בית הספר לטוב ולרע | סיקור ספר, מחודש באישור הלפ

*הסיקור הוא על הספר הראשון
*יש ספויילרים לא מסומנים בתקציר המפורט כי כבר ככה עבדתי עליו שעות ולא היה לי כוח לסמן

בית הספר לטוב ולרע

★ שם הספר: בית הספר לטוב ולרע | The School for Good and Evil.
★ מחבר: סומן צ'יינני | Soman Chainani.
★ שנת יציאה: 2013.
★ ז'אנר: פנטזיה ורומאנס.
★ מתרגם: רחל אהרוני.
★ הוצאה: הקיבוץ המאוחד.
★ ספרים נוספים בסדרה: עולם ללא נסיכים, הבאושר לעד האחרון, המסע אל התהילה.

תקציר

תקציר מגב הספר
לילה אפל אחד מתגשם חלומה של סופי, כשהיא נחטפת לבית הספר המסתורי לַטוב ולַרע. לבית ספר זה נחטפים מדי ארבע שנים שני ילדים מן הכפר גָבַלדון, ובו הם לומדים כיצד להפוך לגיבורי אגדות – טובים ורעים. יחד עם סופי נחטפת חברתה הטובה אגתה, השונה ממנה מאוד.
סופי הבלונדינית המטופחת, עם שמלתה הוורודה, נעלי זכוכית ומסירותה למעשים טובים, בטוחה שתצטיין בבית הספר לַטוב ותסיים את לימודיה כנסיכה מהאגדות. לעומתה, אגתה כהת השיער והמוזנחת, שמגדלת חתול מרושע כחיית מחמד וסולדת מחֶברה, נראית כתלמידה האידיאלית לבית הספר לַרע. אבל כששתי הנערות מגיעות ליער הקסום שבו ממוקם בית הספר, הן מגלות שחלה טעות גורלית: סופי נזרקת לבית הספר לַרע כדי ללמוד שיעורי כיעור, קללות-מוות והצמחת גיבנת, ואילו אגתה מוצאת את עצמה בבית הספר לַטוב, בין נסיכים נאים ועלמות יפהפיות המתנכלות לה, ולומדת שיעורי מוסר, טיפוח ותקשורת עם בעלי חיים.
אך מה אם הטעות היא למעשה המפתח לזהותן האמיתית של סופי ואגתה?

תקציר רגיל
בליל האחד עשר בנובמבר מתגשם חלומה הגדול של סופי: להיחטף לבית הספר לטוב ולרע, אליו נחטפים כל ארבע שנים שניים מילדי הכפר שלה, גבלדון, ולומדים איך להיות הגיבורים והנבלים של האגדות המוכרות והאהובות.
סופי בטוחה שהיא תיחטף לבית הספר לטוב, אבל היא נחטפת לבית הספר לרע, בעוד חברתה הטובה, אגתה, נחטפת לבית הספר לטוב.
סופי לא צפתה את זה, כיוון שתמיד השתדלה להיות נחמדה לכולם והכול, וחברתה אגתה תמיד הייתה מפחידה, מתבודדת ולא חברותית. שתיהן, שתמיד היו בטוחות שייחטפו לבית הספר השני, הרגישו שהן לא מתאימות לבית הספר שלהן (דבר ששאר התלמידים של בתי הספר לא טרחו להסתיר בפניהן...). הן ניסו המון דרכים להחליף בתי ספר, עד שהחליטו שהן מעדיפות לנסות לחזור הביתה במקום.
לבינתיים, בתי הספר ללא ספק משנים להן את האישיות. סופי הנחמדה נהיית מרושעת ואגתה המעצבנת נהיית נחמדה.
אבל הן ממשיכות לחשוב שבתי הספר הם טעות מוחלטת, ומי יודע, אולי צודקות?

