חכמה בלי גבולות || נועם

[נקמת האלפקה]

שם הפאנפיק: ✨ חכמה בלי גבולות ✨
שם הכותב: נועם, ווינגארדיום
דירוג: בין pg13 ל-R
שיפ: זה סוד. 🌹
ז'אנר: מתח, אני מניחה.
ויתור זכויות לג'יי. קיי. רולינג
תודה ליונתן על הביטוא.
אזהרה: הפאנפיק מכיל קללות - וזאת אחת הסיבות שמדורג בתור pg13.
עוד אזהרה: הפאנפיק מכיל סלאש (מערכת יחסית בין שני גברים) אז מי שלא מתחבר שלא יקרא.
קריאה מהנה :)

(למקרה שאתם תוהים למה אני מפרסמת גם פה וגם במערכת הפאנפיקים, זה כדי שיונתן יקבל תגמול, אז אני צריכה לפרסם גם פה וזה..)


---------------------------------------



- חלק ראשון -

אהבה, אמת וכזב


"הגורל הממאיר שלי עלול לדבוק בך; על כן אתחנן בפניך - היפרד ממני, כדי שאשא את פגעי לבדי. יהיה זה גמול רע על אהבתך להטיל עליך אפילו מקצתם."


-וויליאם שייקספיר, הלילה השנים-עשר.



-------------------------------------

פרק 1

"הבוטרארקל חי בתוך עצים, בעיקר בתוך עצים שמהם מכינים שרביטים. הוא מצוי במערב אנגליה, בדרום גרמניה, ולעיתים נדירות אף בסקנדינביה."
"עשר נקודות לרייבנקלו!" הכריזה פרופסור גרבלי פלנק בעליצות, וניגשה לקופסת הבוטרארקלים. "שכל אחד ייקח לו בוטראקל. יש פה אחד לכל שני תלמידים."
כל התלמידים נהרו אל הקופסא וחילצו להם בוטראקל אחד. "אתם צריכים לבדוק ממה הם ניזונים מתוך כל הקערות שמונחות במרכז. יש סוג מסוים של מזון שהם אוהבים במיוחד, ואתם הולכים לגלות מהו."
"האחד הזה מעוכצ'יק," אמרוד אמרה לחברתה המתולתלת ג'סיקה. "קחי אחד אחר," המליצה לה אמרוד.
"אאוץ'!" צעקה ג'סיקה. "הוא שרט אותי! הוא שמע שאמרת שהוא מעוך ונעלב!" היא אמרה.
"אמרתי לך לקחת אחד אחר!" התגוננה אמרוד ופנתה להביט בקופסת הבוטראקלים.
"כבר לא נשאר שם אף אחד," היא אמרה. "כנראה שאנחנו תקועות איתך, מר מעוכצ'יק," אמרה אמרוד למר מעוכצ'יק והניחה אותו על בול עץ.
"בואי נבדוק ונגלה מה הוא אוהב לאכול." אמרה אמרוד בלית בררה. "הי, ג'סיקה! תביאי לי קצת מהקערה ההיא עם התולעים האדומות!" היא צעקה.
ג'סיקה חזרה אליה עם חופן תולעים אדומים שמנמנות ומתפתלות. "אני פשוט אשאיר את זה כאן..." היא אמרה והשאירה את אמרוד לצפות בתוצאות לבדה.
הבוטראקל רחרח בסקרנות תולעת אחת, טעם אותה, ומיד התחיל להתנפח כמו מסטיק של דרובל.
"ג'סיקה! תביאי לי משהו אחר! מהר! הוא התחיל להתנפח כאילו מישהו הפעיל עליו לחש אנגורג'יו!"
"אז תפעילי רדוציו, מטומטמת!" צעקה אליה ג'סיקה בחזרה, ואמרוד שמעה בקולה.
"רדוציו!" אמרה אמרוד וכיוונה את שרביטה אל הבוטראקל. הוא חזר לגודלו המקורי.
"אוקי, זה בטוח לא מה שהוא אוכל." קבעה אמרוד נחרצות, הפנתה את ראשה הצידה וצעקה: "תביאי עוד משהו!"
ג'סיקה חזרה עם חרקים קטנים, דמויי חיפושיות קטנות ושחורות. היא פיזרה אותן על בול העץ שעליו עמד מר מעוכצ'יק ונאנחה. הוא התרחק מן החיפושיות כל עוד נפשו בו.
"לא נראה לי שהוא אוהב את זה..." נאנחה אמרוד גם היא, וג'סיקה הלכה להביא עוד דברים.
היא חזרה עם תולעים דקיקות בצבע חום. הבוטראקל התנפל עליהן ברגע שג'סיקה הפילה אותן על בול העץ.
"איך ניחשת שדווקא זה מה שהוא אוהב?" שאלה אמרוד בהתרשמות. היו שם לפחות תריסר קערות.
"ראיתי שזה הצליח אצל ג'סטין." אמרה ג'סיקה והנידה בראשה לעבר תלמיד שנה חמישית ממושקף.

