אלי רייזמן

סיקור ספורטאית

🤸🏻‍♀️ שם: אלכסנדרה רוז רייזמן / Alexandra Rose Raisman
🤸🏻‍♀️ תחום ספורט: התעמלות מכשירים
🤸🏻‍♀️ תאריך לידה: 25 במאי 1994
🤸🏻‍♀️ מקום לידה: מסצ'וסטס, ארצות הברית
🤸🏻‍♀️ שנות פעילות: 1996-2020. התחילה להתחרות באופן ארצי ב-2009



קורות חייה

אלי רייזמן נולדה בנידהאם, עיר קטנה במדינת מסצ'וסטס שבארצות הברית, ללין וריק רייזמן, זוג אמריקאים יהודיים. לין, שהייתה מתעמלת בעצמה בעברה, הייתה גם זו שהכניסה את אלי לעולם ההתעמלות, לאחר שלקחה אותה לשיעורי אמא ובת כשאלי הייתה בת שנה וחצי. אלי היא גם האחות הבכורה מבין ארבעה במשפחתה.
היא למדה בבתי הספר בנידהאם בצעירותה, וסיימה את לימודיה בית הספר התיכון של נידהאם בשנת 2012 - כאשר את רוב שנתה האחרונה העבירה בלמידה מקוונת, ביחס לעובדה שהיא הייתה כבר ספורטאית מקצועית וחלק מהנבחרת האמריקאית לאולימפיאדה שהתקיימה בלונדון באותה שנה. באותה תקופה, היא אף ויתרה על מלגה לאוניברסיטת קליפורניה כדי להשקיע בעולם ההתעמלות.
מעט לאחר אותה אולימפיאדה, אלי נפצעה בברכיה כשנפלה מהמקבילים המדורגים בתחרות ראווה של הנבחרת האולימפית. בעקבות הפציעה, היא פרשה לשנה מעולם ההתעמלות, החלה ללמוד מנהל עסקים בבבסון קולג' שבמסצ'וסטס, השתתפה בעונה ה-16 של רוקדים עם כוכבים האמריקאית, וגם הגיעה לישראל - בתור מדליקת הלפיד בטקס הפתיחה של המכבייה ה-19, בזכות הישגיה המרשימים באולימפיאדה והפתיחות הרבה שלה לגבי יהדותה.
שנה לאחר מכן, בשנת 2014, היא חזרה לאולם ההתעמלות, בו נשארה עד לפרישתה מהענף בינואר 2020. בין לבין, היא גם לקחה חלק פעיל בפרשת לארי נסאר (רופא איגוד ההתעמלות האמריקאי שהתגלה בשנת 2016 כי הוא הטריד מינית מאות בנות שטיפל בהן לאורך כשלושים שנים), לאחר שבנובמבר 2017 חשפה כי גם היא אחת מנפגעותיו של נסאר, כשפרסמה אוטוביוגרפיה בשם "Fierce" ("נחושה" בתרגום חופשי) בה גם כתבה אודות הפגיעה שעברה. בינואר 2018, היא הייתה אחת הנשים שעלו להעיד כנגדו בבית המשפט, וחודש לאחר מכן היא אף הגישה תביעה נגד איגוד ההתעמלות האמריקאי והאיגוד האולימפי האמריקאי בטענה כי הגופים ידעו על מעשיו של נסאר ולא מנעו זאת. במאי 2018, אלי ושאר חברותיה לאולם ההתעמלות קיבלו את פרס ארתור אש למעשי גבורה בתחום הספורט, בעקבות חשיפת הפרשה ועדותן האמיצה מול נסאר.
מאז, אלי מדברת רבות על נושא מצבן הנפשי של המתעמלות האמריקאיות ועל היחס של איגוד ההתעמלות למתעמלות שחברות בו. דבר זה אף התחזק מאז פרישתה מההתעמלות, וכיום אלי נוהגת לדבר רבות על בריאות נפשית - באולם ההתעמלות ומחוצה לו - ברשתות החברתיות ובעיתונים שונים.
מלבד זאת, אלי אף הוציאה ליין בגדי ספורט בשיתוף עם חברת ההלבשה התחתונה aerie מבית אמריקן איגל, אימנה במחנה קיץ של התעמלות בארצות הברית, ואימצה כלבלב בשם מיילו.




