סוף||נטע, קטע

לכבוד האיש רב החסד שקורא את המכתב הזה.
אם אתה קורא אותי סימן שאיני בין החיים, הרשה לי להציג את עצמי- קוראים לי מת'יו ואני חי בתוך סיוט, מוות אינסופי שבו ידיד הוא אויב וגם הצדיקים ביותר רוצחים.
אני כותב את המכתב הזה בעודי גוסס, אני מיט אל השמיים ואני יודע שאני לא אראה אותם יותר...
בצעירותי הייתי חלק מאגודה בשם וואן-סו אגודה סודית שנעה בין ממדים. אבל נכשלנו בתפקידנו ויצורים מהסיוטים הכי גרועים הגיחו מהם.
אני מבקש ממך מי שלא תהיה קורא המכתב, תשרוף את המכתב ברגע שתקרא אותו. תוכנו יפיל עליך רק כליון

להתראות עולם
היית כזה יפה
היית

ואוו נטע. הקטע הזה ממש יפה. במיוחד הסיום (אני אפרט בהמשך). הוא יפיפה. תמשיכי לכתוב!

כאן המשפט היה מהיר מידי. היית יכולה לעשות ''בצעירותי הייתי חלק מאגודה בשם ''וואן סו'', אגודה שנעה בין ממדים.'' או ככה: ''בציערותי הייתי חלק מאגודה בשם ''וואסן סו'' - אגודה סודית שנעה בין ממדים.''
וגם אני חושב שהיה יותר טוב אם היית מפרטת קצת יותר על האגודה הזו. מתי היא הוקמה, מי ייסד אותה, דברים כאלה
אבל בחירה שלך, וזה שלא פרטת עזר גם למסתורין שבקטע :)
סליחה אם פגעתי, רק ניסיתי לעזור

אעאעאעאעאעאע סיום כזה יפיפההההההה
מאז ומתמיד היה לך כישרון לסיומים יפהפיים
ועדיין יש לךךךךך
אז תמשיכי לכתובבב!