------------------------------------

פרק קצר ונחמד בתור פרק פתיחה.
צפו לעוד הרבה :)
אשמח לת"בים, כמובן.

[Honey3548]

הי, אחלה עבודה, אבל היו לך כמה טעויות.
לדוגמא:
בסיפור כתבת:
"אאוץ'!" צעקה ג'סיקה. "הוא שרט אותי!..."
ובספר חיות הפלא והיכן למצוא אותן כתוב:
"הוא יצור שקט וביישני בדרך כלל, אלא אם מאיימים על עץ גידולו."
ולא איימו על העץ שלו, אז הוא אמור להיות רגוע, ולא לשרוט אנשים.
אני מבינה שאת כתבת את זה אחרי שקראת ויקיפוטר, כי אין ערך על הבוטראקל בפורטל ביינתיים. אבל בויקיפוטר יש טעויות, אז שימי לב לזה גם:
"הבוטראקל, הניזון מחרקים..." (חיות הפלא והיכן למצוא אותן, עמוד 11).
אם כתוב שהוא ניזון מחרקים, איך זה שהוא מתנפח שהוא אוכל סוג אחד, וממש מתרחק מסוג אחר?
בנוסף, כתוב שהוא אוהב במיוחד תולעי עץ.
היה לי קצת קשה להבין את הפואנטה בקריאה הראשונה, אז נראה לי שכדאי שתיקחי בטא שיעזור לך לבטא יותר טוב את הכתיבה שלך(רשימת הבטאים).
אהבתי את זה שהבנות מהסיפור מנסות להאכיל את הבוטראקל בחרקים משונים, זה די מצחיק. והסוף גם היה די טוב. אהבתי גם שהתחלת בציטוט.
אני מצטערת אם פגעתי, כי ממש אהבתי.
מחכה לפרק הבא.

[נקמת האלפקה]

היי, תודה על התגובה.
אני אגיב לך אחד אחד:
דבר ראשון - נעזרתי לא בויקיפוטר, אלא בחיות הפלא והיכן למצוא אותן.
הבוטראקל חביב, זה נכון, אבל בהארי פוטר ומסדר עוף החול (הספר החמישי) כתוב שבוטראקל שרט את הארי עם האצבעות הארוכות שלו, לאחר שהארי החזיק אותו "חזק מדי", לטעמו של הבוטראקל, כך שזה הגיוני שהוא ישרוט גם את ג'סיקה.
דבר שני, נכון, הבוטראקל באמת ניזון מחרקים, אבל לא מכולם כמובן. כל המטרה של השיעור היתה לגלות בעצמם מאיזה חרקים הוא ניזון מתוך כל הקעריות (וזו גם הסיבה שהיו בקעריות רק חרקים ולא למשל פירות או עלים שונים...).
בנוסף, שימי לב שהתלמידים עוד לא למדו בצורה מפורשת (כלומר מתוך ספר לימוד) שהבוטראקלים אוהבים תולעי עץ, ולכן תיארתי אותן בתור "תולעים דקיקות בצבע חום".
מטרת השיעור היתה קודם להתנסות בבדיקת מזונו של הבוטראקל, ורק אחר כך, בשיעור הבא, למידה מתוך חיות הפלא והיכן למצוא אותן.
לגבי הבטא - ציינתי בהתחלה שיונתן (לביוסה) ביטא לי את הפרק.
אני שמחה מאוד לשמוע שאהבת את הפרק :)

[זנבקרן הונגרי]

פרק חמודדדד
תמשיכי מהר

[נקמת האלפקה]

"לעזאזל, למה אנחנו צריכות להיות תקועות בספרייה וללמוד לבגרויות שלנו כשבחוץ כל כך נעים?" שאלה ג'סיקה, מתנשפת מהעלייה התלולה.

