שרשור על פרסי ג'קסון, לי ולקוראת וכותבת,הארי פוטר

[wifeyyy]

אנחנו באוויר, אנה קוראת ספר על משהו, אני משתעממת וגם דילן.
"דילן, רוצה לבדוק אם איזי, ג'יל ולייל נמצאים פה איפשהו?" שאלתי אותו.
"אוקיי."
התחלנו לעבור בין מושבים וחיפשנו אותם. אחרי כמה דקות חזרנו למושבים שלנו.
"כלום. הם לא פה."

[Ur mom]

לאחר כמה דקות התעוררתי, לא הצלחתי להירדם עוד פעם.
"אתה יודע ג'יל" אמרתי והפתעתי אותו "מעניין עם הם גם טסים לצרפת" .
"מי?" הוא שאל.
"החמישייה, אמיליה, לייז, הבן של אפרודיטה וזה שצעק שאני בת דמטר, ונראה לי הייתה עוד אחת"

[wifeyyy]

"יכול להיות שהם יודעים שאנחנו טסים לפריז והחליטו לטוס למקום אחר," הציעה אנה.

[Ur mom]

"את יודעת, יכול להיות שהמשיכה שלך ושל לייל לכאן בהחלט נובעת מזה..." הוא אמר והחל חזור ושוב כחושב על כל הגורמים האפשריים

[wifeyyy]

"איך הם יכולים לדעת את זה בלי שנראה אותם?"
"אולי הם ראו אותנו מרחוק."
"זה רק גורם להם להיות בטיסה אחרת. ובנוסף, הם לא יכולים לראות את כרטיסי הטיסה שלנו, או יבדקו את רשימת הנוסעים בלי שנראה אותם איכשהו."

[Ur mom]

"זה באמת הגיוני, ואני אכן חש עוד חצויים על המטוס, נקווה שלאף אחד כאן אין בעיה עם זאוס" הוא אמר

[wifeyyy]

"אז או שהם בכלל לא היו בנמל ויש פה עוד חצוי חוץ ממני שמשתמש בקשת, או שהם עלו על טיסה אחרת," אמרתי.

[Ur mom]

"כן..." אמרתי.
"לך לישון, אני לא מצליחה"

[wifeyyy]

"אמיליה, באמת כדאי שתלכי לישון קצת. יש לו עוד ארבע וחצי שעות בערך עד שנגיע לפריז," אמרה אנה.

[Ur mom]

הוא הלך לישון במקומי, ובזמן הנסיעה חשבתי על כל מה שקרה.
על ג'יל, על השור, על המחנה, על זה שהכירו בי, על לייל, על הבריחה, על ההיעלמות, על המיניטאור.

[wifeyyy]

באמת הייתי עייפה. הנהנתי, ועצמתי עיניים.

[Ur mom]

כל כמה זמן, שעה או חצי שעה החלפנו, עם התעייפנו או סתם התעוררנו.
בין לבין דיברנו קצת אבל אחרי כמה החלפות ושינות קצרצרות וטובות, המטוס הגיע לנחיתה.
לייל העיר אותנו ואמר לנו להחזיק חזק

[wifeyyy]

"אמיליה, אנחנו נוחתים," שמעתי את ליאו.
"אני קמה."
נחתנו בנמל התעופה של פריז.

[Ur mom]

פתחו את הדלת של המזוודות לפני הדלת של האנשים, ולפני שמישהו ראה ירדנו במהירות, וחיכינו עם אלו שכבר ירדו לאוטובוס

[wifeyyy]

"כבר מפה אפשר לראות את מגדל אייפל, בואו," אמרתי להם.