מלחמת הרוח // ריקטו

אברהם בן יהושוע צעד ברחוב השקט. בשעה זו של הלילה אפשר להשיג קצת שקט ממראות נוראיים. המתייוונים הורסים כל חלקה טובה! למען האמת, הם בעצמם חלקה טובה הרוסה. או שאם הם נהרסו, סימן שהם חלקה לא טובה מלכתחילה? אם כך מה זה "הורסים כל חלקה טובה", הרי החלקה נהרסת? או שכל יהודי הוא חלקה טובה גם אם הוא נהרס?

הוא ניער את ראשו. את הפילוסופיות נשאיר ליוונים.
אין מה להתכחש. יוון היא תרבות חכמה ויפה. מפותחת ומודרנית. אך שום דבר לא תחליף לאמת!
הוא עצם עיניו בתיעוב כשצלם, שהוצב במקום בו היה פעם ארון הקודש של בית הכנסת, נכנס לשדה הראיה שלו. דמעות עלו בעיניו למראה הנורא הזה. הוא החזיק עצמו בציפורניו, מטאפורית, ופיזית -ציפורניו ננעצו בבשר כף ידו מעוצמת כיווץ האצבעות- מלרוץ ולנתץ את התועבה. חשבון פשוט של הפסד מול רווח, אם היוונים, או המתייוונים, יראו את הפסל מנופץ, הם יציבו עוד אחד, יענישו בחומרה את כל תושבי השכונה היהודים ויכריחו יהודים לזבוח לאותו הפסל. דבר שיוביל לשפיכות דמים –מוות על קידוש ה', בלע"ז מעמם של המתייוונים. אה, וגם יש שומרים שמפטרלים באזור, כך שהסיכוי להצלחת מבצע הניתוץ, לא מזהירים, אפילו אם לא ניכנס למתמטיקה –אומנותם של היוונים.
מי חשב שהוא אי-פעם יתלבט בשאלה הלכתית, האם למסור נפש על קידוש ה' בשעת השמד, עם סיכויי הצלחה מועטים, ובין בהצלחה, ובין בכישלון, לשאת בתוצאות חמורות כלפי הכלל, או לא?
אכן. ימים קשים באו על עמ"י.
אור של אש נמרח על הקרקע ממורד המדרגות שלפניו. מישהו מתקרב. האור נמרח עוד, עד שדמות אדם הופיעה מאחוריו. צללי האש, על רקע הלילה החשוך, הוסיפו לדמות נופך מפחיד, אך מהתבוננות עמוקה, ניכר היה שמדובר בדמות די צמוקה. בחושך, לא היה ניתן לראות מהם תווי פניו של הלה, וסנוור האש הישיר, לא מי-יודע-מה עזר, אבל ההליכה זיהתה את הזר-המוכר. הוא אכן היה זר-מוכר, או יותר נכון, מוכר-זר. היה זה דוד בן אליעזר, שכנו של אברהם. שכנו לשעבר. גם דוד בן אליעזר לשעבר. טרכטמידוס היה מתייוון.
"לילה נעים לך שכני לשעבר"
אברהם לא הביט בו. הוא ירק על יד נעליו של המתייוון, ולחש, בקול שהיה מיועד לאוזני בן שיחו:
"שקץ תשקצנו, ותעב תתעבנו, כי חרם הוא"
טרכטמידוס נמלך רגע בדעתו, נענע בראשו, חייך חיוך מתנשא והפליג משם. אברהם המשיך לפסוע על מרצפות האבן העירומות. צינת הלילה אין בה כדי להפיג את בעירתו הפנימית וחיוורונו החיצוני.

·

התרבות היוונית, התרבות המתפתחת ביותר בעולם. תרבות של הפעלת שרירי הגוף, ושרירי המוח כאחד. הפילוסופיות והמתמטיקה, לצד האיגרוף וזריקת הדיסקוס, כשבתווך מקשרת הסגידה לריבוי אלילים. (פוליתאיסטיות, או פגאניות, או פגאניות פוליתאיסטית. אבל תרבות יוון נקראה "הדת ההלניסטית" בלע"ז) מפרי התקופה אנו אוכלים עד ימינו. אלפרד נורת' ויטהד, פילוסוף, פיזיקאי ומתמטיקאי בריטי, שמת בשנת 1947, כתב בספרו "תהליך ומציאות", ש"הפילוסופיה האירופאית, מאופיינת כסדרה של הערות שוליים למשנתו של אפלטון" (מגדולי הפילוסופים היוונים). הפילוסופים במהלך ההיסטוריה נחלקים לשניים, פילוסופים קדם סוקרטיים ופילוסופים שבאו אחריו. (סוקרטס, עוד אחד מגדולי פילוסופי יוון העתיקה)
בין השנים 175 ל-164 לפני הספירה, שלט ביוון, שכללה אז גם את ארץ ישראל, אנטיוכוס הרביעי (אפיפאנס)
בשנת 168 לפני הספירה, הטיל אנטיוכוס גזרות על העם היהודי. גזרות, שמטרתם הייתה- הפצת הדת ההלניסטית.

