לפני שהלכת || להב

התחלתי לכתוב את זה בשבוע שנפרדו ממני, תכננתי לעבור על זה שוב ולתקן את זה אבל לא יכולתי לגעת בזה, זה כואב לי יותר מדי
אז הנה קטע לא מלוטש בכלל, מתנצל אם זה גרוע
---

לפעמים אני מבין ש
זה רק בגללו
אני יכול לראות
שאתה כל כך מושלם
לפעמים אני מבין ש
רק כשיש לי מראה
של מה שאסור,
אתה כל כך מותר

לפעמים אני מבין
שזה רק בגללו
שהכרתי אותך

לפעמים אני מבין שבלעדיו
לא הייתי זוכה לנשימה
שנייה

לפעמים אני כועס
הרי זה רק בגללו
שמלכתחילה איבדתי נשימה
ראשונה.

לפעמים בלילה
אם באים הזכרונות
אני יושב ומסתכל
ולפעמים יכול לראות
שזה רק בגללו
שהרווחתי אותך
ורוצה לומר תודה
ואין למי, לאן
התודה איבדה משמעות;
כי בשנייה שהבנתי
פתאום בא לי למות

לא רוצה בגללו
לא רוצה איתו
רוצה רק שלי ושלך ולא שלו
למה לבד
אי אפשר
למה תמיד הוא נשאר
נדבק ולוחץ ומעוות מציאות
בבקשה
שימות

רוצה נשימות חזקות
לא רוצה סתם בלילה לבכות

למה לו
מותר להתנתק
פאק אני יכול לשמוע אותו צוחק
וחונק
ומוחק

את האמת האמיתית והתמימה והפשוטה
שבה רק אני, ומלאך,
אתה.

אז שייצא
שייצא
שייצא
אני לא ביקשתי
אני לא רוצה

רוצה עולם
שבו אתה מושלם
ומותר
ואני יכול לנשום
רוצה עולם שרק שנינו

רוצה לישון

דבר ראשון, מצטער לשמוע שכואב לך. בהצלחה מכאן והלאה. דבר שני, הו וואו התגעגעתי לקטעים שלך. שיר מהמםם. למרות שלא מובן לי לחלוטין הסיפור מאחוריו הוא נכנס חזק ללב.
המבנה של השיר. כאילו. אחי. איך. הוא התחיל עם בתים עם שורות בקצב די דומה, ואז הפיסקה הארוכה נכנסה בדיוק במקום הנכון ושינתה את אורך השורות באופן כזה אלגנטי וסמוש.

הלב שלי -.- זה לחלוטין הציטוט האהוב עליי מכול השיר.

ה'פאק' פשוט מוסיף כל כך הרבה. כל שאר השורות בבית הזה כל כך קצרות ואז המילה הזו נכנסת בשורה הארוכה יותר, ופשוט אפשר להרגיש את החנק הזה בגרון.

הסיום. המושלם. לכול השיר הזה. קודם כל שינה היא דרך נורא נחמדה לחמוק מכאב וזה מורגש כאן, במודע או לא. אחרי כל הצבעים של הרגשות שסובבו אותך אתה כאילו עושה פאוס אומר שנמאס לך. אתה רוצה להרגע.

אומייגאד אז קטע מהמם. תמשיך לפרסם ולכתוב!