חוב || ריקטו

קטע שמבוסס על משל יפה ששמעתי. מקווה שתאהבו
_________________________________

חצקל טמן את פניו בכפות ידיו הגדולות והחזקות, המלאות בצלקות ישנות, ושפשף את פרצופו המיוזע כמנסה למחות מעיניו את הדאגה שדבקה בהם.
אברהמל החנווני שוב הגיע.
הוא צודק אברהמל, אבל שמישהו יסביר לו בחרם מאיפה הוא אמור להשיג את הכסף?
זה כבר תקופה ארוכה שאיש אינו נכנס ל"נגריית חצקל הרבנדשטאם".
זו תקופה רעה! הרע בה שהיא תקופה טובה! לכולם יש את כל הרהיטים שהם צריכים, ולאף אחד לא נהרס כלום.
חצקל מעולם לא היה אדם נבוב, שכל היה לו בשפע בין עיניו, וחוש מסחרי מפותח. אבל איך למען ה' הוא אמור להשיג אלפיים פרוטות, שזה כמה ירחים שאין לו הכנסה, וילדיו משוועים לפת לחם?
הוא קיווה שלא יצטרך להשתמש בידיו הטובות לקיבוץ נדבות מאנשי העיירה, שאיש מהם אינו חי על הר של זהב!

"רגע!" הוא קפץ, מעיף מסרבלו שבבי עץ ואבק נסורת, "זה הפיתרון!"

חצקל מעולם לא הקפיד על לשון הרע, הוא היה רכלן מטבעו, ונעים שיחה, כך שידע כל מה שזז בעיירה. החל מלמי נולד ילד, וכלה בכמה חבורות צצו בברכו של הג'וליקר של נאחצ'ה הסנדלר.
מוח וידע, שווה יכולת!
גם לו חייבים אלפיים פרוטות. זונדל החייט! הוא עוד לא שילם על מיטת העץ שקנה לפני ארבעה ירחים!
חצקל ניסה, אבל גם זונדל במצב כלכלי קשה. הוא חייב עוד אלפיים פרוטות, ליענקלה מלמד התינוקות... ויענקלה...

"זהו זה!"

חצקל פרץ החוצה מהנגריה ורץ לעבר חנותו של אברהמל החנווני.

"אברהמל"

אברהמל הרים את עיניו מגליון הנייר בו רשומים חובותיהם של תושבי העיירה, והבעת ציפיה עלתה על פניו

"אה, חצקל. השגת את הכסף?"

"תשמע אברהמל, אתה חייב שלושת אלפים פרוטות לנחום הדייג, נכון?"

"אההמממ..."
אברהמל נענע בראשו

"אני יכול לשכנע אותו למחול לך על אלפיים מהחוב, ובתמורה, אתה מוחל לי. מוסכם?"

"זה יוצא אותו דבר, מה אכפת לי? אבל חצקל, אם הוא בא אלי ומבקש את האלפיים, כי אתה לא שכנעת אותו, אתה מביא את כל הכסף בלי תירוצים. ברור?"

"ברור!" ענה חצקל במהירות, וכבר אץ משם למקום הבא... נחום הדייג.

את נחום הא תפס מזיע וטרוד, חוזר מהים עם דלי, ובו שוחה קרפיון בודד.
"נוחמקע" הוא פנה לאדם רחב הגזרה בכובע רחב השוליים. "רציתי לשוחח עמך"

"כן חצקל. אני מקשיב. דגים אני לא אדוג היום כבר."

"אברהמל החנווני חייב לך שלושת אלפים פרוטות, נכון?"

"נכון"

"אני רוצה לפרוע בשבילו אלפיים, כי אני חייב לו, אמרתי, בא נעשה את זה קצר, וניתן ישר לך, ואתה תגבה ממנו עוד אלף!"

"יפה. הבאת את הכסף?"

"אז תשמע, אמרתי, הרי גם אתה חייב אלפיים פרוטות לנאחצ'ה הסנדלר. נכון?"

"נכון."

"אז אני אשלם יישר לנאחצ'ה, ואתה מוחל על אלפיים לאברהמל. מסכים?"