העיסוק הספורטיבי

אלי החלה את דרכה בענף התעמלות כשהגיעה ביחד עם אימה לחוג אימהות ובנות כשהייתה בת שנה וחצי. אלי, שהייתה תמיד ילדה אנרגטית במיוחד, התאהבה בחוג ובענף ונשארה שם. לימים, אלי סיפרה שאולימפיאדת אטלנטה 1996 הייתה אחד הגורמים המרכזיים להתאהבות שלה בענף - היא הייתה יושבת מול קלטת של הופעת הנבחרת האמריקאית בהתעמלות מכשירים במשך שעות, וחולמת יום אחד להיות במקום שלהן.
היא התאמנה במועדון ההתעמלות אקסל (Exxcel Gymnastics & Climbing) במסצ'וסטס, ומהר מאוד התקדמה ביכולותיה ועברה להתאמן בברסטיאן (Brestyan's American Gymnastics Club), אחד המועדונים התחרותיים הנחשבים במדינה. שם היא עברה להתאמן תחת מיכאי ברסטיאן, מתעמל עבר רומני והבעלים של המועדון - שנשאר מאמנה עד לפרישתה.
את דרכה התחרותית המקצועית היא התחילה בשנת 2009, כאשר השתתפה במספר תחרויות נחשבות במדינה, בהן היא הגיעה למקומות מכובדים, כולל מקום ראשון בקורה ובקרקע בג'וניור פאן אמריקה (תחרות כלל יבשתית). גם בשנים שלאחר מכן אלי הגיעה להישגים משמעותיים, שכללו שבע מדליות בקרב רב (= שקלול של כל המכשירים) - אחת זהב, שתי כסף וארבע ארד; שתי מדליות זהב ומדליית כסף קבוצתית; מדליית כסף ומדליית ארד בקורה, וכסף ושלוש מדליות ארד בקרקע, לאורך השנים 2010-2011. ב-2011, אלי אף הייתה חלק מהנבחרת האמריקאית לאליפות העולם בטוקיו. בשל פציעתה של אליסיה סקרמונה, מי שהייתה אמורה להיות קפטנית נבחרת, אלי נבחרה להיות קפטנית הנבחרת במקומה. היא הובילה את הנבחרת לזהב קבוצתי, לצד עוד הישגים אישיים שלה.
ביולי 2012, אלי השיגה את הקריטריון הנדרש מצד איגוד ההתעמלות האמריקאי (לאחר שאת הקריטריון האולימפי השיגה כבר מזמן), ונבחרה להיות חלק מחמשת חברות הנבחרת האמריקאית לאולימפיאדה. אלי, בתור המבוגרת ביניהן (בת 18), נבחרה להיות קפטנית הנבחרת. היא הובילה את הנבחרת לזכייה במדליית זהב אולימפית קבוצתית, זאת לצד זכייה במדליית ארד בתרגיל הקורה ומדליית זהב בתרגיל הקרקע - מדליית זהב ראשונה לאישה אמריקאית בתרגיל זה. אלי ביצעה את התרגיל לצלילי "הבה נגילה", ומאוחר יותר סיפרה כי היא הקדישה את התרגיל ובחירת השיר לי"א חללי אולימפיאדת מינכן.
בספטמבר 2012 אלי נפצעה, דבר שהוביל אותה לפרישה של שנה מהענף. בשנת 2014 היא החליטה לחזור, ולאחר שנה של אימונים (שהרי היא לא התחרתה מאז האולימפיאדה), אלי חזרה להתחרות באופן תחרותי ולקחת חלק בנבחרת ארה"ב. היא זכתה בעוד כחמש עשרה מדליות שונות, וביולי 2016 סיימה במקום השלישי בתחרות הקריטריון לאולימפיאדה - מה שהחזיר אותה בפעם השנייה למדי הנבחרת האולימפית, הפעם לריו בשנת 2016. גם כאן היא הייתה המבוגרת מבין חברות הנבחרת ונבחרה לקפטן, ושוב הובילה את קבוצתה לזכייה במדליית זהב קבוצתית. היא אף זכתה בשתי מדליות כסף, אחת בקרב רב ואחת בתרגיל הקרקע - כאשר בשתיהן היא הייתה שנייה לחברתה לנבחרת סימון ביילס.
לאחר אולימפיאדת ריו, אלי המשיכה להתאמן - אך פחות השתתפה בתחרויות. בינואר 2020, הודיעה רשמית על פרישתה מהענף.



טריוויה

🤸🏻‍♀️ בשל היותה המבוגרת בשתי המשלחות האולימפיות בהן השתתפה, אלי זכתה לכינוי "סבתא אלי" על ידי חברותיה לקבוצה.
🤸🏻‍♀️ לאלי יש גינת ירק ממש מרשימה בבית שלה, אותה היא דואגת לטפח.
🤸🏻‍♀️ מבין ארבעת המכשירים (קרקע, קורה, סוס קפיצות ומקבילים מדורגים), קרקע תמיד נחשב למכשיר החזק של אלי, בעוד המקבילים למכשיר החלש - היא אף פעם לא זכתה במדליה על המקבילים.
🤸🏻‍♀️ אלי הופיעה בקליפ "Girls like you" של מארון 5, כמו גם הוונדר וומן שלנו גל גדות. אגב, הקליפ מסתיים בזה שכל הבנות עומדות במעגל ומביטות באלי.
🤸🏻‍♀️ אלי היא המתעמלת האולימפית השנייה הכי מעוטרת בהיסטוריה של ארצות הברית, עם שש מדליות אולימפיות - מרחק של מדליה אחת בלבד משאנון מילר וסימון ביילס, שבמקום הראשון עם שבע מדליות כל אחת.
🤸🏻‍♀️ אלי היא חברה טובה של כריס אוונס (כן, ה-כריס אוונס) - וככה גם הכלבים של שניהם.



