אמה ליליאן קאטשי || יעל, סיפור בהמשכים, NaNoWriMo2 2020

*נכתב לפעילות של חודש הכתיבה הלאומי - NaNoWriMo

אמה ליליאן קאטשי

פרולוג

קיקו קאטשי ישבה בבית היולדות וליטפה את הבטן הענקית שלה, יודעת שבכל רגע תצא אל העולם תינוקת חדשה ויפה.
שתי רופאות נכנסו אל החדר והדריכו את קיקו מה לעשות. אבל למרבה הפלא, התינוקת פשוט החליקה החוצה ללא שום צורך בדחיפה, עזרה או כאב. הרופאות הביטו בתדהמה, אבל הניחו שזה כנראה מאותם מקרים חריגים שכבר היו להם בעבר, ועטפו את התינוקת בשמיכות ובבדים. כאשר התינוקת הועברה לידיה של קיקו, היא הרגישה משהו קשה מתחת לכל השמיכות.
קיקו הסירה את השמיכה וגילתה שעל צווארה של התינוקת נחה לה שרשרת יפהיפיה.
השרשרת הייתה עשויה זהב, ותליון קטן בצורת מטבע כסוף ועגול.
השרשרת נראתה יקרה מאוד, אבל משום מה קיקו פשוט הרגישה שהשרשרת הזאת אומרת משהו, שהיא סוג של סימן, ולא הסירה אותה מצווארה של התינוקת.
יומיים אחר כך, חזרה קיקו קאטשי לביתה שבכפר אטגון, עם סלסלה קטנה בידה, ובטן קטנה בהרבה.
היא נכנסה בדלת וכל שאר ילדיה קפצו עליה.
לחנה, אלי, וקסי היו המון המון שאלות.
"מתי היא נולדה?"
"איך קוראים לה?"
"אמא, את בטוחה שזאת בת?"
"למה יש לה תליון?"

"התינוקת נולדה ב7 באוגוסט, אני בטוחה שזאת בת, וכבר יש בשבילה שם." ענתה קיקו לכל השאלות, חוץ מהאחרונה.
אפילו לה לא הייתה תשובה לדבר המוזר הזה.
קוראים לה אמה.
אמה ליליאן קאטשי.

מישהו יכול לכתוב תגובה כדי שאוכל לפרסם את הפרק?
תודה

היי, שימי לב שיש לתייג את כותרת האשכול על פי חוק התיוג:

תיקנתי לך הפעם, אבל שימי לב להבא בבקשה וקראי את חוקי הפורום המעודכנים לפני שאת ממשיכה להגיב כאן.

מלבד זאת, שמחה לראות אותך משתתפת בחודש הכתיבה! ועכשיו את יכולה להגיב עם הפרק הבא :)

פרק 1

"חגיגות 600 השנים! בואו להירשם למצד חגיגות 600 השנים!"
"רק היום! רק היום! ממתקי דבש בצורת פיות! לכבוד יום 600 השנים!"
המוני אנשים צעקו וקראו.
בעוד כחודש עמדו להתקיים חגיגות 600 השנים ליומה הגדול של אטגון, וכל הכפר היה נרגש.


לפני 600 שנים, הגיעו המתיישבים הראשונים אל הכפר.
הם החלו לבנות בתים ולנטוע עצים, אך באמצע המלאכה, יצא ענק מפחיד מתוך האדמה, רומם אותה והפך את הכפר להר.
הוא התכוון לאכול את המתיישבים כעונש על כך שבנו לו בשטח, אבל ברגע האחרון הגיעה אטגון.
אטגון הייתה פיה קסומה, שמטרתה בעולם הייתה לעזור לאנשים. היא נלחמה בענק ולבסוף הרגה אותו.
המתיישבים קראו לכפר על שמה- כפר אטגון.
מאז, בתאריך ה-7 באוגוסט, היום שבו הצילה אטגון את הכפר, אנשי הכפר חוגגים את היום הגדול במצעדים, מכירות ומבצעים.


בכפר הזה גרה ילדה ושמה אמה.

היה לה שיער חום, עיניים חומות, ובסך הכל שום דבר מיוחד.

היא גרה בבית קטן בתחתית הכפר, איפה שגרים האנשים מהמעמד הנמוך יותר,
יחד עם אמא שלה- קיקו, אבא שלה גדי, האחים שלה קסי, חנה, אתי ואלי, שתי עיזים, כבשה וכלב בשם רקסי, שהיה פחות או יותר החבר היחיד שלה.

