שוליית מכשף || אוונס, קטע קצר

שוליית מכשף

קמצוץ של ערמנית
הוא שלף בקבוק אחד והוציא ממנו כמות זעירה של אבקה חומה בעזרת כף מיוחדת, ושפך לתוך הקדירה המבעבעת.
דפיקה מהוססת נשמעה בדלת. הוא הניח את אצבעו המורה על השורה הבאה, וקרא אותה פעמיים, מוודא שהוא לא טועה.
חמישה ערבובים איטיים לאותו כיוון, ולהניח את הקדירה על אש נמוכה במשך שלוש דקות
הוא ערבב לאט כל כך, עד שבקושי היה נראה שהכף זזה. לבסוף הוא הניח אותה בצד, והפך את שעון החול שמדד דקות.
עוד דפיקה נשמעה, הפעם חזקה יותר. הוא נאנח.
"כן?"
הדלת נפתחה בחריקה וראש חיוור הציץ פנימה. הוא הביט בו באדישות, והנער נכנס במהירות וסגר אחריו את הדלת.
"סליחה על האיחור, אדוני... שרווה אמרה לי לעזור לה בקטיף הלאנבס ולא שמתי לב לזמן," הוא קד קידה קטנה, אצבעותיו הדקיקות מחזיקות בכובעו בחוזקה כל כך עד שהלבינו.
"הסתדר," הוא אמר, והנהן לעצמו בסיפוק כשהנער המבוהל התיישר, הניח את כובעו על ראשו והוציא את הבְּרֵס מכיס גלימתו. "אתה שוליית מכשף. אתה לא גנן. הזכר זאת בבקשה למיס שרווה בפעם הבאה." הנער הנהן בפנים רציניות.
הוא הביט אל השולחן, וראה את הגרגיר האחרון בשעון החול נופל. עברה דקה. הוא הפך אותו במהירות כדי למדוד עוד דקה, והחזיר את תשומת ליבו אל הנער.
"מה אתה זוכר מהשיעור של אתמול?" הוא שאל.
"אני- למדנו על אחיזות הבְּרֵס הבסיסיות, ולמה הן חשובות יותר מכל האחיזות הראוותניות שמכשפים אוהבים לעשות," דקלם הנער.
"יפה. ומה למדת אתמול?" הוא שאל שוב, מלכסן את עיניו אל עבר שעון החול, שהגיע לחציו.
"א- אדוני?" גמגם הנער למולו.
הוא הסתובב באנחה. "יש את הלימוד הבסיסי שאני מלמד אותך. צורות אחיזה. לחשים. שיקויים. אבל זה לא מספיק בשביל להיות מכשף. יש את החלק הלימודי - שאותו דיקלמת יפה מאוד - ויש את החלק האחר, החלק שהופך אותך למכשף." הוא עשה הפסקה כדי להפוך את שעון החול, שהתרוקן בפעם השניה. עוד דקה. הוא העביר את ידיו אל מאחורי גבו לפני שהמשיך. "לחלק הזה אין הסבר במילים, רק בהרגשה. אנחנו קוראים לו הַפָאנְט אַרְמֵסִי - ניצוץ הכישוף. הוא צריך לבעור בתוכך כדי שתצליח." הוא הסתובב אליו בפתאומיות, וראה את הנער עומד מולו בעיניים פעורות. "אתה מבין?"
הנער הנהן שוב במהירות.
"יפה. עכשיו, מה למדת אתמול?"
הנער נעמד בתנוחת ההתחלה, והראה את כל האחיזות שהם למדו בשיעור הקודם, בפנים רציניות ומהורהרות.
"אני חושב שסיימנו להיום," הוא אמר כשהנער גמר. נשארו בערך עוד עשר שניות לפני שצריך להמשיך עם השיקוי. "תזכור את השיעור שלמדת היום. הוא כנראה השיעור הכי חשוב שתלמד," והוא הנהן לעבר הדלת, והסתובב לעבר הקדירה, שהחלה לפלוט אדים כתומים בהירים.
הוא קרא בריכוז את השורה הבאה של ההוראות, והספיק להוסיף שתי טיפות טלפא ברגע שהגרגיר האחרון בשעון החול נפל.
הוא חייך כששמע את הדלת נסגרת מאחוריו, כשהנער יצא.
הוא לא היה מכשף נורא כל כך אחרי הכל. הוא כנראה יהיה קל יותר משאר השוליות שהיו לו.
הוא יהיה בסדר.

אוקיי אני רוצה להתחיל לתבב אז.. יאללה:
וואו אני חייבת להגיד שכבר על ההתחלה הקטע הזה ריתק אותי
חבל שאי אפשר להירש לעדכוני האשכול :)
אני אשמח שתמשיכי!

אוקיי... דבר ראשון אני רוצה להגיד וואו. חבל שלא עשית שזה יהיה סיפור בהמשכים! זה היה יכול להיות ממש מרתק... :) ודבר שני: בגלל שאני כל כך קטנוני בשפה נכונה, אני אתקן אותך על שתי שגיאות זכר-נקבה שעשית פה :)

1.

ערבוב זו מילת זכר. ''ערבוב אחד''. וחמש זו מילה של נקבה. ''חמש אותיות'', או ''חמש ערגליות''. המילה חמישההיא מילת זכר. ''חמישה ענבים'', ''חמישה ערבובים''. תזכרי: כל מספר שמסתיים בקמץ\פתח הוא זכר. וכל מספר שמסתיים בסגול או בצירה הוא נקבה.

2.

גם כאן יש טעות, אבל היא שייכת לגוף שלישי בזכר ונקבה. בגוף שני ושלישי, אם מדברים ל\על קבוצת בנות, אומרים להן: ''תגידו, אתן באות לשחק?'' או ''אתה יודע שהן אוהבות גלידה?'' כאן, אחיזות הברס הן נקבה, אז צריך להתייחס אליהן ככה: ''למדנו על אחיזות הברס הבסיסיות, ולמה הן חשובות...''

זה מה ששמתי לב אליו :)
וממש סליחה אם פגעתי, ממש מצטער
אני פשוט דייקן נוראי

וואי ממש תודה על התגובות!! באמת שמחתם
ותודה רבה על התיקונים, לא שמתי לב!! ממש לא פגעת, זו הייתה המטרה:)
מתקנת עכשיו...

ווואו מהמם

ממש אהבתי! הכתיבה טובה, הרעיון מעניין ויצירתי, והקטע עם השעון חול ממש טוב!!
בטוח שאין המשך?