רביולי|וריאן, אה אמממ יש כאן דם. לא הרבה.

אין לשם של הקטע שום קשר לקטע עצמו. זה פשוט שאין לי שם ואני רעבה.
כן אג'קס מבוסס מאה אחוז על הדמות של צ'ילד מגנשין אימפקט (אפילו אותו שם!), וגם האחים שלו (אפילו אותו שם!). אל תשפטו אותי, יש לי גם מישהו שהוא ליטרלי קאזוהא ומישהו שהוא ליטרלי גורו. טוב הוא לא ליטרלי גורו הוא פשוט נראה כמו גורו וקוראים לו גורו. הוא מגניב כזה. אבל אג'קס מגניב יותר אז תהנו לקרוא על הגיי מס הזה.

---

אג'קס שכב על רצפת הבטון והשתעל אל תוך המסכה שלו, שכיסתה את פניו.
הוא ידע שעשה עכשיו את הדבר הלא יאמן. הוא ידע שהוא הצליח להרוס בסיס שלם מלא בחיילים, לבדו. אבל הוא ידע שזה עומד לעלות לו במחיר יקר מדי.
הוא שמע צעדים שמתקרבים אליו, אבל לא הצליח לשכנע את עצמו אפילו לנסות לקום. כל הגוף שלו כאב - הראש, החזה, הגפיים. הוא היה יכול להישבע שהוא יכול להרגיש את הדם זורם בתוך הגוף שלו, ויוצא מכלי הדם הפתוחים, אבל כנראה זה רק בגלל שהוא חשב על כך יותר מדי.
אג'קס פלט עוד התקף שיעול מדמם. הוא יכל לראות בזווית עיניו דמות מוכרת רוכנת מעליו ומושיטה יד אל פניו. לפני שהספיק אפילו לעצור את השיעול הוא הרגיש את המסכה מתרוממת מפניו, והרגיש כאילו הוא יכול לנשום שוב.
מעליו עמדה נינה, החברה שלו, והביטה בו בעיניים פעורות לרווחה. הוא זכר שהיא ניסתה לעצור אותו, כשהוא עוד היה בדמות המפלצתית שלו. הוא גם זכר שדחף אותה לרצפה. הוא התרחט על כך עכשיו, כשראה את הדאגה בעיניה.
היא הושיטה את ידה לנגב את הדם מפיו על סנטרו, אבל הוא נתקף בעוד סדרת שיעולים והיא הרחיקה את ידה מהר. הוא שמע אותה מסננת קללות בזמן שניסה להסדיר שוב את הנשימה שלו, וראה אותה מוציאה את הטלפון שלה מהכיס ומחייגת מספר.
הוא לא ידע למי היא מנסה להתקשר, אבל כן ידע שזה כבר מאוחר מדי לבקש עזרה. כל נשימה שלו הרגישה כמו כאב תופת. בסופו של דבר נינה עזבה את הטלפון וחזרה להביט בו. "אג'קס?"
הוא לא ענה.
היא התכופפה אליו, והוא הרגיש את קצוות שיערה מדגדגות את הפנים שלו. "אג'קס."
הוא המשיך לא לענות, ורק עקב אחריה עם העיניים. רק כשהסכים לעצמו להישיר מבט אל עיניה, הוא ראה את הדמעות.
הוא הרגיש כאילו משהו בתוכו נשבר.
נינה הזיזה את השיער מהפנים של אג'קס באצבעות רועדות, ונראה שהיא מתאמצת בכל כוחה שלא להתחיל לבכות.
"סליחה," לחש אג'קס, שלא יכל לשאת את משקל האשמה שהרגיש. הוא לא יכל לשאת את המחשבה על מה שהוא עומד לעשות לה.
"תנשום." היא לחשה חזרה.
בזמן שאג'קס התאמץ לנשום, נינה ביצעה עוד שיחת טלפון. הוא היה יכול לשמוע את הדחיפות בקולה כשהיא קראה לעזרה, ולא רצה להגיד לה שזה כבר מאוחר מדי בשבילו. זה ישבור אותה.
היא ניתקה את השיחה פעם נוספת וחזרה להסתכל על בן זוגה. לרגע אחד הם הסתכלו אחד לשני בעיניים, ואז נינה רכנה ונישקה את אג'קס על שפתיו.
אג'קס רצה לבכות כשהתחוור לו שזאת הייתה הנשיקה הראשונה שלהם. למרות שהם היו ביחד בחמש השנים האחרונות, הם מעולם לא הביעו את האהבה שלהם דרך נשיקות או חיבוקים. הפעמים היחידות שנישקו אחד את השניה היו על הלחי או על המצח, אף פעם לא על השפתיים.
נינה הפסיקה לנשק אותו והרימה את ראשה, והסמיקה לנוכח המבט הבוהה של אג'קס. היא הפנתה את מבטה במבוכה, ואג'קס הרגיש איך הדמעות מתחילות לצרוב בעיניו.
היא החזירה את את עיניה לאג'קס, וכנראה שמה לב לדמעות כי היא נראתה אפילו יותר מודאגת ממקודם. "אג'קס?"
"סליחה." הוא אמר שוב, וניסה לבלוע את הגוש שחנק בגרונו.
