וואו! יומני היקר, כנראה לא תאמין למה שאספר לך, אבל אתה חפץ דומם שלא מקיים אף אחד מחוקי גמפ לחיים, אז בכל מקרה אתה לא תוכל להאמין. עשינו היום דברים כל כך מדהימים... פרופסור סנייפ לימד אותנו להכין שיקוי נעורים. שיקוי נעורים! זה שיקוי לרמת כשיפומטרי! למרבה הצער, אני הייתי היחידה מבני כיתתנו שהצליחה לדייק בהכנת השיקוי. אומנם ארני מקמילן, ההפלפאפי ההוא, הצליח להגיע לגוון אינדיגו (הגוון הדרוש היה כחול כהה). אבל כנראה שמה שפרופסור פליטיק עשה היה יותר מועיל. למדנו כשפי שכנוע, שיעזרו לנו לבסס את עמדתנו כאשר אנו מנסים לשכנע לתת יותר זכויות לילדים. רון הצליח כל כך בכשפי השכנוע, שגרם לפרופסור פליטיק לא לתת לנו לתרגל. כמובן שמיד ביטאתי את לחש הנגד וגרמתי לפליטיק לחזור לתת לנו שיעורי בית. הדבר האחרון שהילדים פה צריכים זה להיכשל בלימודים. בכל מקרה, גם גרמתי לחש קונופונדוס על דראקו מאלפוי, שניסה לשכנע כמה ילדי מוגלגים שהוא שונא במיוחד לגשת לפרופסור דמבלדור ולבקש ממנו שיהרוג את כל בני המוגלגים המטונפים. אני לא מבינה למה הוא סולד מאיתנו, בני המוגלגים. אישית, אני חושבת שאנחנו יותר שווים. אנחנו הצלחנו לקבל קסם למרות שבני משפחתנו חסרי קסם. לאחר מכן הלכנו לשיעור תורת הצמחים, ולמדנו דבר מרתק במיוחד: לפי התנהגות הדודאים ליד ילד, אפשר לדעת מתי היום הולדת שלו! הדודאים נראים כמו תינוקות וזה מאפשר להם לפתח את התכונה המיוחדת הזו. נוויל התחנן בפני פרופסור ספראוט לקחת כמה הביתה. הוא נורא שכחן. אחרי זה הגיע החלק הכי שנוא עליי ביום, אבל נראה ששאר הילדים צהלו מזה- שיעור חופשי.
זה פשוט זמן מבוזבז. ועכשיו גם אין לי מה לכתוב על זה.

נתראה!