הן סיימו את שיעור טיפול בחיות פלא וחזרו כעת לטירה. זה היה השיעור האחרון שלהן לאותו היום, כך שאמרוד לא הופתעה במיוחד לראות את השמיים מתחילים לקבל גוון אדמדם.

"המורים לגמרי לחוצים. הבגרויות עוד שמונה פאקינג חודשים! התחלנו את שנת הלימודים לפני חודשיים!" התמרמרה אמרוד.

האוויר היה כה צלול. אמרוד שאפה מלוא ריאותיה אוויר צח ונעים. אוויר. היסוד המנצח.

השמש שקעה במהירות וכוכבים ראשונים נראו בשמיים. השעה הייתה בסך הכל חמש וחצי בערב.

הן המשיכו ללכת בשתיקה שהופרה על ידי קבוצה שהכילה כחצי תריסר תלמידים שהלכו בכיוון הנגדי ופטפטו בקולניות.

זו הייתה נבחרת הקווידיץ' של סלית'רין, הבחינה אמרוד. מקדימה הלך נער כהה שיער שנשא מטאטא נימבוס 2001 על כתף אחת.

"היי לך, אמרוד." הוא אמר וסימן לשאר חברי הקבוצה להמשיך בלעדיו למגרש.

"היי, דומיניק." השיבה אמרוד.

"אני אשאיר אתכם לבד," צחקקה ג'סיקה ונמלטה לה.

"אין צורך." אמרה אמרוד ועצרה את ג'סיקה מלברוח. "נתראה!" אמרה אמרוד לדומיניק והישירה מבט אל אותן עייני טורקיז. "בעתיד הלא כל כך רחוק." הוא השיב, והלך לו.

"סלית'רין הולך טוב עם רייבנקלו." אמרה ג'סיקה, ואמרוד תקעה לה מרפק בצלעות. "במיוחד שהוא גדול ממך בשנה..." צחקקה לה ג'סיקה, ואמרוד בעטה בה.

"סתמי." היא ענתה לה.

אמרוד כבר הייתה מותשת מכל זה. כולם אמרו להם שהם מתאימים, והיא עצמה לא יכלה להכחיש זאת. אבל היא לא הייתה בטוחה שהיא אוהבת אותו.

ובכלל, כלום אפילו לא קרה ביניהם! המשפחות שלהם היו ידידות, וזה הכל. שום דבר מיוחד.

הן הגיעו לאולם הגדול לארוחת ערב ובטנה של אמרוד התכווצה כשהריחה את הניחוחות המפתים.

הן התיישבו בשולחן רייבנקלו והתחילו להעמיס על הצלחת. אמרוד הייתה חצי שם וחצי לא שם. ראשה היה מלא בערפל, כאילו איזה יצור קטן נכנס לתוך אוזן אחת שלה, ערפל לה את המוח, ויצא מאוזן מאחרת.

היא בחנה את פניה בכף שהייתה מונחת מולה.

שיערה הבהיק בזוהר נחושתי, עיניה חומות וגדולות מהרגיל. את עורה הבהיר ניקדו נמשים זעירים.

היא התאימה כל כולה לרייבנקלו. הכחול הופיע בתלבושת בית הספר והנחושת בשערה. עיניה היו גדולות כמו עיניו של נשר, והיא הייתה חכמה כמעט כמותו.

[לונגה]

סיפור מעניין, כתוב ומבוטא מצוין. אני יודעת שזו רק ההתחלה לכן אני בטוחה שתרחיבי עוד על אמרוד ודומיניק ובאיזה תקופה הכל מתרחש.
מעניין שבחרת להתחיל את הסיפור דווקא בשיעור חיות פלא. אני לא יודעת אם יש לזה קשר למה שיקרה בהמשך אבל היה נחמד לראות את הדינמיקה בין החברות.
ודבר אחד אחרון - אמרוד הוא שם ממש יפה ומקורי לדמות ראשית.
מחכה להמשך (:

[נקמת האלפקה]

יוווו נגה תודה רבה על התגובה :)
לגבי השם "אמרוד" - זה נראה קצת מוזר בעברית כי "אמרוד" זה כמו "למרוד", אבל באנגלית זה נראה יותר טוב: Emeraude.
בכל אופן - קדימה ממשיכים לפרק הבא! D:
(יצא פרק קצרצר משום מה :(
אבל לא נורא, הבא בתור יותר ארוך, בערך פי שתיים)

---------------------------


אמרוד התעוררה במיטתה מוקדם מהרגיל.

