלה הם הפרטים הספציפים של הפרולוג
❃תודות:

אור צהבהב קלוש בקע ממנורת השולחן עשוית הפלסטיק שהונחה על שולחן העבודה וחדרה אך בקושי את האפלולית. הוילונות היו מוסתים והתריסים מוגפים, אבל בכל זאת היה נראה שרוח קפואה בוקעת מהם. כל הרהיטים בחדרי הקטן היו מכוסים בד לבן, ישן ושחוק, מלוכלכים באבק וטיח והשד יודעה מה עוד. שטיח הפרווה שהיה למעשה בצבע תכלת, אך באפלה נראה סגול, דיגדג את רגלי במעין ליטוף נעים, מחמם אותן גם אם רק במעט שערי. הכיסא המסותובב שעליו ישבתי היה קטן וצפוף מכדי להכיל את גופו של אדם ממוצע, ובכל זאת הצלחתי להידחק בו בגלל גופי הכחוש. נשמתי בכבדות בעת שעיני שבדרך כלל צבען היה איזמרגד- ירוק כהה, ונצבעו כעת בגון שהזכיר את צבע הדשא המצהיב לקראת הקיץ ואפור אכור, סרקו את שולחן העבודה. גושי טישו היו פזורים עליו בנדיבות, ורודים ולבנים, מקומטים לכדורים קטנים. מלבדם היו גם כמה דפים מקומטים רבים שפוזרו בערבוביה בין לבין, וחבילת דפים נוספת בקצה השולחן ועליה עט כחול עם מכסה פתוח. בערך במרכז השולחן, לצד מחברת שורות פתוחה שמולאה בקישקושים לא מובנים ובאותיות בכתב לא מובן, עמדה המנורה הקטנה, הדבר היחיד שמנע ממני לשקוע באפלה סופית, והתחילה כבר להבהב.
טעם חלודה מריר- מתוק מילא את פי וקרא את כל בלוטות הטעם שלי לזעוק במחאה, אך זה לא היה לי חשוב. שערי המרוט נשמט בחוזקה על פרצופי וכיסה כמעט לגמרי את עיני בשערות בלונדיניות שנראה היה שאפשר לתלוש אותם כמו שקוטפים פרחים. שפתי היו כל כך יבשות, כבר כמעט סדוקות, והן התחננו בפני שאלקק אותן. הרגשתי כיצד האף שלי דולף, ספק דם ספק נזלת, וכיצד החומר- שהיה חמים במיה מפתיעה מתחיל לגלוש על פרצופי. שלפתי בלי מחשבה עוד חתיכת טישו לבנה שכבר הייתה מקומטת מהחבילה הסגולה המכווצת שישבה כל כך בשולי השולחן שכמעט לא היה אפשר להבחין בה. קינחתי את אפי בקול יניקה שקט והשלכתי את הנייר בעלת דפוסי הפרחים אל השולחן בלי לטרוח לבדוק בכלל האם הוא פגע בו או החליק למטה, כמו שקרה לרבים לפניו.
המנורה הבהבה יותר בחוזקה, והאור נחלש עוד יותר. שיניתי תנוחה וניסיתי להשתדל להירגע, אבל זה לא היה פשוט בזמן שהדמעות כבר מילאו את עיני וכל פרצופי היה מקומט, ורטט מבכי אילם. לקחתי שאיפת אוויר עמוקה ופקדתי על עצמי להירגע שוב.
"לפחות תנסי," לחש קול ליד אוזני. הסתובבתי ולא ראיתי שום דבר. כנראה התחלי להזות. הסתובבתי והשתופפתי עוד יותר, ראשי מורכן ועיני מתרוצצות על פני הרצפה המכוסה למחצה חתיכות טישו ועל השטיח העבה הנעים, שרגלי משו ממנו ממש באותה שניה.
היה נדמה לי ששמעתי רעש גרירת רגלים על הרצפה המתנדנדת שמשמיעה חריקות מאחורי. בטח עוד הזיה. אך כדרכם של הזיות, היא נשמעה מציאותית כל כך עד שהרגשתי שאני מוכרחת לסובב את הראש ולבהות בדמותה של סבתי מנופפת לי לשלום.
היא נראתה בדיוק כפי שזכרתי אותה: הפאה החומה- אפורה שלה, חלקה ומסוגננת, ירדה על כתפיה בקארה מדויק. היא התעקשה תמיד להשתמש בעדשות מגע במקום משקפיים, אבל היחידות שהיו לה היו בצבע כחול, ועינייה היו בכלל חומות, מה שיצר שילוב די מכוער שהזכיר את הצבע חרדל, אולי מעט חום יותר מחרדל. השמלה הפירחונית שלה, סגנונה עתיק יותר מכפי שראיתי אצל כל אדם אחר, הייתה לבושה לגופה, צמודה מדי, כתמיד. הדבר היחיד שלא התאים לה זה שהיא לא נעלה נעליים. היא נהגה לנעול נעלי עקב גבוהות במיוחד בעלות עקב דק, וצבעם ורודה פוקסיה מזעזע. על עינייה היו מרוחות כמויות בלתי נדלות של מסקרה, וגם שאר ענייה אופרו בכבדות. נראה שהיא שפכה את כל הסומק שהיה לה על לחיה הימנית, מה שהיה די מצחיק וכנראה נכון כי הלחי השמאלית הייתה חסרת כל סומק והפוכה בצבעה משכנתה. שפתיה היו משוחות באודם אדום צעקני, אבל הוא כבר היה ישן ונראה מתקלף.
"סבתא," מילמלתי בכבדות. לא היה אכפת לי שזו אשליה ואין זה אמיתי, שבטח כשהתעורר מחר לא אזכור מכך דבר, כל רגע בו ראיתי אותה שוב, חסרת חיים ככל שנראתה בתמונות, היה מבורך.
דמותה שתקה. לא היה לי כוח לקום או לחבק אתה או משהו כזה, וגם לא הבנתי למה לטרוח אם גם ככה היא רק הזיה, פרי מוחי הקודח.
"אני לא מסוגלת," חזרתי לדבר. לא הייתי בטוחה אם הקול ששמעתי קודם היה קולה, ובעצם זה לא היה חשוב לי. רק רציתי לשקוע שוב לתוך שינה, להתעלף, הדבר היחיד שמרגיע. לצאת, גם אם רק לזמן קצר, מהעולם ולהיכנס לעולם החלומות. מקום קסום, בו הכול אפשרי.
הדמות המשיכה לשתוק, עינייה נוקבות, נוזפות, כמעט... מאשימות.
הסתתי את מבטי וחזרתי להביט בשולחן העבודה, מסתובבת אגב כך.
עצמתי את עיני.
"תעזבי אותי, זאת לא אשמתי!"
לנגד עיני חלפו מראות רבים, כואבים ונוקבים, כעינייה החלולות והמתות של סבתא.
"תעזבי אותי..." מילמלתי בשקט שוב, כמעט בתחינה. רגלי חזרו לגעת בשטיח הרך, ותוך כדי כן יכולתי להרגיש את שערי מדגדג את לחיי ועולה למעלה מעט, נוגע- לא נוגע בעפעפי, בעוד מתעופף הלוך ושוב, טופח על עיני ברכות.
"אני לא אשמה... אני לא מסוגלת..." יבבתי, בבקשה, כמעט בתחינה. אמנם לא שמעתי התנגדות, אבל יכולתי להרגיש את עינייה החומות חרדליות של סבתי ננעצות בי בחוזקה. לא זכרתי מתי עברתי ליבבה, וזה לא שינה לי. הרגשתי כיצד דמעות מציפות את עיני ותחושת מחנק מילאה את גרוני.
"עשיתי כל מה שיכולתי..." השתנקתי באמצע המשפט וכבר שמעתי כיצד הדמעות נמהלות במילותי.
השתיקה שלטה בחדר. דבר לא השתנה, אפילו האוויר לא זע.
הכרחתי את עצמי לפקוח את העיניים, להסתובב על הצירים החלודים והחורקים של כיסא הגלגלים הפיצפון ולהישר מבט אל סבתי.
אך הייתה בעיה אחת.
היא לא הייתה שם.


