כמו כולם רק בהפוך||נטע, לפעילות של מני לא נראה לי זה עדיין רלוונ

אלה הייתה ילדה עם שיער חום ארוך חלק עינים כחולות היא בת 15 וחצי והיא ובכן-
כן, ברור שהיא אחת מהם... היא משתתפת במסיבות של התיכון, היא מקשיבה לאותם שירים עכשווים. אבל תמיד בין אלה לשאר הכיתה היה מחסום בלתי נראה. היא לא אוהבת לעשות פוזות מטורללות והיא פשוט שונאת את השרים האלו. היא לא מתאפרת או עושה פסים בצבע ורוד זרחני שיער רק בגלל שגברת סלב עשתה את זה.. אבל אף אחד לא מבין את זה. ''היו אלה,'' אמרה לה ילדה מקובלת בכיתתה ''את כל כך באה למסיבת הברכה שאני מארגנת נכון?'' אלה מהנהנת ויודעת שתצטרך במשך כל הלילה לסבול את השירים המזוויעים שבדציבלים גבוהים שיכולים להחריש אפילו פיל חירש את האיפור הצעקני ואת הבגדים הלא נוחים בטירוף. אלה רצתה שאשים יבינו אותה ויראו שהיא לא סנובית מתנשאת כמו שאר המקובלים ''חבריה'' אלה למען האמת הייתה חנונית שאוהבת לקרוא בסתר, מנהלת יומן כנה ומרגש וגם חולמת להיות מורה או משהו כזה לפיזיקה אולי יום אחד זה יתגשם
*זיכרון- אלה קטנה בת שש*
''חנונית'' קראה ילדה בלונדינית לכיוונה של הילדה ששקועה בספר אלה נראתה פגועה ומיהרה להחביא את הספר
*סוף זיכרון*
מאז אלה השתנתה מחביאה את הספרים ולובשת בגדים כמו באופנה ומדברת כמו שרצוי שילדה יפה ומקובלת כמוהה תדבר.
ואז הוא הגיע-


המשך יבוא
כן אני יודעת שזה קצר ודי גרוע מה לעשות
ת''ב?

טוב, אז ת"ב!

התחיל בזה (כמו תמיד) שהקטע מדהים, מרשים, יפה ומעורר מחשבה, אבל הנה כמה הערות קטנות (לטוב ולרע) שאני מקווה שיעזרו לך.

נורא אהבתי את המשפט, חוץ מזה שאת המילה עכשווים כותבים "עכשוויים" בקיצור, אהבתי שכבר על ההתחלה מדגישים שהיא דומה לכולם, אבל שונה בגלל סיבה מסוימת. אה, ועינים כותבים "עיניים".

שירים במקום שרים, שתי נקודות אחרי המילה "זה", פשוט משפט שמשקף את המחשבה ומראה שהיא שונה ועושה את הכול בשביל החברה.

הלו במקום "היו", ובהחלט שורה מעניינת, אה, ברכה כותבים "בריכה". אוף, זה כרוני תיקוני המילים האלה....

נורא אהבתי (אצל כולם) את הזיכרונות מהעבר, זה מדגיש את הקרעים שיש בנפש לאחר שנים.

וואו, מדהים, סוף מותח כזה כזה ומרשים ויפה ומעניין, וואו! רק תעברי קצת על הדקדוק לפני הפרסום ואת הופכת לסופרת מקצועית!

הקפצה

וואו זה מעניין תעשי עוד
אהבתי את זה

היי נטע! (הממ ת''ב ראשון שאני נותן לחבר\ה שלי)
דבר ראשון, כמו שמני אמר, זה סיפור יפה מאוד - הבעיה היא איך שהוא כתוב.
אני לא אחזור על ההערות של מני, אבל אגיד מה צריך לשפר לדעתי:

במשפט הזה עברת מנושא אחד לנושא אחר במהירות רבה מידי. זה נשמע כאילו המספר\ת אמר\ה: אלה הייתה ילדה עם שיער חום ארוך חלק עיניים כחולות היא בת 15 וחצי והיא ובכן- ואז ישר מישהו\י אחר\ת דיבר. אני חושב שהיה יותר טוב אם היית מכניסה עוד תיאור או שניים בין ה''כן, ברור שהיא אחת מהם'' לבין ה''אלה הייתה ילדה עם שיער חום ארוך חלק עיניים כחולות היא בת 15 וחצי והיא ובכן-''.

כאן אין לי הערות בכלל, חוץ מדבר אחד - קצת הפריע לי שכתבת ''מקובלת בכיתתה''. כי אפשר לייחס לזה גם שהיא הייתה מקובלת בכיתה של אלה, גם שהיא הייתה ילדה מקובלת בבית הספר אך דיברה אל אלה בתוך הכיתה של אלה, שהיא הייתה מקובלת בכיתה של אלה ושאלה אותה בכיתתה... זה מבלבל. היה הרבה יותר נוח אם היית כותבת ''אמרה לה ילדה אשר הייתה מקובלת בכיתתה'', או ''אמרה לה ילדה מקובלת מכיתתה''. כי אז לא היו סיבוכים.

כאן הכול בסדר - חוץ מפרט אחד. עברת מגוף שלישי בזמן עבר, לגוף שלישי בזמן הווה. זה גם יכול לבלבל.