הילדים בכיתה של אמה לא אהבו אותה.
הם חשבו שהיא עשירה וסנובית.
בגלל התליון שלה.

אמה נולדה עם תליון עשוי זהב וכסף,
ומשום שמעולם לא הסירה אותו, ילדי כיתתה חשבו שהיא מנפנפת בכסף שלה מולם.

בגלל שהייתה ביישנית ולא רצתה להתווכח עם אף אחד,
אמה מעולם לא ניסתה להעמיד אותם על טעותם.

אבל אחד הדברים שכן עודדו אותה וגרמו לה להרגיש טוב,
היו החגיגות של אטגון.
היא אהבה לצפות במצעדים ולקנות מזכרות מיוחדות,
והכי הכי נהנתה מהיריד שבו היו משחקים כמו קליעה למטרה,
מצא את הפיה יוצאת הדופן, ותחרות תחפושות של אטגון.

אמה לא בדיוק הבינה למה,
אבל כל פעם שהיה החג המסוים הזה,
היא הרגישה הרגשה משונה,
כאילו זה המקום שהיא באמת שייכת אליו.

וזו הייתה הסיבה שחודשי אוגוסט ויולי היו מהנים במיוחד עבורה,
מה גם שחגגה את יום הולדתה בתאריך 7 באוגוסט, בשיא החגיגות של הכפר.






כעבור חודש, הגיע היום הגדול, וכל הכפר רעש וגעש.
אמה לבשה במיוחד את השמלה הכחולה שלה,
עם הפרחים הלבנים, שסבתה קנתה לה לפני כמה חודשים.
היא הסתובבה ביריד, וקנתה בובה קטנה של פיה לבושה בשמלה כחולה בדיוק כמו שלה,
סוכריה על מקל בצורת פיה, וזכתה בכרית סגולה אחרי ששיחקה באחד ממשחקי היריד.

אמה בדיוק הייתה בדרכה לראות את ההצגה של סיפור הכפר,
בה השתתפה אחותה הקטנה אתי בתפקיד הפיה,
כשהרגישה משהו חם על החזה שלה.
היא הסתכלה,
ונשימתה נעתקה.
התליון שלה זהר באור ורוד.

בבקשה להגיב כדי שאוכל להעלות את הפרק הבא

וואו! מאד יפה, באמת.
יש לך כישרון כתיבה לדעתי.
כבר רציתי לקרוא את הסיפור שלך כשקראתי את הטפסים שלך, במיוחד את שלד העלילה.
מעניין לאן הסיפור יתפתח.

הסיפור עצמו ממש מגניב - וממש באלי להבין כבר מה הקטע עם הלידה ומה הקטע של התליון ואיך כל זה עומד לשחק תפקיד בסיפור ><
אני לא באמת קראתי את הטפסים בשביל לדעת לאן הסיפור יתפתח, אז אני במתח :>
רק הערה קטנה - את אמורה לספר לנו את הסיפור, לא להציג אותו בלי שום רגש או דברים כאלו, ורק במשפטים קצרים. כשקוראים סיפור רוצים להרגיש משהו, להיקשר לדמויות, לדעת איך הן מרגישות ומה קורה כאן, אבל בנתיים גם בפרולוג וגם בפרק הראשון את בסך הכל סיפרת לנו מה קרה בצורה של עובדות חסרות טעם, אז כדאי לך לעבוד על זה עוד קצת ^^

חוץ מזה,

מי זה אסביר?

בכל מקרה, אני מחכה כבר לפרק הבא ^^

rainmaker-

הסיפור בעיקרון עוד לא התחיל, זו רק הקדמה שמספרת על הכפר ועל המראה והחיים של הדמויות,
אבל ניסיתי קצת לספר גם על הרגשות שלה,
יהיה יותר פירוט בהמשך.

תודה על הביקורת:)

צונזר

פרק 2

"מה לכל ה..."
אמה הביטה בתדהמה בתליון.
היא הסתכלה לצדדים בחיפוש אחר מישהו שעושה לה מתיחה, אולי ילד מהכיתה שלה שמאיר בפנס על התליון ורק מחכה שהיא תשתגע כדי לצלם,
אבל נראה שכל אנשי הכפר עסוקים בחגיגות ומשחקים.

התליון שלה באמת זהר!

"זה לא הגיוני." היא מלמלה לעצמה.
הרי היא בדקה אותו כבר עשרות פעמים, ומעולם לא היה שם שום דבר משונה או מאיר.

