0 חרמשים
|
     
|
קפיצה לעמוד (5) 1 2 [3] 4 5 קפיצה לעמוד 
|
|
דממת השחת || תם, סיפור בהמשכים (גמור!), PG13
|
פורסם ב: Nov 24 2020, 10:11 AM
|
||
 מי שטוב לו ושמח, לא בבר אילן  |
יו תם סורי שלא הגבתי בקודם פשוט לא הפקתי לקרוא אותו כי יותר כיף לקרוא את זה בלילה... הסיפור נעשה יותר ויותר מסובך ומרגישים את זה בקריאה. כאילו ממש מרגישים שנמצאים שם ממבט של צופה מהצד שממש רואה את זה מתרחש. אני יכולה לעצום עיניים ולדמיין שאני שם. תודה רבה עלל הסיפור ואני מחכה במתח חלק הבא של הסיפור.
--------------------  --------- הארי פוטר - Hportal.co.il |
|
|
|
פורסם ב: Nov 24 2020, 15:38 PM
|
||
 רק קצת דם לקינוח הדבש |
*זורק.ת קווי עלילה* את.ה מקבל.ת קו עלילה! ואת מקבלת קו עלילה! ואתה מקבל קו עלילה! כולםן מקבליםות קווי עלילה! זה פרק ארוך (ויש עוד אחד כזה בחלק 2) ויש בו די הרבה התרחשות אז אני ממש אשמח לתגובות :))
חלק 2, פרק 5 בדרך כלל לא הייתה לאלישע בעיה להיות בבסיס, אבל היום הזה התחיל להיות קצת בלתי-נסבל. נראה שכולם רצו לבלות את היום בלהזכיר לו על דברים שהוא לא רצה להיזכר בהם, ולדבר על נושאים שהוא לא רצה לדבר עליהם. ריטה סיפרה על המלש׳׳ב ההוא שהיא התחילה לצאת איתו, ורד לא הפסיקה לדבר על כמה היה לה כיף להיות אצל סבתא שלה בסוף השבוע, והילי הייתה נחושה בדעתה לעשות סיאנס בפעם הבאה שהיא צריכה לסגור שבת. אם לאלישע הייתה קצת פחות משמעת ואם הוא היה קצת פחות מפחד ממיכל, כנראה שהוא היה קם והולך. ״אני לא הולך לעשות איתך סיאנס, הילי, די לשאול,״ אמר צבי בייאוש בפעם העשירית בדקה האחרונה. ״אני לא רוצה להסתבך עם רוחות וזה טיפשי גם ככה.״ ״יש מלא סוגים של סיאנס!״ התווכחה הילי, ״אנחנו לא חייבים לזמן רוח שלא רוצה שיזמנו אותה. אנחנו יכולים פשוט לשאול את הרוחות שנמצאות בחדר להופיע. זה קל!״ ״מה גורם לך לחשוב שיהיו רוחות בחור הזה? אפילו יחסית לבסיס צבאי לא קורה פה שום דבר מעניין,״ ציינה ריטה. ״איפה שבועז משרת -״ ״ריטה, די להשוויץ, הוא התגייס לפני שבועיים,״ נאנחה ורד. היא פיזרה את הקוקו המבולגן שלה, וניסתה לאסוף את השיער שלה בחזרה. ״הייתם בשני דייטים. את לא יכולה לדבר עליו כל כך הרבה בשלב הזה.״ ריטה עשתה פרצוף ושילבה ידיים. ״צבי מדבר על החברה שלו כל הזמן.״ צבי הסתכל עליה בהפתעה. ״כן, כי אנחנו ביחד כבר שנתיים!״ ״וואי, הייתם צריכים לשמוע איך סבא וסבתא שלי התווכחו בסופ׳׳ש, אתם לא מבינים,״ צחקה ורד, ״נכון איך שתדמיינו שאנשים זקנים רבים? שהם זוכרים אחד לשנייה דברים שקרו בגיל 20? אז ככה. אבל הם עושים את זה באהבה, אז זה בכלל מצחיק, כי בשלב כלשהו הם רבים רק בשביל להעלות זכרונות.״ ריטה הרימה גבה. ״סבא וסבתא שלי לא רבים.״ ״סבתא שלך לא מתה?״ שאל צבי בבלבול. ״זה לא מפיל את הטיעון שלי.״ ״בכל מקרה,״ התחילה הילי, ״זה יהיה ממש כיף, וכל מה שצריך זה לבקש ממיכל שנסגור כולנו שבת ביחד. זה לא כאילו כולם בבסיס הולכים לקפוץ על ההזדמנות לסגור שבת, אז אולי נחסוך למישהו את הייאוש, ויהיה לנו כיף ביחד. לא?״ ריטה צחקה בהפתעה. ״הילי, חיים שלי, את חיה בסרט אם את חושבת שאני אתנדב לסגור שבת.״ ״דווקא זורם לי השבוע,״ ציינה ורד, ״אח שלי אמור להביא חברים. אין לי כוח לנקות אחריהם.״ ״אני לא מבין מתי הסכמנו לעשות סיאנס,״ התערב צבי, ״אני חושב שזה רעיון ממש רע. אתן לא יודעות איך זה הולך לעבוד, ובסוף אתן סתם תמותו כי הערתן איזו רוח שישנה כבר אלפי שנים.״ הילי צחקה והרימה גבה. ״למה מה, אתה מפחד?״ צבי הסתכל עליה כאילו זאת כל הנקודה. ״כן, אני מפחד! אולי הקונספט של לזמן רוחות קצת מלחיץ אותי, מי היה מאמין, הילי!״ ורד צחקה, ״נו, יאללה, מה אתה כבד, זה יהיה מצחיק. זה לא כאילו זה הולך לעבוד גם ככה.״ ״מי אמר?״ שאלה ריטה בהתעניינות. ״אפשר לחשוב כמה זה אבסורד. אפשר להאמין בהרבה דברים, לא? ומה הופך רוחות לפנטזיה? רק העובדה שאנחנו נחשוב שהן לא קיימות.״ הילי הצביעה על ריטה בהתלהבות. ״הנה! היא מבינה מה אני רוצה להגיד!״ ״אני עדיין לא מתנדבת לסגור איתך שבת, הילי.״ הילי עשה פרצוף. ״מי צריך אותך בכלל?״ היא הסתכלה על אלישע בציפייה. ״אלישע, אתה תצטרף אלינו?״ השאלה תפסה את אלישע בהפתעה. הוא היה רגיל שהרביעייה הזאת פונה אליו בדיוק כשהוא לא שם לב, והוא היה רגיל שהם פונים אליו רק כשמשהו בתכניות שלהם משתבש. זה לא ממש הפריע לו, כי זה לא כאילו הוא תפס מהם החברים הכי טובים שלו בבסיס, אבל זה עדיין קצת צרם. הוא העדיף להתעלם מזה עכשיו. ״מה את רוצה?״ ״מתנדבים לסגור שבת. עושים סיאנס.״ אלישע פלט נחרת צחוק שאולי הוא לא תכנן להוציא בקול. ״סליחה?״ העיניים של הילי נפערו. ״אה, שיט, לא משנה, אתה שומר שבת.״ אלישע הסתכל עליה בבלבול. ״אני יכול לשמור שבת גם בבסיס, את יודעת, אבל את לא באמת מתכוונת לעשות את זה, לא?״ הילי הטתה את ראשה הצידה, והתלתלים שלה קפצו ביחד איתה. ״למה לא? זה יהיה מגניב. אבל מותר לך בכלל? לעשות סיאנס? לזמן את המתים? איך שלא קוראים לזה ביהדות?״ אלישע היסס. ״בעיקרון לא. אבל אני לא מכיר מספיק את כל הניואנסים. אם את מצליחה למצוא העלאה באוב שהמקור שלה ביהדות יכול להיות שזה כן לגיטימי. זה נחשב עבודת אלילים כי העלאה באוב זה קטע של גויים.״ ריטה צחקה. ״אתה יודע שאני נחשבת גויה, נכון?״ אלישע הסתכל עליה בבלבול. ״מה?״ ״כן, מה, לא ידעת?״ היא חייכה על השאלה בעיניים שלו. ״נו, כשהמשפחה של אמא שלו עלו מרוסיה החליטו שהם לא מספיק יהודים, אז טכנית אני לא נחשבת יהודייה.״ זה הפתיע את אלישע. יכול להיות שהיא אמרה לו את זה פעם, בתוך שיחה אגבית, אבל הוא לא זכר את זה. הוא ידע שלפעמים הרבנות עושה צרות לאנשים, והוא ידע שהיו הרבה אנשים יהודים שלא נחשבו יהודים בגלל ניואנסים כאלה ואחרים, אבל הפתיע אותו לראות שריטה מדברת על זה כמו שהיא תדבר על מזג האוויר. הוא חשב מה היה קורה אם אנשים היו מפסיקים להחשיב אותו בתור יהודי, ואז הוא הבין שהוא לא ממש צריך לחשוב על זה. הוא לא הבין איך ריטה מדברת על זה בכזאת קלילות. מערכת היחסים שלו עם יהדות הייתה מסובכת, ברור, כמו אצל כולם, אבל הדת תמיד הייתה עמוד יסוד משמעותי בחיים שלו שהוא פשוט לא ידע מה הוא היה עושה אם כלפי חוץ אנשים לא היו רואים כמה היא חשובה לו. ״בכל מקרה,״ אמרה הילי אחרי כמה שניות של שתיקה מביכה, ״זה אומר שאתה יכול לעשות איתנו סיאנס?״ אלישע הרים גבה. ״אני יכול לעשות הכל, השאלה היא אם אני רוצה. אם את מצליחה למצוא סיאנס יהודי אני אחשוב על זה, אבל בהצלחה לך עם זה. אם לא אז נראה לי שאני אוותר הפעם. חבל לחטוא בכוונה.״ צבי חייך לעצמו. ״מה העונש על סיאנס, בכלל?״ אלישע חשב על זה לרגע, אבל בכנות הוא לא ממש זכר. ״לא יודע, אבל לא מתנת פרידה ובובה של דובי למזכרת.״ זה גרם לכולם לצחוק, מה שגרם לאלישע להרגיש קצת יותר טוב. הם כולם עצבנו אותו היום, אבל לפחות זה לא היה נורא כמו שהוא חשב. מיכל נכנסה לחדר, אבל במקום להגיד לו שהיא רוצה לדבר איתו, היא פשוט חייכה בשעשוע על הצחוק של כולם. ״אני רואה שאתם עובדים יפה מאוד,״ אמרה, אבל לא היה שום שמץ של האשמה בקול שלה. ורד קרצה לה. ״בטח, כמו תמיד.״ ״מיכל!״ אמרה הילי, והעיפה מבט מהיר באנשים סביבה מסביבה. ״אני, צבי, ורד, ריטה ואלישע מתנדבים לסגור שבת השבוע. אפשר?״ ״אני לא הסכמתי לזה -״ ניסתה ריטה להתנגד, בדיוק באותו זמן שאלישע גם התחיל לדבר. ״בשום שלב לא אמרתי שאני -״ ״מעולה!״ החליטה מיכל בחיוך, ומחאה כף פעם אחת. ״קיבלתם. בלי חרטות. אני אלך לעדכן את כולם.״ היא הסתובבה ויצאה מהחדר, חיוך גדול ומרוצה על הפנים שלה. ״הילי!״ צעקה ריטה בתסכול, ״אני לא הולכת לעשות איתך סיאנס!״ ״בדיוק דיברנו על זה שאני לא הולך לשתף עם זה פעולה,״ ציין אלישע בכנות, והסתכל על הילי בחוסר רצון. הילי, מצידה, נראתה מאוד מרוצה ומשועשעת. היא התחילה להקליד משהו במחשב שלה, ואם לאלישע היה קצת יותר אכפת הוא היה מנסה להציץ ולראות מה היא עושה, אבל הוא רק חשב על איזה סיוט השבת הזאת הולכת להיות. זה לא שהייתה לו בעיה עם האנשים - הבעיה הייתה בחיבור ביניהם לבין איך שהוא רגיל לבלות את השבתות שלו. או שהוא יהיה לבד וירגיש שהוא מפספס את כל הכיף שהם עושים, או שהוא יהיה איתם וירגיש שהוא מפספס את כל מה שהוא אוהב ביום שבת. באמת, מצב שבו כולם מפסידים. ״מה את עושה?״ שאלה ריטה בייאוש, וניסתה להסתכל על מסך המחשב של הילי. ״מחפשת סיאנסים שהמקור שלהם ביהדות כדי שאלישע יוכל לעשות את זה איתנו,״ הסבירה. אלישע ממש לא רצה לעשות את זה איתם - לא בגלל הקונספט של סיאנס, אלא בגלל שזה גרם ו לחשוב יותר מדי על סבתא שלו. הוא לא שמע ממנה כבר יותר מדי זמן - מאז שהוא אמר לה שהוא רוצה לזמן את מיכה - וזה התחיל להדאיג אותו. הוא חשב שלעשות סיאנס כשהיא מתחבאת ממנו אולי לא יהיה רעיון כל כך טוב. לא שזה רעיון טוב גם ככה - הוא לא ממש היה בטוח כמה זה לגיטימי גם אם המקור הוא יהודי, למרות שאת השאלות האלה הוא לא רצה לשאול את עצמו - אבל זה בהחלט היה רעיון מאוד לא טוב בהתחשב בנסיבות. ״את יודעת,״ התחיל בעדינות, כדי להכין את הקרקע לעובדה שהוא לא הולך לשתף איתם פעולה. הילי לא הסתכלה עליו, אז הוא נקש באצבעותיו מול הפנים שלה. ״היי, הילי! את יודעת שגם אם את מוצאת משהו זה לא הולך לקרות בסוף השבוע הקרוב, נכון?״ הילי הרימה אליו מבט זועף. ״למה ומדוע?״ אלישע היסס לרגע, אבל תירוץ עלה לו בראש בצורה מופלאה. ״כי,״ החליט, ״גם אם את מוצאת משהו, בשבת אסור לעשות מלאכה, וזאת בהחלט מלאכה. אז גם ככה אני לא אעשה את זה איתכם. אם תרצו לעשות בלעדיי אז אחלה, לכו על זה, אבל -״ ״אוף, נו, שכחתי מהקונספט של לשמור שבת,״ התלוננה הילי בייאוש. ורד צחקה, והניחה יד על הכתף שלה בנסיון מזויף לעודד. ״לא נורא, הילי, את תצליחי לזמן רוחות גם בלי העזרה של אלישע, ואז הכל יהיה בסדר.״ היא הסתכלה על אלישע בחיוך, כמו שמבוגרים לפעמים מסתכלים אחד על השני כשהם עוזרים לילדים עם בעיות של ילדים. ״נמצא לך פתרון. בינתיים תחפשי משהו שאפשר לעשות באמצע בסיס צבאי בלי לפחד שחבורה של ג׳ובניקים מתים ירמסו אותנו למוות.״ הילי עשתה פרצוף, אבל התחילה חיפוש אחר בגוגל. אלישע תהה אם זה באמת הולך לעבוד להן, ואם הן באמת יצליחו, את מי הן יצליחו לזמן. אולי הן יצליחו לזמן את מיכה? או את סבתא שלו? אולי רוחות אחרות שנמצאות בקרבת מקום? אולי הן יוכלו לזמן רק רוחות שרודפות את אחת המשתתפות, אז הן יוכלו לראות קרובי משפחה מתים כמו שאלישע יכול לראות את סבתא שלו? מה הן יחשבו על זה? זה יעבוד בכלל? אם זה יעבוד להן, האם זה אומר שהוא יצטרך לחטוא כדי להצליח לזמן את מיכה, או שיש דרכים אחרות לעשות את זה? למה, לעזאזל, הוא חושב על זה רק עכשיו? בכנות, אלישע הכיר את עצמו מספיק כדי לדעת שהוא כנראה יחשוב על זה כל השבוע וכל השבת ולכן אין לו שום סיבה לרכז את כל המחשבות שלו לרגע הזה, אבל זה לא עצר את המוח שלו מלעבוד. נניח והם יוכלו לזמן רק רוחות שרודפות את הבניין הזה - זה אומר שהוא יצטרך לנסות לזמן את מיכה רק איפה שהוא מת? אם הוא ירצה לראות את סבתא שלו בכוח, הוא יצטרך ללכת לבית החולים? כמה קרובים צריכים להיות לאזור שמישהו מת, אם ככה הזימון הזה עובד? האם זימון של רוחות עובד רק מעל איפה שהן קבורות, ואז הוא יוכל לזמן את מיכה בבית הקברות? האם זה לגיטימי בכלל לעשות דבר כזה בבית קברות? אלישע לא ממש היה בטוח. כנראה שלא. רוב הסיכויים שלא. ועדיין, זה לא כאילו לא הייתה לו דרך לעשות את זה. הוא היה יכול להגיע בערב, או ביום שהוא יכול לנחש שאף אחד לא יגיע לקבר של מיכה, ואז לנסות לזמן אותו. הוא לא ידע שום דבר לגבי הקברים האחרים באזור, זה ברור, ואולי זה בדיוק יהיה תאריך של אזכרה או משהו כזה, אבל זה לא כאילו הוא לא יכול לעשות את זה. למרות שהוא היה חייב להודות שהמחשבות המאוד ריאליות האלה הרגישו לו מאוד קרובות. אולי הוא באמת יצליח. מה הוא הולך לעשות אם הוא באמת יצליח? מה הוא הולך להגיד למיכה? איך הוא הולך לוודא שהוא יוכל להישאר לנצח, גם אם רק אלישע יוכל לראות אותו? האם יהיה לגיטימי לשאול אותו שאלות על המכתב שהוא כתב לו, או לא? ״אלישע, יש שיחה,״ אמר צבי בעדינות וניתק אותו מקו המחשבה שלו. אלישע הסתכל על השולחן שלו. הטלפון של הבסיס