"זה בסדר," אמרה נינה, ואחרי שתיקה קצרה הוסיפה, "אתה עומד למות, הא?"
אג'קס לא הצליח לגרום לעצמו לדבר, ובמקום זה הוא הנהן פעם אחת.
אף אחד מהם לא אמר דבר זמן רב, עד שלבסוף נינה השפילה את מבטה. אג'קס הושיט את ידו אליה, והיא תפסה בה. הוא לחץ על ידה בעדינות, בניסיון לנחם אותה, למרות שידע שהוא היה הסיבה לכאב שהרגישה כעת.
נינה הורידה את ראשה והניחה את המצח שלה על ידיהם המשולבות. אג'קס לא היה יכול שלא לחייך אליה מבעד לדמעות. היא הרימה את ראשה, נישקה את ידו בעדינות, ואז הורידה את ידיהם וחזרה לשבת, מבלי לעזוב אותו לרגע.
"הורדת בסיס שלם לבד," ציינה נינה בהתרשמות. "זו דרך יפה למות."
"הייתי חייב," אמר אג'קס.
"היית צריך לברוח."
"הם היו מוצאים את טסר."
נינה נאנחה. "אתה צודק."
טסר היה אחיו הקטן של אג'קס, שהיה רק בן אחת עשרה. מאז שההורים שלהם מתו, הוא ניסה להגן עליו בכל דרך אפשרית, אפילו אם זה עלה לו בחייו. הוא הסתיר ממנו את האמת על מה שהוא עושה ושיקר לו במקום זאת שהוא מוכר צעצועים. מה ילד יעריך יותר מצעצועים?
הוא זכר כמה התרגש לפגוש את טסר מוקדם יותר באותו יום. רק יום לפני נינה סיפרה לו בהתרגשות שהיא בהיריון, דבר ששניהם כבר השלימו עם העובדה שלא יקרה לעולם, היות ואג'קס היה בן כלאיים ולכן לא יכל להביא ילדים לעולם. אבל מסתבר שאח של נינה יכל לגרום לניסים. ליתר דיוק החבר של אח של נינה. אג'קס כל כך התרגש למשמע החדשות שהדבר הראשון שרצה לעשות הוא לספר על כך לאחיו הקטנים.
אבל כמובן שהחיילים היו חייבים להרוס הכל.
"סליחה," אמר אג'קס שוב, למרות שהוא כבר לא ידע על מה הוא מתנצל.
"זה בסדר."
"לא חשבתי שתהיי פה," המשיך.
"הייתי מעדיפה להיות פה," ענתה נינה.
"גם אני מעדיף שאת פה."
חיוך קטן הופיע על שפתיה של נינה, ואג'קס לחץ על ידה חזק יותר ופלט צחקוק יבש מבין שפתיו. "מה נגיד לטסר?" שאל.
"אני… אני אחשוב על משהו," ענתה נינה בקול רועד.
"מה יקרה אם נגיד לו את האמת?"
"אני לא יודעת."
"זה יהיה נורא?" שאל אג'קס, למרות שהוא ידע כבר מה הוא רוצה לעשות.
"אני חושבת שהוא יבין," ענתה חברתו.
אג'קס שתק קצת והסתכל לה בעיניים. "תספרי לו?"
היא הנהנה. "אני אספר לו."
"תודה."
נינה פרעה לחברה את השיער, והוא פלט גיחוך קטן. שניהם הסתכלו אחד על השני, עד שהדמעות התחדשו שוב בעיניה של נינה. "אני ממש לא מוכנה לזה," מלמלה לעצמה בשקט.
"מה?" שאל אג'קס.
היא פלטה גיחוך, אבל הוא נשמע יותר עצוב ממשועשע. "למה נראה לך?"
אג'קס הביט בה לרגע, ואז הושיט את ידו השניה לחיבוק. נינה תפסה וחיבקה אותו, ואג'קס התכווץ לרגע מהכאב שעבר בגופו לנוכח המגע. הוא חיבק אותה חזק, ונינה קברה את פניה בכתפו בזמן שחיבקה אותו בעדינות.
"חלשלושה," התגרה אג'קס.
נינה גיחכה בשקט. "שתוק."
"אני בקושי מרגיש את החיבוק הזה." הוא המשיך, וחיוך התגנב לפניו.
נינה הידקה את אחיזתה בו וחזרה לקבור את פניה בכתפו.
"את יכולה להפוך לבן?" שאל אג'קס בשקט. הכוח של נינה היה לשנות את המין שלה, והוא תמיד העדיף אותה בתור בן.
אבל היא הנידה בראשה. "אני בהיריון, זוכר? אנחנו לא יודעים מה זה יעשה לתינוק."
אג'קס הנהן ועזב את החיבוק, והניח את ראשו שוב על הרצפה הקרה. הוא עצם את עיניו ונשם נשימה עמוקה. הוא כבר לא הצליח לשאת את הכאב יותר. הוא רק רצה לעצום את עיניו ולהיעלם. הדבר היחיד שעצר בעדו מליפול אל השינה הזאת הייתה הידיעה שהוא עומד להשאיר מאחוריו את המשפחה שלו. שהוא עומד להשאיר מאחוריו את נינה.
אבל הוא לא היה יכול להחזיק את עצמו לנצח.