תקציר מפורט
כל ארבע שנים שני נערים נחטפים מביתם, בכפר גבלדון. כל הכפר מנסה להבין לאן הם נעלמים, עד שכמה ילדים שמו לב למשהו... כל פעם שהם נעלמים הם מופיעים בספר אגדות. כמעט כל ילד וילדה שנחטפו הופיעו כנסיכה או אביר אמיץ, וחלקם אף כנבלים ומכשפות. המבוגרים לא האמינו להם, עד שספר אגדות אחד הגיע עם חותם, עליו כתוב "בית הספר לטוב ולרע" ביחד עם הסמל של בית הספר. אנשי הכפר מבינים שהילדים נחטפים לבית ספר קסום בו הם לומדים איך להיות רעים לחלוטין או טובים לחלוטין, והטובים ביותר מככבים באגדות שמתפרסמות בכל רחבי עולם האגדות.
רוב הילדים פוחדים להיחטף כיוון שמשמעות הדבר הוא לא לפגוש את הוריהם יותר לעולם, אבל רק נערה אחת חולמת כל חייה להיחטף. היא כמובן חולמת להיחטף לבית הספר לטוב, הרי היא מנסה תמיד להתנהג בכזה טוב לב לכולם ולהיות יפה כמו נסיכה מהאגדות, וחולמת להיות מאושרת עם נסיך. לעומתה, חברתה הטובה ביותר, אגתה, לא חולמת על אותם חלומות. אגתה בכלל לא מאמינה באגדות, האמת. אבל סופי דווקא בונה להן תוכניות, היא בבית הספר לטוב וחברתה אגתה בבית הספר לרע.
סופי לא היחידה שבטוחה שאגתה תיחטף לבית הספר לרע – אגתה עם השיער השומני, שגרה בבית קברות ולרוב סולדת מחברה, נראית כמו תלמידה מושלמת לבית הספר לרע.
בלילה החטיפה סופי אכן נחטפת, ואיתה אגתה, אבל כשהן כמעט בבתי הספר שלהן ובטוחות שכל אחת תהיה בבית הספר שתמיד חשבו שהן יהיו, סופי נזרקת, עקב טעות מצערת, לבית הספר לרע, ואגתה לבית הספר לטוב.
מובן שלא מקבלים את התלמידות המשונות והחדשות בבתי הספר שלהן. התלמידים בטוחים שזו טעות ומהר מאוד מנהל בית הספר יחליף ביניהן, אבל זה לא קורה.
אגתה מתחילה לחפש דרכים איך הן יבחרו, אבל סופי מתכוונת לנסות לעבור בית ספר ולהיות בבית הספר לטוב, חלומה הגדול ביותר.
בטקס הפתיחה, המעורב של שני בתי הספר, נכנס לאולם הבן של המלך ארתור, טדרוס. סופי מיד מתאהבת בו, בדומה לבנות מבית הספר לטוב. בגלל טדרוס, אגתה לא מצליחה לשכנע את סופי לנסות לחזור הביתה, כי היא מאוהבת בו מדי.
סופי ואגתה נאלצות, לדאבונן, להשתתף בשיעורים של בתי הספר הנוכחיים שלהן. הן לא יותר מדי מרוצות מהרעיון, כי לדעתן הן לא מתאימות לבתי הספר שלהן.
במהלך אחד השיעורים מגלה אגתה כישרון מיוחד שלה: היא מסוגלת לשמוע משאלות של אנשים ולהגשים אותן. רק לב טהור וטוב יכול לעשות דבר כזה, מה שיוצר אצלה בלבול, כי לדעתה היא בכלל לא טובה, ובטח לא בעלת לב טוב וטהור שכזה. סופי מתנהגת כמו רעה מוחלטת אפילו שהיא תמיד ניסתה להיות טובה כל כך.
סופי ואגתה הולכות למגדל מנהל בית הספר, כי אפילו סופי התייאשה אחרי שטדרוס דחה אותה, ומנהל בית הספר מטיל עליהן לפתור חידה, שאם הן לא יפתרו הן יישארו לנצח בבתי הספר שלהן ולא יחזרו הביתה. בזמן שהותן שם העט שכותב את כל סיפורי האגדות מתחיל לכתוב סיפור חדש, עליהן.
החידה היא "מה יש לטובים, אבל לרעים לעולם לא יוכל להיות?". לסופי ואגתה לוקח זמן לפתור, והן גם מבקשות עזרה מהשותפות של סופי לחדר שרוצות בכל לבן שסופי תחזור לביתה כדי להיפטר ממנה, אבל לבסוף הן מגלות את התשובה: אהבה. אגתה וסופי מנסות לגרום לסופי להשיג אהבה כדי להוכיח שרעים יכולים לאהוב ולחזור הביתה. הן מצליחות לגרום לטדרוס להתאהב בסופי ולהבטיח לה שהוא ינשק אותה אם הם ינצחו במבחן היער המכושף.