צלצל, מה שאומר שהייתה לו עבודה לעשות. --- הנסיעה חזרה מהבסיס הרגישה הרבה יותר ארוכה ממה שהיא אמורה להרגיש. זה לא כאילו לא היה בה צורך - היא כן לקחה באזור השעה וחצי, אם לא יותר - אבל בדרך כלל היא לא עברה על אלישע ביותר מדי חוסר נחת. היום, לעומת זאת, הוא לא הצליח לעצור את עצמו מלזוז כל כך הרבה. הוא הרגיש כאילו יש משהו שעוקץ אותו כל הזמן בגב וגורם לכל תנוחה שהוא יושב בה להרגיש לא מעצבנת, והוא לא הצליח להפסיק לחשוב על מתי הוא כבר יגיע הביתה. הוא היה עייף וממש רצה להתקלח, ואמנם בבית הוא צריך לשים מסכה, אבל לפחות הוא לא חייב דין וחשבון לאף אחד על מתי הוא מחליט לנמנם על הספה. הוא קפץ בין אפליקציות רנדומליות בטלפון שלו כדי לנסות להעביר את הזמן, אבל זה לא מאוד עבד. היה נראה שהדברים לא הספיקו להתעדכן מספיק מהר, והוא בהה בחוסר עניין באותה כתבה על עיצוב בתים באוסטרליה לפחות שלוש פעמים. אפילו רכבת המחשבות המהירה והעמוסה שלו לא הצליחה להעסיק אותו הפעם - הוא פשוט ממש רצה להגיע הביתה, או למצוא משהו מעניין לעשות תוך כדי הנסיעה שלא מרגיש כאילו הוא מנסה להעביר את הזמן בבית הספר. הוא חשב להתקשר לליזי, אבל אולי זה פחות יתאים. הוא לא ידע אם היא עדיין בעבודה, ואם כן, הוא לא רצה להפריע לה. עושים לה מספיק בעיות גם ככה, והוא לא רצה להיות מי שיפריע. וחוץ מזה, הוא ידע שאם הוא ידבר איתה הוא יצטרך לספר לה על העובדה שהוא סוגר שבת כי החברים שלו עושים סיאנס, והוא ידע שהוא יצטרך להגיד לה שאולי זה לא רעיון כל כך רע אחרי הכל. הוא לא היה בטוח שהוא רוצה לנהל את השיחה הזאת עכשיו, מוקף באנשים שאולי נמצאים עם אוזניות אבל לא ברור אם הם שומעים בהן מוזיקה. הוא החליט לנסות לכתוב לה במקום, ולראות אם היא פנויה לדבר. זה נשמע רק הוגן, כי אם היא תרצה לדבר היא תענה לו ואם היא לא תרצה לדבר היא תגיד שפחות מתאים עכשיו, ואם היא לא נמצאת ליד הטלפון בכלל אין מה לדבר. אלישע למד ממנה שלפעמים נכון לשאול אנשים אם הם רוצים לדבר, לתת להם את האפשרות לבחור, כי שיחות טלפון הן משהו שהדור שלהם קצת פחות רגיל אליו מדורות קודמים. הם רגילים להודעות ולעובדה שאפשר לחזור לכולם כל הזמן, ולא לשיחות שמתנהלות כאילו הן פנים אל פנים. את/ה: היי את את/ה: רוצה להתקשר? את/ה: אם יש לך כוח וזה - טוב, זה התאים להם. כי גבולות הם ידעו להציב, אבל אם יש משהו שגם אלישע וגם ליזי ידעו לעשות, זה לבקש. ואם יש עוד משהו ששניהם ידעו לעשות, זה להסכים לבקשות. משום מה, זה גרם לו לחשוב על מיכה, ועל העובדה שהוא אף פעם לא עשה משהו בלי לדעת שיש לו את ההסכמה הברורה של אלישע. לא רק בנוגע למגע או כל דבר כזה - למרות שגם זה היה מאוד חשוב, ולמרות שזאת דרישה בסיסית, זה תמיד היה משהו שצריך לשים לב אליו - אלא גם בנוגע לכל דבר אחר. המשפט הקבוע שלו היה ״אם אתה רוצה״, כאילו זה היה עד כדי כך פשוט. כאילו אם אלישע לא רצה משהו המשהו הזה לא יקרה, ואם הוא רצה משהו המשהו הזה יקרה. הלוואי שהעולם היה מתנהל כמו שמיכה ניסה כל כך חזק להעמיד פנים שהוא מתנהל. אולי זאת אחת הסיבות שאלישע תמיד קיווה שיש הרבה אנשים שמכירים את מיכה, כי הוא הסתכל על העולם כאילו אדם וחוה מעולם לא אכלו מפרי עץ הדעת וגורשו מגן עדן. הוא ראה את הטוב שבאנשים ואחת המטרות שלו הייתה לעשות מה שהוא יכול כדי שלכל הסביבה שלו יהיה קצת יותר טוב. הוא פעם אמר לאלישע שהמטרה שלו היא לגרום לפחות למישהו אחד לחייך כל יום, והייתה תקופה שאלישע ניסה להפוך את זה גם למטרה שלו, אבל הוא תמיד הרגיש שהוא מזייף. אולי מיכה פשוט היה בן אדם יותר טוב ממנו. אולי יש סיבה שזה לא בא לו בטבעי. הטלפון שלו צלצל, וברור שזאת הייתה ליזי. אלישע מיהר להכניס את האוזניות שלו לאוזניים ולענות לפני שליזי מנתקת את השיחה. ״היי ושלום,״ בירך אותה בקלילות. ״מה נשמע?״ שאלה באגביות. היו רעשי רקע מסביבה, והיה ברור שהיא בנהיגה. ״ברוך השם,״ ענה באוטומטיות, למרות שאם הוא היה חושב על זה עוד קצת אולי הוא היה אומר לה משהו אחר. ״איך את?״ ״האמת שהיה לי יום ממש נחמד,״ הודתה, והוא יכל לשמוע את החיוך שלה, ״הילדה של אחד האנשים בעבודה באה איתו היום ושיחקתי איתה מלא והיה לנו ממש כיף. ובכלל, לא יודעת, אני במצב רוח טוב היום. יש לי כזאת תחושה שהכל הולך להיות בסדר. יש סיבה שרצית שנדבר?״ אלישע היסס לרגע. אולי כדאי להתחיל בקטן. ״סתם, משעמם לי על הרכבת וחשבתי שתוכלי להעביר לי את הזמן. היה יום קצת מוזר.״ ״הממ? באיזו צורה?״ אלישע נאנח. ״הילי נידבה את כולנו בערך לסגור שבת כדי שהיא וכל החילונים יוכלו לעשות סיאנס, אז זה אומר שאני סגור בבסיס בסוף השבוע ואני צריך להחליט איזה ספר אני לוקח איתי. בטח יהיה נורא משעמם. אני לא סובל את בית הכנסת שם, הוא נראה כל כך נטוש שזה כואב.״ ״איף,״ אמרה ליזי בחוסר התלהבות, ״אבל לא נורא, לפחות תוכל לשמוע את הסיפורים שלהם על הרוחות שהם הצליחו לזמן. מה הם מצפים להשיג אבל? איזה ג׳ובניק שלא הסכים לשטוף כלים ואז הרגו אותו כדי להסתיר ראיות?״ אלישע צחק, ״לא יודע, גם אמרתי להם שזה רעיון רע. הילי הציעה שאני אעשה את זה איתם, אבל אז היא נזכרה שהעלאה באוב היא בכלל חטא, ובכל מקרה אני תשעים ותשעה בטוח שזה נחשב מלאכה אז אני בכלל לא יכול לעשות את זה בשבת.״ ״העלאה באוב זה חטא?״ שאלה ליזי בעניין, ואוקיי, היא מתחילה להבין לאן זה הולך. ״חשבתי...״ ״כן, בעיקרון כן,״ אמר אלישע, למרות שהוא בעצמו לא היה מאוד בטוח במה שהוא אומר. ״זה קטע של גויים, אז כן. זה למה אמרתי לך שפחות מתאים סיאנס. זה וגם בגלל סבתא שלי.״ ״מה איתה, באמת? יצא לך לראות אותה בזמן האחרון?״ שאלה ליזי בהתעניינות. אלישע אף פעם לא הבין איך היא מסוגלת להתרכז גם בנהיגה וגם בשיחה בצורה הזאת. ״מאז הפעם האחרונה?״ אלישע נאנח. ״לא, עדיין לא. אולי היא קצת כועסת עליי שאני מנסה לעשות את זה. סיפרתי לך, לא? שהיא אמרה לי שאולי אני לא צריך לעשות את זה?״ ליזי המהמה בהסכמה. ״למרות שאני לא יודעת כמה כדאי לסמוך עליה, אתה יודע, עם כמה שהיא נשמעת אישה מקסימה וכל זה.״ הציניות טפטפה מהקול שלה כמו מים מאמבטיה מלאה. ״כן, אבל אחרי הכל היא די התקווה היחידה שלנו.״ ״אל תגיד את זה,״ התווכחה ליזי, ״לדעתי אנחנו בכיוון הנכון. אנחנו פשוט לא ממש יודעים מה לחפש ואיפה לחפש את זה, וזה מה שהופך הכל לקשה. אבל אנחנו עוד נצליח. מבטיחה לך שהכל הולך להסתדר בסוף.״ אלישע המהם. אולי היא צודקת. כשליזי אופטימית הוא תמיד ניסה להכריח את עצמו להקשיב, כי את הדברים הכי חכמים היא תמיד אמרה כשהיא אופטימית, אבל עדיין היה לו קשה להאמין. הוא עדיין הרגיש שהם צפים בריק ומנסים לתפוס עשן. אולי זה בגלל שעבר עליו יום קצת מעצבן. ״היה לך כיוון חדש בזמן האחרון במקרה?״ שאל, וקיווה שהתשובה תשתנה. ״האמת שלא ממש,״ הודתה ליזי, ״אבל אני חושבת שאני מתקרבת לשם. יש הרבה פולקלור על הדברים האלה, מסתבר, אז קצת קשה לעבור על הכל. אני מצליחה למצוא כמה דברים שיש כל הטקסטים האלה במשותף, והדבר הכי משמעותי זאת העובדה שהם כולם לא מספרים שום דבר על התהליך האמיתי של העלאה באוב.״ אלישע עשה פרצוף שהוא קיווה שליזי לא תוכל לשים לב אליו מהשתיקה שלו. זה לא שהוא לא חשב שהיא לא הצליחה לחשוב על כיוונים חדשים בגלל שלא אכפת לה ממנו - הוא ידע, אובייקטיבית, שאכפת לה - אבל המחשבה והרגש הרגישו לו קצת מנותקים בשלב הזה. זאת לא הייתה אשמתה של ליזי וזאת גם לא הייתה אשמתו, כי הוא היה בסערת רגשות מובנת שכל אחד יהיה בה אחרי שהחבר שלו מת. ועדיין, הוא הרגיש שאולי היא יכולה להתאמץ קצת יותר. בסוף הוא צריך את עזרתה כי הוא לא יכול לעשות את זה לבד, ומתוך הידיעה שאכפת לה, הוא קיווה שהוא יצליח לגרום לה להגביר קצב. ״אז אולי את צריכה לנסות לחפש בדברים אחרים,״ הציע, ״או בדברים אחרים בנוסף. זה לא צריך לבוא במקום.״ ״כן, אלישע, אני פשוט טיפוס קצת עמוס, אז אני משתדלת לדחוף את זה איפה שאני יכולה ואני מתקדמת במהירות שנוחה לי.״ היא עצרה לרגע, והוא ידע שהיא שוקלת את המילים הבאות שלה בזהירות רבה. ״אני בעדך פה, אתה יודע? אני רוצה לעזור לך. אני פשוט לא מוכנה לשים את זה מעל הדברים שחשובים לי.״ ״לא, לא, לא לזה התכוונתי,״ מיהר אלישע להבהיר, למרות שזה קצת מה שהוא התכוון אליו. ״אני יודע שאכפת לך, זה לא העניין. פשוט אולי כדי שנוכל להתקדם עם זה, את יכולה לנסות כיוון חדש. אולי לחפש על משמעות של מילים או להסתכל אם יש משהו משותף למיקומים של כל מי שכותבים על הסיפור הזה או דמות שחוזרת על עצמה בכל היצירות או משהו כזה. אני לא יודע, אני לא ממש מבין בזה, אבל אולי אפשר לנסות להסתכל על עוד כיוונים אם את רואה שזה ספציפית לא עובד.״ ״אה, כן, זה אין בעיה,״ הסכימה ליזי, ואלישע יכל לשמוע את ההקלה בטון שלה. זה גרם לו להרגיש קצת מוזר, כי הוא אמר משהו קצת רחוק ממה שהוא התכוון אליו, אבל הוא לא הולך לפתוח את הדיון הזה עכשיו. מה שחשוב זה להחזיר את מיכה, ואם המילים האלה יהיו מה שיגרום לליזי להתחיל לזוז ולעבוד על זה, אולי זה מה שצריך. ״איך אתה מסתדר עם המחקר הזה שלך?״ שאלה באגביות, מה שתפס אותו בהפתעה. הוא לא ממש מצא הרבה דברים מעניינים - רק משלים על כמה בעלת האוב מרושעת וכמה היא סתם שיחקה באחיזת עיניים - אבל הוא הרגיש שהוא מתקרב לכיוון… משהו. הוא פשוט עדיין לא היה בטוח מה המשהו הזה היה. העניין הזה הפך את הכל לקצת יותר מוזר, כי כל הזמן הייתה לו תחושה שהוא רודף אחרי הזנב של עצמו כשהוא בכלל לא יודע שיש לו זנב. ״מתקדם,״ אמר בהיסוס, ומיהר להוסיף לפני שליזי תוכל להגיד משהו, ״יש מקורות סותרים ויש כאלה שהם כל כך תלושים מהמציאות שאני פשוט לא טורח לקרוא אותם, אבל יש כאלה שהם מעניינים. עדיין באף אחד מהם לא מתוארת העלאה באוב. יש כמה שאומרים שבעלת האוב לא באמת זימנה את שמואל אלא סתם עבדה על שאול, אבל אני לא יודע, אני לא חושב שזה הכיוון.״ ״הממ,״ חשבה ליזי לרגע ואלישע לא היה צריך לחשוב הרבה כדי לדמיין את המבט החושב על הפנים שלה. ״אני בטוחה שתסתדר,״ אמרה לבסוף אחרי שתיקה שלטעמו של אלישע הייתה קצת ארוכה מדי לתגובה האגבית הזאת. ״חוץ מזה, מה קורה בחיים שלך?״ אלישע התנגד לדחף למשוך בכתפיו. זה לא ממש היה מה שמשנה. ״בסדר. בעיקר רוצה שנצליח כבר וזהו.״ ליזי צחקה, ״כן, טוב, זה ברור. התכוונתי חוץ מזה. איך בבסיס? איך עם ההורים שלך?״ אלישע הרגיש את כל החומות שלו מתחילות לעלות במהירות מהאדמה כדי להגן עליו מהנושא הזה. ״מה איתם?״ ״סתם, איך הם. איך אתה איתם. כל הדברים הרגילים שאנחנו מדברים עליהם בדרך כלל.״ היה מסר במשפט האחרון שלה, ואלישע ידע את זה, אבל היה לו יום יותר מדי ארוך ומעט מדי שעות שינה כדי להצליח להבין את המשמעות שלו. אם זה היה חשוב, הוא כנראה היה מבין. ״סתם, לא ממש בא לי לדבר על זה עכשיו,״ אמר בחוסר רצון. הוא לא היה בטוח אם להוסיף את המשפט הזה לרשימת השקרים שלו - זה לא שהוא לא רצה לדבר על זה עכשיו, אלא שהוא אף פעם לא ממש רצה לדבר על זה. ההורים שלו תמיד היה נושא נפיץ. קשה להאשים אותו, כמובן, אבל עדיין. לא היה לו כוח לדבר על זה עכשיו. ״אוקיי,״ הסכימה ליזי בקלילות, ״אז אפשר לדבר על משהו אחר.״ ״ליזי, אני צריך לנתק,״ שיקר אלישע. הוא לא באמת היה צריך לנתק. הוא פשוט לא רצה להמשיך את השיחה הזאת כל כך. משהו מוזר עבר עליו, והוא עדיין לא הצליח להבין בדיוק מה. הוא לא אהב את זה בכלל, כי הייתה לו תחושה שזאת לא הפעם האחרונה שזה הולך לקרות. אבל הוא היה עייף והפתיל שלו היה קצר אחרי היום המציק הזה, והוא ידע שליזי תדע שהוא משקר, אבל הוא ידע שהיא גם תבין. ״אז נדבר אחר כך,״ הבטיחה, ״תהנה לך על הרכבת. אם אתה צריך טרמפ משם רק תגיד.״ ״אני אסתדר, אבל באמת תודה. מעריך את זה.״ ליזי צחקה. ״הכל בשבילך,״ אמרה בכנות, והקו התנתק והשאיר את אלישע עם כל המחשבות שרצו לו בראש. -------------------- --------- הארי פוטר - Hportal.co.il |
|
|
|
|
פורסם ב: Nov 24 2020, 15:58 PM
|
||
|
מי שטוב לו ושמח, לא בבר אילן |
הסיפור יפה מאוד. המתח עולה רמה והסיפור בקושי התחיל אז אין לי מושג מה יהיה בהמשך... הסיפור מאוד יפה ואהבתי את העובדה שהוא מסופר מנקודת מבט של צופה אבל תיאורי הרגשות כאילו מדובר בנקודת המבט של אלישע. אני כבר מחכה לפרק הבא....