קרן שמש מעורפלת ועכורה חצתה את חדר הבנות של השנה החמישית.

אמרוד השתהתה במיטתה ולא ששה לקום. היא שרדה כבר חודשיים שלמים מהשנה הזו, וידוע שהשנה החמישית היא הכי עמוסה. חוץ מהשביעית, אולי.

היא נשארה לחשוב עוד מחשבות, והתעוררה באמת כעבור חצי שעה, כאשר חברתה לחדר צעקה. היא צעקה מתוך שינה, ככל הנראה.

אמרוד, שהייתה בחורה חביבה, רצתה לגאול את קת'רין מסיוטי הלילה שלה. היא צעדה לכיוון מיטתה של קת'רין ונענעה את כתפייה. קת'רין חדלה לצעוק, וכעת רק משכה את אמרוד אליה, משרבבת שפתיים.

"מה את עושה?!" שאלה אמרוד ונאבקה בקת'רין. קת'רין מצמצה בעיניה כמה פעמים ואז העיפה את אמרוד ממנה.

"דאמט, למה הערת אותי?!" היא צעקה עליה.

"את צעקת מתוך שינה! חשבתי שאת חווה סיוטים איומים ונוראיים, ובגלל שאני חברה כזאת טובה הערתי אותך!" אמרוד התגוננה.

"למה, למה, למה הערת אותי?!" קת'רין זרקה על אמרוד כרית, אך פספסה. "אני חלמתי על דומיניק דיזני! דומיניק, פאקינג, דיזני! את קולטת?! ואת הערת אותי!"

"אז למה צעקת?" אמרוד הייתה מבולבלת. מאוד מבולבלת.

"כי, אעעע, הוא נישק אותי בחלום! אעע!!" צעקה קת'רין, וזרקה על אמרוד כרית נוספת.

"רדוקטו!" הורתה אמרוד בעודה שולפת את שרביטה ומסיטה את הכרית במעופה.

"אני שונאת אותך אמרוד."

"הדדי."

לעזאזל. דומיניק מקובל. ומאוד מבוקש. אז למה לו לשים לב דווקא אלי?

[רינג]

פאנפיק ממש מקסים!
כבר התחברתי לאמרוד!
מחכה להמשךךךך

(האם ההמשך יגיע בעוד רגע? )

[נקמת האלפקה]

תודה רבה רינגג ^^

------------------------

אמרוד וג'סיקה יצאו לארוחת בוקר כעבור חצי שעה, כאשר הרוחות נרגעו מעט. קת'רין עדיין כעסה על אמרוד ללא סיבה מוצדקת.

"מה זה הריח הזה?" שאלה אמרוד את ג'סיקה.

ג'סיקה רחרחה את האוויר וענתה: "זה מריח כמו מיץ דלעת, אבל הריח חזק פי אלף!"

"מה לעזאזל זה יכול להיות?" תהתה אמרוד בקול רם.

"רגע..." אמרה ג'סיקה. "היום... היום ליל כל הקדושים!"

צחוק מרושע נשמע ממש מאחוריהן. הן הסתובבו, ומיד נשפך עליהן צבע לבן.

"זה בשביל שתהיה לכן תחפושת למסיבה בערב," אמר פיבס ועשה חיקוי של רוח רפאים, למרות שהוא בעצמו היה אחת כזאת. הוא ריחף וצחקק לו במורד המדרגות.

"אני לא מאמינה. פשוט לא מאמינה!" ג'סיקה נשמעה מיואשת.

"אתה עוד תשלם על זה, רוח רפאים מזדיינת!" אמרוד צעקה לפיבס - אך הוא כבר לא נראה באופק.