"אמה! אמה!" קיקו קראה לה. "ההצגה מתחילה!" אמה מיהרה אל הבמה וניסתה לשכוח מהתליון, אבל הוא הלך והתחמם.
כאשר עשרה ילדים לבושים בסחבות נכנסו אל הבמה והחלו "לנטוע" עציצי פלסטיק הוא היה חמים, כאשר מבוגר נועל סנדלים וחולצה חומה עלה לבמה ושאג התליון כבר היה ממש רותח, וכשאתי הקטנה עלתה בשמלה סגולה וכנפיים מלאכותיות ונופפה בשרביט עשוי שיפוד, הוא היה כל כך חם עד שהותיר כוויה בעורה.

אמה החניקה את זעקות הכאב שלה,
ובסוף ההצגה, כשעוד ילדי בית הספר קדו קידות לקהל שמחא כפיים בחוזקה,
אמה נמלטה לשירותי הבנות, אחזה בשרשרת של התליון, הסירה אותו במהירות בצווארה
וטבלה אותו במים קרים.

אחר כך הספיגה מגבת נייר במים,
וציננה קצת את הכוויה שהותיר בה התליון.
היא פלטה אנחת הקלה, אך זו נקטעה כאשר רעש של הורדת מים נשמע בתא הסמוך.

לפני שאמה הספיקה לצאת,
נפתחה דלת התא מתוכה יצאה ניקי.

ניקי למדה באותה כיתה עם אמה,
והייתה מהבנות ששנאו אותה ולא דיברו איתה.
ניקי, הייתה באמת עשירה, והיא חשבה שגם אמה כזאת,
ושאמה חושבת שהיא טובה ממנה.

ניקי גרה ממש כמה בתים מביתו של שר הכפר שגר בראש ההר, (אם תהיתם, שר הכפר לא עושה כלום חוץ מלאכול כנפי עוף ולשחק עם חתול המחמד שלו).
השיער השחור שלה תמיד היה מסורק ומטופח, כאילו חזרה לפני דקה מהמספרה,
והשמלות שלבשה נראו כאילו נתפרו עבור המלכה.


"ומה את עושה כאן, עשירונת?" ניקי עיקמה את אפה כאילו הריחה משהו מסריח במיוחד.
היא סקרה את השמלה היפה של אמה והשרשרת המונחת במים, "מנקה את השרשרת? גברת עשירה לא יכולה שמשהו מדבריה יהיה מלוכלך?" ניקי אמרה בקול לעגני, וניפנפה את השיער המושלם שלה לאחור.

אמה השפילה את מבטה והסתכלה על ניקי שוטפת את ידיה ויוצאת בהליכה יהירה מהשירותים, טורקת אחריה את הדלת.
בינתיים התליון התקרר, ואמה תפסה אותו בידה והתחילה ללכת לכיוון הדלת,
לא שמה לב שאור התחיל לזהור מסביבה.

"אהההההההההההההההההההההההההה!!!!!!!" אמה צעקה כשהבינה שהיא מסתחררת במהירות בעולם של אור צבעוני ומסנוור. אמה עצמה עיניים בחוזקה וניסתה להילחם בבחילה החזקה שגאתה בה.

אחרי כשתי דקות של כאב וסינוור, אמה מצאה את עצמה עומדת בשדה ירוק מלא בפרחים צבעוניים, שחדי קרן רעו בו ואכלו מהעשב.

"ואוו." אמה אמרה בעיניים פעורות.
"איפה אני?"

וואו, פרק חדש!
שמחתי לראות אותו
קשה להחליט איזה פרק יותר טוב, זה או הקודם, אבל אני רק חייבת לציין שהסיפור שלך ממש יפה.
טוב, זאת תגובה אז את יכולה לכתוב את הפרק הבא.
למרות שאני יודעת שתכתבי אותו רק מחר.
מחכה בקוצר רוח למחר.

*אני יודעת שזה לא פאנפיק, אבל הייתי רוצה להקדיש את הפרק הזה לג'יני337, שנתנה לי המון מוטיבציה לכתוב:)

פרק 3- חלק 1

אמה הסתכלה מסביבה, מתפעלת שמקום יכול להיות כל כך יפה.
היא נשארה שם במשך דקה, ואז הרגישה טפיחה עדינה על כתפה.
אמה התנשמה והסתובבה,
ומאחוריה ראתה פיה.
היא הייתה נמוכה ויפהיפיה, והיה לה שיער חום ארוך שהתנופף מאחורי זוג כנפיים כחולות מדהימות.