-------------------- --------- הארי פוטר - Hportal.co.il |
|
|
|
|
פורסם ב: Nov 24 2020, 16:57 PM
|
||
 אסור לך לחשוב |
היי, אממ, מצטער אם זה לא ממש נחשב ת"ב כי אני עדיין לא יודע איך לעשות כאלו ><
קראתי את הפרק הראשון כרגע, אין לי ממש זמן, אז כשאוכל אמשיך לקרוא עוד. חייב להגיד שהכתיבה שלך מדהימה. רואים שאת.ה יודע.ת מה את.ה עושה, מרגישים את התכנון שלך בכל פסקה, הפתיחה של הסיפור מאוד מסקרנת וגם מרגשת (לקראת הסוף במיוחד.) התיאורים שלך ממש על המקום ואין בהם שום פגם, וגם יש לך דבר מאוד חשוב שלהרבה סיפורים אין - הסיפור שלך ממש מעורר סקרנות לקרוא את ההמשך כבר מההתחלה שלו, וגם כמו שאבישג אמרה מעליי, זה ממש מרגיש כאילו אנחנו נכנסנו לתוך הראש של אלישע, וזה בחירה מעניינת מאוד בתור נקודת מבט. בכל מקרה, מדהים, ואמשיך לקרוא שאוכל. -------------------- עידו ♥ 17 וכשהפסקתי להיות איש כועס כשדיברתי אליי בטון מתפייס פתאום התפנה כל כך הרבה מקום וכל האור היה יכול להיכנס. --------- הארי פוטר - Hportal.co.il |
|
|
|
|
פורסם ב: Nov 25 2020, 00:50 AM
|
||
|
רק קצת דם לקינוח הדבש |
יואו איזה כיף לי לשמוע תודה רבה לכםן
 קחו באהבה עוד פרק!! לצורך ההשוואה כתבתי עכשיו את חלק 2 פרק 9 אז אנחנו ממש מתקרבים ללצמצם את הפער!!חלק 2, פרק 6 אלישע אף פעם לא אהב לסגור שבת. הוא לא אהב לישון מחוץ לבית, הוא לא אהב לישון עם אנשים שהוא לא מכיר באותו חדר, הוא לא אהב את האוכל של הבסיס, ויותר מהכל, הוא לא אהב את העובדה שרוב האנשים לא שמרו שבת. היה לו מזל שמיכל התעקשה שהוא יהיה בחדר של אנשים ששומרים שבת, כי אם הסיטואציה הייתה אחרת, הוא היה די בטוח שהוא היה פשוט משתגע. אפילו הליכה במסדרון לכיוון חדר האוכל או לשירותים הייתה מלווה בהפרעות ובאנשים שעסוקים בדברים של חול. הוא ידע שהוא לא יכול להגיד לאף אחד להפסיק, כי זה לא מקומו להחליט מה מותר או אסור לאנשים לעשות רק בגלל ההרגלים שלו, אבל היה בו משהו שקיווה שצה׳׳ל יעשה בסיס שבו כולם שומרים שבת כדי שהוא יוכל לפחות להעמיד פנים שהוא נמצא בבית. הוא הביא איתו שני ספרים לשבת - אחד מליזי ואחד מהספרייה שלו, שהוא השאיל מליזי לפני כמה שנים ולא החזיר לה מאז. הוא מאוד ניסה להתרכז באחד מהם - האחד שליזי ציפתה ממנו להחזיר - אבל היה כל כך הרבה רעש בחוץ שהוא הרגיש שהוא משתגע. הוא השאיר את החלון פתוח אז הוא התעורר עם הזריחה, ולפני שהוא התחיל להתכונן לתפילה, הוא החליט לנסות לקרוא כמה עמודים מהספר כמו שהוא בדרך כלל היה עושה אם זה מה שהיה קורה בבית. הספר עצמו היה מעניין, אבל אלישע עדיין לא הצליח להתרכז. היה יותר מדי רעש מבחוץ. לא היה צריך להיות חכם גדול כדי לזהות את הצחוק ההיסטרי של הילי. היא צחקה מכל הלב ועם כל העוצמה שהייתה לה, ובדרך כלל אלישע חשב שזה מקסים, אבל כשהשעה הייתה שש בבוקר ביום שבת הוא חשב שהיא גם צריכה להירגע. הוא היה די בטוח שהיא לא ישנה ועד עכשיו ריטה חנקה אותה עם כרית כדי שלא תעיר את כל הבסיס, כי נשמע שהיא הייתה קצת שיכורה מחוסר במלטונין. הוא שקל להתעלם, אבל הצחוק שלה היה כל כך חזק שהפעולה הזאת הייתה דורשת ממנו מאמץ יוצא דופן, וזה משהו שהוא לא אהב לעשות בשבתות. במקום זה, הוא נעל את הנעליים שלו ויצא בשקט מהחדר. החדר של הבנות לא היה מאוד רחוק משלו, רק כמה מסדרונות וגרמי מדרגות, ואלישע ידע שהוא ניחש נכון כשהוא ראה את הדלת שלהן פתוחה. הוא הופתע לראות שצבי לא היה שם, כי בדרך כלל הוא היה חלק מהחבורה הזאת באופן חד-משמעי, אבל הוא לא הספיק לחשוב יותר מדי על העניין הזה כי ברגע שהילי ראתה אותו היא חייכה חיוך גדול וכמעט התחילה לצחוק לפני שורד שמה לה יד על הפה. ״המממ מממ מממהמ!״ אמרה הילי בקול לתוך היד של ורד, ואלישע עצר את עצמו מלצבוט לעצמו את גשר האף. ״את חייבת להנמיך ווליום,״ אמרה לה ורד בלחישה רועשת, והורידה את היד שלה מהפה של הילי. ריטה הסתכלה על אלישע בייאוש, והוא ראה שהיא באמת לא ישנה כל הלילה. ״תציל אותי,״ אמרה בחוסר רצון. ״אלישע!״ לחשה הילי ברעש, ״הצלחנו לזמן רוח!״ ״היא משקרת,״ מיהרה ורד להבהיר, ״היא הזיזה לנו את הידיים כדי שזה ייראה כאילו הצלחנו לזמן רוח. לא הצלחנו לעשות שום דבר שכזה.״ גם היא, בדומה לריטה, נראתה עייפה מאוד. העניין הוא שלא נראה שלורד מאוד אכפת מהעובדה שהיא נראית כאילו היא עברה עכשיו טירונות. ״היא הכריחה אותנו להישאר ערות כל הלילה כדי לראות אם הרוח תופיע שוב,״ פיהקה ריטה. היא הסתכלה על אלישע בשאלה. ״מה התירוץ שלך?״ זה תפס את אלישע בהפתעה. ״הממ?״ ״על מה ולמה אתה ער בשעה כזאת?״ אלישע חייך. ברור שהן לא חשבו על זה. ״מלא סיבות. החלון היה פתוח אז היה אור, זאת השעה שאני רגיל להתעורר, יש תכף תפילה, עוד כל מיני דברים מעניינים. צבי לא איתכן?״ ״הוא פרש לישון,״ התחילה ריטה להגיד, ״כמו שכל -״ ״הוא פחד מהרוח,״ קטעה אותה הילי במבט רציני שנראה קצת מוזר עם השיער המקורזל שלה, ״אז הוא ברח לחדר שלו. אולי זה גם קשור לעובדה שמיכל עברה כאן באיזה אחת בלילה ושאלה אותו מה לעזאזל הוא עושה מחוץ למיטה.״ אלישע צחק. המחשבה על צבי מסביר למיכל שהוא חייב להישאר איתן כי הן רוצות לזמן רוח ואין מצב בעולם שהילי לא תגיד משהו טיפשי שיהרוג את כולן אם הם לא ייזהרו הייתה מאוד משעשעת. ״יפה שאתן החלטיות.״ ״שתיהן צודקות,״ ציינה ורד, ״הוא פשוט דיבר לפני על ללכת לישון, וכשמיכל הגיעה הוא העדיף ללכת ולא לנסות לשכנע אותה שיש משהו חיוני בזה שהוא יעשה איתנו סיאנס. ובכל מקרה, זה לא עבד, אז הוא כנראה עשה בשכל.״ ״אני גם רציתי לישון, ואתן לא נתתן לי,״ רטנה ריטה. אם אלישע היה צריך להחליט, הוא היה אומר שהיא נראית כאילו דרסה אותה משאית ואז עשתה רוורס ודרסה אותה עוד פעם. אלוהים יודע איך היא תעבור את היום הזה בלי להירדם לתוך ארוחת הבוקר שלה. הילי דחפה אותה בחיבה. ״די, נו, היה לנו כיף. המעגל הזה של הנרות היה ממש מצחיק.״ ורד הסתכלה עליה בסקפטיות. ״כן, חוץ מזה שכמעט שרפנו את הבסיס.״ אלישע הרים ידיים בויתור. ״אתן לא נורמליות, ואני הולך להתארגן לתפילה,״ החליט. זאת לא ממש הייתה הסיבה שהוא רצה ללכת, אבל הוא היה כל כך רגיל לשקרים שלקח לו רגע להבין שהוא משקר להן. כן, הוא ילך להתארגן לתפילה, אבל זאת גם לא הסיבה שהוא הרגיש שהוא חייב להתרחק מהחדר הזה בקרוב. הוא אפילו לא היה בטוח מה זה היה שגרם לו להרגיש כל כך מוזר - העובדה שהן באמת עשו סיאנס, העובדה שלא ברור אם הן הצליחו, העובדה שהן עדיין נשארו ערות כל שישי בערב והדליקו נרות מכל הדברים בעולם, או פשוט העובדה שהוא לא הצליח להפסיק לחשוב על איזה רוח הן כנראה הצליחו לזמן. אין מצב שזה היה מיכה. ועדיין. ״הילי,״ אמר לפני שהסתובב על עקביו וחזר לחדר שלו, ״היה שם כלשהו לרוח הזאת שזימנתן?״ הילי הנהנה במרץ. ״כן! קראו לה מרים!״ אלישע הרגיש את כל הדם זורם לו לראש. מרים. לסבתא שלו קוראים מרים. סבתא שלו דיברה על זה שהיא אוהבת לדאוג למשפחה שלה, גם אם הם לא רואים אותה. הוא לא ראה את סבתא שלו כבר הרבה זמן, אבל זה לא אומר שהיא פשוט נעלמה. אולי הוא פשוט לא רואה אותה. אולי, עם טקס סיאנס שהן הצליחו למצוא אחרי חיפוש של שתי דקות בגוגל, שלוש הבנות האלה הצליחו לתקשר עם סבתא שלו למרות שהוא כבר שלושה שבועות מנסה לדבר איתה. אולי יש תקווה. אולי הוא יכול להשיג את מיכה אם הוא רק יהיה במקום הנכון. הוא לא שם לב שהוא התחיל ללכת. הרגליים שלו פשוט לקחו אותו חזרה לחדר שהוא היה בו כאילו הוא היה על טייס אוטומטי, והוא לא הצליח להפסיק לחשוב. מה היה קורה אם הוא היה שם איתן? האם סבתא שלו הייתה מופיעה? האם יש לה בחירה בכלל אם להופיע או לא אם מדובר בטקס שכל המטרה שלו היא להעלות רוחות? אולי ככה אפשר להעלות רוחות בניגוד לרצונן, מה שהופך את כל העניין להרבה יותר מסובך? האם סבתא שלו רצתה שהן יעלו אותה? האם היא אמרה להן משהו עליו? מה הסיכויים שזאת מרים אחרת? הוא התחיל להתארגן לתפילה, למרות שלא באמת היה לו יותר מדי מה לעשות. הוא ניסה לקרוא עוד כמה עמודים מהספר שלו, אבל הוא בכלל לא הצליח להתרכז עכשיו. כל מה שהוא הצליח לחשוב עליו זאת העובדה שאולי, רק אולי, יש לו דרך להצליח לעשות את זה. אולי יש לו תקווה. הוא רק צריך למצוא את הטקס הנכון, או שהוא רק צריך למצוא את הזמן הנכון, או המקום הנכון, או פשוט לקוות שההוראות שיש בגוגל לא משקרות. הוא באמת ניסה להפסיק לחשוב על זה, אבל לעצור את עצמו מלחשוב על מיכה נהיה דבר קשה יותר ויותר ככל שעברו הימים, והוא לא ממש רצה לעשות דברים קשים עכשיו. היה יותר קל להתמקד בזכרונות, ולנסות לדלות מהם רמזים. איפה מיכה אהב להיות? לאיזה אנשים הוא הכי דאג? אולי יש משהו במכתב שהוא כתב לאלישע, איזה רמז על איפה כדאי להתחיל לחפש? אולי כבר אז הוא ידע שאלישע ינסה למצוא אותו. אלישע ידע שאם הוא היה במקום של מיכה, הוא היה מצפה מעצמו לחפש. אולי מיכה שתל לו שם רמזים, כיוונים נסתרים, כתב ירח, משהו. כל דבר. כל אפשרות. כל אופציה שנשמעת הזויה הרגישה לאלישע מקובלת ברגע הזה. הוא הולך להשיג את מיכה, לא משנה מה. בדרך שלו לבית הכנסת, הוא ראה את מיכל. כבר יצא לו לסגור שבת איתה והוא ידע שאם הייתה לה את האפשרות היא אהבה ללכת לבית הכנסת בשבתות, אבל עדיין היה לו מוזר לראות אותה בדרך. אולי זה בגלל שהוא אף פעם לא נתנה לו תחושה של מישהי דתייה - בהחלט של מישהי מחוברת למסורת, עם השרשרת הקבועה שלה של מגן דוד והמוזיקה שהיא שומעת - אבל לא של מישהי דתייה. הוא ידע שלא ממש אמורה להיות לו עם זה שום בעיה, כי זה לא כאילו יש לו מונופול על הדת, אבל זה עדיין היה לו קצת מוזר. הוא ניסה להתגבר על ההרגשה הזאת, כי דווקא לא תזיק לו שיחה שתחבר אותו לקדושה של שבת עכשיו. ״איך עבר עליך הלילה?״ שאלה מיכל באגביות כשהוא התקרב מספיק לראות אותה. ״ברוך השם,״ ענה בכנות, ״האמת שקמתי מוקדם ושמעתי את הילי צוחקת בהיסטריה.״ הוא העיף אליה מבט. ״את בטח יודעת מה קרה שם יותר טוב ממני.״ מיכל עשה פרצוף קצת סקפטי. ״כן? לא חושבת. אני יודעת שהן ניסו לעשות סיאנס ומשום מה צבי נשאר בחדר שלהן עד אמצע הלילה, ושאחר כך הן עדיין נשארו ערות. הלכתי להעיר להן פעם אחת, אבל כשהמשכתי להתקרב אחרי זה, שמעתי את ריטה מנסה להשתיק את הילי, אז חשבתי לוותר להן וזהו.״ היא גירדה בעורף שלה. ״הלילה הזה היה מוזר. הן סיפרו לך אם הן הצליחו להעלות מישהו בסיאנס בכלל?״ אלישע הנהן. ״ממ-המ. הילי טוענת שהן הצליחו להעלות מישהי שקוראים לה מרים.״ מיכל חייכה. ״הממ. לדודה שלי קוראים מרים.״ ״והיא רוח רפאים?״ מיכל משכה בכתפיה. ״אולי. האמת שהפעם האחרונה שראיתי אותה הייתה לפני עשר שנים בערך. מאז שההורים שלי התגרשו, לא יצא לי ממש לשמוע על הצד הזה של המשפחה. יכול להיות שהיא מתה, ואני לא יודעת.״ היא הסתכלה על אלישע, וחייכה חיוך קטן על ההפתעה בעיניים שלו. ״אל תדאג, שום דבר רציני, פשוט המון פוליטיקות משפחתיות. דווקא דודה מרים הביאה לי ממתקים כשהייתי קטנה, אז תמיד אהבתי אותה.״ ״את יכולה לשאול את הילי אם הן קיבלו ממתקים,״ הציע אלישע בתקווה לרכך את האווירה. אולי זה לא הזמן לספר שיש לו סבתא שקראו לה מרים, ושהיא מתה, ושהיא רדפה אותו למשך כמה שבועות טובים עד שהיא הפסיקה עכשיו. ״אולי זה יסביר למה היא ככה.״ מיכל צחקה צחוק קצר ומופתע. ״לא, היא ככה תמיד כשהיא לא ישנה בלילה. מה שקורה כל פעם שהיא סוגרת שבת, אלוהים יודע למה. התחלתי להפסיק לתת לה שבתות רק כדי שאני אוכל לבלות את הלילה בלי הצחוק ההיסטרי שלה ברקע.״ אלישע חייך לעצמו. מתאים לה. ״קשה להאשים אותך.״ ״כן, טוב, אבל היא בחורה טובה. גם ורד, וריטה, וצבי. וגם אתה,״ הוסיפה, והסתכלה עליו בעיניים צרות. ״אתם אוהבים לעשות לי את המוות, אבל אתם אנשים טובים, כולכם.״ ״גם את בסדר,״ הודה אלישע וניסה לשמור על החיוך ממקודם. ״סתם, מוזר לי שהן עשו סיאנס.״ מיכל הרימה גבה. ״כן? דווקא מתאים להן. למה, אתה לא היית רוצה לעשות סיאנס?״ לקחו לאלישע כמה שניות להבין את השאלה. ״מה?״ ״כאילו, אם זה לא היה אסור,״ אמרה מיכל, ״היית רוצה לנסות לעשות את זה? זה נשמע לי משהו נורא אנושי לרצות, קשר כזה עם המתים. לא סתם לכל תרבות יש את הסיפורים שלה על המוות. זה דבר נורא מפחיד, כי הכל הופך לזיכרון. אני חושבת שהקטע של סיאנס הוא אולי לנסות לראות אם הזיכרון תואם למציאות החדשה הזאת של המוות.״ אלישע לא חשב שהוא מסכים איתה. הוא חשב שכל המהות של העלאה באוב היא געגוע, בין אם לזיכרון ובין אם לאדם ספציפי ובין אם למשהו שהיה פעם ועכשיו איננו. אנשים שמנסים לזמן רוחות רנדומליות מתגעגעים להתלהבות של לנסות משהו חדש או לפגוש אנשים חדשים מתרבויות אחרות, והם מתגעגעים לתקופה שהם אף פעם לא יוכלו לחוות באמת. אנשים שמנסים לזמן רוחות שקרובות אליהם מתגעגעים לאנשים האלה, כמו שהוא מתגעגע למיכה כמו שהוא לא יכול להסביר. הגעגוע הזה מתחיל לחנוק אותו, כאילו הוא התחיל עמוק בתוך הבטן ועכשיו מטפס במעלה החזה שלו כמעט עד הצוואר. ״אני דווקא חושב שזה לא עניין של ידיעה,״ ניסה להסביר, ״או - לא כמו שאת אומרת את זה. אולי זה פשוט מה שקורה כשאנשים לא רוצים לחיות משהו רק דרך זיכרון.״ ״אבל השאלה היא,״ ניסתה מיכל להתקיל, ״האם הדמות שעולה באוב היא באמת הבנאדם שאתה מקווה לראות, או השתקפות של הזיכרון שלו?״ אלישע לא ידע, אבל הייתה לו תחושה שזה יותר מסובך מזה. האנשים האלה שמתים ומסתובבים בעולם בתור צל של עצמם הם עדיין עצמם, אבל אחרים. סבתא שלו היא עדיין סבתא שלו, עם אותה ביקורת ואותם מבטים, אבל היא גם שונה, כי במשך חמש השנים האחרונות היא הייתה לגמרי לבד. אולי ככה דברים עובדים - אולי אנשים הם גם מה שהם היו פעם וגם כל מה שהם הספיקו לעבור מאז. אולי זה כל הקטע של גדילה והתפתחות. זה גרם לו לחשוב קצת על מיכה. לא עבר הרבה זמן מאז שהוא מת, אבל הזמן הזה בטח מרגיש לו כמו אינסוף. אם אלישע יצליח לזמן אותו, הוא לא יצטרך להיות לבד יותר. יהיה לו עם מי לדבר, ואז, לאט לאט, שניהם יצליחו לגשר על הזמן הזה שהם היו בנפרד. הם לא יחזרו להיות מה שהם היו פעם, אבל לא כי הם יהיו אנשים שונים. אולי, אלישע חשב, הם לא יצליחו להיות מה שהם היו פעם כי הם אותם אנשים שנאלצו למשך תקופה לסחוב מטענים שונים. והמטענים האלה היו כבדים וטפטפו עמוק לתוך המהות של כל אחד מהם, אז נשארו להם צלקות. לעזאזל, הוא התגעגע למיכה. הוא היה חסר לו, כמו איבר שהלך לאיבוד. ״אולי זה יותר מסובך מזה,״ ענה למיכל, ואולי זאת הייתה תשובה קצת עלובה יחסית לכמות הזמן שהוא חשב עליה, אבל זה לא היה לו אכפת. אם יש משהו שהשיחה הזאת הבהירה לו זאת העובדה שהוא פשוט יהיה חייב להשיג את הרוח של מיכה. לא כי הוא רוצה לשמור אותו לעצמו, אלא כי זה יהיה מיכה, וזה מה שמיכה היה רוצה, כי אם יש להם את האפשרות להיות ביחד עוד פעם גם אם זה קורה בצורה אחרת זה יהיה שווה את זה. ואלישע, למרות שהוא לא היה טיפוס של עימותים, החליט שזה משהו שהוא הולך לעשות בכל מחיר. -------------------- --------- הארי פוטר - Hportal.co.il |
|
|
|
|
פורסם ב: Nov 25 2020, 21:29 PM
|
||
|
מי שטוב לו ושמח, לא בבר אילן |
כל היום חיכיתי לפרק נוסף ופתאום קלטתי שבכלל לא הגבתי פה...