מבחן היער המכושף הוא מבחן שבמהלכו הטובים ביותר מכל בית ספר נשלחים ליער הכחול, שנועד לחקות את היערות שמעבר, המסוכנים, וצריך לשרוד לילה שלם.
סופי מתקשה בשיעורים של בית הספר לרע, ואגתה נחלצת לעזרתה כדי שהן יוכלו לחזור הביתה מהר. בעוד שהיא מעמידה פנים שהיא חולה במגפה מסוכנת ביותר, היא הופכת את עצמה למקק, פולשת לבית הספר לרע, ומאמנת את סופי בשיעורי הבית שלה. אחת השותפות של סופי לחדר, הסטר, בכלל לא מרוצה מכך שסופי מתחילה לעקוף אותה. היא אומרת שמי שיהרוג את סופי יזכה להיות בן הלוויה שלה כשהיא תהיה מנהיגת הכיתה. כל הרעים מנסים.
במהלך מבחן היער המכושף סופי מתחבאת בתור פרח צבעוני בשדה צבעונים. לעומת מה שהבטיחו אחד לשני סופי וטדרוס, שהם יהיו שם אחד בשביל השנייה, סופי לא נחלצת לעזרתו של טדרוס כשהוא כמעט מת. במבחן היער המכושף ניצחו סופי וטדרוס, ביחד, דבר שעוד לא קרה.
כל הרעים שחשבו שסופי הייתה עם טדרוס רק כדי ללעוג לו בסוף התחילו להעריץ אותה. אבל סופי שבורה מכך שטדרוס עזב אותה בגלל שהיא נטשה אותו במבחן היער המכושף.
אגתה באה כדי לנחם את סופי, אבל סופי מאמינה שהכול קרה בגללה ואומרת לה ללכת משם.
טדרוס מגלה את ההשתתפות הלא חוקית של אגתה במבחן וחושב שזה מעשה יפה מצדה, ומתחיל לפתח רגשות כלפיה, אותם מדחיק.
סופי מצדה מתחילה לסבול מחלומות על האויב המושבע, שאלה חלומות שמגיעים רק לנבלים הגדולים ביותר והם על הלעדי שהם רוצים לנקום בו. היא לא יודעת מי האויב המושבע שלה, רק רואה פרצוף לבן וחלבי. אבל המכשפות מהחדר שלה, שכבר לא רוצות לרצוח אותה, בטוחות שזה טדרוס. הן עוזרות לה להשליט טרור בבית הספר לטוב כדי לנקום בטדרוס, כי הן בטוחות שזה יעצור אותה מלנסות להרוג אותו.
כשמגיע מופע הכישרונות, בו סופי אמורה להופיע, היא לא מגיעה. אף אחד לא חושד, עד שסופי באה בתור מכשפה בלי שיניים או שיער. סופי גילתה שהאויבת המושבעת שלה היא אגתה, ולא טדרוס כמו שהיא חשבה לפני זה. סופי מנסה לחסל את אגתה, כי היא מרגישה שרק אם תהרוג את אגתה היא תהיה מאושרת. במהלך הניסיונות לרצוח את אגתה, סופי מטפסת למגדל של מנהל בית הספר ומנסה להכריח את העט לכתוב מה שהיא רוצה. אבל היא לא מצליחה.
מנהל בית הספר שם לב שהיא שם. הוא מספר לה על כך שהוא בעצם רע, למרות השמועה שהוא טוב, והיא אהובת לבו, והיא מסרבת ללכת איתו. מנהל בית הספר מנסה להרוג את אגתה בעזרת העט, שיש לו קצה חד מאוד, אבל סופי מתחרטת על כל מה שהיא עשתה לה ומנסה להגן עליה. סופי כמעט מתה עקב כמות הדם שהיא מאבדת. בזמן שסופי גוססת הברבורים שעל חזיהם של תלמידי בית הספר זוהרים, ומתוכם יוצא האח הטוב של מנהל בית הספר הרע בתור רוח רפאים. הוא נכנס לגוף של אחד המורים בבית הספר והורג את מנהל בית הספר הרע, אחיו, ואז שוב מת גם הוא.
סופי מתה סופית בזמן שהסיפור עם מנהל הספר לרע קורה. אגתה מנשקת אותה נשיקה של אהבת אמת, ואז סופי חוזרת לחיים. הן זוהרות לרגע ואז נעלמות חזרה לגבלדון.


