"מי זה האיש הזה?" "לא יודעת, אבל כדאי שנברח!", לי ול-נעמי

"טוב... אבל איך נסביר את זה שאנחנו לא יודעות שום קסם?"
----
רגע הן נכנסו לתחילת הספר השלישי או לסופו?

"אנחנו כן יודעות כמה.. למדנו מהספרים.."
---------
בזמן של תחילת אבל לא עם הארי אצל הדרסלים, אלה בקלחת.

"בסדר..." נאנחתי.
הסתכלתי מאחורינו וראיתי שהרמיוני הלכה כבר.
"טוב, רוצה להיכנס?" חייכתי אל לילי.
----
אה, אוקיי.

"כן, בטח!" קראתי, "רוצה ללכת לחפש את הרמיוני?"

"אממ, אפשר." אמרתי. "או... שאפשר ללכת לקנות ציוד להוגוורטס!!"

"אבל איך?.." אין לנו כסף.."

"אולי בעולם המוזר הזה המשפחות שלנו הן משפחות קוסמים, לא יזיק לבדוק."

"גם יש לי הרגשה שאנחנו לא בדיוק בנות מוגלגים.." אמרתי, "בואי לגרינגוטס!"

"אז קדימה!!" אמרתי, ויצאנו לדרך.

הגענו לגרינגוטס וקיבל את פנינו גובלין זועף

"אממ, היי." אמרתי. "אני אן סמית'. יש פה במקרה כספת של משפחתי?"
פרצופו השתנה מיידית. "כמובן, גבירתי." הוא אמר בחיוך מתרפס.

״ואני לילי פלאוור, יש פה במקרה גם כספת של משפחתי?״
״גם לך יש כספת גבירתי ,אוביל אותכן לכספות.״ אמר הגובלין

הבטתי בלילי. "וואו." אמרתי לה בלי קול.
הגובלין הוביל אותנו אל הכניסה לכספות, נכנסנו לאחת העגלות. התחלנו לנסוע אל תוך החשכה.

הנסיעה הייתה מהירה מאוד,וקיבלתי בחילה!

לבסוף הגענו.
"הכספת שלך, מיס סמית'." אמר הגובלין ביראת כבוד. יצאתי מן העגלה. הוא פתח לי את הכספת.
"וואו." לחשתי. היו שם ערמות, על ערמות, על ערמות של אוניות. הוצאתי את הארנק שלי מכיסי וגרפתי כמה שיותר מהן.