·

הרחוב היהודי - ירושלמי הטיפוסי, הפך כה שונה מאז גזירות אפיפאנס. הגזרות כשלעצמם היו מעשה מוזר, שלגבי סיבותיו חלוקים עד היום ההיסטוריונים. הדתות הפוליתאיסטיות, סלחניות בדרך כלל כלפי דתות אחרות.
אברהם הלך בשביל המרוצף אבנים אדומות. הוא נאלץ לחיות את חייו היהודים בסתר מוחלט, אולי הוא צריך למסור ע"כ נפש, אך אין שום מצווה להיתפס.
מי חשב שהוא יסתובב ברחוב שכונתו היהודי, ויאלץ לכבוש את עיניו בקרקע פן יעבור על "ולא תתורו" חלילה? נכון. גם קודם לכן היו יוונים בארץ, והיו מתייוונים רבים. אך נשמר איזשהו איזון בינם לבין היהודים, וברחוב היהודי, לא היה צורך מיוחד בשמירת העיניים. עכשיו, היהדות הפכה לדת נרדפת, וההתייוונות לפופולארית.
הוא חלף בסלידה בסמוך לפסל ברונזה בגודל בינוני, שסביבו עמדו מספר אנשים, יוונים, אך רובם היו מתייוונים, והכינו קטורת כלשהי.
"היי" מישהו קרא לו.
הוא הרים ראשו בזהירות, והביט אל ההתגודדות, שמתגודדיה הביטו בו, והסיטואציה, לא ניבאה לו טובות.
"בא רגע אח."
לא היה לו טעם לסרב. בגדיו העידו עליו כאלף עדים על השתייכותו הדתית. הודאת בעל דין... הסירוב, לא ירשם טוב על מצבתו. הם רבים, חזקים ובעלי השפעה רבה לעומתו.
הוא הסתובב תשעים מעלות שמאלה, באיטיות, והביט אל הקבוצה היהירה.
"מה העניין?"
הגבוה סימן לו בידו להתקרב. הוא טיפס במדרגות האבן הרחבות, ועלה אל הרחבה הקטנה שבמעלה המדרגות, איפה שבחרו להציב את הצלם המכוער.
הגבוה, הושיט לו מקל קטורת, ואבוקת אש.
"תתכבד להקטיר."
אברהם החוויר. הוא לא חשב שכל כך מהר יבוא הרגע שהוא יצטרך למסור את נפשו! בין הפרצופים שהקיפו אותו, הוא זיהה אחד, מעט ביישני יותר מכולם. בן השכנים שלו. הילד אותו אהב כבן. אברהם עצמו לא זכה להיפקד בילדים משלו. שכנו, אליצפן בן יהודה, היה לו כאח ובנו בנימין, כבן. עתה הוא נכח שם, בין שורות מקטירי העבודה זרה, כמתייוון מתלמד. תרבות יוון סחפה איתה את הנשמה הטהורה הזו. דמעות נצנצו בשולי עפעפיו. הוא הביט בפסל המכוער, ובמקל הקטורת לסירוגין, ואז נעץ את עיניו מלאות הנחישות וה-כן, היה שם גם זעם, -בגבוה, ואמר לו "לא". שתי אותיות, מילה אחת, הברה אחת, משמעות אחת. "אני מאמין באלוקים אחד. שהוא לבדו עשה, עושה ויעשה לכל המעשים!"
בנימין בן אליצפן, או בשמו העכשווי, וההרבה פחות יפה לטעמו של אברהם- " ממטירס", כיווץ את שרירי פניו כאדם העומד לחזות בעינויים של חבירו. אברהם שלח אליו מבט מלא עוצמה.
הגבוה, התקרב אליו באיום ברור, ועמד לפעול את פעולתו הלא נעימה.
אברהם התייצב מולו ושאג לעברו: "מה קרה? בא נתווכח!" אברהם היה נחוש להציל את בנימין, שעוד לא השלים לגמרי עם התייוונותו. ועל הדרך, לקדש שם שמים ברבים. קהל קטן נאסף סביבם.
הגבוה, לא שת ליבו לדבריו של אברהם, ושלף את חרבו. אברהם, לא התכווץ בפחד, כי אם פשט את צווארו, ונעמד בזקיפות קומה אל מול היווני הזועם. עיניו יורות גיצים. "מה קרה? אתה מפחד? בא נראה אותך גבר! בא נראה את הדת היוונית מול הדת היהודית!"
