זה סופה של כל ביצה || נועם

[נקמת האלפקה]

*סיפור אמיתי לגמרי, שקרה לי, חוץ מהקטע האחרון. בחיים לא הייתי אוזרת מספיק אומץ בשביל זה. ניסיתי לתאר את המחשבות והרגשות שלי בצורה הטובה ביותר. תהנו :)

צעקות העירו את ג'סי משנתה. היא עצמה חזק את עיניה, מנסה להתכחש לרעש, ומשכה את השמיכה גבוה מעליה, מתנחמת בחומה. כעבור כמה רגעים היא קלטה תנודות משונות וקצביות עוברות בחדרה. הרהיטים כמו פעמו מעוצמת המוזיקה הקצבית שנשמעה ממקור כלשהו בחוץ. ג'סי ניסתה להתעלם מכך והרגישה את מוחה מַרפה את עצמו, אך לא לזמן רב. שוב נשמעו צעקות. עברו כמה רגעים בהם התלבטה האם לקום או לא לקום ולסגור את החלון, כדי לחסום לפחות חלק מהרעש. היא כיווצה את גבותיה ואימצה את עיניה לקלוט מה מראה שעון הקיר שלה. גבותיה המכווצות עלו בהפתעה בכמה סנטימטרים. שלוש בלילה? לא יכול להיות. היא הניפה רגל אחת מעל המיטה ואז רגל שניה. ג'סי התקרבה אל החלון בחדרה בצעדים לא יציבים. היא קלטה אורות מסנוורים שעיוורו אותה כמעט לחלוטין. "מה זה?" היא קרקרה לעצמה. כשהתחדדה חשיבתה היא הסתכלה שוב על השעון. ואז שוב החוצה. וחוזר חלילה. במוחה של ג'סי הסתובבו עשרות שאלות, אך היא הצליחה לפלס ביניהן דרך.
קולות של צעקות, קרקוש סכו"ם, אורות מסנוורים ומוזיקת טראנס הדהדו בחדרה. היא ידעה שהשכן הצמוד שלה בן 17, אך היא לא שיערה כמה נזק סביבתי הוא מסוגל לגרום.
בשלוש בלילה!
ג'סי היתה חייבת לעשות משהו בנידון, היא לא יכלה פשוט לחזור לישון, כאילו כלום. היא לא תצליח גם אם תרצה. היא שקלה במוחה אפשרויות שונות: האם לצאת אל הגינה ולבקש שיפסיקו? אבל לא, חבריו של ליאם בן השבע-עשרה בטח יצחקו עליה, מה היא בסך הכל, בעצם? ילדה קטנה וטיפשה. ואולי... לפנות לאמה? לאביה? ואולי ל...
"שון!" אמרה וחבטה על מצחה בכף יד פרוסה. "הם הרי לומדים באותו תיכון, שון רק שכבה אחת מתחת לליאם..." מלמלה לעצמה ג'סי בעודה יוצאת מחדרה ומפלסת את דרכה יחפה בחושך לכיוון חדרו של שון. דלת חדרו היתה סגורה. ידה של ג'סי נסגרה על המתכת הקרירה ולחצה בעדינות על הידית. אור ירח כסוף שטף את החדר. ג'סי התקדמה על קצות אצבעותיה לכיוון מיטתו, שם ישן שון שנת ישרים. היא טפחה על כתפו כדי להעיר אותו, וחשה בחמימות גופו. משלא התעורר, היא טפחה על כתפו פעם נוספת, הפעם יותר חזק. "מי – מה – " מלמל שון בקול צרוד והעביר יד בשערו הערמוני. "אה, זאת את ג'ס..." מלמל והניח את ראשו בחזרה על הכר. כעבור מספר שניות הוא הזדקף במיטתו ופלט צווחה. "מה את עושה כאן?" הוא שאל אותה והרים את השמיכה כדי לחסות את חזהו החשוף. ג'סי הבינה שעליה להתרחק. היא