"עשר נקודות יורדות מריינבקלו." פסק קול משועשע מאחוריה.

לעזאזל. היום הזה לא היה יכול להיות גרוע יותר.

היא הסתובבה ונדהמה לגלות מולה את דומיניק דיזני. אותו אחד שכל הבנות בהוגוורטס חולמות עליו. אותו אחד שכולם אומרים להם שהם מתאימים.

"ממתי את מדברת ככה?" שאל אותה דומיניק בשעשוע.

"אני כל הזמן שוכחת שאתה מדריך..." אמרוד חרקה שיניים.

"אני דווקא חושב שאת נראית לוהטת כשאת עצבנית. גם כשאת מכוסה כולך סיד לבן. אגב, איך זה קרה?"

"אוך. זה פיבס." היא ענתה.

"אהה, מכיר את זה. טוב. לכו להתנקות. אני אמסור לפרופסור מקגונגל את סיבת האיחור שלכן לשיעור שלה." דומיניק אמר לשתיהן. "נתראה!" אמר, והלך.

"סטוקר." אמרה אמרוד. "איך הוא יודע שיש לנו עכשיו שינוי צורה?"

ג'סיקה עשתה קולות של נשיקות ושרה "אהבה יש באוויר,"

"אוך, תסתמי כבר." אמרה לה אמרוד.

"אולי, ואולי לא. אבל את שוכחת את הדבר הכי חשוב!" אמרה ג'סיקה ועייניה נצצו.

"מה?"

"מסיבת האלווין, היום בערב!"

[רינג]

יואו!
איזהסטוקר


האם תמשיכי ממש עוד שתי דקות וזה יהיה נס משמיים?

[נקמת האלפקה]

רינג אהוב 🌹
יופי של חבר, שלא כמוכם.
ודומיניק אכן סטוקר.
ונמשיך ^^
--------------------------------------------------

את היום כולו הבנות העבירו בציפייה למסיבה של הערב. וזו לא הייתה סתם מסיבה. זו הייתה מסיבת האלווין!

"העלמה פרוסט, שימי לב למה שאת עושה," צייץ פליטיק הזעיר. "העכברוש -"

"אוי, סליחה!" פלטה אמרוד וניסתה להחזיר את העכברוש שהתאמנה עליו לצבעו המקורי.

"את לא לגמרי איתנו, מה?" שאל לואיס שישב לידה. אמרוד העיפה בו מבט.

תהיי נחמדה. חשבה לעצמה אמרוד, והתאפקה מאוד שלא לפלוט איזו הערה עוקצנית.

לבסוף, הגיעה השעה חמש וחצי, והלימודים הסתיימו. אמרוד וג'סיקה הלכו לחדרן כדי להתארגן למסיבה.

"לא קצת מוקדם מדי להתחיל להתארגן?" שאלה אמרוד את ג'סיקה.

"המסיבה מתחילה בתשע. שלוש וחצי שעות זה כלום ושום דבר." היא השיבה.


***


כעבור שלוש שעות, כחצי שעה לפני תחילת המסיבה, אמרוד וג'סיקה, וגם כל שאר חברות החדר, היו מוכנות.

אמרוד התבוננה בחברתה ג'סיקה, שהייתה עסוקה בלאסוף את שערה בפקעת מסובכת על ראשה.

ג'סיקה לבשה שמלה שחורה ארוכה, עם שסע בצד שחשף את רוב רגלה. לולאות כסף ואזמרגד טיפסו כסולם על זרועה השמאלית.

קעקועים זמניים השתרגו על ירכה, עיטרו כמחרוזת את צווארה וקישטו את חזה, שהרבה ממנו היה חשוף - הודות למחשוף העמוק של שמלתה.

אמרוד ניסתה שלא לנעוץ מבטים. לה עצמה לא היה האומץ ללבוש שמלה כל כך ראוותנית.

היא לבשה שמלה פשוטה, כחולה כשמי הלילה, עם גרבוני רשת שחורים ומגפיים שחורים מעוצבים עם עקבים גבוהים.

זאת לא הייתה אשמתה שהיא לא הייתה גבוהה במיוחד. רוב ימות השנה לא הייתה מעיזה ללכת עם עקבים כאלו, אך היום לא היה יום רגיל.