אוקיי. זה קטע ממש יפה. אין לי הערות בכלל! חוץ משלי שגיאות הקלדה שראיתי, ואני לא כזה קטנוני ששם אותן עכשיו בציטוט. זה מעולה! הכתיבה טובה, הרעיון טוב ואהבתי שעשית את הקטע מין מעורפל, בלי כל כך הרבה הסברים, אבל גם עם מספיק הסברים בשביל שהבין טוב. תמשיכי לכתוב! :)

אני צורח זה מבוסס על צ'יילד אני רוצה להרוג אותך הוא אחד הקומפורטים שלי ואני עומד לבכות אני לא רוצה שצ'יילד יהיה רשע או ימות אבל הוא סתם מטורף
אני אשכרה צעקתי על המחשב שלי "זה לא פייר" וההורים שלי באו לבדוק מה קורה איתי אז אני חושב שהצלחת במטרתך להוציא ממני תגובה רגשית שזה משהו שלא קורה בדרך כלל מקטעים בפורום הזה
שאפו ענק
אהבתי את זה ממש ואהבתי עד כמה מעורפל ולא מוסבר זה היה, ופאק אני רוצה לקרוא את הקטעים על קאזוהא וגורו.
אין לי הרבה הערות, כעיקרון הייתי מוסיף קצת יותר הסברים כי במקומות מסוימים זה באמת היה מעורפל מדי (כמו הקטע שנינה יכולה להפוך לבן, זה היה די כאילו
מבלבל
אבל אני מעריך את הבחירה היצירתית הזאת)
וזהו בערך כן אין לי הרבה הערות
מאוד מאוד אהבתי

אז דבר ראשוןןןןןןן
אהבתי שפירטת יחסית אבל לא מדי על הדימום שלו ככה שאני יכול לדמיין יחסית את הדימום שלו שזה ממש נחמד ואני לא יודע למה אבל ממש אהבתי את זה למרות שזה דימום ודם זה לא נעים!

אני יודע שזה קצת קיטשי כזה אבל עדיין ממש אהבתי את השורה הזוווו

וגם
שורה מעל רשמת כשהסכמים במקום כשהסכים
לא משהו נורא בכלל

אהבתי שגם בקטע הזה רק אחרי חמש שנים הם התנשקו
למרות שזה קצת עצוב
נראה לי
יכול להיות שאצלם זה לא משהו חשוב
כי אמרת שיש להם כוחות אז אולי הם בעולם שונה ששם זה לא חשוב או סתם שהם לא אוהבים את זה כל כך
אבל בכל מקרה אהבתי את זה!

אהבתי גם שהוא הקניט אותה וניסה לגרום לה להמשיך לחייך וגם שסיימת את הקטע עם סוף גצת שמח כי היא בהריון אחרי שהיא חשבה שהיא לא תצליח!!!
שזה משמח
נראה לי
כי בסופו של דבר זה לא מאג'קס
אבל זה תינוק!!!
אז זה משמח
(מסתבר שטעיתי והתינוק כן מאג'קס!!!!! אז זה ממש משמחחחחחחחחח)

וממש ממש אהבתי את המשפט האחרוןןןןןןן

שזה היה סוף עצוב מרגש בכי עצב עצב עצבבבבבבבבבבב


אבל הקטע היה ממש ממש יפה!!!!!

די למה. פעם שנייה שאני קוראת את זה ושוב דמעות מעצבנת. לא נראה לי שאי פעם קראתי קטע כל כך מרגש שלך (תראי זה אפילו עקף את הסיפור של ראיין ותיאו). הכול כל כך עצוב. כואב לי על אג'וקס אבל מה שכן אני שמחה שזה קרה כשהוא חיסל בסיס שלם ואיזה מזל שנינה הייתה איתו שם כי זה בתנאים הטובים ביותר שיכל לקבל באותו הרגע.
האמת אם הייתי צריכה לדמיין את המוות של אג'קס הוא היה צורח צעקת זעם והורג מלא חיילים ואז מישהו פוגע בו והוא מת לבד באמצע בסיס. אבל זה לא קרה?? וזה הרבה יותר כואב ככה???? וגם עם תינוק סוף סוף הצילו.
אהבתי שנינה היא פשוט נינה והקשר בין השניים פשוט כל כך טוב. הוא כל כך מיוחד :< זה שהם התנשקו בסוף היה כל כך מרגש הלפ. למרות שאני לא כזה מופתעת דו מזה שהם עדיין לא התנשקו וופס כי הם כאלו.. הם.

כילו. couple goal.

הסיום הכי טוב אי פעם. אני כל כך גאה הצילו הילדה שלי מסוגלת לכתוב כל כך יפה ;-;