שרשור על פרסי ג'קסון, לי ולקוראת וכותבת,הארי פוטר

[Ur mom]

ראיתי שהילד מביתן אפולו, הלך להביא משהו, והליאו הטיפש הלך לגעת בדברים, החלטתי לברוח מהחלון שמעליי

[wifeyyy]

"נו, באמת," נאנחתי בייאוש. "היא עוד פעם בורחת."

[Ur mom]

ראיתי את אמיליה נכנסת
---------
היא עדיין לא ברחה...

[wifeyyy]

נכנסתי לשם. כשכירון נכנס הוא התכופף קצת, והפך את החלק התחתון שלו לכסא גלגלים.
-------------
אופסי🤭

[Ur mom]

החלטתי לברוח בפעם אחרת

[wifeyyy]

"שלום," בירך אותה כירון. "שמי כירון."

[Ur mom]

''איזי'' ,מילמלתי ממש חלש
-------------
אני לא בדיוק זוכרת אבל לא הייתה כבר היכרות?

[wifeyyy]

"נעים מאוד, איזי. אני אשמח אם נדבר. אמיליה, תוכלי להשאיר אותנו לבד כמה דקות?" שאל אותי.
---------
לא. זה היה עם אמיליה ואיזי.

[Ur mom]

לא רציתי להישאר עם האיש קנטאור הזקן, אבל לא הייתה לי ברירה

[wifeyyy]

"כמובן," אמרתי לו, ויצאתי.

[Ur mom]

''איזי" הוא אמר בקול מרגיע "המון חצויים באו לפה בתחושת אי שייכות או פחד ,אבל את הראשונה מאלה שניסו לברוח, שבאמת השתמשו בכוחם ועשו הכל כדי לצאת מפה, לפי דעתי את חצויה חזקה מאוד ויש לך כאן מקום בטוח, עם תשהי מחוץ למחנה החצויים, את לעולם לא תוכלי לשרוד יותר מידי, לא למדת להילחם, ולמרות הכישרון שהראת עם הכוחות של אימך, זה לא מספיק, בבקשה איזי, תישארי?" נראה היה שהוא באמת נחמד, ומנסה לעזור, גם היה נראה שהוא באמת נותן לי אפשרות בחירה

[wifeyyy]

"ג'יל, אולי בכל זאת תשאר פה? אנחנו צריכים אותך. ואם איזי תשאר, גם היא תצטרך אותך," ניסיתי לשכנע אותו כשהתיישבתי לידו.

[Ur mom]

''אני חושבת, שאני אחשוב על זה".
'''בנתיים אני מקווה שאת מרגישה טוב יותר ואת יכולה לבוא שנציג אותך בפני כולם, ואני מבטיח שאני אציג אותך ולא דיונוסוס" (כירון).
''תזכיר לי מי זה דיונוסוס?"(איזי)
''כדאי שתדעי שדיונוסוס הוא אל היין " כירון אמר מעט משועשע מחוסר הידע שלי

[wifeyyy]

"אני יודע שאם איזי תשאר, היא תצטרך עזרה. לכן, אני משאיר אותה בידייך, ואת תטפלי בה."

[Ur mom]

''אני חושבת שאני מרגישה יותר טוב", כירון נכנס לכיסא גלגלים, ומפרצופי המופתע, הוא לא הופתע.
יצאנו החוצה וכירון הסביר לי מעט על המחנה, ועל הארוחה, הגענו לחדר האוכל, ואני עמדתי בקצה.
"שלום לכולם וערב טוב, היום בשונה מהרגיל הצטרפה עלינו חצויה חדשה, שהיום אחרי הצהריים התגלתה כבת דמטר, תכירו בבקשה את איזי ספל", כמו שכירון הבטיח לי, דיונוסוס לא היה שם, מה שאומר שהוא הציג אותי, היו נורא מעט ילדים בכל שולחן וכולם נראו גדולים וותיקים, הלכתי לשולחן דמטר, שבשונה מהשולחנות האחרים, במרכזו היה צמח טורף, שכל מי שלא בן דמטר מיד יפגע, ליד השולחן ישבה רק נערה אחת, היא הייתה בלונדינית ומתולתל, ממש, היא נראה לפחות בת 17, היא נופפה אליי ברגש ובשמחה.
" היי אני לייז(כן קצת כמו שקר באנגלית), ואומרים לי שאני גרועה בלשקר, נעים נורא להכיר אותך, איזי", הארוחה הייתה טעימה, כי אכלתי את הדבר האהוב עליי בעולם, מוקפץ טוב ומיץ תפוזים, אבל בגלל המוקפץ למיץ היה טעם לוואי מגעיל, ראיתי את אמיליה וג'יל מנופפים לי משולחן אפולו, כל הארוחה דיברתי עם לייז, והיא סיפרה לי המון על הילדים ועל מחנה החצויים.
בסוף הארוחה השארתי קצת בשר מהמוקפץ ופסטה, כדי לתת מתנה לאלים,כאשר הגיע תורי, מילמלתי בשקט: ''לדמטר, תודה שהכרת בי כל כך מהר"