--------------------


נגה כותבת משרשרת מוזר זה דרך החיים שלי שלחו ה"פ

User Posted Image

User Posted Image


גניבה היא פשע, כמובן, ודבר מאוד לא מנומס. אולם כמו רוב הדברים הלא־מנומסים - תחת נסיבות מסוימות זה בסדר. זה לא בסדר, לדוגמא, אם אתה נמצא במוזיאון ומחליט שציור מסוים ייראה טוב יותר בסלון שלך, אז אתה פשוט תולש אותו מהקיר ולוקח אותו. אבל, אם אתה מאוד, מאוד רעב, ואין לך שום דרך להרוויח כסף, זה לא נורא כל כך לתלוש את הציור מהקיר, לקחת אותו הביתה, ולאכול אותו.



וכמובן, פריצות:


יאיי איזה כיף לי, אני בחתימה החמדמדה של נגה!
אז נגה מה אפשר להגיד?
את חמדמדה כמו החתימה שלך, מהממת, מושלמת ועוד הרבה דברים טובים שאני מתעצלת לכתוב (:
והכי חשוב; תקראו את הפאנפיקים שלה
בקיצור נגה היא משהו - משהו,
ביי ביי לכם,
הייתי פה 🤘🏼



נגה, נגה, נגה. יש יותר מהממת ממך?
אז שלהום לכם בני תמותה, חשוב שתדעו שנגה מוכשרת ברמות, יש לה פאנפיקים מדהימים אז רוצו מהר מהר לקרוא אותם, וממש ממש כיף לדבר איתה כי היא חכמה ומעניינת ברמות.
וזה שהיא המשרשרת הטובה ביותר שאי פעם פגשת כבר הזכרתי?
בקיצור, נגה היא מדהימה, ואי אפשר בלי נגה כי אז לא תהיה מי שתחלץ אותי ממבוכים עמוסי פאד- תאי צמחוני ודברים טעימים, ובטח יוכל אותי איזה דרקון בינתיים...
אז אני אשאיר לך 3> ואלך לי, אז בביי חתימה חמדמדה של נגה!