"ואוו" אמה פלטה, והפיה הסתכלה עליה במבט בוחן.
"מה את עושה כאן?" הפיה שאלה, וסקרה את אמה מלמעלה למטה.
"את לא פיה, ולא שדונית, וגם לא גלאית. מה את בדיוק?"
אמה לא רצתה לומר שהיא לא יודעת מה זה גלאית, אז היא פשוט יישרה את שמלתה ואמרה לפיה-
"אני בת אדם. אני לא יודעת מה אני עושה כאן. הגעתי למקום הזה כשנגעתי בתליון..." אמה לא סיימה את המשפט,
והפיה חטפה את התליון מידה, ואחרי שהביטה בו במשך עשר שניות, תפסה בזרועה של אמה והתעופפה למעלה.

"אהההה!!!!" אמה צעקה, בזמן שהיא והפיה עפו במהירות עצומה עשרות מטרים מעל פני האדמה.

אחרי עשר דקות של טיסה מהירה אמה והפיה הגיעו לארמון זהב ענק, שדגלים קטנים ואדומים התנוססו בראשו.
ככל שהתקרבו התליון של אמה התחמם וזהר יותר ויותר, אבל ברגע שנכנסו בין שערי הזהב התליון התקרר ונכבה.

שני שומרים עמדו בכניסה לאולם גדול, אבל כשהפיה הראתה להם את התליון הם החווירו וזזו הצידה.
הדלתות נפתחו, ואמה מצאה את עצמה באולם גדול, שקירותיו מכוסים בפרחים וצמחים, ובמרכזו עמד כיסא מלכות, שעליו ישבה פיה גבוהה לבושה בשמלה כתומה, ארוכה ומנצנצת.

"את מי הבאת לכאן, אליזבת?" הפיה בשמלה הכתומה שאלה את הפיה שליוותה את אמה לארמון. שמה כנראה היה אליזבת.
"זוהי בת אדם, מלכתי היקרה אטגון. היא הגיעה לכאן באמצעות זה." אליזבת אמרה והרימה את התליון.
עיניה של אמה נפערו לגודל של כדורי טניס כשמעה את השם, וכך גם עיניה של אטגון, אבל מסיבה שונה.
"א...את אטגון?"אמה שאלה בלחש. "תלוי." אמרה אטגון. "מי שואל?"

"אני אמה קאטשי, מהכפר אטגון. לפני 600 שנים הצלת את המתיישבים ובזכותך הכפר קיים עד היום." אמה הציגה את עצמה בחשש.
אטגון חייכה, אבל החיוך שלה נעלם כשזנכרה בתליון אותו הראתה לה אליזבת.
"מאיפה התליון הזה?" אטגון שאלה, ובעזרת נפנוף כנפיים גרמה לתליון לבוא אל כף ידה.

"נולדתי איתו. ההורים שלי אמרו לי שהם לא יודעים איך הוא הגיע אליי." אמה השיבה.

אטגון חשבה רגע, כמתלבטת מה לעשות,
ואז שלחה יד אל שמלתה והוציאה מתוכה תליון ושרשרת זהים לאלו של אמה.

*זה רק חצי פרק, החצי השני יפורסם בהמשך.

יאווו הפרק מוקדש לי
טוב אני מגיבה כרגע אז תוכלי לפרסם את החצי השני של הפרק מחר
אני מכירה את ההרגשה שאין תגובות בסיפור בהמשכים, ואז אי אפשר להמשיך לכתוב
אז אני דואגת שלך זה לא יקרה כי חוץ ממנו לא מגיבים לך הרבה ואני רוצה המשךךךךךךךךךךךךךך
נכון שאין לי הרבה מה להוסיף, הפרק פשוט מהמם
וגם כל הסיפור
את יודעת שממילא מחר את צריכה להוסיף עוד חצי פרק כי זה יהיה האתגר של חודש הכתיבה
אני במקומך לא ההיתי עורכת, אלה מוסיפה עוד הודעה עם החצי השני של הפרק
למעשה, זה כבר מה שאני עושה תמיד
אבל בכל מקרה יפההההה
באמת הסיפור פשוט מאד מוצא חן בעני

טוב, בגלל שיש פה מלא סיפורים אני נכנס רק פעם ב- כדי לתת תגובה ולהשאיר לעצמי זמן לכתוב :|.
דבר ראשון, מאוד אהבתי את הסיפור, אולי רק התגובות שלה היו טיפה פחות מדי מוגזמות, כי אני למשל אם הייתי עובר עולם לא הייתי אומר וואו, אולי הייתי נבהל, אבל זה רק אני, אולי היא פשוט מסתגלת מהר.
הסיפור מותח, נחמד ומחבר נקודות.
אני מניח שהשליטה היא אמא שלה או משהו אבל אולי את תעשי פה הפוך על הפוך, בהצלחה בהמשך :).