דמויות ראשיות

סופי
סופי היא בלונדינית ובעלת עיני ברקת ירוקות, עור שמנת אפרסקי, רזה מאוד, יש לה שפתיים אדומות חושניות ונוהגת ללבוש שמלות ורודות. לסופי יש אימא שמתה בגיל 5 של סופי, בשם ונסה והמשפט האחרון שהיא אמרה לה היה "את יפה מדי בשביל העולם הזה", אבא ששמו סטפן ועוד חי, ושני אחים רק מצד אבא בשם אדם ג'ייקוב (יהיה פה ספויילר קצר אז תיזהרו) ואחות בשם אגתה. סופי חולמת להיות נסיכה (לפחות בתחילת הספר) ולהינשא לנסיך. סופי רעה באופייה ולומדת בבית הספר לרע. היא מנסה לרוב להיות נחמדה ככל האפשר, דבר שלא מאוד הולך לה. סופי טובה בלהכין תכשירי יופי ובלהתלבש יפה. סופי אוהבת להיות יפה ולקרוא אגדות ושונאת ילדים וממתקים. סופי מאוהבת בטדרוס. סופי נועדה להיות הדמות המגוחכת והטיפשה שבספר. סופי לפעמים שרה שירים טיפשיים וילדותיים על נסיכים ונסיכות.
אגתה
אגתה היא שחורת שיער ועם עיני חיפושית חומות וגדולות. העור שלה לבן ודביק, היא רזה מאוד ובעלת שפתיים יבשות מאוד. אגתה בדרך כלל לובשת בגדים שחורים. אגתה חיה עם אמה (עוד ספויילר קצר) החורגת וחתול בשם ריפר שנראה כמו אבק. (ספויילר קצר)אחותה של אגתה היא סופי ואביה הוא סטפן. אמה (ספויילר קצר)משקרת לה שאביה מת בתאונה בתחנת רוח. אגתה לרוב לא נחמדה לאנשים שהיא לא מכירה, אבל היא כן נחמדה בדרכה שלה. אגדה נאמנה מאוד לחבריה הקיימים. אגתה מוכשרת מאוד בלחשים של בית הספר לטוב ולרע. אגתה שונאת ילדים ומראות ואוהבת ממתקים. אגתה מאוהבת בטדרוס. אגתה אוהבת לכתוב לפעמים. אגתה נועדה להיות הדמות החכמה בסדרה.
טדרוס
טדרוס בלונדיני ובעל עיניים כחולות. הוא נאה ושרירי. לטדרוס יש אבא שהוא המלך ארתור ואמא שנטשה אותו, המלכה גווינביר. טדרוס יחסית נחמד לאנשים. טדרוס מוכשר בלחימה. טדרוס אוהב להילחם קרב חרבות ושונא בנות שמלקקות לו ואת אימא שלו. טדרוס בתחילת הספר מאוהב בסופי ואחר כך באגתה. טדרוס מתנהג בתפישת עולם די שוביניסטית. טדרוס הוא הבן הכי מקובל בין הלעדים וגם הכי מוכשר. טדרוס נועד כנראה בשביל לסבך את העניינים בין סופי ואגתה בעיקר.