הגבוה הרים את הקת, שמעליה היה הלהב הנורא של חרבו. צו המלך אנטיוכוס להרוג את הכופרים. הוא לא הולך לרדת על ברכיו בפני היהודי הזה, רק בגלל משחקי כבוד. אך היסס לרגע, כשראה את תגובת הקהל. הם רצו לחזות בוויכוח. אברהם הוסיף בלחש טיעון מנצח "בזה שאתה לא מוכן לוויכוח, אתה מראה שאתה לא מספיק סומך על האמונה שלך שתנצח, ובכך, אתה מזלזל באלים שלך!"
הוא הוריד את חרבו לאט, מהורהר, ואז הכניסה לנדנה במהירות והביט ביהודי במבט מלא כעס, בוז ונחישות.
אברהם מחה בסתר טיפת זיעה ענקית, והניח לליבו לנשום לרווחה.
כעת היו סביבם קהל די גדול של סקרנים, שבאו לצפות בבידור, שלא היה כלול ברשימת הבידורים המוכרת.
הגבוה פתח. "אמרת שאתה מאמין באלוקים אחד. אתה לא יותר מטיפש. תביט סביבך, תראה כמה כוחות פועלים בעולם. תראה כמה דברים כבירים, ולא קשורים קורים פה. חייב להיות שיש כמה שדואגים לכל זה! הדמות שכאן," הוא הצביע על הפסל המכוער, "מייצגת את אל השמש, באמצעותה אנו מתקשרים איתו, וכך דואגים שלא יכעס עלינו."
אברהם הביט בו במבט מזלזל. "על דמוקריטוס שמעת?"
הגבוה הנהן במרץ. וודאי שהוא שמע. כיצד יווני משכיל כמוהו לא ישמע על אותו פילוסוף יווני קדום?
"אז בא אני אספר לך סיפור. היה היה ויכוח נסער בין שני פילוסופים. הרקליטוס ופרמנידס. וויכוח איום ונורא, בנושא שינוי ותנועה. אשליה או לא. פרמנידס טען שזוהי אשליה גרידה, והוכיח זאת באמצעות פילוסופיה הטוענת שלא שייך ריק, וממילא הכל מושלם, אז אין אפשרות לשינוי, ואין לאן לנוע. דמוקריטוס, בא ליישב את ההדורים, והציע את הפשרה הבאה: היקום, מורכב כולו מחומר אחד. המון חלקיקים, המורכבים מאותם חומרים, ששינוי בהרכב שלהם, גורם לשינוי בחומר. וממילא, היקום מורכב מחומרים מושלמים, שכאשר הכמות שלהם משתנית, נוצר השינוי.
אז הנה, אתה רואה שהייקום כולו מורכב מאותו חומר, כלומר, הוא קשור זה בזה, אז חייב להיות שליט אחד!"
הגבוה כיווץ את גביניו: "יפה. אז הבאת פילוסוף אחד שאמור כמוך, אז מה? לא הוכחת! אני מביא לך הסתכלות פשוטה בטבע."
"מקובל." אברהם לא איבד משלוותו. "רוצה הוכחה?"
ובלי לחכות לתשובה, הוא לקח את אחת מקערות המים שהיו שם באזור המנחה, וקטף עלה ירוק מעץ שלבלב בסמוך, הוא השקיע את העלה במים, והעמידו מול קרני השמש.
"בא תראה, כמה כוחות צריכים לפעול בשביל קיומו של כוח אחד. ניקח לדוגמא את האש."
הוא לקח עששית שעמדה שם, וסתם, בעזרת לוח חרס את פתח האוורור שלה. כעבור מספר שניות, האש כבתה. "אש צריכה חמצן." הוא הביט את קערת המים, וראה שבועות אוויר החלו לעלות מהעלה. "הנה. שימו לב. אש נושמת אוויר, וגם בני אדם. מה אמור לקרות כעבור מספר שנים בהם אנשים ולהבות יונקים אוויר? הוא נגמר! בדיוק בשביל זה צריך צמחים. כפי שראיתם, הצמח מייצר חמצן. אבל, ופה קבור הכלב, שימו לב כמה תנאים מצריך ייצור