המשוגעת||נטע, סיפור בהמשכים

[Sam I am]

תודה לעמית המדהימה שביטאה לי!




אנשים לא נולדים רעים, הם נהפכים לכאלו בהשפעת הסביבה.


היא הייתה משוגעת.
היא הרגה אנשים חפים מפשע.
היא הייתה הצרפתייה הידועה לשמצה.
אותה הכניסו לכלא.
ז'קלין לא הייתה אדם רע במקור, היא נהפכה לרעה כשהייתה נערה צעירה שחייה בשכונות העוני. החיים שלה לא מזהירים במיוחד..

פריז 1917
בחורה בערך בגילאי העשרים צעדה ברחובות של עיר האהבה. היא לא נראתה מאוהבת במיוחד, או מאושרת בכלל. היא נכשלה, שוב.
המילה הלמה בה. בסך הכל רצתה להיות חיילת במלחמה "הגדולה" שכולם דיברו עליה בכל כך הרבה התרגשות, "אנחנו נחתוך לגרמנים האלו את הצורה עד שיהפכו לשטרודל". ז'קלין נאנחה.
היא כמעט שכנעה את המפקד לתת לה להיות רופאה צבאית, שגם זה משהו, אבל אז נפל לה שיש לה אח, "אם יש לך אח, זה מצוין הוא יחליף אותך," קבע המפקד בקור.
ז'קלין התיישבה ליד מגדל האייפל, טומנת את ראשה בידיה וממררת בבכי. היא כל כך רצתה להשתתף במלחמה הזאת.
"מאדם, הכל טוב?" שאל בדאגה חייל צעיר.
השאלה החמימה לא הרגיעה אותה, כי היא ראתה רק את המדים.
החייל הצעיר ששמו פרנסיס לא ידע למה האישה בוכה. הוא חשב שאולי חבר שלה הלך למלחמה והיא ממררת עליו בבכי.
פרנסיס לא אהב לראות נשים בוכות, זה גרם לו להרגיש מבוכה ומגושמות. "קרואסון, מאדם?" ז'קלין לא הייתה לא מנומסת, היא לקחה קרואסון אחד ואחרי זמן מה התחילה לשפוך את כל מה שיש על ליבה.
פרנסיס הרגיש הקלה שהיא לא בוכה בגלל חבר שהלך, אלא כי היא רוצה ללכת למלחמה.
"האם," הוא הציע בהיסוס. "אחיך דומה לך?" ז'קלין חשבה על זה לרגע, "אני אצטרך לגזור את השיער ולשים משקפיים עבות, אבל אני חושבת שכן."
פרנסיס התרומם. "מאדם ז'קלין, אני לא יודע על מה את מדברת אבל אשמח שאח שלך-" הוא קרץ. "יבוא למחנה הצבאי."
ז'קלין הרגישה שהיא יכולה לדלג מכאן ועד ורסאי מרוב שמחה. "רוב תודות אדוני," היא אמרה ורצה במהירות לביתה.
"טיפוס מעניין," חשב פרנסיס.
בינתיים בביתה היא קפצה לחדר של קלוד, אחיה. "אתה לא תאמין!"
הוא לא התרגש כמוה ואמר באדישות, "מה קרה ז'ק? קיבלו אותך לצבא?" היא הנידה לשלילה. "אז למה את כל כך מתרגשת?"
ז'קלין כמעט גמגמה, "אותך קיבלו!"
קלוד נאנח, "לא רציתי."
ז'קלין העיפה חצי מבט אל המספריים שהונחו על השידה, "אתה לא חושב שאנחנו קצת... דומים?"
קלוד הבין את כיוון החשיבה שלה, "את תגזרי את השיער שלך, ז'ק? את ממש רגישה לנושא הזה, לא?" ז'קלין כמעט הנהנה, אבל עצרה בעדה. אם זה הסיכוי האחרון שלה ללכת למלחמה היא מוכנה לגזור את השיער היפה שלה.
"אני אצטרך גם זוג אחד של משקפיים בלי עדשות," אמרה ובחנה את המראה.
היא החזיקה את המספריים קרוב יותר ויותר לשערה. הבזק חד וז'קלין ראתה איך שיערה האהוב, שטיפחה במשך שנים, מכסה את הרצפה, חסר חיים. היא מצמצה כדי שלא יהיו לה דמעות.
אחרי לילה ארוך מאוד של התארגנות היא לקחה אוטובוס ונסעה למחנה. מעכשיו היא קלוד אבל היא תעדיף שיקראו לה ז'ק.
היא תצטרך להעמיד פני גבר, היא תצטרך להפגין כושר טוב לפחות כמו זה של שאר חברי הפלוגה.
טוב נו החיים הטובים.




ת''ב?

[Your American Queen]

אהבתי ממש

[wifeyyy]

מהמם!!

[The equal opportunity kr]

עמית בהחלט צודקת! נטע, את חייבת להמשיך!

[Sam I am]

תודה רבה

[Felis Fuscus]

הווו מולאן D:
הממ אני לא יודעת ממש לאן זה יתפתח אבל כן נשמע מעניין בנתיים D:
רק כמה הערות:
יש לי בעיה עם השימוש במילה משוגעת. זה די כאילו... שם גנאי, אז את לא אמורה להשתמש בזה בשביל לתאר דמות. אולי אם מישהו אחר היה מתאר אותה, אבל המספר כל יודע מתאר אותה ככה אז זה די בעייתי להשתמש במילה הזאת. במיוחד שזה השם של הסיפור.
לא הבנתי מה זה משנה שהיא תיראה כמו אח שלה אם במילא לא ידעו שיש לה אח בהתחלה. היא יכולה להיראות שונה לגמרי ולא ידעו שזה לא הוא כי לא מכירים אותו. לחתוך את השיער כן, אבל ללכת להפרזה של משקפיים בלי עדשות? (זה היה קיים בכלל?) נראה לי קצת מוגזם.
יש בעיות עם סימני פיסוק לפעמים, אבל בתכלס זה היה ממש נוח לקריאה וגם לא הרגיש מהיר מדי D:

[Sam I am]

תודה רבה על התגובות
גם לי זה ממש הזכיר את מולאן
המשקפיים זה כדי שלא יבדקו בתעודת הזהות :)
ומשקפיים עבות מטשטשות תווי פנים
וזה סיפור בהמשכים

[wanted]

ממממ ממש עמוק ויפה!
אני מרגי את הרגשות האלו

[נמלה]

יפה מאוד!