 טוב אז בנוגע לפרק העלילה ממש כיפית לקריאה וכל פרק משאיר מתח שכל היום אני נכנסת לבדוק אם פורסם כבר עוד חלק... הסיפור כתוב בצורה יפה מאוד. אגב יותר כיף (לדעתי) לקרוא ]רקים ארוכים כי לוקח זמן להכנס למוד של בתוך העלילה וכהפרק ארוך אז יותר זמן מרגישים בתוך... אני מכחה כבר מ-23:53 אתמול (לקח לי גם זמן לקרוא...) לפרק הבא... -------------------- --------- הארי פוטר - Hportal.co.il |
|
|
|
|
פורסם ב: Nov 25 2020, 23:43 PM
|
||
|
רק קצת דם לקינוח הדבש |
טוב אזזזז שכחתי לפרסם היום בבוקר אבל לא נורא הנה עוד המשך!! מכאן והלאה כל הpacing מאוד מוזר אז אם זה מרגיש שאני מתקדםת לאט מדי/מהר מדי אני אשמח לתגובות :))
חלק 2, פרק 7 ״אתה נראה כאילו לא ישנת כל הסופ׳׳ש,״ ציינה ליזי בפה מלא בצ׳יפס. זה היה יום ראשון בערב, ואלישע בדיוק חזר מהבסיס אחרי שבת מפרכת ומלאת מחשבות, וכמו תמיד, הוא פנה לליזי כי היא היחידה שידעה על מה הוא רוצה או לא רוצה לדבר. ״איך הייתה השבת?״ שאלה. אלישע התמהמה עם הביס שתכנן לקחת מההמבורגר שלו. לא ממש היה לו תיאבון. ״מתישה בעיקר.״ ליזי המהמה והכניסה עוד צ׳יפס לפה. ״הם עשו סיאנס בסוף?״ שאלה בהתעניינות, ואלישע שמח לראות שהיא מבינה מה הוא רוצה. הוא התמתח אחורה בכיסא שלו. ״כן. בלי צבי, אבל עדיין. הילי אמרה שהן הצליחו להעלות מישהי שקוראים לה מרים.״ הוא הסתכל על ליזי בציפייה כאילו לראות את התגובה שלה, אבל לא הייתה שום הפתעה בפנים שלה. היא הסתכלה עליו בשאלה אחרי כמה רגעים של שקט. ״לסבתא שלי קוראים מרים,״ הסביר. העיניים של ליזי התרחבו. ״אתה חושב שזאת היא? שהן הצליחו לזמן אותה?״ אלישע משך בכתפיו בחוסר ידיעה. ״הלוואי שהייתי יודע. יכול להיות. כמה רוחות שקוראים להן מרים כבר מסתובבות בבסיס הזה? לא יודע, זה גרם לי לחשוב. גם דיברתי בבוקר עם מיכל והיא גרמה לי להבין כמה דברים.״ ליזי הרימה גבה. ״מה למשל? שאתה צריך לדבר עם המש׳׳קית ת׳׳ש שלכם ברצינות?״ אלישע הסתכל עליה במבט חודר. ״ליזי. בחייאת.״ ליזי לקחה ביס מהסלט שלה והרימה ידיים בכניעה. ״מה? אני בסך הכל חושבת שזה יעזור לך. נראה לי שאתה לוקח על עצמך יותר מדי אחריות ואתה לא מספיק לתת לעצמך מספיק תשומת לב -״ ״ליזי, אם הייתי רוצה עצות של פסיכולוג הייתי פונה לפסיכולוג, בבקשה תניחי לזה,״ הפטיר אלישע ברוגז. ליזי הפסיקה לדבר והיא הסתכלה עליו במבט שהוא לא לגמרי הצליח להבין. זה לא נראה ממש כאילו היא נעלבה, אבל היא לא הייתה ממש מאושרת, והיא בהחלט הייתה מופתעת. ״סליחה, פשוט - אני לא רוצה לדבר על זה. מיכל ביקשה שאני אדבר עם רעות, דיברתי עם רעות, והיא כנראה לא מרוצה שרעות לא חשבה כמוה. עזבי את זה. אני בסדר.״ ליזי הצרה את עיניה. ברור שהיא לא האמינה לו. ״לא, אלישע,״ אמרה בעדינות, ״אתה לא בסדר. אתה מבין, זאת הבעיה - אתה לא מצליח להבין שאתה לא בסדר. וזה מותר לך, כי החבר שלך מת לפני כלום זמן, ואתה צריך להתמודד עם זה לבד, והתחלת לראות רוחות בערך בזמן הכי גרוע שזה יכול להגיע. זה בסדר להיות לא בסדר.״ היא הסתכלה עליו באכפתיות, והוא לא הצליח לסבול את המבט הזה. ״אני לא יודעת, אני פשוט חושבת שאתה הולך לכיוון לא נכון עם זה.״ אלישע נאנח וחפן את ראשו בידיו. הוא הסכים רק עם חלק מהדברים שהיא אמרה. הוא באמת לא היה בסדר, כי הוא התמודד עם דברים שאף אחד לא אמור להתמודד איתם אי פעם ובמיוחד לא בגיל הזה. הוא לא היה בסדר כי לא הייתה לו שום דרך להיות בסדר עכשיו. מה שהוא לא הסכים איתו זאת העובדה שהיא חשבה שהוא לא מודע לזה. אולי זה גם למה הוא לא רצה לדבר עם אף אחד - הוא ידע שהוא לא בסדר, והוא פשוט עשה כל מה שהוא יכול כדי כן להיות בסדר. הוא ידע שמה שיעזור לו זאת אפשרות לדבר עם מיכה, אז זה מה שהוא מנסה להשיג עכשיו בכל מחיר, וכל שאר הדברים יכולים לקפוץ לו כי זה מה שחשוב עכשיו כי זה מה שיהפוך אותו מלא בסדר לבסדר. אבל הוא היסס וניסה לנסח את זה בראש לפני שהוא התחיל לדבר, כי מההיכרות שלו עם ליזי, יהיה חבל אם הוא יגיד מילה לא במקום ויהרוס לעצמו את כל מה שהוא מנסה להסביר לה. ״היי,״ אמרה בעדינות עוד פעם, והניחה את המזלג שלה על השולחן. היא הסתכלה לו בעיניים, אבל הוא לא הסתכל עליה בחזרה. ״מותר לך להיות לא בסדר לידי. באמת. אבל זה צריך להתחיל בזה שאתה מאמין שאתה לא בסדר ומכיר בזה שאולי לא תזיק לך קצת עזרה.״ אלישע לקח נשימה עמוקה וקיווה שהוא יצליח להסביר לה כמו שצריך. ״אני יודע שלא הכל בסדר איתי כי אין איך שדברים יהיו בסדר איתי עכשיו כי זה כאילו כל העולם התהפך. כאילו, ליזי, אני חושב לכל כך הרבה כיוונים כל הזמן שזה כאילו כל הזמן יש לי צלצולים באוזניים. מכירה את התחושה הזאת שיש גשם ממש חזק ואת בתוך מבנה אבל את שומעת אותו כל כך חזק שאת צריכה לדבר בקול עם האנשים בתוך המבנה כדי שישמעו אותך? ככה אני מרגיש. הכל מסובך ולא ברור ולא מובן כי אין סיבה שזה יהיה. אבל,״ אמר, ופה הוא קיווה שהיא תבין אותו, ״אני יודע את זה, ואני גם יודע מה אני צריך כדי שהמצב אולי קצת ישתפר. תחשבי על זה. אם אני אצליח להשיג את מיכה, כל הבעיות האלה ייפתרו. אז מה אם רק אני אוכל לראות אותו ואז מה אם יכול להיות שזאת תהיה פגישה חד פעמית. לא שאני מאמין שזאת תהיה פגישה חד פעמית, אבל בשביל הפואנטה. אני פשוט מתרכז רק בזה עכשיו, כי זה מה שחשוב, כי אם זה יעבוד לי הכל יחזור להיות בסדר.״ ואם היה רגע שאלישע היה שמח שהוא הכיר טוב את ליזי, זה היה הרגע הזה, כי היא חייכה חיוך עצוב והוא ידע שהיא לא מאמינה לו אבל מוכנה לוותר לו עכשיו. ״טוב,״ שיקרה, ״נלך על זה ככה. אני לא מסכימה איתך, אבל אני סומכת עליך.״ וזה לא היה שקר. ״תודה לך,״ אמר במלמול. ״הצלחת למצוא משהו מעניין בשבת?״ ליזי עשתה פרצוף. ״הרבה סיפורים ויצירות אמנות אנטישמיות וסקסיסטיות, אבל לא ממש מעבר לזה. היה לי הר של משימות מהעבודה לטפל בהן אז בכלל הייתה לי שבת די נוראית.״ ״הממ,״ הסכים איתה אלישע. ״איזה דברים מצאת?״ משהו הבזיק לרגע בעיניים של ליזי, איזה רגש חזק שבדרך כלל אלישע היה טוב בלזהות, אבל הוא נעלם ברגע שהוא הגיע והוא לא הספיק להבין אותו. ליזי חזרה להיות עצמה אחרי השנייה הקטנה הזאת. ״לא שום דבר שרלוונטי לנו,״ הודתה, ״אבל האמת שמצאתי שיר יפה, אם אתה רוצה -״ ״אולי בפעם אחרת, ליזי,״ ניסה להגיד בהתנצלות, וליזי הפסיקה להציע. הוא ניסה לחשוב על מה הם יכולים לעשות עכשיו. אולי כדאי שהם ימשיכו בכיוון שהם המשיכו בו עכשיו, לחפש טקסטים ופירוטים מדויקים של העלאה באוב ברקע היהודי, אבל אולי הם צריכים ללכת בכלל למקום אחר לגמרי. אולי העלאה באוב היא העלאה באוב לא משנה אם היא של נוצרים או מוסלמים או בודהיסטים או יהודים, וכל מה שצריך זה למצוא אחת שעובדת ולקוות שהם ישיגו את מי שהם רוצים. ״רגע, לא אמרת לי מה הבנת,״ אמרה ליזי לפתע אחרי כמה שניות של שקט. ״מה?״ שאל אלישע, לחלוטין לא עוקב אחרי קו המחשבה שלה. ״בשיחה עם מיכל. אמרת שהבנת כמה דברים. מה הדברים האלה?״ אלישע היסס. הוא בעיקר הבין שהוא חייב להשיג את מיכה בכל מחיר, אבל אולי זה לא מה שליזי הייתה צריכה לשמוע עכשיו. היא דאגה לו מספיק גם ככה - יהיה חבל להוסיף עוד משהו על הגב של הגמל ולקוות שהוא לא יישבר. הוא צריך את ליזי לצדו עכשיו, כי הוא לא יצליח לעשות את זה לבד, והיא תמיד עשתה את כל מה שהוא אמר לה לעשות בלי שאלות. הוא לא חשב שיהיו הרבה אנשים שיכולים לעשות את זה, והוא לא רצה לאבד את היכולות שלה פה. ״אתה לא חייב להגיד לי אם אתה לא רוצה,״ הוסיפה אחרי שאלישע לא אמר כלום. ״סתם התעניינתי.״ ״לא, סתם, שאני שונא להיות בשבתות בבסיס.״ הוא עצר לרגע, כדי לראות אם היא הצליחה להבין שהוא משקר לה, אבל המבט של ליזי נשאר בדיוק כמו שהוא היה קודם. ״כבר ידעתי את זה, אבל השבת הזאת הזכירה לי במיוחד. אני לא אוהב להיות בשבתות עם אנשים שלא שומרים שבת, וזה בדיוק מה שקורה כל הזמן בבסיס. אמרתי את זה למיכל, והיא לא ממש יכולה לשחרר אותי לגמרי משבתות, אבל היא אמרה שהיא מבינה אז זה משהו שהיא תשתדל לשים לב אליו.״ ליזי המהמה והכניסה לפה עוד ביס מהסלט שלה. ״זה נשמע נחמד,״ אמרה בפה מלא בחסה. ״אני יכולה להבין אותך. נראה לי גם אני לא הייתי רוצה להיות מוקפת באנשים שלא שומרים שבת אם הייתי שומרת. הקטע הוא שאני לא שומרת.״ אלישע הכריח את עצמו לחייך. ״כן, טוב, תארי לעצמך שאת תצטרכי לבלות איזה סוף שבוע כשמחייבים אותך לשמור שבת כמו שצריך, עם תפילות ואיסור על בישולים ולהדליק אור ולכתוב והכל. זה יהיה לך מוזר וקשה. אז, תחשבי איך זה ככה לכיוון ההפוך - שכולם מסביבך לא שומרים ואת צריכה להיות מי ששומרת. זה מעצבן.״ הוא לא ממש רצה לדבר על השבת שלו, לא באמת, אז הוא ניסה לשנות נושא. ״חשבתי שאנחנו אולי יכולים לשנות כיוון עם החיפושים,״ אמר. ליזי הרימה גבה. ״כן?״ אלישע הנהן. ״אני חושב שאולי זה יכול להיות מועיל. תחשבי רגע על הבנות מהבסיס שלי. הן לא חיפשו משהו שספציפי ליהדות ועדיין הצליחו להביא מישהי שקוראים לה מרים, אז זה אומר שהעלאה באוב לא רלוונטית ממש לדת של מי שמזמנים. זה אומר שאנחנו סתם עושים לעצמנו חיים קשים. אפשר לחפש משהו כללי, שלא רלוונטי לדת מסוימת, ופשוט לוודא שהוא עובד. זה יהיה הרבה יותר קל וגם יש סיכוי הרבה יותר גבוה שאשכרה נצליח לעשות משהו.״ ליזי הנהנה, אבל עדיין לא נראתה לגמרי משוכנעת. ״אני זורמת איתך, אבל רק שאלה. חשבתי שלעשות העלאה באוב של גויים זה חטא. לא הבנתי אותך נכון, או שזה כבר לא מאוד משנה לך?״ ואלישע - אלישע לא ידע כל כך מה לענות לה. זה כן נחשב חטא, אבל הוא לא ידע כמה אכפת לו בשלב הזה. אם היה ממש דחוף לאלוהים שהוא לא ינסה לעשות סיאנס, אולי הוא היה דואג שאף אחד לא יהרוג את החבר שלו. אולי הוא היה מנווט את החיים שלו ככה שהסיכוי שהוא יעשה משהו כזה יהיה הרבה יותר נמוך. זה לא שהוא צריך לעמוד עכשיו בפיתוי, כי כרגע זאת הייתה האופציה היחידה שלו. הם לא מתקדמים לשום מקום, ואם הם ימשיכו לא להתקדם לשום מקום, הוא לא ידע מה הוא הולך לעשות. ובכל מקרה, זה לא כאילו זה הולך להיות החטא שיעצור אותו מלהיכנס לגן עדן או משהו. הוא עשה הרבה דברים בחיים שלו שלא היו במקום והוא הבין את זה בדיעבד והתנצל כשהיה צורך, אז אם הוא גם זאת טעות שהוא הולך לעשות, במקרה הכי גרוע הוא יעשה אותה ואז יבין שהוא פישל ואז יתקן את הבלגן שהוא גרם לו. הוא עשה את זה בעבר והוא יכול לעשות את זה שוב. ״זה לא שלא אכפת לי וזה לא שלא הבנת אותי נכון,״ אמר בזהירות, ״אני פשוט חושב שכרגע זאת האופציה היחידה שיש. הכי הרבה, אם זאת טעות, נבקש סליחה ונתחשבן עם השם אחר כך. אולי את לא, כי זה פחות הקטע שלך, אבל אני כן.״ הוא לקח נשימה עמוקה, ולמרות שהוא רק רצה לעבור נושא ולוודא שליזי באמת מתחילה את החיפוש שלה, הוסיף, ״ובכל מקרה, זה לא כאילו זה החטא הראשון שעשיתי בחיים שלי, אז לא זה יהיה מה שיגרום לאלוהים לכעוס עליי.״ ליזי עשתה פרצוף כמו שאלישע ידע שהיא תעשה. כמו שהוא לא הצליח להבין איך היא צוחקת על אפוביה ועל התגובות המזעזעות שהיא מקבלת על הא-מיניות וא-רומנטיות שלה, היא אף פעם לא הצליחה להבין איך הוא צוחק על ההומופוביה ביהדות. הוא אמר לה שזה בגלל שהוא חי את זה ועדיף לצחוק על זה מלבכות על זה, אבל היא לא הסכימה. לפחות הם ידעו לא להסכים, במיוחד בקטעים האלה, אז לא הוא ולא היא הרגישו אשמים אף פעם. ״די, נו, באמת הכל בסדר,״ ניסה לנחם אותה. ״בואי רק נתקדם עם זה. את יכולה לחפש סיאנסים כאלה ולראות מה מהם אמור לעבוד? אני בינתיים אנסה להשיג את סבתא שלי, ונראה מה קורה.״ ליזי היססה לרגע, אבל רק לרגע, והיא חזרה לעצמה באותה מהירות שהיא נלחצה בדיוק כמו קודם. אם אלישע לא היה יותר מדי מרוכז בלנסות להשיג את מיכה, אולי הוא היה שם לב שחסרה קצת כנות בקול שלה. ״כן, אני על זה,״ אמרה בחוסר רצון. ״אתה יכול רק להבטיח שתיקח לך הפסקות באמצע ותיתן לעצמך קצת לנוח? אתה באמת נראה כאילו לא ישנת דקה, וזה לא מתאים לך. אתה בדרך כלל מאוד אוהב לישון.״ אלישע זייף חיוך כדי להרגיע אותה, אבל הדאגה לא עזבה את העיניים שלה, אז הוא הוסיף בשקר קליל, ״בטח. פשוט בזמן האחרון אני לא ממש עייף.״ --- הדרך חזרה הביתה עברה על אלישע עם המון מחשבות. הוא ניסה להבין מה בדיוק עבר על ליזי כשהיא הבטיחה לו לטפל בדברים, כי היא לא מתנהגת ככה בדרך כלל, אבל הוא גם היה כל כך עסוק במחשבות על מיכה שלא ממש היה לו מקום לחשוב עליה. היא תצטרך לחכות. כשהם ישיגו את מיכה, הכל איתו ישתפר, ואז הוא יוכל לשאול אותה מה שלומה ולהקשיב באמת. עכשיו לא היה לו את הזמן לעשות את זה, ולכן הוא גם לא רצה לעשות את זה בכאילו. זמנים קשים יוצרים בחירות קשות, או איך שזה לא יהיה שהפתגם הזה הולך. בגלל שהוא הפסיק לראות את סבתא שלו, הוא כמעט ציפה לא לראות גם את הכלב החום הגדול בזמן הקרוב. אבל כשהוא התקרב הביתה, הוא שם לב לכלב הזה משוטט לו בהנאה בכבישים באזור. הוא נראה שמח, מאוד שמח, אבל אלישע עכשיו ידע להגיד שמה שנראה לא בסדר איתו הייתה העובדה שלא היה שום דבר חי בו. הוא נראה יותר כמו השתקפות של עצמו מאשר עצמו, הד של זיכרון במקום היצור החי האמיתי. אלישע ידע שדברים כאלה קורים, והיה לו הגיוני שככה רוחות ייראו, אבל ההבנה הפתיעה אותו. הוא אמנם לא ראה את סבתא שלו כבר תקופה, אבל הוא לא היה צריך להיות גאון הדור כדי להבין שזה גם מה שנראה לו מוזר אצלה. היא לא הייתה אמורה להיות פה, לא אמורה ללכת בתור צל בלי גוף בעולם של חיים, והכלב הזה לא היה יוצא מן הכלל, הוא בסך הכל היה עוד יצור מסכן שנקלע לסיטואציה הזאת. אם לאלישע לא היה את מיכה לדאוג לו, הוא היה מנסה להבין איך להביא לכל הרוחות האלה את השלווה שמגיעה להן. אבל מצד שני, הוא ידע שכדאי לו לשחק אלוהים רק במגרש אחד, אז הוא העדיף להמר על להחזיר את מיכה. הוא קיווה שליזי הולכת להתקדם עם המחקר הזה כמו שצריך הפעם. זה כאילו תמיד היו לה דברים יותר חשובים לעשות, עבודה או אחריות או כל דבר אחר שהיה יותר גבוה בסדר העדיפויות שלה ממה שהיא הבטיחה לאלישע לעשות. בדרך כלל לא היה לו מאוד אכפת - לה יש את החיים שלה ולו יש את החיים שלו והם לא יכולים להיות העדיפות הראשונה אחד של השנייה כל הזמן - אבל הפעם היה לו אכפת. הייתה לו תחושה שזה אישי, והוא אף פעם לא אהב כשהוא מרגיש שדברים נופלים עליו באופן אישי. הוא שקל להתקרב לכלב עוד פעם, אבל ידע שלא תהיה לזה שום משמעות. הכלב הזה מת, גם אם אלישע לא ידע להגיד איך, ולנסות ליצור איתו איזשהו קשר יהיה פשוט חסר פואנטה ויסיח את דעתו מהמטרה הבאמת חשובה שהוא ניסה להשיג. זה עבד על אותו עיקרון עם סבתא שלו - אם היא לא רוצה להופיע היא מוזמנת להיעלם, אבל הוא לא הולך לרדוף אחריה. אם יש לה ביקורת להגיד היא מוזמנת להגיד אותה, אם יש לה מחשבות לדאוג מהן היא מוזמנת לשתף אם היא רוצה, אבל אלישע הולך להמשיך לעשות את מה שהוא עושה כל עוד אין משהו שהוא מרגיש שמחייב אותו לעצור. הוא לא טיפוס של מטרות, כי הוא תמיד מפחד ממה שהולך להשתבש באמצע, אבל הפעם פשוט לא היה לו אכפת. יש לו משהו לעשות והוא הולך לעשות אותו, וכל שאר האנשים מוזמנים לחפש משהו יותר מעניין לעשות עם הזמן שלהם מאשר להסתכל עליו ברחמים ולהעמיד פנים שהם מבינים יותר טוב ממנו. הכלב, כנראה בגלל שאלישע שם לב אליו, התקרב עם אותו חיוך שהיה לו עוד כשאלישע ראה אותו בפעם הראשונה. אלישע לא רצה לנסות לגעת בו, לא רצה להתאכזב ולהיזכר בעובדה שגם אם הוא יצליח להעלות את מיכה הוא כנראה לא יוכל לחבק אותו, אבל הכלב לא חיכה שאלישע יזום ליטוף בעצמו ופשוט ניסה להרים את אחת הרגליים הקדמיות שלו כדי לנסות לגרום לאלישע ללטף אותו. הרגל של הכלב עברה דרך אלישע כאילו הכלב אף פעם לא היה שם. אולי הוא באמת אף פעם לא היה שם, אבל אלישע לא הולך להיות מי שמתחיל לחשוב מחשבות פילוסופיות היום. לא, היום הוא יום של פוקוס ומטרות ריאליסטיות. הוא לוקח את זה צעד-צעד, כדי לא לאבד את הדרך, ויש לו מזל שלליזי אכפת מספיק כדי לעזור לו. הוא ידע שאנשים אחרים לא היו עושים את זה בשבילו, אז היה נחמד לראות שליזי כן עושה את זה. אם זה יעבוד והיא לא תפשל עוד פעם עם החיפושים שלה, הוא יהיה חייב למצוא דרך מעניינת להגיד לה תודה. הוא נכנס הביתה בשקט, למרות שההורים שלו היו ערים וראו את הסוף של החדשות בטלוויזיה. הם ישבו בשני קצוות של הספה - אמא שלו בימין וקרוב לדלת, אבא שלו בשמאל וכמעט צמוד למדף הספרייה שלו - ואלישע ידע שהם כנראה לא מסכימים על משהו עוד פעם, אבל כל כך לא היה לו כוח לשטויות האלה שהוא העדיף פשוט ללכת ישר לחדר שלו בלי לשאול יותר מדי דברים. הוא הספיק להחליף לפיג׳מה ולהוריד את הגרביים עד שאמא שלו באה לדפוק לו על הדלת. לא ממש היה לו כוח לדבר איתה, אז הוא התעלם. היא פתחה את הדלת בכל זאת. ״איך היה, ילד שלי?