החמצן הזה. ראשית כל, מים. בלי מים, אין צמח. בשביל זה יש ים. אבל איך המים יגיעו לצמח? בדיוק בשביל זה ישנה שמש, היא מאדה את המים והופכת אותם לעננים. אוקי, אז יש עננים מעל לים, מה זה עוזר? לכן יש רוח, שלוקחת את העננים לכל מקום, ואז מגיע הגשם. אבל בלי אדמה, לא יהיה לצמח איפה לגדול, אז לכן יש אדמה. אז עכשיו יש לנו צמח למופת, אך ללא שמש, הוא לא יגדל, ולא ייצר חמצן, הוא זקוק לשם כך לשמש, מזלנו, שיש שמש. וכך יכולה האש לנשום! אז מה ראינו? שבשביל שאש תוכל להתקיים, היא צריכה לצמח, ובשביל שהצמח יוכל להתקיים, הוא זקוק לאדמה, מים, רוח, גשם ושמש. אז תגיד לי אתה. העולם שלנו לא בנוי משיווי משקל אדיר ועדין? שייך שיהיו כמה ישויות, שכל אחת שולטת בכוח אחד, בעוד שקיומו של הכוח לא אפשרי בלא הכוח שכנגד?"
הגבוה היה נראה בהתקפת אסטמה קשה, אך הצליח לעצור את השיעולים והעוויתות.
אברהם לא חיכה להתאוששותו, והמשיך להלום בו בעוז, לנגד עיניהם של קהל צופיו.
"תגיד לי, אדוני המלומד, מי ברא את האלים?"
הגבוה, שמח שסוף סוף ניתנה לו ההזדמנות להחזיר ליריבו מה אחת אפיים, ושאל בזחיחות: "ומי ברא את האלוקים שלך, אדון יודע כל?" הוא ציפה לראות בהלה על פני בן שיחו, אך ראה שם רק חיוך קונדסי, כזה של אדם שיריבו נפל ברשתו.
"לאלוקים אין צורה, הוא לא מוגבל לצורה, והוא מעל הזמן -שהוא מושג פיזי. כך שהוא לא צריך שמישהו יברא אותו. לעומת זאת, האלים שלך יש להם צורה של בן אדם." "גם לאלוקים שלך יש צורה של בן אדם!" קטע אותו הגבוה, "כתוב בתורה שלכם "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" ו"בצלם אלוקים ברא אותו"" אברהם נשם וענה לו "לא הכוונה לדמות צורת הגוף, כי אם לדמיון ביכולת, כלומר, כמו שלאלוקים יש יכולת בחירה, כך גם לאדם. -היחידי מבין יצורי העולם שבעל יכולת בחירה. כשדוד המלך אומר בתהילים "דמיתי לקאת מדבר" הוא מתכוון שהוא היה ציפור?" הוא עיקם את פרצופו בתנועת "לא נראה לי" והמשיך מהמקום בו הפסיקו הגבוה. "מי שמוגבל לצורה, זה מי שהגבילו אותו לצורה. חייב להיות מישהו שהגביל אותו לצורה הזאת. במילים אחרות, חייב להיות מישהו שברא את האלים שלך. אז בא תגיד לי. מי ברא את האלים שלך? אה, וכמובן עוד לא ענית ע"כ שהעולם בנוי מכוחות שתלויים זה בז..." המתכת החדה פילחה את צווארו בכוח שחתך את מפרקתו. הגוף הסתובב מעוצמת המכה שבאה מצידו, ונפל. אם הראש היה מחובר, הוא היה נופל על פניו, אבל הראש נחת במרחק מספר סנטימטרים משם. הצוואר הפעור נגע בפסלו של אל השמש, ודם הנפש נוסך למרגלות אל ההבל.
היווני ניצח במלחמת הגוף. אך אברהם ניצח במלחמת הרוח.
בנימין נטש את הדרך בה החל ללכת, והצטרף לקבוצת המורדים הקרויה "מכבים"
מספר מהמתיוונים הנוספים שנכחו באותו מעמד, גזרו על עצמם גורל דומה.
במלחמת הגוף, ניצחו בסופו של דבר המכבים.** אך עם סיוע ברור של הרוח.
ואין מה להשוות בין ניצחון הגוף, לניצחון הרוח.