אמרוד ציירה על עצמה קורי עכביש שכיסו את רוב פניה וקיוותה שזו תחפושת מספקת בשביל מסיבת ליל כל הקדושים.

הגיע הזמן לחגוג.

"מוכנה?" שאלה אותה ג'סיקה ושילבה את זרועה בזרועה של אמרוד.

"מוכנה." השיבה אמרוד, והשתיים יצאו מחדר המועדון.



-------------------------------

[רינג]

מסכן העכברושששש

אכן,שלוש שעות זה כלום! לפחות חמש.

יאייייי
מסיבההההההה

[אני רוב הזמן נשאר אני]

מדהים

[נקמת האלפקה]

מוזיקה רועשת קידמה את פניהן של אמרוד וג'סיקה.

האולם הגדול נראה שונה לגמרי. כל השולחנות הוזזו לצדדים לטובת רחבת ריקודים ענקית שהייתה באמצע.

אורות בכל הצבעים הבהבו בכל רגע נתון, מה שללא ספק תרם לאווירה. עכבישים, קורי עכביש, ועטלפים היו תלויים בכל מקום, ובמקום מאות הנרות המרחפים שהאירו בדרך כלל את האולם הגדול, היו אלה היום דלעות מרושעות.

אמרוד הרגישה את ג'סיקה מושכת אותה בזרועה לכיוון רחבת הריקודים. היה מביך להודות, אבל אמרוד אף פעם לא הייתה טובה בדברים האלו.

ולמרות הכל, היא הרשתה לעצמה להתפרע קצת. הן רקדו לצלילי המוזיקה, אכלו מן המאכלים המסורתיים, פטפטו, או יותר נכון לומר צעקו בקולי קולות בלי לשמוע את עצמן, ונהנו כפי שלא נהנו בחייהן.

הזמן חלף במהירות, ושעת חצות איימה להגיע. בחצות המסיבה הייתה אמורה להסתיים, ולהפתעתה של אמרוד – היא התעצבה מכך.

מה קרה לאותה נערה חנונית של פעם שלא ידעה לרקוד בשיט?

זה לא היה משנה. היא רקדה את נשמתה בדקות האחרונות לפני סוף המסיבה כשהרגישה לפתע שמישהו עוטף את כתפיה.

היא הרימה מבט מעלה וקלטה את פניו של דומיניק מרוחקים מרחק של סנטימטרים אחדים מפניה שלה.

הוא צעק לה משהו אך היא לא שמעה אותו ולכן רק הנהנה כמו סתומה. הוא חייך והוביל אותה החוצה מהמסיבה.

"מה...? אממ, לאן אנחנו הולכים?" אמרוד ניסתה לחזור לדבר שוב בטון רגיל במקום לצעוק.

"לשבת בחוץ על ספסל נחמד, לפטפט בנחמדות על דברים נחמדים, ולעשות עוד כל מיני דברים נחמדים.." הוא אמר. אמרוד הופתעה שפילץ' לא נעל את הדלת הראשית.

בחוץ היה קריר. היה ערפל לח ומוזר שהתערבל כמטר מעל האדמה. קוציהם של הוורדים הבהיקו בחשכה.

דומיניק התיישב על ספסל אחד, ואמרוד אחריו.

"נהנית עד עכשיו?" הוא שאל אותה.

"כן, מאוד." היא השיבה בחיוך, ולא ידעה אם עליה להיות לחוצה.

הוא לבש ז'קט עור שחור והיו לו ניבים של ערפד. היא לא יכלה להתכחש לכך שהוא נראה אפילו יותר טוב מהרגיל.

הוא כרך סביבה זרוע וליבה הגביר את קצב פעימותיו.

"מעניין שהמורים בהוגוורטס באמת זורמים עם מסיבות כאלה," הוא אמר. "זה נחמד מאוד."

"כן..." השיבה אמרוד. ברצינות, לא היה לה משהו יותר חכם לומר?

ידו השנייה, שלא הייתה כרוכה סביבה, התעסקה עד שהוציאה את ניבי הערפד מפיו.

"את נראית מהמם הערב," הוא אמר, וקירב את פניו אליה.

[רינג]

ועוד פעם הפתעההההההההההההה

ואהעהעעהעהה
האם זו תהיה נשיקה?