״ שאלה בהתעניינות. ״ברוך השם,״ אמר אלישע, אבל לא סיפק עוד פירוט. כשהוא הסתובב והסתכל לה בעיניים, היה ברור שהיא מחכה להמשך. ״היה נחמד, אמא, אני פשוט עייף.״ אמא שלו הנהנה, למרות שהיא לא נראתה מאוד משוכנעת. ״אז לילה טוב לך. אתה בבסיס מחר, נכון?״ אלישע הנהן. היא שאלה את זה כל יום מאז שהוא התגייס, והוא עדיין לא הבין למה. ״לאן אני עוד יכול ללכת?״ שאל ברטוריות, והיא הסתכלה עליו במבט תמים. ״כן, אני בבסיס, אני אשים לי שעון מעורר,״ הבטיח לה, והמבט שלה התרכך והיא הנהנה. ״לסגור לך את הדלת?״ שאלה ברצינות, ואלישע הנהן. היא חייכה ויצאה מהחדר, סוגרת אחריה את הדלת. ברגע שהידית ננעלה במקומה אלישע הרשה לחיוך המזויף להישטף מהפנים שלו. איזה יום מעצבן. הוא חיטט בכיס של המכנסיים שלו לפני שזרק אותם בחוסר עניין לערימת הכביסה שהתחילה להצטבר לו באחת הפינות של החדר. הוא חיפש את מה שהוא התרגל לסחוב איתו תמיד, מחשש שמישהו יראה אותו כשהוא לא נמצא בבית. הפתק של מיכה היה משקל כבד בכיס שלו, אבל לא עבר הרבה זמן עד שאלישע התרגל אליו והתחיל לחשוב עליו יותר בתור תזכורת ולא בתור עול. הפתק הזה, ככה הוא אהב להגיד לעצמו, הוא בסך הכל מעבר. הוא יחזיר את מיכה, ואז כל מה שכתוב בפתק הזה לא יהיה רלוונטי, כי מיכה יוכל לצאת מהארון בעצמו ואלישע לא יצטרך להיפרד מאחד האנשים היחידים בעולם הזה שידעו איך באמת לעשות אותו שמח. האצבעות שלו מצאו את הפתק בקלות - מה שלא היה מאוד קשה בהתחשב בעובדה שהוא ידע בכל רגע נתון באיזה כיס הוא נמצא - והוא היסס לרגע לפני שהוא פתח אותו שוב. אלי, אולי אני צריך להתחיל בלהגיד סליחה. היו רגעים שהוא לא הבין למה המילים על הדף לא משתנות. זה היה המסר שאלישע היה צריך לשמוע בפעם הראשונה שהוא קרא את הפתק, לא בפעם השלושים ושמונה. הוא ידע שזה מטופש, לצפות שהאותיות על הדף ישתנו ויצרו משפטים חדשים עם משמעות אחרת שיגרמו לו לבכות מחדש, אבל הוא לא הצליח לעצור את התקווה שהתחילה להתפשט בו בזמן האחרון כמו אש בשדה קוצים. הוא הניח את הפתק בזהירות מתחת לערימת ספרים שהייתה לו על השולחן ליד המיטה. הוא יוציא אותו משם מחר כשיעלה על מדים ויצא לבסיס, כרגיל, וכשהוא יעשה את זה יכול להיות שהוא גם יקרא את הפתק עוד פעם. אלישע היה די בטוח שבשלב הזה הוא זוכר את כל התוכן של הפתק של מיכה בעל פה, מה שלא היה מאוד נורא אם היה מדובר בהודעה רומנטית וחמודה של אחרי דייט ראשון (שהייתה, דרך אגב, אני לא מאמין שאני אומר את זה אבל אולי בליינד דייטים יכולים להיות ממש נחמדים) אבל כן היה נורא אם מדובר במכתב שכתב מישהו שידע שיש סיכוי לא רע שהוא הולך למות. זה היה נורא כשאלישע היה צריך לזכור שמיכה כתב את המכתב הזה בידיעה שאם קורה לו משהו, זאת המורשת שלו מול אלישע. לעזאזל, זה היה כל כך לא הוגן. מוות לא צריך לעבוד ככה ובני נוער לא צריכים לקבל כלי נשק ולהישלח לשדה קרב בתקווה שמספיק מהם יחזרו כדי לקבל עיטור כבוד. אלישע ידע שכולם יודעים את זה, ועדיין, לא היו מספיק אנשים שדיברו על זה. אור ניסה לשלוח לו איזה סרטון ביוטיוב שהוא יצא ממנו אחרי כמה שניות, אבל הוא בהחלט ידע להסכים שיש בעיה רצינית עם העובדה שיש בני שמונה עשרה ותשע עשרה ועשרים ששמים מדי הסוואה וקסדה ודורכים נשק ונשלחים לשטח עוין כדי לעשות משימות לא חשובות למטרות חסרות תועלת. זה היה פשוט מרתיח. אלישע נשכב על המיטה שלו, הרגליים שלו עדיין מתנדנדות הלוך ושוב על הקצה של המזרן, ופתח את הטלפון שלו. הוא ידע שליזי מתחילה את החיפוש הזה גם ככה, אבל לא יזיק אם הוא ינסה לבדוק בעצמו. האצבעות שלו קצת רעדו כשהוא הקליד בחיפוש של גוגל ׳סיאנס׳, אבל הוא ניסה להשתיק את האשמה שבעבעה מתחת לפני השטח שלו לטובת התוצאות שגוגל נתן לו. הוא לא מצא שם יותר מדי דברים מעניינים - בעיקר סיפורי אימה של אנשים - אבל היה מעניין לראות מה האופציות שעולות. הוא רפרף על הדברים בהיסח הדעת, לא באמת מנסה להתמקד בשום אתר או פוסט, אלא פשוט כדי לנקות את הראש לפני שהוא ילך לישון. באמת היה מאוחר. ליזי צדקה - הוא היה עייף והוא ידע את זה, אבל הבעיה הייתה שהוא לא הצליח לישון. העיניים שלו נעצמות והנשימה שלו מתאזנת, אבל המוח שלו לא באמת נכבה. הוא מבלה ככה לילות שלמים, בהתהפכויות מצד לצד ומחשבות שמסרבות להיגמר. היו רגעים שהוא תהה לעצמו בגיחוך האם רכבת המחשבות בראש שלו אי פעם צריכה לעצור ולמלא דלק. אם הוא שופט לפי המהירות שהמחשבות שלו רצו, התשובה הייתה שלילית. הוא לחץ בחוסר תשומת לב על איזה סרטון, שהוא מיהר להשתיק ולשים לו כתוביות. הוא לא אהב לשמוע דברים בלי אוזניות בבית, והתנוחה שהוא היה בה על המיטה הייתה ממש נוחה, אז הוא העדיף פשוט לקרוא כתוביות. הבחורה בסרטון, עם שיער אדום ומתולתל ועיניים שנראות כאילו הן מחפשות רק צרות, התחילה להסביר על איך מזמנים רוחות. היא דיברה על ההבדל בין רוח לגוף ושאולי רוחות רפאים יכולות לגעת בבני אדם אבל בני אדם לא יכולים לגעת בהן, ולמרות שאלישע לא הבין למה זה בכלל רלוונטי אם היא רוצה ללמד איך להעלות מישהו באוב, הוא המשיך לראות. המוח שלו רק חצי הבין מה קורה בסרטון, והחצי השני היה עסוק בתהייה על מה הוא הולך להגיד למיכה כשהוא סוף סוף יצליח לזמן אותו. האם הוא יספר לו מה עבר עליו בחודשים האחרונים, או שהוא פשוט יוותר על כל הבלגן הזה וירצה לשמוע איזה סיפור מצחיק כדי לשכוח מכל הדברים שעברו עליו בזמן הסיוטי הזה שהם לא היו ביחד? האם מיכה ירצה לשמוע סיפור? ירצה לשמוע מה שלומו? מה יש לו להגיד על כל השאלות שיש לאלישע על המכתב שלו, כי אלישע בהחלט הולך לשאול את כל השאלות האלה במוקדם או במאוחר? הוא תהה אם הוא רוצה לשמוע את התשובות, אבל הוא לא היה צריך לחשוב על זה הרבה, כי היה ברור שהתשובה הייתה חיובית. למה לא? מה יעצור אותו מלרצות לשמוע את התשובות? הוא דילג על החלקים הלא רלוונטיים בסרטון וניסה להבין עוד כמה זמן הבחורה הזאת מתחילה להסביר מה היא באמת עשתה כדי לזמן רוחות כשהוא הבין שהאורך של הסרטון הזה הוא עשר שעות. הוא היה חייב לצחוק ברגע הזה, כי זה באמת היה קצת משעשע. אין מצב בעולם שכל עשר השעות האלה רלוונטיות. היא בטח סתם רצתה לסחוט צפיות ולעשות המון ספונסרים. הוא סגר את הסרטון בתסכול, למרות שעדיין היה בו משהו שרצה לראות את כולו. הוא לא ידע אם להקשיב לקול הזה בו. בדרך כלל הוא לא הקשיב, אבל עכשיו לא היה בדרך כלל. זה היה אותו קול שאמר לו שאולי הוא יוכל להחזיר את אלישע. הוא הסתכל על השעה ופתח שוב את הסרטון. זה ייקח לו קצת זמן והרבה דילוגים על חלקים לא מעניינים, אבל אם הוא גם ככה לא ישן בלילה, אולי נכון לנצל את הזמן הזה למשהו מועיל. -------------------- --------- הארי פוטר - Hportal.co.il |
|
|
|
|
פורסם ב: Nov 26 2020, 14:45 PM
|
||
 life is a big shit |
אומייגד
את.ה פשוט כותב.ת מדהים! הפרק האהוב עליי ללא ספק. הזדהיתי ממש עם הפסקה האחרונה, ככה שזה השאיר לי עוד יותר טעם לעוד. -------------------- עומר
--------- הארי פוטר - Hportal.co.il |
|
|
|
|
פורסם ב: Nov 26 2020, 18:21 PM
|
||
|
רק קצת דם לקינוח הדבש |
תודה רבה רבה
 שווה לציין שאת הסצנה הראשונה של הפרק הזה ממש אהבתי ומהסצנה השנייה לא הייתי מספיק מרוצה. אני מקווה שהקטע שלה עבר כמו שצריך כי אם לא הייתי מחליט.ה מראש שאת העריכה אני אעשה רק אחרי שאני אסיים לכתוב הכל, כנראה שהייתי פשוט כותב.ת אותה מחדש. תגידו מה דעתכםן :)) חלק 2, פרק 8 העצבים של אלישע היו מתוחים כל היום. הוא לא ידע מה לעשות ומאיפה להתחיל, וכל מה שהוא רצה זה לסיים את השעות שהוא חייב להיות בבסיס ולהגיע כבר הביתה כדי שהוא יוכל להמשיך את המחקר הזה שלו. הוא כל כך קרוב, הוא ידע את זה, הוא הרגיש כאילו התשובה נמצאת על קצה הלשון שלו וכל מה שהוא צריך לעשות זה לחשוב מספיק לעומק והוא יעלה על זה. בינתיים זה לא עבד, אבל זה לא מנע ממנו להמשיך לחשוב. נראה שזה אחד הדברים שהוא עשה הרבה יותר מדי בזמן האחרון, כל המחשבות האלה. הוא היה על הרכבת חזרה מהבסיס והסתכל מהחלון וניסה לסדר את כל המחשבות שרצו לו בראש. מצד אחד הייתה ליזי, שהבטיחה לו להתקדם עם החיפושים אבל בינתיים לא אמרה לו שום דבר. מהצד השני היה אור, שניסה לדבר איתו ואלישע פשוט לא רצה להגיד לו שום דבר. מהצד השלישי היו מיכל ורעות, שידעו טוב מאוד שמשהו לא בסדר אבל אלישע לא יכל להגיד להן את האמת או לשקר להן בפרצוף. מהצד הרביעי היו ההורים שלו, שהיה להם מאוד אכפת אבל עדיין היה משהו איתם שהרגיש לא במקום. מהצד החמישי הייתה סבתא שלו, שהוא לא ראה כבר יותר מדי זמן בשביל שזה יהיה צירוף מקרים. הוא תהה אם גם היא תופיע כשהוא ינסה לזמן את מיכה. אם הוא יצליח לעשות את זה בכלל. תחושה של חוסר ביטחון ופקפוק בעבעה בו בכל מה שנוגע לליזי, כאילו יש משהו שקורה אצלה מתחת לפני השטח שהיא עדיין לא מוכנה לחשוף. היא חברה טובה והיא אוהבת אותו והוא ידע את זה, אבל תחושת הבטן שלו אמרה לו שיש משהו שהוא מפספס. אלישע לא היה כל כך טיפוס של תחושות בטן - הוא אהב לחשוב על דברים לעומק לפני שהוא עשה אותם - אבל אולי כל המצב הזה הפך אותו לקצת יותר חסר מעצורים מבדרך כלל. ״אני חושבת שאתה עושה טעות,״ אמר קול לידו, ואלישע קפץ בהפתעה. סבתא שלו ישבה שם, העיניים הכהות שלה מסתכלות עליו במבט חודר. ״חשבתי שאם אני פשוט אעלם לך אתה תבין שאתה עושה טעות, אבל נראה שזה רק משכנע אותך לעשות את זה יותר. אני חושבת שאתה עושה טעות, אלישע.״ אלישע גלגל עיניים ונשף אוויר בזלזול. הוא הכניס את האוזניות שלו מהתיק ולתוך האוזניים, ובזמן הזה תהה מה הוא הולך להגיד לה. ״נחמד לראות גם אותך,״ אמר בקרירות כשהצליח לאסוף את המחשבות שלו. ״לא מתאים לך להיעלם ככה. חשבתי שאת אוהבת להציק לי.״ סבתא שלו נחרה בתסכול. ״אני לא אוהבת להיות ככה, אתה יודע, אני בסך הכל רוצה להגיד לך את דעתי. אני חושבת שאתה עושה טעות, ואני חושבת שאם אתה לא תעצור עכשיו אתה מאוד תתחרט על זה.״ אלישע המשיך להסתכל על החלון וניסה להתעלם מהעובדה שהוא כמעט יכל להרגיש אותה מסתכלת עליו פיזית. ״תפסיק את החיפושים האלה. תגיד ללירז -״ ״קוראים לה ליזי,״ תיקן בחוסר סבלנות. מה היא חושבת שהיא יודעת בכלל? למה נראה לה שיש לה את המונופול על איך היא מתמודד עם אובדן שנכפה עליו. ״באמת, את עוקבת אחריי כל כך הרבה זמן ואת לא יודעת אפילו איך קוראים לה?״ ״אז ליזי, איך שזה לא יהיה שאתה קורא לה. תגיד לה שאתה עשית טעות ושבעצם אתה לא רוצה לעשות את החיפוש הזה. תסתכל במראה לרגע אחד ותשאל את עצמך מה השתנה שכל מה שמעניין אותך זה אנשים מתים.״ היא עצרה לרגע, ואלישע עוד פעם נלחם בדחף להסתכל עליה. אין לו בשביל מה. היא מדברת שטויות והוא לא רצה להקשיב לה בכלל. ״אני אומרת את זה כי אני אוהבת אותך ואכפת לי ממך,״ הוסיפה בשקט, ואלישע לא הצליח לעצור את עצמו מלצחוק. ״מה הקשר בינך לבין אכפתיות?״ שאל במרירות, למרות שעדיין היה קצת שעשוע בקול שלו. ״למה את חושבת שאת יודעת ללמד אותי על מה שאני צריך ומה לא? אני הסתדרתי יפה מאוד בלעדייך. אם הייתי רוצה את דעתך על מה שאני עושה, הייתי שואל. אבל הדבר היחיד שרציתי ממך זה שתסבירי לי עוד על איך כל זה עובד, ובגלל שזה נראה כאילו את מסרבת להגיד לי שום דבר שהוא לא חידה אמביוולנטית, אני מעדיף פשוט לוותר על העזרה שלך ולסגור את העניין הזה פה.״ הוא הרים גבה, אבל עדיין לא הוריד את העיניים שלו מהחלון. הנוף התחיל להשתנות. ״אלא אם כן יש לך משהו מועיל להגיד לי.״ ״אני יודעת ללמד אותך מה אתה צריך ומה לא כי אני מכירה אותך,״ השיבה סבתא שלו בחדות, ״זה לא כאילו לכל השנים האלה שבילית אצלי בשבתות והשנים האלה שנדדתי בינך לבין בני הדודים שלך לבין הבנות שלי אין שום משמעות. אתה הנכד שלי, אלישע, בטח שאני מכירה אותך.״ בסיטואציה אחרת אלישע היה מתכנס בתוך עצמו ונותן לה לדבר עד שהיא תסיים ותחליט להיעלם, אבל הוא גם ככה הרגיש על הקצה כבר שבועות, והוא לא האמין שהפעם הראשונה שהיא הופיעה אחרי כל הזמן הזה היא הפעם שבה היא מחליטה להרצות לו על כמה היא אוהבת אותו ומכירה אותו. ״סבתא, את לא יודעת עליי כלום כי אני אף פעם לא אמרתי לך כלום עליי. כל מה שאת יודעת על מי שאני באמת את יודעת כי עקבת אחריי כשלא יכולתי לראות. אם רק היית נשארת מתה כמו שאת אמורה להיות, לא היית יודעת עליי שם דבר, ולא היית צריכה להעמיד פנים שאת יודעת עם מי את מדברת.״ היא שילב ידיים בתסכול. איך היא מעזה? מה גורם לה לחשוב שיש לה את האפשרות להגיד לו איך הוא מרגיש? היו הרבה דברים שאלישע לא היה טוב בהם, אבל להבין את הרגשות שלו אף פעם לא היה אחד מהם. לא תמיד הוא ידע לתת להם שם וכותרת, זה נכון, אבל הוא אף פעם לא בלבל אהבה עם קנאה וכעס עם אכזבה. סבתא שלו לא יכולה לקרוא את המחשבות שלו, אז היא לא מכירה אותו באמת. אולי זה הזמן שהיא תפסיק להעמיד פנים שכן. ״אתה יודע, גם כשהיית קטן היית עקשן כמו פרד,״ ציינה, והוא היה צריך להזכיר לעצמו שלא תהיה שום פואנטה ללקום וללכת כי היא פשוט תעקוב אחריו. ״אם החלטת משהו מבחינתך ככה הוא היה צריך להיות תמיד. הייתה לך תקופה שקצת התרככת, אבל באופן כללי אני לא חושבת שאי פעם למדת למה אנשים מתכוונים כשהם אומרים לך שאתה טועה. אף אחד לא מזלזל בך או מעמיד פנים שהוא יודע יותר טוב ממך. זה אתה שמשכנע את עצמך בשטויות האלה. רוב האנשים פשוט רוצים שיהיה לך טוב.״ ״אז אולי כדאי שרוב האנשים האלה יקשיבו לי וזהו,״ סינן אלישע. ״אם יש לך תלונות, תני לי לפחות לנסות. ואם זה קטע יהודי הלכתי, את מוזמנת פשוט לקפוץ לי. אני הולך לעשות מה שנראה לי נכון ואת יכולה או להסתכל או ללכת, ובהתחשב בעובדה שאת באמת יכולה לעזוב ולא לראות אותי יותר אף פעם, אולי כדאי שאני אמליץ לך על האפשרות השנייה.״ אלישע העז להגניב בה מבט, והוא הופתע לראות את הכעס שבער לה בעיניים. ״אתה פוגע בעצמך,״ הטיחה בו בכעס, ״אתה לא רואה את זה, אבל אתה לוקח את כל הטוב שיש לך - חברים, משפחה, העובדה שהחלטתי לשבור את החוקים של עצמי כדי לעזור לך - ופשוט זורק את כל הדברים האלה הצידה כדי לנסות להשיג משהו שאתה לא באמת צריך. זה נורא ואיום שמיכה לא איתך יותר, אבל לנסות לזמן צל שלו יהיה אפילו יותר נורא. לא ככה מתמודדים עם אובדן, אלישע, ואני לא חושבת שאתה מבין עד כמה אתה מכניס את עצמך לסיכון עם ההתנהגות חסרת המעצורים הזאת. אני מתחננת אליך, תעצור לרגע ותחשוב. הוא היה רוצה שתעשה את זה?״ אלישע גלגל עיניים לפני שהוא בכלל שם לב שהוא עושה את זה. ״אני לא יודע מה הוא היה רוצה, סבתא, כי הוא מת, ומאוד קשה לי להבין מה המתים רוצים.״ הוא העיף בה מבט חודר, כאילו הוא יכול לראות דרכה את דוגמת המעויינים על המושב שהיא יושבת עליו. ״או שבעצם זה לא מאוד מסובך, ורק את מחליטה להקשות עליי.