לדעתי (רק לדעתי!) הזיכרון היה קצר מידי. לא היה פירוט של המקום, בכלל לא של שתי הבנות שנכחו שם.

מממש ממש סליחה אם פגעתי נטע! פשוט ת'ב ראשון לחבר\ה... אבל אני מצפה להמשך בקוצר רוח!

מהמם ,תמשיכי

הוא הגיע וזאת הייתה שנאה ממבט ראשון, לא אהבה. שנאה דרו ואלה, היו אויבים- היו לזה כמה סיבות, לו לא היה אכפת מה חושבים עליו ואלה שנאה את זה את מרבית ההפסקות בבית הספר הוא בילה בקריאה וגם את זה היא שנאה. מי הוא חושב שהוא? איך הוא יכול להרשות לעצמו להיות עצמו? והדבר הנורא מכול (אוי האימה) ניסו לשדך בינהם, פיכס
אלף כל: אלה הרגישה צעירה מידי בשביל להתאהב
בית כל: היא שנאה אותו בצורה עיוורת
גימל כל: דרו גם לא סבל אותה, הוא ראה בה סנובית אדיוטית עם מוח ציפור
המסיבה הגדולה של הבריכה הגיעה, ואיזו הפתעה דרו לא הוזמן. אלה נאנחה בהקלה, והלכה לחגוג בולעת כמה כדורי אקמול שלמים כדי למנוע כאב ראש. המסיבה התחילה ואלה התחילה להרגיש סחרחורת למרות האקמול היא החליטה ללכת מוקדם (מה זה מוקדם? 11 בלילה) לשמחתה היא נזכרה שהספרייה פתוחה עד מאוחר, זאת הזדמנות מצוינת ללכת לקרוא בשקט. היא הלכה כמעט סהרורית לספרייה הקרובה והתחילה לקרוא- 124 עמודים- 345- 498- ראשה צנח וכשהתעוררה הספרייה כבר הייתה נעולה
''או נהדר!'' היא קראה בכעס ובעטה בספר בעצבנות קולות צעידה חפוזים הבהירו לה שהיא לא לבדה כאן דמות עם משקפיים מרובעות התגנבה ''אהמ'' נפלט לאלה כל שיעול חנוק הדמות הביטה בה בהפתעה
זה היה דרו
וכמו בכל סרט
שניהם צרחו בתיאום




הסוף
סתם לא
המשך יבוא
אה כן וסורי על הפרק המטופש

אוקיי ת''ב:
דבר ראשון, זה ממש ממש ממש ממש ממש ממש מעניין! אני רק חושב שאת צריכה להעביר על זה ביטוא, וזה מושלם. מוזמנת לפנות :)
אז הנה הת''ב:

לא הבנתי את ההדגשה של המילים ''הוא'' ו''שנאה''. יכולת אולי לעשות ככה:

ואז זה היה יותר ברור.

בזה, היה יותר טוב שתשימי נקודותיים אחרי ה'סיבות'. כלומר ככה:
''היו לזה כמה סיבות: לו לא...''

גן כאן יש בעיה של פיסוק. המשפט הזה צריך להפסק מתי שהוא, אחרת נגיד את כולו ואת ההמשך שלו בנשימה אחת. לדעתי, צריך לשים נקודה אחרי ''ואלה שנאה את זה''. אפשר היה לשים גם פסיק אחרי ''חושבים עליו'', אבל זה לא קריטי.

המילה פיכס מוציאה המשפט את האווירה של הסיפור. פיכס זו מן מילה מהרחוב,לא מילה ספרותית. כשאת כותבת 'פיכס', זה לוקח את כל ההרגשה הספרותית והמשפטים הקודמים ומנקזת אותה לתוך בור (רק אני והדימיון שלי, וזו רק דעתי).

יותר קשור לעניין שהיא בן אדם, לא לסיפור עצמו... אבל איך היא בעטה ופגעה בדיוק בספר אם הוא היה על השולחן?

משקפיים זה זכר, נראה לי

זה משפט יפה מאוד! מבינים ממנו ברגע אחד שאלה מפחדת מ''חבריה'' המקובלים, ושהם כבר ''שטפו לה את המוח'', מה שנקרא. הם הכניסו לראשה שהיא חייבת להיות מקובלת בחברה, כי אז היא תדרדר במשך כל חייה. (יכול שניתחתי יותר מידי?)

מאוד אהבתי את הקטע הזה. השתמשת במדויק באנטרים, ויצרת אווירה של פחד, התרגשות והפתעה בו זמנית.

מאוד רוצה המשך נטע! את יודעת שאני בכלל לא רוצה לפגוע... אני יכול לבטא לך אם תרצי :) מקווה שההמשך יעלה בקרוב! זה סיפור מדהים!

וואו
אני אשמח לביטוא
תודה על התגובה הבונה
אתה גרמת לי לחשוב בצורה אחרת לגמרי על זה
תודה

וואי זה מהמם!!
היית רק מדלגת שורות ופחות עושה את זה כמו קטע אחד שלם.
לדוג פה:

לדלג שורה אחרי ה"שנאה", כדי שזה יהיה יותר דרמתי ונוח לקרוא:)

ואהבתי ממששש אני לפעמים מרגישה כמוה וזה ככ מגניב.
תמשיכייי