* הערה: באותה תקופה השפה המדוברת בין היהודים, לא הייתה עברית מודרנית, כי אם לשון חז"ל. (לשון הדומה ללשון המשנה) ומטעמי נוחות, השפה פה היא עברית מודרנית.

עריכה:
** הערה חשובה: בשונה ממה שהרבה חושבים, נצחון הגוף של המכבים על היוונים לא היה ניצחון צבאי. ממש ממש לא! מדובר היה ב5 או 15 תלמידי חכמים שנלחמו אל מול עשרות אלפים אם לא מליונים של היוונים, הצבא החזק בעולם דאז, כמדומני, שהיו מצויידים בכלי הנשק המתקדמים ביותר ובפילים וכו'.
כמו שכתוב ב"על הניסים": "...מסרת גיבורים ביד חלשים, ורבים ביד מעטים, וטמאים ביד טהורים וזדים ביד עוסקי תורתך..."

קטע זה לא מדבר על המלחמה, ואפילו לא על מלחמת הרוח, שהייתה עמוקה הרבה יותר, המטרה של קטע זה היא להביא את הפאנץ' ליין של הוויכוח האמוני בין הדת ההלניסטית לזו היהודית.

הודעה זו נערכה ע"י ריקטו סמפרה ב Dec 13 2020, 01:41 AM

סיפור מאד יפה.
אני מצטערת אבל קראתי רק בערך עד האמצע, בקרוב אני אמשיך
אבל לא נראה לי שזה נכון שרק היוונים התעסקו בפילוסופיה ומטמתיקה.
להפך, דווקא היהודים מאד מצליחים בתחומים אלה, הבאנו לעולם הרבה מין התגליות הטובות ביותר

בעבר היהודים לא היו לומדים מתמטיקה ופילוסופיה, את כל חוכמתם הם למדו מהתורה שבה יש הכל.
אין התנגדות של היהדות אל הדברים הללו אבל הם היו משקיעים עצמם בתורה שהייתה מרכז ותכלית חייהם ובכך פיתחו את הראש היהודי המפורסם בשנותו שבזכותו הגיעו כל אותם תגליות עליהם את מדברת.

ואוו אני פשוט נדהמת.
אני אגיב קודם כל על הקטע הראשון- מאז שאני קטנה למדתי על הסיפור של חנוכה ואנטיוכוס והמתיוונים, אבל אף פעם עוד לא יצא לי לראות קטע שמדבר על התקופה הזו בצורה כזו.
תיארת את רגשותיהם של היהודים בצורה ריאליסטית כל כך עד שנהייתה לי צמרמורת. מעבר לכתיבה המדהימה שלך יש לך כישרון אדיר להכניס את הקורא ביחד איתך אל תוך הסיטואציה וזה בהחלט עזר לי מאוד להבין את הסיפור של חנוכה בצורה טובה יותר.

הקטע השני- אני לא יודע מאיפה לך הידע האדיר הזה, וגם אם זה מחיפושים בגוגל עדיין רואים פה השקעה מטורפת כדי להעביר את זה בצורה הכי נכונה וטובה שיכולה להיות. כל הכבוד!

הקטע השלישי- ואוו אין לי מילים! הכתיבה שלך פשוט מדהימה. למה אני חוזרת על מחמאות שוב ><
וגם אהבתי ששילבת את השפה המדוברת היום בסיפור כדי להעביר את זה בצורה קלה.

זה סיפור מהמם על גבורה יהודית שאני יכולה להגיד בהחלט שהוא חיזק אותי.

תודה רבה חנה!!!
ואת אכן צודקת. לחפירה, עונים בחפירה ;) (אני כמובן מדבר בקטע טוב!)

שימחת אותי מאוד

בקטע השני אכן השקעתי קצת קריאה, כמובן לא יותר מידי, זה עלול להיות בגדר של "ספרי מינות". אני שמח לראות שהוא הובא טוב.

ושוב פעם אני מבהיר שמלחמת הרוח הייתה עם עוד הרבה מאוד רבדים.

תודה רבה חנה!!!
ואת אכן צודקת. לחפירה, עונים בחפירה ;) (אני כמובן מדבר בקטע טוב!)

שימחת אותי מאוד

בקטע השני אכן השקעתי קצת קריאה, כמובן לא יותר מידי, זה עלול להיות בגדר של "ספרי מינות". אני שמח לראות שהוא הובא טוב.

ושוב פעם אני מבהיר שמלחמת הרוח הייתה עם עוד הרבה מאוד רבדים.

הכבוד כולו שלי להגיב על קטע כזה :)

האמת שפעם באמת חשבתי שיהודה היה גיבור כזה, כמו שלפעמים מציירים אותו עם שרירים וחרב, מנצח פלוגה שלמה של חיילים יוניים, אבל רק אחר כך הבנתי שהוא היה נראה כמו הרב שטיינמן או משהו ><