חוות דעת

אעעעעעעעע אעעעע אעעעע! אני ממש אוהבת את הספר הזה!!!! איך מישהו יכול להכיר אותי ולא לדעת את זה? הצילו. זה ספר כך כך טוב. נתחיל מהמשפטים הראשונים בכל ספר. בהתחלה כשהמליצו לי על הספר השם שלו נשמע חנוני כל כך! אבל החלטתי להזמין מהספרייה בכל זאת. היו תורים מטורפים אבל בסוף קיבלתי את הספר. התחלתי לקרוא בסלידה קלה, אבל כשקראתי את המשפט הראשון פתאום התחושה הפכה ל... תחושה של סקרנות. סקרנות מטורפת. אני לא מכירה הרבה ספרים שמצד אחד העלילה מתחילה כבר במילה הראשונה אבל מצד שני העלילה לא הולכת מהר מדי. שבת שלמה ישבתי עם הספר והשבת הזו הרגישה לי כמו שלוש דקות. כל הספר מדהים, אבל העלילה, שהיא הדבר הכי חשוב לדעתי, היא מעולה יותר מהכול ביחד. היא לא צפויה מצד אחד, מצד שני הכול בנוי מראש. לדוגמה זה שהקופידון של סופי רדף אחרי אגתה ואף אחד לא הבין למה, זה בגלל שאגתה היא האויבת המושבעת של סופי, כפי שהתגלה בסוף. כל דבר קטן מתוכנן כד לפרט האחרון ובאמת שאפו לסומן צ'יינני.
האמת היא שיש משהו שהפריע לי. כמעט ואין דמויות משניות. יש את סופי, אגתה, הורט, דוט, הסטר, אנאדיל, טדרוס וכמה מורים, אבל זהו. אין כמעט ובכלל דמויות אחרות. אולי קיקו וביאטריקס, אבל... כן. זה די מציק, כי יש עוד אנשים בבית הספר אחרי הכול.
משהו שאהבתי במיוחד, ואתם מוזמנים לצחוק, זה הציורים. הם באמת ממש יפים ולי אישית קל יותר להבין את העלילה אם יש ציורים. הם באמת עוזרים לעלילה מאוד, במיוחד בעלילה מפורטת כל כך כשקשה לדימיון לדמיין דברים שמתוארים שם, גם אם בפירוט.
אבל יש עוד משהו שהציק לי. התיאורים יותר מדי וגורמים לי להשתעמם לפעמים. מכירים את זה שאתם קוראים ספר ומדלגים עמוד כי מתארים שם עץ למשך חמישה עמודים? אז זה קורה לי המון פעמים בבית הספר לטוב ולרע וזה די מעצבן. שלא תבינו אותי לא נכון, איך שהוא מתאר זה מצוין, אבל... הוא מתאר מצוין יותר מדי פעמים.
אגב, ממש אהבתי את הביסוס על אגדות. אני בכללי אוהבת ספרים שמבוססים על אגדות כי לוקחים את האגדות, שהן כל כך משעממות ברובן, ומשפרים אותן, מוצאים חור בעלילה והופכים את העלילה של הסיפור שלך להיות כולה סובבת סביב החור הכל כך קטן הזה. לדוגמה, החור באגדות שבית הספר לטוב ולרע מצא הוא שאיך בעצם אדם שסבל כל כך עם משפחה חורגת או משהו בסגנון יכול להיות כזה מוצלח? וסומן בנה עולם שלם על הדבר הזה. וזה אפילו הסבר די טוב.
עוד משהו שלא אהבתי בספר זה שמתנהגים כאילו כל אדם מכוער צריך להיות רע, וכל אדם רע צריך להיות מכוער. את אגתה לא קיבלו בבית הספר לטוב כי היא הייתה יותר מדי "מכוערת". אבל למעשה, הסטדרנטים של התלמידים המעצבנים האלה פשוט גבוהים מדי, תסלחו לי בבקשה. ואת זה שאת סופי לא קיבלו כי היא הייתה יפה מדי? רציני שזה כבר מגוחך. מה אכפת להם מהמראה שלהם בכלל? כלומר, אני לא יכולה לומר שבבתי ספר נורמליים לא שופטים לפי מראה... אבל לא ברמה כזאת, בואו כאילו.
אבל כן אהבתי את זה שהקטע של המראה החיצוני אצל רע הוא בגלל שלטענתם צריך להיות עם מראה מכוער כדי להקדיש את כל תשומת הלב לפנימיות. אולי הפנימיות שהם מתכוונים אליה רעה, אבל עדיין, זה משפט יפה ועוד מעט אמצא לכם אותו. אני מניחה שרוצים דווקא מראה מכוער בגלל שבשביל מראה מכוער לא צריך להשקיע כל בוקר וכאלה כדי להתייפות. למרות שהם מפעילים אותה קצת לא נכון לפי דעתי. הם צריכים יותר כזה שכל אחד יעשה מה שבא לו ושלא ישפטו אותו. כי רוע הוא פנימי, אם תלבש שחור זה יעיד רק על זה... שאתה אוהב שחור. על מה עוד זה אמור להעיד? על זה שאתה אדון האופל שרוצח חתולים להנאתו בשעות הפנאי שלו?
אם כבר דיברתי כל כך הרבה על רע, בוא נדבר על הדמות האהובה עליי, סופי. למה אני אוהבת אותה? כי היא לא זיקית, יש לה דעה משל עצמה על כל דבר, היא מיוחדת, לא דמות ממוצעת שמתנהגת כמו שהייתם מצפים מדמות שהסופר החליט שהיא תהיה דווקא בלונדינית, מכל צבעי השיער הקיימים. כאילו, כן, סופי מכונה למות בגיל 20 בתנאי שהמצבה שלה תהיה ורודה. אבל היא עדיין לא בלונדה ממוצעת. היא רעה אמיתית, אין לה סיבה להיות רעה, היא עושה את זה פשוט כי זה בא לה בטבעי. אני לא הייתי מתחברת לסופי בתור בן אדם אבל. היא בוגדת בחברים שלה בלי סוף. אבל בתור דמות היא ממש מוסיפה לעלילה. אם אתם תוהים למה כתבתי את כל זה בסיקור ספר ולא בסיקור דמות זה בגלל שאני חושבת שלא הייתי ממשיכה אל הספרים הבאים בסדרה בלי סופי.
בגלל שאנחנו לקראת סוף החוות דעת נדבר על הסוף. הסוף של הספר הוא אחד הקטעים האהובים עליי. נתחיל מתחילת הסוף (הלפ זה נשמע מוזר).
בפעם הראשונה שקראתי את הסוף לא הבנתי כלום. זה הלך מהר מדי לפי דעתי ופשוט... לא הצלחתי להבין מה קורה פה. הקפיצה בין אירוע לאירוע הייתה מהירה מדי. האמת שברוב הספר זה ככה. אבל העלילה עצמה של הסוף הייתה באמת מעניינת ובעצם... גרמה לכל הדברים המעניינים בספר להיראות כמו תיאור של אדים של תה שעולים ממנו עד שהתה מתקרר. במיוחד אהבתי את הסוף, הקטע שסופי ואגתה מתנשקות ואז נעלמות. לא הבנתי לאן הן נעלמו ונעה, חברה שלי, יכולה להעיד שחפרתי לה על זה שלא הבנתי לאן הן נעלמו, בעוד שהיא שקראה את שאר הספרים (גם אני קראתי את כל הספרים, אבל אז לא), לא מתקשה בלהבין את הדבר הפשוט הזה, לול. אבל הנשיקה הזו הציתה לי את כל תקוות הסופגתה שהיו לי. לגלות אחר כך שהן לא זוג זה היה פשוט כל כך מבאס. כי לדעתי הן פשוט כל כך מתאימות אחת לשנייה ומשלימות אחת את השנייה. גם כשהן מנסות לרצוח אחת את השנייה. הנשיקה הזו הייתה פשוט בזבוז של שיפ כל כך מדהים שפשוט התבזבז לי מול העיניים. וזה מבאס. זה ממש ממש מבאס. אבל הסוף השאיר לי טעם לעוד, לא אשקר. .
אם לא הבנתם מכל הקשקושיאדה שלי אני ממש ממש אוהבת את הספר המדהים הזה וזה ממש הספר האהוב עליי. מקווה ששכנעתי אתכם לקרוא אותו.