*מוקדש לג'יני337 ולרינג. תודה על התגובות!

פרק 3- חלק 2

פיה של אמה נפער עד כדי כך שהיו נכנסים שם בערך 3 סירים גדולים.
ואפשר להבין אותה, כי היא כרגע גילתה שיש יקום מקביל וקסום, שחיה בו פיה קסומה עם תליון זהה לשלה.

"איך..?" זה כל מה שאמה הצליחה להוציא מפיה.

"גם אני לא יודעת." ענתה אטגון ברוגע.
"אבל יש מישהי שכן."

אטגון ירדה מהכיסא שלה,
התעופפה כמה סניטמטרים מעל הרצפה,
והתקדמה לכיוון הדלת.
אמה ואליזבת, שתיהן עדיין המומות, הלכו אחריה.


אטגון התעופפה בשבילים ומדשאות,
ונראה היה שהיא לא שמה לב למה שקורה סביבה.
אמה לעומתה, התפעלה מהיופי של ארץ הפיות, מהמדשאות הנוצצות, הפרחים העצומים, ומהעובדה שבערך חמש מאות פיות התעופפו מסביבה, שקועות בענייניהן.

כעבור 21 דקות של הליכה (ותעופה), הגיעו אטגון, אליזבת ואמה לאזור חשוך יותר בארץ הפיות.
היו בו עצים חסרי עלים, פרחים מיובשים ודשא צהוב.
באמצע כל הכיעור הזה נח לו אוהל. הוא לא היה שונה במיוחד מהסביבה שלו-
אפור, עקום ומלוכלך.

אמה קצת פחדה, אבל התביישה להגיד את זה, כי אטגון ואליזבת נראו רגועות לחלוטין.
הן נכנסו לתוך האוהל, ובתוכו היה שולחן.
ליד השולחן ישבה פיה זקנה ומקומטת, עטופה בצעיף שחור ומרפרפת בזוג כנפיים סגולות.

"שלום אמה." הפיה אמרה בקול עדין.

"איך... איך את יו...יודעת מ...מי אני?" אמה שאלה בפחד.

"אני יודעת הכל עלייך. " אמרה הפיה, וחייכה חיוך חסר שיניים.
אמה נרתעה.

"ריטה! באמת! אולי די להפחיד אותה?!?!?" אמרה אטגון.

"מצטערת! זה מצחיק בכל פעם מחדש!" אמרה הפיה ששמה ריטה, ובנפנוף יד קליל הפך הצעיף לכתום, הקמטים שלה התיישרו, השיער נצבע בשחור, ושינייה צמחו מחדש, לבנות ובוהקות.

"אמה, זאת ריטה. יש לה כוחות לחזות את העתיד ולראות כל פיסת מידע ביקום כולו. וכמו ששמת לב, היא מאוד אוהבת מתיחות והפחדות." אטגון הסבירה.

"כן, אז למה באתן לפה?
הא!
אני כבר יודעת!
בואו נבדוק את העניין עם התליון הזה!"
ריטה אמרה, ובמילים משונות אלו, התיישבה בכיסא ושלפה כדור בדולח נוצץ משום מקום.
היא העבירה את ידיה מעל הכדור, והוא התחיל לזהור באור בוהק.

"אהה. אהה" היא אמרה, ואחרי חמש דקות מורטות עצבים הכניסה בחזרה את כדור הבדולח,
והחלה לספר לאמה ואטגון מה שראתה.

"בין שתיכן קיים חיבור מסוים.
נולדתן באותו תאריך ובאותו המקום. התליון הזה הוא סמל לחיבור ביניכן.
כשמישהי מכן בסכנה או בצרה, התליון של השנייה זוהר ומתחמם.
התליון של אמה זהר, לכן זה אומר שאת, אטגון, בסכנה.
אחותך טיאגון, כועסת על כך שאת מנהלת את ממלכת הפיות, והיא זוממת להרוס אותה באמצעות כשפים אפלים."
ריטה סיימה והסתכלה על אטגון ואמה.

