"מי זה האיש הזה?" "לא יודעת, אבל כדאי שנברח!", לי ול-נעמי

[Amy Santiego]

“הארי פוטר?!״ שאלה הרמיוני בהשתנקות ״זה השם של החבר הכי טוב שלי!״
״כן..״ אמרתי, ״אנחנו סוג של, יודעות,״

[Marlene McKinnon]

"אני - מה?!" הרמיוני הניחה יד על חזה ונצחה על המיטה.
"בספר - סדרת ספרים הזו, מתואר כל מה שקרה לכם. מהשנה הראשונה שלכם בהוגוורטס לשנה השביעית. הכל."
"אז את אומרת שאת יודעת את כל מה שיקרה לי בחמש השנים הקרובות?!" קראה הרמיוני.
"לא. קראתי רק את שלושת הספרים הראשונים. אנחנו יודעות מה יקרה רק עד סוף השנה הזאת."
זה כבר היה יותר מדי בשביל הרמיוני, והיא התעלפה.

[Amy Santiego]

פתאום, לא אחר מאשר הארי פוטר, נכנס לחדר.
״רון, אני צרי-״ הוא אמר ״מי שתיכן?״ הוא שאל בפתאומיות

[Marlene McKinnon]

"אני אן," הצבעתי על עצמי. "והיא לילי. אנחנו..." הבטתי במר וויזלי בשאלה.
"אולי עדיף שנשמור על מצבכן בסוד, בינתיים." הוא אמר ברוך.
"אלוהים, מה קרה להרמיוני??" אמר הארי, כשפתאום הבחין בה מעולפת על המיטה.
"סוד," חזר ארתור באותו טון רך. הארי נעץ בנו מבט אחרון ויצא מהחדר.

[Amy Santiego]

״קודם כל,״ אמר אדון וויזלי ״בואו נבדוק האם אתן מסוגלות לעשות קסמים!״
״אממ.. בסדר?״ אמרתי

[Marlene McKinnon]

"לא!!!" אמרתי. "אנחנו קטינות, אסור לנו!" ואז הבטתי במר וויזלי. "שכחת?"
"אה, נכון." הוא אמר באכזבה. "שכחתי."
"אבל חייבת להיות דרך אחרת!" אמרתי.

[Amy Santiego]

״נכון!״ אמרתי ״איך נוכל לבדוק את זה, בלי לעשות קסמים?״ שאלתי

[Marlene McKinnon]

"אממ, זו בעיה." אמר מר וויזלי. כעבור כמה דקות אורו פניו, והוא זקף אצבע ואמר, "אפשר לקחת אתכן לאוליבנדר ולנסות להתאים לכן שרביטים."
"רעיון מעולה!" אמרתי. "אבל רגע, מה נעשה עם הרמיוני?"

[Amy Santiego]

״אני אטפל בה,״ אמרה גברת וויזלי ״אתן לכו בבקשה.״

[Marlene McKinnon]

"בואו, בנות." אמר מר וויזלי, והנהן לאישתו כאות תודה.
ירדנו במדרגות הפונדק, ארתור בירך את טום המוזג לשלום, ויצאנו חזרה אל האוויר הקריר של סמטת דיאגון. הלכנו במעלה הסמטה אל החנות של מר אוליבנדר.
הפעמון צילצל כשנכנסנו לחנות, ושמענו את אוליבנדר צועק מקצה "לקוחות? אני כבר מגיע!", ואז שמענו אותו מפיל מגוון דברים בדרכו אלינו.
"איך אפשר לעזור לכם?"

[Amy Santiego]

״אמממ,״ אמרתי, ״אנחנו צריכות שרביטים.״

[Marlene McKinnon]

""עוד וויזליות?" שאל אוליבנדר.
"לא. אני... רק מלווה אותן." ענה לו מר וויזלי.
"מה שמך?" אוליבנדר פנה אליי.
"אן, אן סמית'." עניתי בהתרגשות - אני עומדת לקנות שרביט!!!
"נסי את זה," הוא הושיט לי שרביט. "עץ איקליפטוס, 24 סנטימטר, שערת חד קרן, קשיח."
הנפתי את השרביט, וניצוצות עפו ממנו. הרגשתי את גופי מתמלא חמימות.
"וואו! התאמה על הניסיון הראשון! זה דבר שלא קורה הרבה." אמר אוליבנדר.

[Amy Santiego]

״עכשיו את!״ אמר אוליבנדר והצביע עליי, עכשיו שמתי לב כמה זקן הוא.
״נוצת עוף חול, עץ אורן,28 סנטימטרים.״
הנפתי את השרביט ועפו שרביטים מהמדף
״לא, זה לא, בואי תנסי את זה, שערת ויליה, עץ דקל, 34 סנטימטרים, גמיש.״
הנפתי את השרביט ועפו ניצוצות באוויר, זהו השרביט שלי!

[Marlene McKinnon]

"מעולה!!" אמר אוליבנדר. אני ולילי שילמנו, ויצאנו מהחנות.
"אז," אמר מר וויזלי. "מסתבר שאתן כן קוסמות אחרי הכל! האם אתן מתכוונות לנסוע להוגוורטס?"
"אממ, אני לא יודעת. מה אתה חושב?" עניתי.
"לדעתי כדאי שתשלחו ינשוף לדמבלדור, המנהל."

[Amy Santiego]

"בסדר.. אתה חושב שגם כדאי לנו להגיד לו על המצב שלנו?" שאלתי את אדון וויזלי
"כן, אני חושב," הוא אמר, "דמבלדור הוא איש חכם, הוא בטח ידע מה לעשות."
"בסדר" אמרתי