ציטוטים

הודעה זו נערכה ע"י תינוקת ב Mar 8 2021, 21:49 PM

יפה!
אני אישית ממש אהבתי את הסיקור (כנראה טיפ-טיפונת בגלל שעזרתי), המידע על כל דמות היה מלא ומפורט, וגם אפשר מאוד להתעניין ככה מהספר ולקרוא. מה שלא אהבתי ממש זה את זה שהתקציר (זה שכתבת) היה מלא בספוילרים, ובעצם היה כל הספר.
חוץ מזה, נהנתי מאוד מהסיקור (והציטוטים שהשגתי לך באמת מושלמים).

וואו סופי, סיקור מדהים! כל הכבוד.
קראתי את כל הסיקור שלך והיה ממש כיף לקרוא אותו. הוא היה מפורט ומעוצב בצורה שנוחה לעין, מעניין לקריאה ובאמת מושקע. ההערות היחידות שלי הן בנוגע לכותרת – שימי לב ששכחת להוסיף ו' לפני "לרע". בנוסף, התקציר שכתבת הוא לא ממש תקציר – הוא כל העלילה. כל הכבוד שפירטת על כל העלילה, אבל תקציר צריך להכיל את העלילה הראשונית של הפאנדום :) את מוזמנת לשים את שאר העלילה בסעיף מיוחד בסיקור.
דבר אחרון הוא הספויילרים – כשיש ספויילרים שמכילים רק מילה אחת (ציינת אותם בדמויות הראשיות), אני ממליץ לצבוע בלבן כי ממש קל לקרוא את הטקסט בצהוב בטעות (כשיותר קשה לקרוא טקסט ארוך בצהוב). את יכולה להאריך את הספויילר או לצבוע אותו בלבן במקום. את לא חייבת, אבל זה יוכל למנוע מאחרים לקרוא ספויילרים בטעות :)
חוץ מזה, סיקור מדהים! נהניתי מאוד לקרוא אותו והדעה האישית שלך הייתה עשירה מאוד. אשמח שתתקני את מה שכתבתי לך בתגובה :>

תיקנתי הכול(:

נוסף ללינקייה :)