צעדה מספר צעדים לאחור ואמרה: "סליחה, לא רציתי להעיר אותך, פשוט..." "פשוט מה?" לחץ עליה שון. ג'סי נאנחה ושפכה את כל מה שהציק לה. "אז... אתה תוכל להגיד להם שיפסיקו?" היא שאלה כשסיימה לספר. שון מצמץ בעיניו מספר פעמים. ניכר על פניו שגלגלי המוח שלו עדיין מעבדים את כל מה שאמרה. "אז את אומרת שליאם עורך מסיבה מטורפת בחצר הבית שלו, עם – " אמר ונעצר. "רגע, את רוצה שאני אלך לשם ואבקש מהם בנימוס שיפסיקו?" ג'סי הנהנה בראשה לאישור. "נראה לך?!" הוא זעק. "מה פתאום!" "אבל למה? למה אתה לא יכול להגיד להם שיפסיקו?" שאלה ג'סי נואשות. שון קם ממיטתו והחל לדחוף את ג'סי החוצה מחדר, ממלמל משהו על 'לאבד את כל המוניטין בגלל אחותו הקטנה' ועוד משהו על כך ש'היא לא מבינה כלום בעניינים חברתיים'. "טוב, אז תסביר לי, אם אני לא מבינה." אמרה ג'סי אך מאוחר מדי – הדלת כבר נטרקה מאחוריה. ג'סי נאנחה. היא שוב נשארה לבד. היא החליטה לפעול. "אם שון לא יעשה כלום, אני אעשה." אמרה בהחלטיות וניגשה אל המטבח. כעבור חצי דקה יצאה משם עם ביצה בידה. היא שמה פעמיה אל חדרה, ליבה פועם בהתרגשות לקראת העתיד לבוא. היא ניגשה את חלון חדרה. המסיבה בחוץ היתה בשיאה.
זה שהשכנים כל כך קרובים בדרך כלל זה חיסרון, אך לעיתים זה יתרון – חשבה ג'סי בתענוג ופתחה את חלונה. בית השכנים היה צמוד לביתם שלהם. מאחר וחדרה של ג'סי היה בקומה השניה, המסיבה התרחשה שלושה מטרים מתחתיה וחמישה מטרים ימינה ממנה.
פשוט הזדמנות פז לקלוע – חשבה ג'סי במתיקות והרימה את זרועה שאחזה בביצה. "אמא לא תכעס ששברתי ביצה לחינם?" תהתה ג'סי והורידה את ידה בהיסוס. "לא." ענתה לעצמה ג'סי. "וגם אם כן, ארד למכולת מחר ואקנה חבילת ביצים חדשה."
היא הניפה את זרועה בשנית, והפעם זרקה את הביצה דרך החלון. ג'סי עצמה את עיניה וחיכתה לבאות. חיוך של נקמה נפרש על שפתיה. זעקה חדה נשמעה מתחתיה וג'סי הציצה מהחלון בזהירות, מוודאת שלא יראו אותה דרך החלון. נערה מתולתלת עם שמלה חשופה שהסתירה בקושי חצי ממנה, עמדה נטועה במקומה ונראתה מזועזעת עד עמקי נשמתה. וג'סי, בשלווה גמורה, צעדה חזרה אל מיטתה.


ת"בים?

[Amy Santiego]

אהבתי ממש!
יש לך ממש כישרון לכתיבה, והדבר היחדי שהפריע לי זה האנטרים, הרווחים בין השורות.

[The Little Mudblood]

אהבתי מאוד
יש לך כישרון

[נקמת האלפקה]

תודהה איזה כיףףף
בכל אופן אתן בטח מתארות לעצמכן כמה מייגע היה האירוע הזה בשבילי, לא ישנתי כל הלילה, אבל כאן ניסיתי להציג את זה בצורה הומוריסטית :)

[הארי פוטר8888]

אני לא מבין מה יש לכם כל כך להשקיע בפורום הדבר הזה ארוך אין לי כוח וזמן לקרוא אותו