"למה שתעשה את זה?"

"יואו אתה עם החשדות שלך! יש לי איתו איזה סיפור, עם נאחצ'ה, אני רוצה שיראה שאני אדם טוב!"

"אוקי, מה אכפת לי?"

הוא הלך לקצה העיירה, ונכנס לסנדלרייה.

"נאחצ'ה?"

"כן חצקל. מה העניין?"

"נחום הדייג חייב לך אלפיים פרוטות נחושת, נכון?"

"נכון."

"ואתה חייב לזונדל החייט אלפיים וחמש מאות פרוטות. נכון?"

"מדוייק חתיכת רכלן!" חייך נאחצ'ה

"אני רוצה לפרוע לנחום, אבל במקום להסתבך, אני אלך יישר לזונדל. אוקי? ואתה מוחל לנחום על החוב, ואז אתה חייב לזונדל רק חמש מאות. בסדר?"

"בשמחה, למה לא?"

מנאחצ'ה, רץ חצקל כחץ מקשת לעבר חנות הבגדים של זונדל.

"זונדל."

"או חצקל, אני מצטער, עדיין אין לי את הכסף! חייבים לי! כשיחזירו אני אתן מיד! מבטיח!"

"זה בסדר זונדל"! חייך חצקל חיוך קונדסי "זו הנקודה. אני מוחל לך על החוב!"

זונדל זינק וחיבק בחום את חצקל

"תודה רבה חצקל!"

"ובתמורה אתה מוחל לנאחצ'ה על אלפיים פרוטות!"

זונדל קימט לרגע את מצחו, החייט הצנום מעולם לא היה חריף מחשבה.
"רגע," הוא אמר, מצחו חרוש כשדהו של יהושוע לפני עונת הזריעה. "אני צריך לקבל אלפיים חמש מאות פרוטות נחושת מנאחצ'ה, ומתוכם להביא לך אלפיים"

"כן..." ענה לו חצקל בקוצר רוח, כולו מלא אדרנלין, אין לו סבלנות לשמוע את החשבון באיטיות כילד היושב אצל יענקב מלמד התינוקות.

"ובמקום שהוא יביא לי, ואני לך, אני מוחל לו, ואתה לי, וזה יוצא כאילו הוא הביא לך ישירות?"

"נכון! שיעבודא דר' נתן"
ענה לו קולו של יענקב שנכנס לחנות לקנות בד פרחוני לרעיתו, ושמע את השיחה.

"אז מה אכפת לי?"
המשיך זונדל.
"כן חצקל. עשינו עסק!"

חצקל חזר לחנותו כשחיוך ענקי מרוח על פרצופו. חצי עיירה חיסלו את חובותיהם בזכותו, והוא חיסל את חובו, בלי להוציא פרוטה שחוקה מכיסו הריק!
ככה עוברים תקופות קשות!

___________________________
מקווה שאהבתם

אוקי.. אז אחרי שעזרת לי להבין מה הלך פה אני אגיב.
הקטע ממש ממש יפה, וכרגיל, אתה כותב בצורה מדהימה!
הערות קטנטנות:

המשפט צריך להיגמר בסימן שאלה אני חושבת

סימני הקריאה במשפט הזה נראו לי קצת מיותרים. לדעתי אם היית מחליף את סימן הקריאה הראשון בנקודה זה היה נראה יותר טוב, במיוחד לאור העובדה שגם במשפט מעליו יש שני סימני קריאה.

התיאור כאן הוסיף מאוד לקטע, והפך את המשפט ליותר מעניין ופחות יבש כמו שאר המשפטים שמעליו. אולי אם היית מוסיף תיאור או שניים נוספים במהלך הקטע זה היה יכול להיות נחמד.

בכל מקרה, הקטע ממש ממש יפה ונהניתי לקרוא אותו.

תודה רבה. את ממש צודקת. שיניתי.
ובקשר להערה השלישית, כתבתי את זה ביום שישי ולא היה לי זמן בגרוש. אני אמצא זמן לערוך.
תודה רבה שוב