חוות דעת

אלי היא אישה מדהימה. ממש. גיליתי אותה אי שם בריו 2016, כשראיתי אותה בגמר הקרקע - ולמרות שסימון ניצחה שם, אלי ממש השתרשה לי בזיכרון. שנה-שנתיים אחרי האולימפיאדה, התחלתי להיכנס ממש לכל העולם הזה של התעמלות מכשירים ולראות תחרויות וכזה, ואז נזכרתי באלי וחקרתי עליה קצת יותר. מפה לשם, היא המתעמלת האהובה עליי ואחת האנשים שאני הכי מעריכה בעולם.
אלי מדהימה. גם בפן הספורטיבי - היא מתעמלת מצוינת וסופר מוכשרת, והעובדה שאחרי שנה של פרישה היא הצליחה לחזור להתחרות ועוד לזכות במלא מדליות היא מטורפת - וגם בתור בת אדם. היא ממש אכפתית ומקסימה, אבל גם ההגדרה החיה לאישה חזקה שלא מפחדת לעמוד על שלה ולומר את האמת גם כשהיא קשה. כל פרשת לארי נסאר? וואו. וגם אחרי זה, העובדה שהיא ממשיכה לדבר על בריאות נפשית ועל כל הכשלים שיש באיגוד ההתעמלות האמריקאי ומה אפשר לשפר שם למרות שעליה זה כבר לא ישפיע - זה פשוט ממש מדהים בעיניי. עצוב לי קצת שהיא כבר לא מתחרה, אבל מנגד גם ממש לא, כי עכשיו אלי נותנת יותר זמן ומקום גם לעצמה אבל גם לסביבה ופועלת הרבה לטובת החברה וזה מהמם לדעתי.
למרות העובדה שהיא הייתה מתעמלת מקצועית והייתה צריכה להיות סופר תחרותית וכל זה, היא עדיין נורא מפרגנת ונורא רוצה בטובת חברות שלה (גם כשהן התחרו נגדה) וזה מהמם בעיניי. כזה, סימון ביילס זכתה בזהב בתרגיל הקרקע בריו (שבו אלי זכתה בזהב אולימפיאדה קודם לכן) ואלי בכסף, והיא עדיין הייתה יותר שמחה בשבילה מאשר שהיינו מצפים בסיטואציה כזאת, וזה מקסים ממש. היא בכללי אישה נורא חמודה ושמחה ופתוחה, וזה מקסים ממש.
וכן, אני חייבת לתת אזכור גם ליהדות שלה, כי זה גם משמעותי בשבילי. אלי יהודייה ומתגאה בזה - כזה, מפרסמת פוסטים של "חנוכה שמח" וכאלה. וזה סופר משמעותי בעיניי, גם כי זה מראה שהיא לא מתכחשת למי שהיא - וההבה נגילה בלונדון 2012 מוכיח את זה הכי טוב שבעולם - גם זה מוכיח שהיא לא מתכחשת למדינה שלי (הידד), וגם זה נותן לי עוד נקודה קטנה של דמיון אליה. כי בתור מישהי שלמדה התעמלות מכשירים כשהייתה קטנה, מישהי כמו אלי בתור מודל לחיקוי זה לא רע בכלל - למרות שלא הכרתי אותה אז, ושאני כבר מזמן לא בתחום.
בקיצור, אלי היא אדם מדהים ומתעמלת מדהימה ומגיעה לה כל ההערכה שבעולם בערך.

סרטונים


גמר הקורה, לונדון 2012


ההורים של אלי צופים בה באולימפיאדת לונדון 2012, והם פשוט... הוריים להפליא


גמר הקרקע, ריו 2016


ההצהרה של אלי נגד לארי נסאר בבית המשפט. קצת ארוך, אבל שווה צפייה


גמר התחרות הקבוצתית, לונדון 2012. תרגיל הקרקע של אלי+התגובה של הנבחרת האמריקאית כשהן זכו בזהב


אלי מדברת על הסיפור של סימון ביילס באולימפיאדה, וגם קצת על בריאות פיזית ומנטלית בהתעמלות