שרשור על פרסי ג'קסון, לי ולקוראת וכותבת,הארי פוטר

[wifeyyy]

"אמרתי לך שאם הוא רוצה, שיבוא בעצמו," הרמתי את קולי.

[Ur mom]

"אני שומע אותה עד לכאן" אמר לייל וגרם לי לגחך

[wifeyyy]

"אמיליה, את כועסת עליו. למה שתתני לו גם אם יבקש?"

[Ur mom]

"היא לא כל כך נוראית" עניתי.
"רק רגע, מה את רוצה שיקרה?" הוא שאל.

[wifeyyy]

"אם הוא יבקש בעצמו, אני אראה שזה חשוב לו עד כדי כך שהוא בא אליי. אם אתה רוצה שהוא יקבל את המכתב, תספר לו."

[Ur mom]

"אתה תראה" אמרתי "אני רוצה לחכות"

[wifeyyy]

"אוקיי," נכנע. "אבל בתנאי אחד."
"זה אף פעם לא נגמר טוב," מלמלתי לעצמי. "מה אתה רוצה?"

[Ur mom]

''טוב, אני לא כל כך רוצה לחכות אז...'' הוא אמר והתחיל ללכת.
''די נו, תישאר, בשבילי'' התחננתי

[wifeyyy]

"אני עוד לא יודע. כשאדע אגיד לך."
"עשינו עסק."

[Ur mom]

''טוב הם הולכים, אז גם אנחנו יכולים ללכת'' אמרתי והתחלתי ללכת לחדר האוכל ולייל אחרי

[wifeyyy]

הלכנו ביחד לחדר האוכל. אני התיישבתי בשולחן אפולו, והוא בשל הרמס.

[Ur mom]

ישבנו בשולחן שמור וכירון החל לספר את הסיפור, ממה שהוא ידע

[wifeyyy]

כירון החל לספר מה עבר עליו עד הרגע ששחררנו אותו. "אמיליה," הוא פנה אליי פתאום. "מאחר ואת היית המובילה של מסע החיפושים, אולי תספרי את הסיפור שלכם?"

[Ur mom]

הוא פנה אל אמיליה כולנו הסתכלנו חיכינו לתשובתה

[wifeyyy]

"אחרי שנעלמת, איזי, לייל וג'יל ברחו מהמחנה. הלכתי לאורקל כדי שנוכל לצאת למסע חיפושים ולמצוא את ארבעתכם. למסע החיפושים יצאנו: אני, ליאו מביתן הרמס, דילן מביתן אפרודיטה, לייז מביתן דמטר ואנה מביתן אתנה- שלצערנו לא שרדה. היינו צריכים ללכת לאולימפוס הקודם שהיה במגדל אייפל, שבפריז. בדרך לנמל התעופה נלחמנו נגד מינוטאור ושם מצאנו את איזי, לייל וג'יל. אבל הם סירבו לחזור למחנה. לאחר שהגענו לפריז, התכוונו ללכת למגדל אייפל, אבל המינוטאור תקף אותנו שוב עם עוד כמה מפלצות. שם שוב מצאנו את שלושתם. הם באו איתנו ועזרו לנו לשחרר אותך. אחר כך החזרת אותנו לפה."