״ ההפטרה בקול שלה הייתה יותר נוכחת ממה שהוא ציפה. ״אני לא מבינה על מה אתה מתווכח. זאת לא אשמתי שלוקח לך הרבה זמן לעשות את זה, וזאת לא אשמתי שאתה מרגיש שזאת המטרה שלך בחיים עכשיו. אני בסך הכל רוצה להגיד לך שזאת לא הדרך הנכונה להתמודד, ואתה יכול או לקחת את העצה הזאת וללכת בדרך שלא תיגמר באסון או לא לקחת את העצה הזאת ולהאשים אך ורק את עצמך כשתצטרך להתמודד עם ההשלכות.״ היא עצרה לרגע, ואלישע חזר להסתכל על החלון במחשבה שהיא סיימה, אבל אז היא הוסיפה, ״ואני לא יודעת מה יהיו ההשלכות, אבל אני חושבת שהן לא יהיו מאוד נעימות.״ ״סבתא, אם את מנסה להתחיל להזהיר אותי מקללה או גיהנום, כדאי שתחפשי מישהו אחר להציק לו. בעדיפות למישהו שאכפת לו, כי לי לא אכפת מכל הדברים האלה. אני הולך לעשות מה שנראה לי נכון, ואם לאלוהים יש בעיות עם זה, הוא יצטרך להתמודד כי הוא ברא אותי ככה ותמיד הייתה לו את האפשרות לעצור אותי והוא לא עשה את זה. יש לי מטרה ואני הולך להשיג אותה, ואת יכולה לא להיות מרוצה מזה, אבל אל תעמידי פנים שאכפת לך ממני.״ ״השם ישמור, אתה כל כך עקשן!״ נאנחה בתסכול, ״אני בכלל לא מדברת על זה! מה אכפת לי ממה שאתה בטוח שהעתיד צופן לך? אלה הדאגות שלך ושלך בלבד. כל מה שאני רוצה זה שתסתכל על ההווה שלך והעבר. מי היית לפני חצי שנה? מי אתה עכשיו? מה גורם לך לחשוב שאותו אלישע שקרא את המכתב מ -״ ״ברור שהיית שם כשקראתי את המכתב,״ קטע אותה אלישע בתסכול, ״ברור. זה כי את לא מסוגלת להוריד את העיניים ממני, נכון? סוף סוף יש מישהו שמדבר אלייך בחזרה, ואת לא יודעת איך להתמודד עם זה אז את חונקת אותי עד שאני לא רוצה לשמוע ממך יותר ואני מוצא משהו אחר להתעסק בו בזמני הפנוי. ועכשיו את מנסה לשכנע אותי לעשות את מה שאת רוצה כי זה לכאורה לטובתי, אבל זה לא. תקפצי לי, סבתא. את לא יודעת מה עובר עליי וזה בלתי נסבל שאת מנסה להעמיד פנים שכן.״ היא לא הגיבה הרבה זמן, אבל אלישע השאיר את העיניים שלו ממוקדות על החלון. הוא לא רצה להסתכל עליה עכשיו. אם היה לה משהו להגיד, היא הייתה אומרת אותו, ואם היא הבינה שהטריקים שלה לא יעבדו עליו היא התחילה להבין את זה ואולי הלכה. לא היה לו אכפת. כל מה שהוא רצה זה שהיא תבין עד כמה היא היפוקריטית ומנסה לשקר לו בפרצוף רק כדי להשיג את מה שהיא רוצה. אז מה אם בא לה שיהיה נכד שיאהב אותה לנצח וידבר איתה גם אחרי שהיא מתה? לאלישע היו דברים יותר חשובים לעשות. היא לא הבינה, הוא החליט, שהוא אדם בפני עצמו ושהוא לא רוצה להיות בובת המשחק שלה. אם היא רוצה להמשיך להעמיד פנים שהיא בחיים, שתעשה את זה עם מישהו שלא בילה את כל החיים שלו בלשקר לה מהפחד שהיא תגיד משהו לא במקום. אחרי כמה זמן - אלישע לא ידע כמה, שניות או דקות או שעה - הוא הוריד את העיניים שלו מהחלון והסתכל על המושב לידו. סבתא שלו נעלמה. הוא תהה אם היא הולכת לחזור בקרוב עם רעיון חדש, דרך חדשה לגרום לו לעשות בדיוק את מה שהיא רוצה. הוא לא תכנן לתת לה את התענוג. לא, החיים שלו וההחלטות שלו היו בידיים שלו מעכשיו - ואם הוא רצה להחזיר את מיכה, הוא יחזיר את מיכה, כי הוא ידע שזה מה שיעזור לו. ואם הייתה לה בעיה עם זה או איזושהי ביקורת להעביר, היא הייתה בהחלט יכולה לשמור אותה בבטן. לאלישע לא היה זמן או כוח לנדנודים הבלתי-פוסקים שלה. --- אלישע חיכה בחוסר סבלנות מול הדלת של הבית של ליזי. הוא רצה פשוט להתקדם עם זה וזהו, שהיא תגיד לו מה היא מצאה והם יוכלו להתחיל לנסות הכל ולסיים עם כל התהליך המתיש הזה של מחקר שלא לוקח אותם לשום מקום, אבל ליזי לקחה את הזמן. או לפחות, ככה אלישע חשב. הוא לא הבין מה היא רצתה ממנו, כי אין מצב שלוקח לה כל כך הרבה זמן ללכת מהחדר שלה לדלת, אבל זה לא כאילו הוא היה יכול פשוט לשאול אותה על זה, אז הוא החליט לנסות לחכות בסבלנות. זה לא עבד לו כל כך. הרגל שלו תופפה על הרצפה במהירות והאצבעות שלו עקצצו. הוא היה חייב לעשות כבר משהו. הוא שמע את המנעול מסתובב בדלת ונשף אוויר בהקלה. סוף סוף. ליזי פתחה לו, חיוך מתוק על הפנים שלה כמו תמיד, והיא החוותה בידה אל תוך הבית. ״ברוך הבא,״ אמרה בחיוך. אלישע המהם. ״אתה יודע איפה השירותים. אני לוקחת רגע את התיק שלי ובאה.״ אלישע מיהר במזדרון של הבית שלה. הוא באמת לא היה רגיל למקום הזה, למרות שבשבועות האחרונים הוא בילה פה יותר מבדרך כלל. תמיד הייתה לו נטייה לחשוב שיש חמימות מסוימת לבתים, וצריך להרגיש מספיק בנוח בבית מסוים כדי להרגיש את החמימות שלו. הוא עדיין לא חשב שזה ככה עם הבית של ליזי. אולי בגלל שהוא גם לא היה ממש שלה - היו עוד אנשים שגרו שם, ההורים שלה ואחותה ואח שלה - והדבר היחיד שהיה באמת שלה הוא החדר שלה. ושם אלישע באמת הרגיש בבית, אבל זה לא מאוד נחשב. הוא הרגיש בבית גם בחדר של מיכה, והוא היה שם רק פעמיים. כשהוא סיבן את הידיים שלו ביציאה מהשירותים, הוא ניסה להימנע מלהסתכל על ההשתקפות שלו במראה. בזמן האחרון הוא זיהה את עצמו פחות ופחות, והתחושה הזאת לא מצאה חן בעיניו. הוא לא ממש ידע איך להתמודד עם זה, אז הוא החליט להתעלם עד שזה יעבור. הוא היה בטוח שזה יעבור. למה שזה לא יעבור? זה בטח בגלל כל הלחץ, וכשהוא יוכל לנהל שיחה אמיתית עם מיכה, כל זה יעבור. אין בשביל מה לחשוב על זה יותר מדי. ״טוב, אני פה,״ הכריז כשנכנס חזרה לסלון. ליזי קשרה את השרוכים בנעליים שלה. ״מעולה, אז נצא,״ החליטה. היא חיטטה קצת בתיק שלה כדי להוציא משם את המפתח, והם יצאו לדרכם. במקור הם תכננו ללכת לבית קפה באזור, אבל אז ליזי החליטה שהיא ממש רוצה לנסות את המסעדה האיטלקית החדשה שפתחו לא רחוק מהבית שלה ואלישע החליט שזה לא כזה משנה כל עוד הם הולכים לדבר על הדברים החשובים באמת. במהלך ההליכה הדי קצרה שלהם ליזי הספיקה לספר הרבה חוויות שאלישע הקשיב להן רק בחצי אוזן - על היום שלה בעבודה, והשיחה הזאת שהייתה לה עם תאיר לא מזמן, והילדה של אחד הקולגות שלה שהייתה לפני יומיים במשרד וכמה היה להן כיף לשחק איתה. בדרך כלל הוא היה מקשיב - הסיפורים של ליזי תמיד היו נחמדים והיה מהנה מאוד לשמוע אותם - אבל לאלישע לא ממש היה כוח למשחקים עכשיו. כל מה שהוא רצה זה להתקדם ולהחזיר לעצמו את מיכה. לא רק לעצמו, כמובן, אלא לכל מי שיוכל לראות אותו. הוא היה קצת מופתע מהעובדה שהוא היה צריך להזכיר את זה לעצמו. בזמן שהוא היה אבוד במחשבות שלו, ליזי כבר דיברה עם המארח - שכנראה למד איתה או משהו, כי היא הייתה ממש שמחה לראות אותו - והצליחה להשיג להם שולחן. העיניים שלו הסתכלו על התפריט אבל לאלישע לא היה בו שום עניין. למה שיהיה לו אכפת מה הוא רוצה לאכול עכשיו? למה הם צריכים תמיד משהו נוסף לעשות חוץ מלעדכן אחד את השנייה מה קורה עם המחקר הזה? לא ממש היה לו כוח לזה. בכלל, מאז השיחה שלו עם סבתא שלו הוא בכלל הרגיש על הקצה. המילים שלה לא הפסיקו להתהפך לו בראש, והוא לא אהב את זה שהיה בו משהו שרצה להודות שהיא צודקת. זה כי היא לא צודקת, הוא ניסה להזכיר לעצמו, וזה היה מספיק כדי להשתיק את החלק הזה בו שאמר לו שיש משהו במה שהיא אמרה. ״מה אתה אומר?״ שאלה ליזי וסרקה שוב את התפריט, ״בא לי פסטה רוזה או רביולי בטטה?״ אלישע הסתכל עליה בחוסר עניין ומשך בכתפיו. ״מה שאת רוצה.״ הוא הוריד את העיניים שלו חזרה לתפריט בחוסר עניין לפני שהספיק לראות את המבט המהורהר על הפנים שלה. מה שזה לא יהיה כנראה לא היה מספיק חשוב לה, כי היא החליטה להניח למחשבה הזאת שהייתה לה. ״נראה לי אני אקח רביולי. בא לי רביולי.״ אלישע המהם. ״מה שעושה לך טוב.״ ליזי עצרה וחשבה על זה רגע, ואז שאפה נשימה בחדות. ״הכל טוב, אלישע?״ ואלישע לא ממש ידע מה היא רוצה ממנו, כי התשובה הייתה ברורה. הוא הרים אליה מבט משועמם. ״ברור שלא. אני לא מבין למה אנחנו צריכים לעשות את זה בכלל.״ ליזי נראתה מבולבלת. ״לעשות מה?״ אלישע החווה בידו על השולחן. ״את זה. כל הייפוי הזה של הפגישה הזאת. אני אשמח לשמוע על איך עבר עלייך היום, ליזי, אבל אני אעדיף לעשות את זה אחרי שהצלחנו לזמן את מיכה, אז זה פשוט פחות מעניין אותי עכשיו.״ ליזי מצמצה פעמיים בהפתעה. היא הניחה את התפריט שלה על השולחן ונשענה אחורה בכיסא עם ידיים שלובות. ״אוקיי. מה אתה מעדיף לעשות במקום?״ אלישע נשף אוויר בתסכול. ״לא יודע, אולי לדבר על מה שבאמת חשוב?״ הגבות של ליזי עלו למעלה קלות. ״מה שבאמת חשוב?״ ״מיכה!״ הפטיר אלישע. כמה אנשים שישבו באזור שלהם הסתכלו עליו בבלבול, והוא ניסה להוריד ווליום. ״סליחה, פשוט… מה מצאת?״ ״הממ?״ ״בפעם האחרונה שדיברנו אמרת שתחפשי ריטואלים כלליים.״ הוא הסתכל עליה לרגע כדי לוודא שהיא יודעת על מה הוא מדבר, והיא הנהנה. ״אז מה עם זה?״ ליזי פתחה את הפה שלה לרגע, ואז סגרה אותו. חיוך קטן עלה בקצה הפה שלה, ואלישע לא חשב שאלה הולכות להיות חדשות טובות. ״לא חיפשתי על זה כלום.״ הגבות של אלישע התקמטו בבלבול. ״מה זאת אומרת?״ ״זאת אומרת שאין לי ממש תשובות בשבילך עכשיו. היו לי הרבה דברים לעשות וגם רציתי לראות מה יקרה אם לא תקבל את מה שאתה רוצה.״ הייתה דאגה בעיניים שלה, אבל אלישע לא הצליח לשים לב אליה בכלל. הוא כעס יותר מדי. ״אני חושבת שאתה הולך קצת רחוק מדי עם זה, אלישע. אני חושבת שזה מתחיל להשפיע עליך לרעה.״ ״שום דבר לא משפיע עליי לרעה,״ אמר בתסכול. ״וואו, את בדיוק כמו סבתא שלי. גם היא סירבה להבין שזה הדבר היחיד שעוד נותן לי תקווה.״ ליזי הסתכלה עליו בהפתעה. ״הצלחת לדבר איתה?״ ״היא עוד פעם הופיעה ברכבת וניסתה להגיד לי שאולי אני לא צריך לעשות את זה. מטומטמת.״ ליזי נשכה את השפה התחתונה שלה במבט מודאג. היא גירדה את העורף שלה בהיסח הדעת. ״אלישע, נראה לי שהיא צודקת.״ וזה - זה הפתיע את אלישע. כי מליזי הוא לא ציפה לזה. מכל האנשים שהוא היה יכול לדבר איתם על העניין, מליזי הוא לא ציפה לתגובה הזאת. היא ראתה אותו בימים אחרי שמיכה מת, ראתה איך הוא הפך לבקושי צל של עצמו, ראתה איך לקחו ממנו את אחד האנשים היחידים שעשו אותו שמח בצורה כל כך ברוטאלית וקשה. היא ראתה כמה הוא היה לבד. ואין סיכוי שהיא לא ראתה את התקווה מנצנצת לו בעיניים כל פעם שהוא דיבר על האפשרות של לראות אותו עוד פעם. הוא ידע שהיא חייבת להבין, כי היא מי שליוותה אותו בזה כל הזמן. היא לא מיכל או רעות שמנסות להעמיד פנים שהן יודעות מה עובר עליו, או אמא שלו שהשלימה עם זה שהיא אולי לעולם לא תדע, או סבתא שלו שהמשיכה לחשוב שהיא יודעת יותר טוב ממנו. לא, הסיבה שאלישע אמר את זה לליזי הייתה שהוא ידע שהיא תבין אותו, כי היו מעט אנשים שהכירו אותו טוב כמוה. הוא הבין מאוחר מדי שהוא לא אמר כלום, כי היא המשיכה לדבר. ״אתה פשוט כבר לא עצמך,״ הודתה. ״אני אמרתי לך שאני אעזור לך בתנאי שזה לא פוגע בך, וזה פוגע בך.״ אלישע גלגל עיניים, וליזי עשתה פרצוף. ״אויש, נו, אל תהיה ככה. שנינו יודעים שאתה לא ככה בדרך כלל. זה הדבר היחיד שאתה מדבר עליו, ולא בקטע בריא. אני פשוט דואגת לך, זה הכל.״ ״אם את באמת דואגת לי,״ נבח אלישע, ״את היית עוזרת לי, כי היית מבינה שזה הדבר היחיד שיכול לעזור לי.״ ליזי הנידה בראשה לשלילה, ואלישע שנא את המבט שהיה לה על הפנים. ״זה לא נכון. יש הרבה דברים שיכולים לעזור לך, ושיתפתי איתך פעולה בזה כי חשבתי שאולי זה יכול לעזור, אבל זה סתם עושה דברים גרועים יותר. מה גורם לך לחשוב שהוא רוצה לדבר איתך? מה גורם לך לחשוב שזה משהו שהוא היה רוצה? אתה מתרוצץ כבר שבועות ומחפש תשובות לשאלות שאף אחד לא שאל חוץ ממך, ואתה מאבד את עצמך, אלישע. אתה פשוט מאבד את עצמך.״ היא הרימה ידיים. ״אני לא רוצה לקחת בזה חלק, מצטערת. או שתעשה את החיפושים בגוגל בעצמך או שתפסיק עם זה לגמרי, לא אכפת לי, אבל אני לא משתפת איתך פעולה יותר. אני לא הולכת לעמוד מנגד כשאתה מוביל את עצמך בכיוונים שאתה לא באמת רוצה ללכת בהם.״ אלישע עצם עיניים בחוזקה כדי לנסות לסדר את כל המחשבות שרצו לו בראש. ״למה נראה לך שאני עושה את זה? את חושבת שזה כיף? אני צריך לסמוך עלייך ואני לא יודע אם את מאמינה לי בכלל או חושבת שאני לגמרי משוגע וממציא דברים, ולי יש את החיפושים שלי לעשות כי את נתת לי מלא עבודה.״ הוא נעץ בה מבט חודר. ״אני מצטער, ליזי, אבל אני פשוט מתגעגע לחבר שלי.״ המבט שלה התרכך, ואלישע לא אהב את זה בכלל. ״אוף, אלישע, אני מבינה את זה. אני באמת, באמת מבינה את זה. אבל זה לא אומר שאתה יכול להפיל את עצמך לתוך החור השחור הזה. אני לא הולכת לעזור לך לעשות את זה.״ היא עצרה לרגע, ועוד פעם חייכה את החיוך הקטן הזה בפינת הפה שלה. ״אני לא רוצה את זה על המצפון שלי.״ אלישע נשף אוויר בתסכול. ״מה? את לא רוצה מה על המצפון שלך?״ ״את המצב הנפשי שלך!״ הטיחה בו ליזי בחזרה, ״אני מבינה שאתה מתגעגע אליו, אלישע, אני מבינה שזה אוכל אותך מבפנים כי לאבד מישהו שאתה אוהב זה נורא ולהתמודד עם זה יכול להיות אפילו עוד יותר נורא. אבל זה לא אומר שאתה צריך להיות מי שהולך לאיבוד!״ ״מה את בכלל יודעת על לאבד מישהו שאת אוהבת?״ שאל אלישע בתסכול, ״את איבדת פעם מישהו שאת אוהבת, ליזי?״ היא לא הסתכלה לו בעיניים, אבל אמרה בקול שקט, ״אתה יודע על סבא שלי. אני לא מבינה למה אתה מתעקש להעלות את זה עכשיו.״ אלישע צחק, למרות שהוא לא תכנן לעשות את זה. ״באמת, ליזי, זה לא אותו דבר.״ ליזי הסתכלה עליו בתסכול. ״ברור שזה לא אותו דבר, אבל זה לא מאוד שונה. אנחנו היינו מאוד קרובים ואני יודעת איך זה מרגיש, גם אם אני לא יודעת את כל הניואנסים של מערכות יחסים רומנטיות.״ ״את בטוחה?״ שאל אלישע, והוא לא באמת התכוון לזה, אבל הוא ידע שזה יכאב. ״את בטוחה שאת יודעת? או שאת אוהבת להעמיד פנים שאת יודעת, כי זה משהו שאת אף פעם לא הולכת לחוות בעצמך?״ ליזי קפאה במקום והסתכלה עליו במבט שהיה בחציו נעלב ובחציו כועס. אלישע לא ידע כמה זמן הם היו שם ככה, הוא שעון קצת קדימה על השולחן והיא מסתכלת עליו בעיניים פגועות ומבט מאוכזב. הוא רק ידע שעבר הרבה זמן עד שהיא זזה עוד פעם, וכשהיא עשתה את זה, אחת הלחיים שלה הייתה רטובה. היא קמה במהירות, לקחה את התיק שלה ויצאה מהמסעדה במהירות. לקחו לאלישע כמה שניות להבין שהיא עשתה את זה, אבל הוא לא קם אחריה. מחשבות אחרות התחילו לרוץ לו בראש, ובפעם הראשונה מזה הרבה זמן, הבושה והחרטה הצליחו להתגבר על התקווה הגדולה שלו לראות שוב את מיכה. ליזי היא לא טיפוס שילך סתם ככה. הוא עבר בראש שלו שוב על כל מה שהוא אמר לה, ולא לקח לו הרבה זמן להבין שהוא כנראה פישל, ובענק. -------------------- --------- הארי פוטר - Hportal.co.il |
|
|
|
|
פורסם ב: Nov 29 2020, 22:27 PM
|
||
 בוגר הוגוורטס |
הקפצה
-------------------- קימ/ליליקה (אבל תקראו לי לילי כי רק ליצור ויצור מותר לקרוא לי ככה)  טוב, אז הכינוי והחתימה שלי מוקדשים לשתי היצורים האהובים עליי בעולם - דלפי והגר - ואני אוהבת אותן מאוד מאוד (כן, אני מודעת לעובדה שהתחביר לוקה בחסר, אבל יצורות נשמע לי מוזר :( עמכן הסליחה) 3> והייתי שמה גיף של Uniraccoon אבל אני לא מוצאת אחד מספיק יפה. וגם אוררו חלק מהיצורים האהובים עליי והיא אחות קטנה קסומה ואני אוהבת אותה ואתם אוהבים אותה גם וזו לא הייתה שאלה 3> לילו מתה עלי, זה לא נתון לויכוח, היא פשוט מתה עלי אתם יכולים גם, אתם יכולים לא, אבל היא כן אני אחת מאלף היצורים שלה, אבל אחת מ5 האחים שלה(או שלוש, אלא אם אתם לא מחשיבים את המקוריים. חחחח זה נשמע מוזר) אופס אני בורחת💕  --------- הארי פוטר - Hportal.co.il |
|
|
|
|
פורסם ב: Nov 29 2020, 22:31 PM
|
||
|
רק קצת דם לקינוח הדבש |
האם שכחתי לפרסם פרק היום בבוקר? כן. האם זה אומר שברגע שתהיה פה תגובה יתפרסם עוד פרק? בהחלט.
