אמה ליליאן קאטשי || יעל, סיפור בהמשכים, NaNoWriMo2 2020

[Strange The Dreamer]

וואוווווווו
תמשיכי כבררררררררר
פרק טוב במיוחד
תמשיכי כבררררררררר
מחכה להמשך
תמשיכי כבררררררררר
טוב, כרגיל אני בין היחידים שמגיבים
תמשיכי כבררררררררר
אבל מאד אהבתי את הסיפור שלך
תמשיכי כבררררררררר
ולמרות שזה די מוזר שאני מגיבה כל הזמן
תמשיכי כבררררררררר
אני רוצה שתמשיכי וזה

[לילי אולדרין]

אהמ, אהמ.
בגלל שהמון זמן לא עידכנתי, אז עכשיו...

פרק מרובע!
תהנו:)

פרק 7- חלק 2

אמה הביטה לתוך הפתח הכתום שנפתח באוויר.
היא התגעגעה הבייתה, וכבר רצתה לחזור.

אבל היא לא תחזור לבד.
"מוכנה?" שאלה אותה אטגון- שלא נראתה כמו אטגון.
אמה עשתה לה עיצוב מחדש, כדי שתתאים לעולם בני האדם. משום מה הייתה לאמה הרגשה שאישה עם כנפיים, שיער בלונדיני באורך 60 סמנטימטר, ושמלה סגולה ארוכה תמשוך די הרבה תשומת לב, לכן אמה הלבישה אותה בג'ינס קרעים בהיר, טי-שרט תכלת, וקיצצה את שיערה הבלונדיני בעשרים סנטימטר לפחות. אחר כך קראה לאליזבת והיא עשתה כישוף שהעלים את הכנפיים הענקיות של אטגון.

"מוכנה." ענתה אמה לאטגון.
"ביי!" צעקה ריטה לעברן, כשעברו בשער, אל עולם בני האדם.

--------------------------------------------------------------------------------------------

אמה ואטגון הסתחררו בעולם של אור, ונפלטו היישר אל עגלה מלאה בחציר שנסעה ברחובות הכפר.
החגיגות נגמרו, והאנשים שבו לחייהם הרגילים והלא מעניינים במיוחד.

אמה קפצה מהעגלה, בעקבותיה אטגון, ןהחלה לרוץ לכיוון הבית שלה, שגגו האדום כבר נראה במרחק.

דרך החלון, ראתה אמה את קיקו יושבת ליד השולחן וסורגת.
פניה היו אדומות ודומעות ולאמה הייתה הרגשה שזה קשור איכשהו להיעלמות הפתאומית שלה.

אמה פתחה את הדלת, ואטגון הלכה מאחורי בבישנות.

קיקו הרימה את עיניה מהסריגה.
"אמה?" היא שאלה כלא מאמינה.

"היי אמא." אמה חייכה.

קיקו רצה אלייה ומחצה אותה בחיבוק.
"אוי אמה! כמה שהתגעגענו אלייך! חשבנו שהלכת לאיבוד ביריד, ואז חיפשנו אותך בכל הכפר, ולא מצאנו אותך, פירסמנו מודעות בכל מקום ואף אחד לא ראה אותך, ואז שמענו על ניקי ואיך שהיא דיברה אלייך וחשבתי שאולי נפגעת ממנה וברחת ליער... אבל מי זו?" קיקו נעצרה באמצע שטף הדיבור שלה והצביעה על אטגון.

אמה נשמה עמוק.
"אמא, זאת אט..." היא אמרה ושכחה לשנות את שמה של הפיה.

"אליס!" מיהרה לתקן את טעותה. "זאת אליס. פגשתי אותה ביער, היא יתומה ולא יכולתי פשוט להשאיר אותה שם..."
אמרה אמה לקיקו, וקיוותה שהשקר אמין מספיק.

קיקו היססה, ואז חייכה.
"היא יכולה לגור איתנו כמובן!"

אטגון חייכה גם היא, וקיקו רצה להכין עבורה את חדר האורחים.

