"מי זה האיש הזה?" "לא יודעת, אבל כדאי שנברח!", לי ול-נעמי

וואו. מסתבר שאן עשירה..
אחרי שהיא לקחה כמות שתספיק לה, עלינו שוב על הרכבת עד שהגענו לכספת שלי.
"והנה הכספת שלך, העלמה פלאוור." אמר הגובלין בקנאה
גם אני עשירה פה, מגניב!

יצאנו מגרינגוטס, כשארנקינו כבדים אך אנחנו מאושרות.
"לאן עכשיו?" שאלתי את לילי.

"לחפש את הרמיוני, אנחנו חייבות להכיר מישהו לפני שאנחנו מגיעות להוגוורטס!"

"אוקיי," אמרתי לה. התחלנו לשוטט בסימטת דיאגון בחיפוש אחריה.

והיא הייתה, איך לא, בחנות הספרים.
"היי הרמיוני!" אמרתי

"היי," היא אמרה, קצת בחשש.
"אממ," אמרתי. לא ממש ידעתי איך להתחיל שיחה.

"כפי שאת יודעת אנחנו אן ולילי, ובגלל שאנחנו סוג של שנה ראשונה אנחנו לא ככ מכירות אף אחד.."

"כן," היא אמרה. "צריכות עזרה?"
"אממ, כן." אמרתי. "נראה לי שנשמח."

"בסדר.." היא אמרה "אני מניחה שאין לכן את רשימת הציוד אז בואו נתחיל ב"כרך ודף בע"מ" אמרה הרמיוני
"אבל איך?.." שאלתי, היא קטעה אותי באמצע. "אתן ללא המכתב.."

"אני - " ניסיתי להסביר.
"את באמת קוסמת, אן?" היא נעצה בי מבט חודר.
"אני לא יודעת..." הודיתי.

״גם אני לא...״ אמרתי
״אז איך הגעתם לפה?״ היא שאלה

הסתכלתי על לילי. "אני... אני לא בטוחה שמותר לנו לומר..."
"אתן קשורות לאתן-יודעות-מי?" היא שאלה בפחד. "או שאתן לא יודעות בכלל מי זה..." הוסיפה במרירות.

״לא! ממש לא!״ אמרתי לה
״כל החיים חשבנו שאנחנו מוגלגליות, ופתאום ראינו את הקלחת לאחר שקראנו ספר...״

היא הביטה בנו בחשדנות.
"בואו, ניקח אתכן לארתור. הוא בטח יידע."
הסתכלתי על לילי ואמרתי לה בלי קול "ארתור וויזלי!"

ראיתי שאם מנסה לסמן לי משהו עם השפתיים, אבל לא הבנתי, הזכרתי בשפה הסודית שהצאנו בכיתה ג׳, ואמרתי לה, ״המ?״