"אנחנו חייבות לעצור אותה." אמרה אטגון.
"לאחותי יש כוחות שלא חלמתן עליהם. היא מסוגלת לגרום נזק קשה לארץ הפיות."

"אבל...אין לי כוחות קסם." אמרה אמה, ובצדק.
שמלה יפה ותליון כסף לא יעזור במלחמה מול פיית אופל מסוכנת.

"אל תדאגי. אנחנו נמצא פתרון.
עכשיו חייבים ללכת לעולם המכשפות. שם אחותי נמצאת."
הרגיעה אותה אטגון, ומייד יצאו אליזבת, אטגון ואמה אל ארץ המכשפות,
לעצור את טיאגון ולהציל את ארץ הפיות.

יפה, שנון, אחד הפרקים האהובים עלי ביותר עד כה.
מחכה לפרק של מחר (:
מאד מעניין ומסקרן
יש לי רק הערה קטנטונת: לא מתואר מה אליזבת עושה או אומרת כמעט בכלל, וזה מוריד את המציאותיות של הסיפור.
אני ממליצה לך להוסיף "אליזבת גלגלה עניים" אחרי שריטה אמרה שהיא יודעת הכל על אמה או משהו בסיגנון- זה לא באמת חשוב מה תוסיפי, העיקר שאליזבת לא סתם תעמוד ולא תעשה כלום כל הזמן- זה פשוט לא מציאותי.
וגם כשאת כותבת ששלושתם או שאליזבת ואמה עושות משהו, כמו לעוף וזה, זה בסדר אבל לא תחליף לכך שאליזבת תעשה בעצמה משהו- גם אם משהו מאד קטן כמו התעניינות ניכרת.
בקיצור, העיקר שיהיה משפט קטן או כמה מילים רק עליה, כדי שהסיפור יהיה יותר מציאותי, כי כרגע היא רק מתלווה אליהם ולא עושה שום דבר בעצמה וזה גורם לסיפור להיות פחות אמיתי.
כמובן שאני לא באה להעליב או משהו, רק להעיר את תשומת ליבך
באמת זה מאד מעניין, אני מחכה כבר לפרק הבא
תמשיכי
מאד יפה
כפי שכבר ציינתי, הפרק האהוב עלי

*מוקדש לג'יני 337

פרק 4- חלק 1


אמה וטיאגון הלכו בשביל מתעקל אל מחוץ לארץ הפיות.
אליזבת, הסכימה לנהל את הממלכה בהיעדרה של אטגון, והיא נפרדה מהן ביציאה.

אמה ואטגון הלכו בשתיקה.
הן חלפו על פני שדות, הרים, חולות, ואפילו פרה אחת שתעתה בדרכה, ורק אז אמה שברה את הדממה.

"פגשת את טיאגון כבר?" היא שאלה- למרות שידעה שבגלל שהן אחיות, סביר שנפגשו פעם, אמה פשוט חיפשה מה להגיד.
"כן." אמרה אטגון, ולקחה נשימה עמוקה.
"כשהיינו קטנות היינו החברות הכי טובות. שיחקנו ביחד כל הזמן, אבל כשהייתי בת 18, לפני כמעט 550 שנה, הממלכה עברה לידי.
טיאגון קינאה והתרחקנו.
בהתחלה רק לא דיברנו, אבל בהמשך כבר התחלנו לריב ולהתווכח, עד שבסופו של דבר הרוע שבתוכה פרץ החוצה, והיא הפכה למכשפה. " אטגון סיפרה. אמה הרגישה נבוכה אחרי הסיפור, ולכן רק ליטפה את ידה של אטגון.
הן המשיכו ללכת בשקט, ואז אטגון עצרה.
מולן היה קו אדום, ומצידו השני נחה לה ממלכה אפלה, שנראתה כמו ההפך הגמור מממלכת הפיות.

הדשא היה מקומט, העצים שבורים, והארץ הייתה מכוסה בחרקים ופרפרים מתים.
מאות מכשפות התרוצצו על מטאטים, וארמון עשוי אבן שחורה ניצב בקצה המרוחק של הממלכה.

אמה נרעדה, אטגון כיוונה עליה את ידה, ותוך שתי שניות בגדיהן השתנו לשמלות שחורות, השיער התבלגן, ומטאטים הופיעו לצידן.
"עכשיו אנחנו מוכנות." אטגון אמרה, והן צעדו לכיוון הארמון האדיר שניצב בקצה הממלכה.



*זה סוג של פרק מעבר אז הוא לא היה מעניין במיוחד:(