--------------------------------------------------------------------------------------

-

פרק 8- חלק 1

אתי, קסי, אלי וחנה חזרו הבייתה והופתעו לראות את אחותם עומדת בסלון, כשלצידה ילדה בלתי מוכרת.
הם רצו וחיבקו אותה, ואפילו לא חשבו להציע עזרה לאימם, שבאותה שעה עבדה במרץ לבישול ארוחת מלכים לכבוד חזרתה של אמה הבייתה.

"איפה היית?"
"מי זאת?"
"למה הלכת?"
"למה את מלוכלכת כל כך?"
"התגעגעת אלינו?"

מיליון שאלות נחתו על ראשה של אמה, והיא מיהרה להסביר את כולן.
למזלה הרב, היא ואטגון עבדו על סיפור כיסוי לפני שחזרו לכפר, לכן לא היה לה קשה להסביר-
"הלכתי לאיבוד ביער, ושם פגשתי אותה- קוראים לה אליס, והיא יתומה. היא תגור אצלנו לזמן מה. לא רציתי ללכת, פשוט הלכתי לאיבוד. התלכלכתי כי הייתי ביער והיה שם הרבה בוץ. ובטח שהתעגעגתי אליכם!" אמה אמרה וחייכה אל אחיה, שבינתיים הלכו אל אטגון, או בשמה החדש- אליס, ובחנו אותה מלמעלה למטה.

"קדימה ילדים!
הגיע הזמן לארוחת ערב!" קראה קיקו בעליזות.

אחיה ואחיותיה של אמה זינקו לשולחן, ואמה ואטגון הצטרפו אחרי שהבינו שלא אכלו דבר מאז ההגעה של אמה לארץ הפיות.

"אטגון?" הציעה אמה בחשש. "אולי תירגעי?"
הפיה הייתה מורגלת לאכול רק תבשילים עשויים פרחים וצוף מתוק, וכשטעמה את צלי הבשר והפסטה ברוטב עגבניות פשוט לא יכלה להפסיק ותחבה לפיה כמה אוכל שרק הצליחה להכניס.

"אופסי, אני ממש מצטערת..." אטגון הסמיקה ובלעה את מה שנותר בפיה.

"אליס את מצחיקה!" צחקק אלי הקטן, שפרצופו היה מרוח ברוטב עגבניות.
אליס- אטגון חייכה.

האמת, שפה היא הרגישה שייכת.


---------------------------------------------------------------------------------------

פרק 8- חלק 2

"אוו!" צעקה אטגון כשראשה נחבט בתקרה.

אחרי ארוחת הערב הענקית, אטגון ואמה החליטו לבלות קצת ביחד.
הן קפצו מעלה מטה על המיטה החדשה של אטגון,שהתבררה כקפיצית מאוד, ודיברו על האירועים היסטוריים שאטגון הייתה בהם.

"אמממ..." הרהרה אמה. "הבנייה של פסל החירות?"

"איך את חושבת שהוא נראה יפה כל כך?" אטגון חייכה.

"מלחמת ששת הימים?"

"היא הייתה אמורה להסתיים הרבה יותר זמן מ12 ימים."

"מגדל אייפל?"

"אני הסיבה שהוא גבוה כל כך."

"הפירמידות?"

"הי! אני לא עד כדי כך זקנה!" קראה אטגון והעמידה פני נעלבת.
אמה ואטגון צנחו על המיטה ולא יכלו להפסיק לצחוק.

"אמה! שקט! אני מנסה להשכיב את אלי לישון!" נשמעה צעקתה של קיקו מלמטה.

"סליחה אמא!" השיבה לה אמה בצעקה וסגרה את דלת חדרה של אטגון.

"אוקיי. עכשיו את צריכה ללמד אותי על הכפר המשונה הזה. ועל הארון הגדול שממש קר בתוכו." אמרה אטגון לאמה.
"זה מקרר! שמים בתוכו אוכל כדי שהוא לא יירקב!" אמה צחקקה מהבלבול של אטגון לגבי המכשירים הלא-קסומים.