הגענו לפרק האחרון של חלק 2!!! אחרי זה יש לנו סצנת אקסטרה מנקודת מבט של דמות אחרת (אגב אם מישהו.י מצליח.ה לנחש של מי אתםן תקבלו חרמש זה גם לא מאוד קשה) ואז נתחיל את חלק 3 :))) חלק 2, פרק 9 אלישע שכב על הגב על המיטה שלו וניסה להבין מה הוא עושה עכשיו. מאז השיחה שלו עם ליזי אתמול - אם אפשר לקרוא למה שקרה שם שיחה - היא לא ענתה להודעות שלו ולא יצרה איתו קשר, והוא התחיל לדאוג שמשהו איתה לא בסדר. הוא הבין שהוא עשה משהו לא במקום, הבין שיש משהו לא בסדר באיך שהוא התנהג, אבל הראש שלו המשיך להזכיר לו את מיכה וכמה חשוב שהוא יצליח למצוא את מיכה שהוא לא יכל לחשוב על זה יותר מדי. הוא כן חשב על ליזי, על המבט המופתע והפגוע בעיניים שלה לפני שהיא קמה והלכה, והוא תהה אם הוא אי פעם יוכל לתקן את זה. הוא תהה אם אולי יש משהו לא בסדר בהודעות שהוא שלח לה. הוא נתן לה את הערב להתאושש וקיווה שהיא תשלח לו הודעת בוקר טוב או משהו בסגנון, אבל זה לא קרה. בצהריים הוא כבר שלח לה משהו בעצמו, וקיווה שהיא תבין מתוך התוכן הזה שהוא מתנצל, למרות שהוא לא ממש כתב לה את זה במפורש. אלישע לא היה טוב כל כך בלטפל בבעיות שהוא גרם לעצמו, ולבקש מאנשים סליחה בהחלט הייתה אחת מנקודות התורפה שלו. הוא פשוט לא ממש ידע איך לעשות את זה, אז בדרך כלל הוא פשוט ניסה לתת לאנשים זמן ואז לחזור להתנהג כמו בדרך כלל ולהזכיר לעצמו לשים לב יותר לאיך הוא מתנהג. את/ה: היי שלום את/ה: את רוצה לעשות משהו? את/ה: יכול להיות שמצאתי משהו חדש וזה לא ממש היה שקר, אבל גם לא ממש אמת, כי הוא פשוט המשיך את החיפוש הפשוט שהוא התחיל לעשות בגוגל אתמול בערב כשהוא החליט לתת לה זמן להירגע. אולי היא הייתה צריכה ממנו משהו אחר, הוא לא ממש ידע, אבל הוא קיווה שזה יהיה בסדר מבחינתה. אחרי הכל, זה לא כאילו היא לא מכירה אותו. היא יודעת שהוא כנראה באמת מצטער. אבל עם כל התירוצים שהוא המציא לעצמו, אלישע ידע שליזי לא הולכת לענות לו להודעות בקרוב. הוא לא האשים אותה, היא הייתה צריכה את הספייס שלה, אבל הוא עדיין היה צריך אותה. הוא לא יכל לעשות את זה לבד, כי לנסות לבד לזמן את הרוח של החבר המת שלך זה לא רק עצוב אלא מסוכן, והוא היה צריך מישהו שיהיה איתו. בהתחלה הוא פנה לליזי כי היא הייתה היחידה שהוא יכל באמת לסמוך עליה, והוא שם לב שככל שהזמן עבר הוא פנה אליה פחות כי הוא ידע שאפשר לסמוך עליה ויותר כי הוא ידע שהיא תיתן לו לעשות מה שהוא רוצה. הוא בהחלט טעה בקטע הזה, כי אפילו כשהיא ניסתה להציב גבולות הוא לא ידע לשחרר, אבל הוא ניסה לא לחשוב על זה. לא הייתה שום משמעות לדברים האלה עכשיו. מה שקרה קרה, והוא פשוט צריך לתת לה מספיק זמן כדי שהיא תחזור לדבר איתו ואז הכל יהיה כמו שהוא היה פעם. זה היה ההסבר היחיד וזאת הייתה האפשרות היחידה, ובסופו של דבר לאלישע לא הייתה בעיה לחכות. הוא היה רגיל לתחושה הזאת של ציפייה שכרסמה בו כמו טרמיטים בעץ, כי הוא אף פעם לא היה רגיל לקחת את מה שהוא רוצה בלי לשאול יותר מדי שאלות. הוא ניסה לעשות את זה עכשיו, וכל מה שיצא היה ריב ושהוא נשאר לבד. לעזאזל עם זה. אולי הוא צריך לשאול לליזי עוד הודעה. לנסות לרמוז לה שהוא מצטער עוד פעם, לכתוב משהו שירכך אותה לפחות קצת ויקצר את פרק הזמן שהוא צריך לחכות. אם היה לו קצת פחות טאקט הוא היה מנסה ללכת אליה ישירות הביתה, אבל הוא ידע שאפילו הוא היה מנתק קשר עם מישהו אם הוא היה בוחר לעשות את זה, אז הוא העדיף שלא. הם רבו וזה נכון, אבל הפרטיות שלה היא שלה ואין שום סיבה שהוא ינצל את העובדה שהוא יודע איפה היא גרה ככה. אם הם היו חיים בסרט הוליוודי זה היה לגיטימי, אבל לצערם הרב, הם חיים בישראל הלא בדיונית. אבל עם כל זה, מה הוא כבר יכול לכתוב לה? שומעת, סליחה שצעקתי, אבל אני ממש צריך את העזרה שלך? אין מצב בעולם שהיא תחזור לדבר איתו ככה. הוא ידע שהוא לא באמת התכוון לדברים שהוא אמר, ידע שהוא אמר אותם רק כדי להכאיב כי הוא לא רצה שהיא תמשיך לדרוך לו על הפצעים הפתוחים כדי שהוא ישים לב אליהם, אבל זה לא שינה את העובדה שהוא אמר אותם. אם המצב היה קצת שונה, אם הוא היה מצליח לחשוב על משהו חוץ מהעובדה שהוא כל כך קרוב ללהשיג את מיכה, אולי הוא היה מרגיש אשמה. הוא נאנח ופתח את הטלפון שלו, אבל הפעם לא כדי לשלוח לליזי הודעה. היא בטוח ראתה ותענה כשהיא תרצה. הייתה לו תחושה שהיא לא מחכה שהוא יעשה את הצעד הראשון, במיוחד לא עכשיו. אולי עדיף כבר לנצל את הזמן הזה שלו בבית למחקר, או לפחות לנסיון לנקות את הראש שלו מכל השטויות שהוא הכניס לשם. אלישע היה אדם של מחשבות מבוקרות והימנעות מתמדת, והוא לא ידע מה לעשות כשהוא התחיל לאבד שליטה על כל קווי העלילה שרצו לו בראש. זה כאילו כל מה שהיה יכול להשתבש אצלו השתבש, כאילו הוא איבד מחת בערימת שחת ועכשיו הוא צריך לצלול לתוך החציר בתקווה להצליח למצוא אותה. אלישע לא אהב מצבים של סיכונים. הוא לא אהב את העובדה שהוא צריך למשוך קצה אחד של החבל הזה ולקוות שמה שזה לא יהיה שהצד השני עושה יגרום לו גם להיפרם. הוא חיפש בגוגל את המקום שהוא עצר בו קודם - אתר באנגלית שהוא כמעט לא הבין על רוחות רפאים ומיסטיקה נוצרית - וניסה לחסום את הקול הזה בראש שלו שאמר לו שזה כנראה רעיון ממש רע. הוא לא ממש ידע מה לעשות עם כל הדברים שהוא מצא כתובים שם - חלקם נראו לו רלוונטיים וחלקם נראו לו כמו טקסים לזימון השטן, והוא לא תכנן לזמן את השטן - אז הוא פשוט שמר את האתר בסימנייה והמשיך הלאה. תוצאות החיפוש הבאות גם לא היו מאוד מבטיחות, וכל פעם שהוא נכנס למשהו שהיה לו ברור שאסור לו לעשות בתור יהודי הוא הרגיש כאילו מישהו צובט לו את העורף. אולי סבתא שלו צדקה. אולי הוא באמת עושה טעות כשהוא מקדיש את כל כולו למשהו בלי לחשוב על הדברים שהוא מאמין בהם ובאיזו קלות הוא מצליח לאבד אותם. (הוא לא היה בטוח שזה מה שסבתא שלו אמרה, אבל הוא היה בטוח שאם הוא היה מנהל איתה שיחה קצת פחות כועסת היא הייתה מגיעה לזה בסופו של דבר.) בלי לשים לב, הוא מצא את עצמו שוב מנסה לנסח הודעה לליזי. הוא לא ידע מאיפה להתחיל, מה כדאי לו להגיד ומה לא, אם לעשות את זה ארוך או קצר, אם לשאול אותה מה שלומה, אם להגיד סליחה, אם לפרט, כל דבר שאפשר לכתוב בהודעה. בסוף הוא החליט להתפשר על אפשרות שלא נראתה לו מזעזעת אבל גם לא נראתה לו מושלמת, וקיווה שזה יהיה מספיק טוב. את/ה: אני ממש צריך אותך, ליזי הוא לא ידע מה הוא היה עושה אם הוא היה מקבל הודעה כזאת. אלישע לא היה קר, היו לו רגשות וכשהיה לו אכפת מאנשים הוא עשה את זה עד הסוף, אבל אף פעם לא הייתה לו את הנדיבות הטבעית הזאת שיש לליזי. הוא ידע שהוא קצת משחק לה על הרגש, אבל אצלה כל דבר משחק על הרגש, אז הוא קיווה שהפעם הוא משחק לה על הרגש שיגרום לה לענות לו ולתת להכל לחזור לקדמותו. היא תעזור לו והוא יוריד הילוך ואולי ייקח להם עוד קצת זמן אבל הם יצליחו ביחד להשיג את מיכה ואז הכל יהיה בסדר. הוא ניסה לחזור על המילים האלה כמו מנטרה, בתקווה שאם הוא יחשוב אותן מספיק חדש הן יתגשמו. יהיה בסדר. יהיה בסדר. יהיה בסדר. יהיה בסדר. ליזי לא ענתה לו, ולמרות שהוא לא היה מופתע, הוא גם הרשה לעצמו קצת להתאכזב. ככל שעבר הזמן הקול הזה שניסה להאשים אותה הלך ודעך, והוא התחיל לחשוב יותר על איך שהיא מרגישה עכשיו. נכון, היא הכניסה את עצמה לסיפור הזה ביחד איתו, אבל היא בטח לא ציפתה ליחס כזה. אלישע לא ידע עד כמה ליזי מכירה את עצמה, אבל הוא הכיר אותה מספיק טוב כדי לדעת שתמיד מאוד קשה לה להגיד לאנשים לא. כנראה שהוא באמת חצה איזשהו גבול מתישהו שגרם לה, לשם שינוי, לחרוג ממנהגה. הוא ידע שזאת לא בקשה שכדאי לבקש, אבל הוא קיווה שסבתא שלו תופיע, גם אם זה רק כדי שיהיה לו עם מי לדבר. היא בטח תגיד לו שליזי צודקת ושהוא טועה ושאם הוא לא הולך להגיד סליחה בקרוב היא פשוט לא תחזור לדבר איתו אף פעם, מה שמאוד נכון והוא לא רצה לשמוע, אבל לפחות היא תגיד לו משהו. הוא ידע שהיא בסדר, אבל הוא לא הצליח שלא לחשוב על אלישע, כמה דברים הוא עשה רק כדי שתהיה להם עוד שיחה. ליזי לא מתה, אבל אם היא תיעלם מהחיים שלו זה עדיין יהיה נורא. לא רק כי הוא צריך את עזרתה בדברים, אלא גם בגלל שהיא באמת אחת החברות הכי טובות שאי פעם היו לו. אולי הכי טובה, אם הוא חושב על זה לעומק. העניין הוא שעם כל הנחמדות והחיוכים שלה, כשליזי רצתה לעשות משהו היא לא בחלה באמצעים. אולי היא ואלישע היו באמת דומים בקטע הזה, ואולי זאת הסיבה שהיא התמודדה עם השטויות שלו עד עכשיו. אולי, בגלל שהיא לא מאוד שונה ממנו כשזה מגיע לעובדה שאין דבר העומד בפני הרצון, היא יודעת שהוא לא שם לעצמו גבולות. אולי היא ידעה עוד לפניו שהוא התחיל ללכת לאיבוד, אולי היא ידעה את זה הרבה זמן לפני שהיא אמרה לו בכלל משהו. אחרי הכל, ליזי באמת הכירה אותו כמו שאף אחד אחר לא הכיר אותו. זה רק הגיוני שהיא תרצה לשים לו גבולות ולהגיד לו מתי די. הוא שנא לעשות את זה לעצמו, כמובן, כי אלישע תמיד חשב שעד שהוא רוצה משהו באמת מותר לו לעשות מה שנדרש כדי להשיג אותו, ואולי זאת הסיבה שעד עכשיו הם היו כזה חיבור מוצלח. ליזי הבינה אותו, והיא הבינה את התחושות שלו, והיא ידעה מה יכול לקרות כשאין עליהן שום מעצורים. אז היא ניסתה לשים מעצורים. במבט לאחור, אלישע די העריך אותה על זה. היא ניסתה לעשות משהו שהוא לחלוטין לא היה עושה עבור עצמו, גם אם הוא לא היה עיוור לדברים שהוא עושה. ללמד את עצמך לדעת לעצור זה הרבה יותר קשה מלכעוס על חברה קרובה שרק רוצה בטובתך ודואגת למצב שלך. אולי זאת הייתה הסיבה שהיה לו כל כך קשה להגיד לה סליחה - הוא עדיין לא הצליח להבין למה הוא אמר את הדברים שהוא אמר. נכון, הוא כעס, והוא היה מתוסכל, והיו יותר מדי דברים שעברו עליו בו זמנית וליזי הייתה ממש שם והיה נוח להוציא את זה עליה, אבל היה עוד משהו במשוואה הזאת שהוא פספס. אלישע מאוד הכיר את עצמו, והיה לו קצת מוזר לראות שהוא פתאום חושב על עצמו בתור מישהו זר. הוא חשב אם כדאי לו לשלוח לה עוד הודעה, אבל החליט שזה בהחלט מספיק. כשהיא תרצה לדבר איתו היא תדבר איתו, וכשהוא ירגיש שהוא יכול להתנצל כי הוא באמת הבין מה קרה הוא יעשה את זה. בינתיים, אולי לא יזיק להם קצת מרחק וזמן לחשוב. ליזי, עם כמה שהיא כל הזמן הייתה בעבודה והיו לה הרבה דברים לעשות, ידעה מתי היא צריכה הפסקה. אולי היא עכשיו ביום כיף עם תאיר או שהיא סתם הלכה לבקר חברים מהתיכון. לא ממש היה לו מושג. הוא קיווה שהכל בסדר איתה, ושהיא מצליחה להבין שהוא עדיין בדרך להתנצלות. זה עוד יגיע. אולי בקרוב, ואולי אחר כך. היה בו משהו שקיווה שהיא לא כועסת עליו. ברור שבהתחלה היא תכעס עליו, זה רק מובן, אבל הוא קיווה שזה לא משהו שישאר לאורך זמן. אם יש משהו שהוא למד מאז שמיכה מת, זה שכעס הוא רגש מאוד מסוכן. הוא גרם לאלישע לעשות הרבה דברים שהוא לא היה עושה במצב אחר. לא רק הריב עם ליזי, אלא גם התסכול שלו ממיכל וחוסר הרצון שלו לדבר עם רעות. אולי הדרך הנכונה להתמודד עם המוות של מיכה היא פשוט לשחרר. לא שהוא חשב שהוא יכול לעשות את זה עכשיו. נראה לו שזה קצת יותר מדי מוקדם להרשות לעצמו לעשות את זה. הוא עדיין לא קיבל את זה שהוא מת והוא ידע שאיפושהו יש את הכלי שיתן לו להחזיר את מיכה ולהשיב דברים לתיקונם, אבל הוא לא ידע כמה זמן ייקח לו למצוא אותו. ואיך הוא יכול לשחרר שהאפשרות נמצאת שם איפושהו אבל אין לו שום דרך לדעת אם הוא אי פעם יגיע אליה? זאת נראתה לו דרישה מאוד לא הוגנת, ובמחשבה שהיא בקושי לחישה, הוא נשא תפילה קטנה שהכל פשוט יסתדר. -------------------- --------- הארי פוטר - Hportal.co.il |
|
|
|
|
פורסם ב: Nov 29 2020, 22:39 PM
|
||
|
מי שטוב לו ושמח, לא בבר אילן |
וואו תם! כמות התיאורים נותנת תחושה שאני יכולה פשוט לראות את זה קורה. התפתחות העלילה מותחת ואני מאוד אוהבת את סיגנון הכתיבה שלך.
