סיפור בהמשכים || משחק פורום

"אה...מצטער, לא התכוונתי להעליב או משהו."

"לא באמת הכרתי אותם, אז לא אכפת לי... גדלתי כל החיים עם אומנת." קולה נשבר מעט, למרות שהתעקשה ש'לא אכפת לה'.

"איך קראו לה?" הוא התיישב לידה.

"סאריניה," עניתי, תוך כדי שאני מרתיחה מים גם לתחבושת וגם לשוקו.

"ואיפה היא?"

''היא הייתה.. טוב האמא החורגת שלי, היא סירבה להיות מרשועת ואהבה אותי'' דמעות זלגו על עיניה

"וואו..." לא ידעתי איך להגיב

"אני מצטער. אם זה משפר את הרגשתך, אני גדלתי בלי אבא. הוא נהרג במלחמה."

''אני מצטערת''
''רגע- אמהות חורגות הן כאילו בדרך כלל מרושעות'' הוא קפא

"אתה יודע, זה לא חוק או משהו"

הוא צחק.
"כן...סתם שמעתי שזה ככה."

''היא פעלה נגד האגדות'' היא אמרה ''ולכן גם אני כזאת''

"הממ. טוב, מספיק עם הדיכאון. כבר ערב... יש לך יותר מחדר אחד, נכון?"

''הרבה יותר'' היא אמרה

"מעולה," אמרתי בחיוך עליז. "בואי נלך לישון".