אזז שלום לעוד חתימה שאני נכנסת אליה בזמני הפנוי כי זה אחלה תחביב וזה מעביר אחלה את הזמן שאין לי בכל אופן עכשיו אני בחתימה של...
נגה!
אז נגה היא מדהימה והיא חמודה והיא נחמדה והיא גם פרופסרית אז תנו לה כבוד והיא מעניינת כזאת אז תמיד יש על מה לדבר איתה וקיצור אני מתה עליה והיא מושלמתתת
אז יאלוש נגה כפרה אני לא יכולה לחפור כאן עד אינסוף אז אני אלך לי לא לפני שאני יכתוב את המשפט שכמו שאתם יודעים אני לא משאירה חתימות בלעדיו-
תפוח אדמה זה מושלםם
אז יאלוש חיים של סבתא שלך את אבל אני צריכה לגמור את הפריצה הזאת אז ביי נשמה הייתי כאן.


---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
פורסם ב: Nov 17 2020, 00:10 AM
צטט הודעה




A Cat With A Hat In A Hat
**************

פרטי משתמש
קבוצה: סלית'רין
הודעות: 53830
חרמשים: 18717
מגדר:male
משתמש מספר: 62302
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 05.05.2017


אחלה תקציר, עניין אותי מאוד. באלי לראות כבר מה עומד לקרות בהמשך.
הפרולוג גם היה מצויין, ואהבתי את כל הסיטואציה עם הסבתא והדרך שהדמות הראשית מתייחסת לכל הסיטואציה וזה שאנחנו כקוראים באמת לא יודעים שום דבר על זה. זה ממש נהדר. זה מוסיף מסתוריות לעניין, למרות שלדעתי היית יכולה לכתוב עם פחות תיאורים כדי שיצא אפילו יותר מסתורי. אבל בחירה שלך כנראה :>
יש לי רק כמה הערות קטנות:

QUOTE
שעיני שבדרך כלל צבען היה איזמרגד- ירוק כהה, ונצבעו כעת בגון שהזכיר את צבע הדשא המצהיב לקראת הקיץ ואפור אכור


איך היא יודעת איך העיניים שלה נראות בלי להסתכל במראה? זה כתוב בגוף ראשון, היא לא יודעת כל.

QUOTE
כשהתעורר


כשאתעורר*

וגם כל הקטע של הגישה שלה אל הסבתא שמשתנה מהר מדי. בהתחלה היא שמחה לראות אותה, אבל אז הגישה שלה כל כך משתנה והיא מנסה להצדיק את עצמה - דבר שמראה שהיא כן מרגישה תחושת אשם. כנראה ש, מה שזה לא יהיה שקרה, היא לא תגיב כל כך בשמחה אם היא מרגישה אשמה על משהו שהיא עשתה, אפילו אם היא באמת שמחה לגבי זה.

מחכה להמשך כבר D:


--------------------
my name is not Ian but ok
he/him
Zenless Zone Zero|Genshin Impact|OMORI|Your Turn To Die|Project Sekai


User Posted Image


"Magic isn't just a performance art, it's also a way of thinking. Many things in this world seem simple at first glance but play host to all sorts of secrets if you look deeper."

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
0 משתמשים צופים באשכול זה (0 אורחים ו 0 משתמשים אנונימיים)
0 משתמשים:

אפשרויות נושא
הגב לנושא זה פרסם נושא חדש פרסם סקר

 



  ניקוד הבתים · תיעוד עריכת הנקודות · חדר הגביעים
גריפינדור הפלפאף רייבנקלו סלית'רין
גריפינדור הפלפאף רייבנקלו סלית
3797 7004 4217 2219


פורטל הארי פוטר הישראלי קיצורי דרך
מיוחדים: הארי פוטר | אודותינו | צור קשר | הפורומים | HPlanet - הסיור הווירטואלי | פאנפיקים | האנציקלופדיה
האנציקלופדיה: אלבוס דמבלדור | לונה לאבגוד | היער האסור | משרד הקסמים | חדר הנחיצות | גילדרוי לוקהרט | קווידיץ' | דראקו מאלפוי | אוכלי המוות | מצנפת המיון | סוורוס סנייפ | סדריק דיגורי | הוגסמיד | סמטת דיאגון | פוטרמור | הקרב על הוגוורטס

עוצב על-ידי Design by JBStyle
© כל הזכויות שמורות ל-All rights reserved to HPortal
2007-2025