כילו
אני לא יודעת אם זה מובן
תגידו

הרעיון הגיע מחבר שלי כשעשינו הרפתקאה בדיאנדי. היה מגניב רצח.
----


הצעדים התקרבו יותר ויותר בכול עילפון עשר הדקות, אז כשהדלת חסרת הידית נפתחה ג'ייק ודין לא היו יותר מדי מופתעים. הם ידעו שזה יקרה, אבל למרות זאת הם קפאו במקומם. כל אחת מידיו של ג'ייק התהדקו עוד יותר באחיזתם בליסתו של דין,אחת אוחזת בתחתונה ואחת בעליונה בניסיון לפרק את הלסתות. דין, שכרה על בירכיו תחת הכאב, פלט אנקה מופתעת.
צל ארוך הסתיר את אור הלהבות המרצד במסדרון מחוץ לתא של השניים. הם הסתכלו על בעליו, עיוורים לכמה רגעים של מכול האור הפתאומי. הבחורה שהופיעה מולם עמדה בתנוחת קרב יציבה ואגרופיה קפוצים לפנים.
עבר הרבה זמן מאז שראה ג'ייק בחורה, או בכללי מישהו שהוא לא דין. הוא בהה.
עיניה המלוכסנות מצמצו, כנראה מנסות להתרגל לחושך ששרר בתא. ג'ייק נזכר לשחרר את דין. עיניו של חברו היו מרותקים לבחורה, וכשהוא השתחרר הוא אפילו לא זז. ג'ייק ניגב את ידיו מלאות הרוק במכנסיו, והרים מבט לבחורה שוב.
"אפשר לשאול מה קורה כאן-?" היא החלה לשאול. הקול שלה היה הדבר היחיד שהוא שמע. הקול הנשי חדר לאוזניו והיה הדבר היחיד בו הצליח להתרכז.
"אה-"
טק טק טק.
חושך.


חושך. ג'ייק פתח את עיניו.
דלת העץ הכבדה הייתה סגורה שוב, והשניים היו צמודים לקיר שוב. הלפיד הקטן, שכמעט סיים להציית, חזר אל גודלו המקורי. האש ריצדה בתא הקטן בזמן שהשניים שחררו את האזיקים סביב ידיהם, כמו שעשו מליון פעם לפני.
ג'ייק שיחרר את ידו השמאלית כשדין דיבר. "לא היו כאן חדשים כבר הרבה זמן."
דין הצליח להשתחרר לפניו, והוא עמד והסתכל על ג'ייק בעוד זה מתכופף לעמידת קרב. האש ריצדה בעיניו החומות. הוא לא זז.
"מעניין מה היא עשתה." ג'ייק נעץ מבט בעיניו החומות של חברו, האור העדין מלטף את פניו.
דין משך בכתפיו, וג'ייק הבין שהוא צדק. הם לא צריכים לדאוג לחוטאים החדשים שנשלחו לבלות שנים בכלא הזה, בו כל עשר דקות אתה נולד מחדש. הם צריכים לתת להם לגלות את סודות המבוך הזה לבד, לתת להם להתרגל למציאות החדשה הזו לבד. בדיוק כמו שג'ייק ודין עשו.
גם לא יזיק להם קצת שעשוע.
דין הסתער עליו. אגרוף מהיר נשלח אל פניו של ג'ייק, שלא היה מוכן להתקפה הזו. משב רוח מהאגרוף סתר בפניו של ג'ייק כשהוא התחמק.
האגרוף השני פגע בו. ג'ייק היה רוטן אילו היה לו אוויר. הבטן שלו התכווצה והאוויר יצא מהראותיו. דין תפס את כתפו ובעט ברגלו של ג'ייק. הוא שאף אוויר בחדות ונפל על הרצפה.
דין לא נתן לו הפעם אפילו זמן להתכונן. מעצבן קטן.
ג'ייק התרסק על הרצפה, הכאב מההתנגשות מציף את חושיו. הוא התכונן לבעיטה, או החנק, או כל דרך אחרת בה דין ירצה להרוג אותו הפעם, אבל זה לא הגיע.
הוא הפנה את מבטו מהרצפה אל, דין, וראה את זה מסתכל לעבר הדלת. אור ממקור נוסף האיר את חברו. ג'ייק הסתובב במהירות אל הכניסה.
הדלת נפתחה בלי שהוא שם לב, כנראה בזמן שנפל, והבחורה עמדה שם שוב. מבטה סרק את החדר, מתעקב על האזיקים הפרוצים, כנראה מזהה אותם כי היא נולדת מחדש גם מכאלה. לאחר כמה רגעים היא סיימה וחזרה להסתכל על השניים.
הפעם הם לא קפאו כמו בפעם הראשונה. לפחות דין לא. "את מפריעה לי להרוג אותו." הוא עמד מעל ג'ייק, רגל אחת מכול צד.
העמידה שלו לא הייתה יציבה. ג'ייק גיחך כשהוא נעץ את המרפק שלו מאחורי הברך. רגלו של דיו התקפלה והוא זעק בכאב. הוא הרים את רגלו השנייה והתכוון לבעוט בג'ייק כשהבחורה דיברה.
"מה לעזאזל קורה כאן? למה אתם נלחמים? מה הוא עשה?" היא החוותה אל ג'ייק.
שני הבנים החליפו מבטים, לא יודעים מה לענות.
"אנחנו הופענו כאן לפני 246 שנים-" דין התחיל כשג'ייק קטע אותו.
"מאתיים חמישים ואחת."
"סתום. מאתיים ארבעים ושש שנים."
עינייה של הבחורה נפערו בהלם קל לפני שהיא חזרה להבעתה האדישה. ג'ייק הסתכל על דין, לא נראה שלנער חום השיער הייתה בעייה לדבר עם אדם חדש אחרי יותר ממאה שנה בהם הם לא יצאו מהתא.
"התערבנו מי יגיע ראשון למאה הריגות של השני. אנחנו צריכים להמציא שיטות לאיך להעביר את הזמן." הוא בעט בבטנו של ג'ייק למען ההמחשה. ג'ייק חייך, מתעלם מהכאב, והתרומם לישיבה.
"יותר ממתאיים שנה." הגבות של הבחורה התכווצו. מבטה קפץ אל האזיקים הפרוצים.
דין הושיט את ידו אל ג'ייק. הוא תפס אותה ונמשך מעלה, עומד על רגליו.
"כן." אמר ג'ייק, ידו עדיין נמצאת בתוך זו של חברו. "ברוכה הבאה לגיהנום."
טק טק טק.
עשר דקות עברו.
חושך.