---------------------------------------------------------

"זה תנור. שמים בתוכו אוכל והוא אופה אותו בעזרת חום." אמרה אמה והצביעה על תמונה של תנור.
"זה מיקרוגל" והיא הצביעה על תמונה של מיקרוגל.
"הוא כמו תנור, רק בקטן יותר."

"וזאת נורת חשמל. היא עושה מה שנר עושה, רק יותר חזק." אמרה אטגון שכבר התחילה להבין את העניין.

"יפה מאוד אטגון, אני חושבת שלימדתי אותך כל מה שאת צריכה. אל תשכחי שמחר את באה איתי לבית הספר, ואל תדאגי אם יציקו לך קצת בהתחלה, רוב הילדים בכיתה שלי ממש נטפלים לתלמידים חדשים..."

"לא שוכחת." אמרה אטגון. "לילה טוב אמה."

"לילה טוב אטגון." השיבה לה אמה ויצאה מהחדר, מכבה אחריה את האור.

---------------------------------------------------------------------------------

פרק 9- חלק 1

"אמהה!" נשמעה צווחה מלמטה. "אתן בסוף תאחרו לבית הספר!"
אמה רצה למעלה ולמטה, וניסתה להתארגן במהירות. לקח לה המון זמן להסביר לאטגון את כללי בית הספר, ולהראות לה איך ללבוש את התלבושת האחידה בצורה נכונה, ולכן היא לא הייתה מוכנה בכלל.

"אוקיי." התנשפה אמה. "תלבושת, תיק בית ספר, נעליים... הכל נמצא.
אטגון! בואי כבר!"
אטגון ירדה במדרגות לבושה בתלבושת ועל גבה תיק בית ספר.

"קדימה, קדימה! אנחנו נאחר!" אמה זירזה אותה ושתיהן יצאו מהדלת והחלו לרוץ לכיוון הבניין האפור שהסתמן באופק.

בדיוק כשנכנסו לכיתה צלצל הפעמון, והתלמידים רצו למקומות כמו עכברים.

"תלמידים!" אמרה המורה ויקי, שהשיער שלה היה היום אסוף בפקעת הדוקה ומשקפייה על קצה האף.
"היום מצטרפת אלינו תלמידה חדשה- תכירו את אליס."

התלמידים מחאו כפיים, ואמה סימנה לאטגון לעמוד. היא נעמדה במבוכה והסתכלה סביב.

"תודה אליס." אמרה המורה ויקי. "היום נלמד על מלחמת ששת הימים."
לאטגון נפלט צחקוק קטן, והמורה הסתובבה אליה בחדות.

"כן גברת אליס? יש לך משהו לחלוק איתנו?" היא אמרה בקול נוקשה. "אני בטוחה שתרצי לספר לכל הכיתה באיזה תאריכים התחילה והסתיימה המלחמה?"
המורה ציפתה שאליס-אטגון תובך ולא תדע את התשובה, אבל כמובן שזה לא קרה.

"היא התחילה ב-5 ביוני 1967 והסתיימה ב-16 ביוני 1967, המורה." אמרה אטגון בלי למצמץ.

"טוב.. אממ.. זה.. זה נכון." אמרה המורה בפליאה. "אמרי לי אליס... תרצי ללמוד בכיתת מחוננים?"

[Strange The Dreamer]

מאד נחמד... האמת, יש פוטנציאל די גדול אבל הלחץ של המשימות לכל יום גרם לך לפספס חלק ממנו וזה חבל
זה עדיין מאד מעניין, ואני ממליצה לך גם אחרי שלוש הכתיבה יגמר להוציא ספר שני, ואז לא יהיה לך לחץ של זמן ןתוכלי יותר לממש את הפוטנציאל.
בגדול, זה מעולה, אבל הקטעים האחרונים שפירסמת...
הם מאד מעניינים, זה כן, אבל היה לזה פוטנציאל גדול יותר