האם מדובר בפרק מנקודת מבט של ליזי? -------------------- --------- הארי פוטר - Hportal.co.il |
|
|
|
|
פורסם ב: Nov 29 2020, 22:42 PM
|
||
|
life is a big shit |
דידידידי
אני לא יכול עם רמת הכישרון הזה כל פרק את.ה הופך.ת את הסיפור ליותר ויותר מותח. קדימה עוד פרקקקקק -------------------- עומר
--------- הארי פוטר - Hportal.co.il |
|
|
|
|
פורסם ב: Nov 29 2020, 22:51 PM
|
||
|
רק קצת דם לקינוח הדבש |
טוב אזזזז זאת בהחלט נקודת המבט של ליזי ויש פה עוד דמות שהיא ליטרלי אהבת חיי כאילו באמת שתתחתן איתי
בדומה לאור ועומר, גם הן דמויות שקיימות לי בראש כבר המון זמן, ואני ממש אשמח לפידבק אם האינטראקציה שלהן מובנת או לא כי אני אף פעם לא יודע.ת כמה להסביר ו!!! בנימה זאת בואו נסיים את חלק 2 בשמחה והתלהבות :))) חלק 2, ליזי. כשלליזי לא היה כוח לדבר עם אנשים שגרים באזור שלה, היא עלתה על הרכבת הראשונה שהגיעה לתל אביב והתקשרה לסיוון עוד מהדרך. הן היו חברות כבר שנים, ממש מסוף החטיבה, ועד עכשיו הן שמרו על קשר. סיוון, בהיותה תל אביבית עם הורים שאף פעם לא באמת היו בבית, הייתה שמחה להכניס אורחים בכל הזדמנות שהייתה לה, וליזי תמיד זכרה את זה. גם אם היא לא הייתה מגיעה ממש לבית שלה הן כן היו עושות משהו ביחד, ולפרק הזמן שהן נפגשו, ליזי הרשתה לעצמה לשכוח מכל הדברים המסתכלים שהיא השאירה מאחוריה בחיפה. היה מאוד קשה להאשים אותה שאחרי הויכוח שלה עם אלישע היא נשארה בבית יום אחד, החליטה שלא מתאים לה, ועלתה על רכבת לתל אביב. היה לה מזל שהיא הייתה עובדת כל כך מוצלחת, כי לגמרי האמינו לה כשהיא התקשרה ואמרה שהיא התעוררה עם חום ושעדיף שהיא לא תגיע. את היומיים האחרונים היא בילתה בבית המואר של סיוון, למרות שלסיוון גם היו דברים לעשות, והשינוי באווירה גרם לה לשכוח מאלישע וכל השטויות שלו רוב הזמן. כשהוא שלח לה הודעות סיוון נתנה לה להתעצבן רק לכמה שניות ואז הבהירה לה שהיא צריכה לשים את הטלפון בצד. ליזי ידעה שהיא צודקת, ולכן היא עשתה את זה. הן ישבו מול הטלוויזיה וחיכו בסבלנות שהאח הקטן של סיוון יחזור מבית הספר. ליזי פגשה את תומר כמה פעמים, אבל היא עדיין התרגשה לפגוש אותו כל פעם מחדש, כי סיוון דיברה עליו בלי הפסקה בכל הזדמנות שניתנה או לא ניתנה לה. הן הכינו להן שתי כוסות תה גדולות והתעלמו מהפרסומות שריצדו על המסך לטובת נסיון לשיחה קצת יותר עמוקה. ״אני עדיין לא מאמינה שהוא אמר לך את זה,״ ציינה סיוון, ולקחה עוד לגימה מהתה שלה. ״באמת. זה כל כך חסר רגישות מצידו וזה גם כל כך לא מתאים לו.״ ״אולי השתלטה עליו רוח,״ מלמלה ליזי, למרות שהיא ידעה שסיוון לא תצחק מזה. למה שהיא תצחק? היא לא יודעת מה באמת עובר על אלישע. ליזי לא סיפרה לה, כי זה לא היה הסיפור שלה לספר, וכל היומיים האחרונים היא הרגישה את עצמה עושה שמיניות באוויר כדי להימנע מלספר לסיוון מה הסיבה האמיתית שאלישע היה כל כך על הקצה. היא התחילה לתהות אם הוא ניסה משהו בלעדיה, אבל עצרה את עצמה. לא מגיע לו שהיא תחשוב עליו עכשיו. ״באמת לא מתאים לו,״ חשבה סיוון בקול רם, ״הוא כל כך זהיר בקטע הזה. כאילו, לא דיברתי איתו איזה שנתיים, אבל לפחות ממה שאת אומרת זה נשמע כאילו הוא בדרך כלל ממש בסדר.״ ליזי משכה בכתפיה. זאת לא הפעם הראשונה שאנשים ממש בסדר הצליחו לחשוף את עצמם בתור מי שיאהבו לתקוע לה סכין בגב. ״הוא אמור להיות. אני לא יודעת, סיווי, מדאיג אותי שאין אף אחד איתו שבאמת יודע מה קורה.״ היא נשכה את השפה שלה בהיסח הדעת, מתוך הרגל ישן שהיא כל יום מחדש אמרה לעצמה שהיא תנסה להיפטר ממנו. ״הוא צריך עזרה, לא שיעזבו אותו לבד. הוא צריך מישהו לדבר איתו והוא צריך שיתנו לו חיבוק ומספר של פסיכולוג טוב. או, לא יודעת, הוא צריך לדבר עם המש׳׳קית ת׳׳ש שלו.״ ליזי השפילה מבט לתה שלה ולקחה שלוק קטן. ״את יודעת שזה לא פייר להגיד דברים כאלה,״ ניסתה סיוון להסביר. השיער השחור שלה היה אסוף בגולגול מבולגן, והיה אפשר לראות את הצבעים השונים בו. ״הוא עבר גבול, ועם כמה שהוא צריך אנשים שיגידו לו כמה הוא מסכן וכמה מה שעובר עליו נורא, את לא צריכה לסבול בשביל זה.״ היא עצרה לרגע בהיסוס, אבל החליטה להגיד את זה בכל מקרה. ״ת׳כלס? אני מה זה גאה בך שפשוט עזבת. את לא אמורה להיות כל כך לחוצה בגלל חבר.״ ליזי נאנחה. ״את צודקת, אבל עדיין. נראה לי שיותר קשה לו מכולם. לא שזאת תחרות או משהו,״ מיהרה להבהיר כששמה לב לגבה החדה של סיוון שעלתה למרכז המצח שלה בשנייה, ״אבל, כאילו, תחשבי על זה. ההורים שלו לא יודעים, ההורים של מיכה לא יודעים, היחידים שאולי הכירו את שניהם שיודעים אלה אור והמפקד של מיכה, ואור עסוק מדי לדאוג למפקד של מיכה כדי לתת תשומת לב גם לאלישע.״ היא לקחה עוד לגימה מהתה שלה. ״אני לא מאשימה אותו, כן? נראה לי גם הוא צריך קצת הפסקה מאבל של אנשים אחרים, אבל הנקודה היא שאני הייתי שם בשבילו ועכשיו אני לא שם ואני לא יודעת מה הוא הולך לעשות עכשיו.״ סיוון עשתה פרצוף. ״מה הוא כבר יכול לעשות, הקרצייה הזה?״ ליזי פלטה נחרת צחוק מופתעת. ״לא, נו, באמת,״ התעקשה סיוון, ״מה? הוא ילך לישון מאוחר? הוא יבריז מהשירות? שיעשה את זה. מה אכפת לך? זה לא כאילו לא נתת לו המון הזדמנויות לעשות דברים כמו שצריך. בואי, ביננו, אם הוא לא היה אומר לך את זה, שתינו יודעות שהיית ממשיכה להיות שם בשבילו.״ ״סיווי, זה לא פייר, הוא פשוט צריך מישהו -״ ״את לא חייבת להיות המישהו הזה לכולם!״ השיבה סיוון בתסכול. ליזי הסתכלה עליה בהפתעה. סיוון לא הייתה טיפוס של עימותים - היא כעסה לעתים רחוקות כל עוד היא לקחה את נוגדי הדיכאון שלה, ולהוציא ממנה תסכול עמוק כמו זה היה הישג שמעט אנשים זכו לו. ״ברצינות, ליזי! את לא צריכה להיות מרכז שיקום לגברים שצריכים עזרה פסיכולוגית.״ ליזי הסתכלה על סיוון בהפתעה וכעס. ״שתינו יודעות שזה לא מה שקורה, אז למה להגיד את זה ככה?״ סיוון משכה בכתפיה, וליזי הרגישה את התסכול מבעבע בה כמו מים רותחים. ״הסיבה שעזרתי לו היא שהוא אחד החברים הכי טובים שלי ואכפת לי ממנו מאוד, והוא עבר חוויה ממש טראומטית ואני לא רוצה להיות מי שמשאירה אותו לבד. ברור שאני לא הולכת להיות מרכז שיקום לגברים שצריכים עזרה פסיכולוגית, סיווי, אבל הוא לא כל גבר ואני לא ממלאת את המקום של הפסיכולוג.״ סיוון הרימה גבה. ״כן? את בטוחה? כי פעם אחרונה שדיברתי איתך, זה נראה כאילו -״ ״הוא היה צריך עזרה במשהו, אז עזרתי,״ הסבירה ליזי בקול עייף. ״די, נו, עברנו את זה כבר. הוא לא ידע שקבענו והוא נשמע ממש לחוץ אז לא רציתי להגיד לו לא. וחוץ מזה, היה לי יום כל כך מעצבן שלא רציתי לעלות על רכבת.״ ״אבל את מבינה שאת ויתרת על משהו שחשוב לך בשבילו, נכון?״ התעקשה סיוון, וליזי התחילה קצת להבין מה היא רוצה. ״את מבינה שהיה משהו שממש רצית לעשות, ואז ויתרת עליו בשבילו, והוא אפילו לא שאל אותך מה שלומך?״ ״את יודעת שחברויות זה משחק של ויתורים, את אפילו אמרת לי את זה פעם, אז למה -״ ״כי הוא לא ויתר על שום דבר בשבילך!״ התפרצה שוב סיוון, ״ברצינות, ליזי, איך את לא רואה את זה? חברות לא יכולה לעבוד בכיוון אחד. אם הוא רוצה שאת תתענייני בו, הוא צריך לעשות את זה בחזרה, אחרת זה סתם ניצול ואני לא מוכנה שתתני לאף אחד לנצל אותך. אני לרגע לא מפקפקת בזה שמאוד אכפת לך ממנו ושמאוד אכפת לו ממך, כי אתם מכירים מספיק זמן כדי שזה יהיה ברור, אבל עכשיו הוא עובר גבול כי הוא חושב רק על עצמו. מה את חושבת? הוא היה עושה את אותו הדבר בשבילך אם היית במצב חירום כזה?״ ליזי שתקה וסיוון הנהנה באיטיות. ״בדיוק.״ ליזי לקחה נשימה עמוקה וניסתה לסדר את המחשבות שלה. היה בה חלק שידע שסיוון צודקת, אבל מצד שני, היא גם לא ידעה הכל. היא לא ידעה שליזי הציעה בעצמה לעזור לו, לא ידעה שליזי היא אחת הסיבות שאלישע הצליח להביא את עצמו למצב הזה. זה לא שהיא היחידה שאשמה - הוא בחר להיות חבר גרוע בכוחות עצמו ועל זה היא לא תיקח קרדיט - אבל זה לא כאילו היא חפה מאשמה. ״פשוט, אני יודעת שהוא היה צריך אותי. כי אני מכירה אותו וכי כל האופציות האחרות היו גרועות. אני לא אומרת שהוא לא חצה גבול, כי הוא חצה גבול, ואני יודעת לשים לעצמי גבולות ולא לתת לאנשים לעבור אותם. אבל כן יש לזה סיבה. זה לא משהו שהוא סתם בחר לעשות יום בהיר אחד כדי לגרום לי לבכות ולבוא אלייך.״ המבט הנוקשה על הפנים של סיוון התרכך והיא חייכה בעדינות. ״ברור שלא, ליזי. אבל להכל יש סיבה. זה לא אומר שהוא לא התנהג לא בסדר. גם אם יש לו סיבה לעבור את הגבול, הוא עדיין עשה את הבחירה המודעת לעשות את זה. ואל תגידי לי שזה לא נכון, כי אם יש משהו שאני יודעת על אלישע, זה שהוא חושב על כל מילה שיוצאת לו מהפה.״ היא לקחה נשימה עמוקה ושתתה עוד שלוק מהתה שלה. ״עזבי אותו עכשיו. אנחנו צריכות להחליט מה אנחנו רואות עם תומר.״ ליזי הסתכלה על השעון. חמש וחצי. ״מה, עכשיו?״ סיוון הנהנה. ״כן, תמיד כשהוא חוזר מהחוג אני רואה איתו סרט. צריך לחשוב מה אפשר לראות איתו.״ ליזי הניחה את התה שלה על השולחן שהיה לא רחוק מהן וניסתה לחשוב. ״בן כמה הוא עכשיו בכלל?״ סיוון עצרה לרגע לחשוב. ״תשע,״ החליטה, ״שבמילים אחרות זה הגיל של דיסני, למרות שנראה לי שראינו כבר הכל.״ ״הממ,״ חשבה ליזי, ״צעצוע של סיפור ראיתם? זה לא דיסני, אבל זה אותו כיוון.״ סיוון עשתה פרצוף עצוב ושמה את היד שלה על החזה שלה בדרמטיות. ״אני אבכה,״ הודתה, וליזי צחקה. צעצוע של סיפור היה אחד הסרטים שליזי הכי אהבה, כי הוא דיבר על אהבה ללא תנאים של צעצועים לילדים שלהם, וכל פעם שהיא ראתה אותו היא לא הרגישה שהיא מפספסת משהו. היא אהבה את זה שזה סרט שגורם לאנשים לבכות ולצחוק ולהגיד שזה הסרט הכי טוב שהם ראו בחיים שלהם, למרות שהוא בכלל לא מדבר על רומנטיקה. הטלפון של ליזי רטט לידה, והיא העיפה בו מבט. אלישע. משום מה הוא התקשר - מה שהוא נהג לעשות רק כשזה היה דחוף - ולרגע היא כמעט ענתה לשיחה מתוך אינסטינקט עד שהיא קלטה את האנחה המיואשת של סיוון. ״אל תעני לו,״ הזהירה, וליזי עשתה פרצוף והפכה את הטלפון כשהמסך למטה. ככה היא לפחות לא הייתה צריכה לדאוג מאלישע. ״אני לא מאמינה שהוא ממשיך לעשות את זה,״ צקצקה. ליזי היססה לפני שהגיבה. ״אולי הוא רוצה לבקש סליחה,״ הציעה, אבל המבט הקטלני שסיוון נתנה לה אחרי המשפט הזה היה מספיק כדי לגרום לה לעזוב את המחשבה הזאת. ״לא משנה, לא משנה, הוא לא רוצה לבקש סליחה, הוא רשע ומרושע ועד שהוא לא מביא לי מתנות אני לא סולחת לו,״ אמרה ליזי בציניות, וסיוון צחקה. ״זאת הגישה,״ ענתה בחיוך, ״צריך לעדכן אותו איזה מתנות את רוצה. שוקולדים? בגדים?״ ״חרב,״ החליטה ליזי במבט רציני, וסיוון צחקה שוב. ״אני זוכרת שביקשת חרב ליום הולדת שמונה עשרה,״ ציינה, והיה לה חיוך אמיתי על השפתיים הפעם. ״היית מופתעת שלא באמת קנינו לך חרב.״ ליזי הוציאה לה לשון. ״תקפצי לי. אני עד עכשיו לא סולחת לכם, אם זה לא היה ברור. כל כך רציתי חרב ופשוט ריסקתם את כל התקוות שלי.״ סיוון גלגלה עיניים, והיא פתחה את הפה להגיד משהו, אבל אז הייתה דפיקה בדלת. זה בטח היה תומר, אז היא קמה מהר לפתוח ולתת לו חיבוק לפני שהוא נכנס הביתה. ליזי הסתכלה עליהם מהספה, וניסתה לחשוב לעצמה מה עוד יש לה לעשות. אחרי הכל, לאלישע היא לא הולכת לענות בקרוב. היא יכולה לבקש מאור לשים עליו עין, אבל זה לא נראה כאילו הוא מצליח לדבר איתו עד עכשיו, אז אולי זה לא יהיה רעיון טוב. יכול להיות שאם היא ממש תנסה היא תצליח למצוא מישהו מהבסיס שלו שיראה שהכל איתו בסדר, אבל גם זה נראה לה יותר מדי חטטני. היא לא רצתה לשקר - ההצעה של סיוון לתת לו להתמודד לבד עם הבעיות שלו נשמעה לה מאוד מפתה. אולי היה בזה קשר לעובדה שהיא ממש, ממש רצתה קצת שקט. אחרי הכל, היה מאוד קשה להאשים אותה. היא בילתה את השבועות האחרונים רודפת אחרי הזנב של עצמה עם העבודה ועם אלישע, כשבמחשב שלה פתוח חלון אחד של פגישות שהיא צריכה למיין ולשבץ בלו׳׳ז ובחלון השני יש מאמרים ארוכים באנגלית על מה הסיכויים שבאמת קיימות רוחות. היא ידעה שאם היא תגיד את זה לסיוון היא כנראה תגרום לה להתקשר עכשיו לאלישע ולהגיד לו שרוחות לא באמת קיימות ושהוא פשוט צריך טיפול פסיכולוגי, אבל היא לא רצתה לעשות את זה. הרוחות האלה, אמיתיות או לא, אף פעם לא ניסו לפגוע באלישע. אם הוא הצליח להגן על עצמו מהן או שהן לא רצו לפגוע בו, ליזי לא חשבה שיש יותר מדי בעיות. כשהיא תחזור לדבר איתו - אם היא תחזור לדבר איתו - היא תשים עליו עין ותוודא שהרוחות האלה לא יוצאות מכלל שליטה. אם כן, היא הבטיחה לעצמה עוד מעכשיו לדבר עם סיוון. (הקול הזה שבה שכל הזמן ניסה להרגיע אותה אמר לה שאין ממש סיכוי שדברים יחריפו עד כדי כך.) -------------------- --------- הארי פוטר - Hportal.co.il |
|
|
|
|
פורסם ב: Nov 30 2020, 23:14 PM
|
||
|
בוגר הוגוורטס |
הקפצה
-------------------- קימ/ליליקה (אבל תקראו לי לילי כי רק ליצור ויצור מותר לקרוא לי ככה) טוב, אז הכינוי והחתימה שלי מוקדשים לשתי היצורים האהובים עליי בעולם - דלפי והגר - ואני אוהבת אותן מאוד מאוד (כן, אני מודעת לעובדה שהתחביר לוקה בחסר, אבל יצורות נשמע לי מוזר :( עמכן הסליחה) 3> והייתי שמה גיף של Uniraccoon אבל אני לא מוצאת אחד מספיק יפה. וגם אוררו חלק מהיצורים האהובים עליי והיא אחות קטנה קסומה ואני אוהבת אותה ואתם אוהבים אותה גם וזו לא הייתה שאלה 3> לילו מתה עלי, זה לא נתון לויכוח, היא פשוט מתה עלי אתם יכולים גם, אתם יכולים לא, אבל היא כן אני אחת מאלף היצורים שלה, אבל אחת מ5 האחים שלה(או שלוש, אלא אם אתם לא מחשיבים את המקוריים. חחחח זה נשמע מוזר) אופס אני בורחת💕 --------- הארי פוטר - Hportal.co.il |
|
|
|
0 משתמשים צופים באשכול זה (0 אורחים ו 0 משתמשים אנונימיים)
0 משתמשים:
 קפיצה לעמוד (5) 1 2 [3] 4 5 קפיצה לעמוד
|
|
| ניקוד הבתים · תיעוד עריכת הנקודות · חדר הגביעים | |||||||
| גריפינדור | הפלפאף | רייבנקלו | סלית'רין | ||||
|
|||||||
|
|||||||
 |
קיצורי דרך מיוחדים: הארי פוטר | אודותינו | צור קשר | הפורומים | HPlanet - הסיור הווירטואלי | פאנפיקים | האנציקלופדיה האנציקלופדיה: אלבוס דמבלדור | לונה לאבגוד | היער האסור | משרד הקסמים | חדר הנחיצות | גילדרוי לוקהרט | קווידיץ' | דראקו מאלפוי | אוכלי המוות | מצנפת המיון | סוורוס סנייפ | סדריק דיגורי | הוגסמיד | סמטת דיאגון | פוטרמור | הקרב על הוגוורטס עוצב על-ידי Design by JBStyle © כל הזכויות שמורות ל-All rights reserved to HPortal 2024 - 2007 |