סולאנג'לו // 28.9.21, עם נעמי D:

[Henry Winter]

החזקתי לו את היד שעדיין היתה חבושה מהבוקר והחזרתי לו חיוך.
התחלתי ללכת איתו רחוק מהביתנים מבלי לדבר איתו יותר מדי על מנת לא להביך את עצמי.
הרגשתי שאני מתפוצץ מבפנים ורציתי להאמין שגם הוא ככה.
ובשלב מסוים התחלתי להזיע אפילו שבכלל לא היה חם.

[Marlene McKinnon]

הרגשתי את היד שלו מתחילה להזיע. יכול להיות שגם הוא לחוץ מזה? לא נראה לי.
"אם תרצה," אמרתי. "אני יכול לקחת אותנו לאנשהו במסע צללים"

[Henry Winter]

"אוקיי... לא ממש משנה לי," משכתי בכתפיי.

[Marlene McKinnon]

"אוקיי," אמרתי. "תתכונן. יכול להיות שזה יהיה טיפה לא נעים."

[Henry Winter]

נשמתי עמוק ועצמתי את העיניים לכמה שניות.
מעולם לא יצאתי לדייט בעבר ובטח שלא עם גבר כך שלא ידעתי ממש איך להתנהג.

[Marlene McKinnon]

החזקתי לו את היד חזק יותר וצעדתי לתוך צללית של עץ. לכמה רגעים עברנו בתוך חלל עם צללים וקולות לא ברורים, וכמה שניות לאחר מכן יצאנו מצל של עץ אחר, הפעם בחוף ים לא רחוק משם.

[Henry Winter]

רק החזקתי לו את היד מבלי להגיב. כי בכלל לא הבנתי דבר.
"נ-ניקו?"

[Marlene McKinnon]

"כן?" הסתכלתי עליו.

[Henry Winter]

היזזתי את השיער שלי לאחור והסתכלתי ישירות אליו. אך פתאום הרגשתי שאני לא מסוגל לדבר בכלל... או שאני לא זוכר מה רציתי להגיד. יופי, וויל.
והוא בהה בי במבט מעט מבולבל.

[Marlene McKinnon]

"א-אתה בסדר?" שאלתי. אולי לא היה רעיון טוב לקחת אותו במסע צללים?

[Henry Winter]

"כן... זאת אומרת, אני מקווה," שיקרתי.
למעשה, פחדתי מעט, המקום הזה הלחיץ אותי. אבל לא אמרתי לו על מנת לא לבאס אותו.

[Marlene McKinnon]

"מה קרה?" שאלתי. שיט. הרסתי את זה.

[Henry Winter]

"כלום, הכול בסדר."
אני כמעט בטוח שזה לא עבד עליו, אבל הדבר האחרון שרציתי זה שהוא ירגיש רע עם עצמו. כי זה לא שהיו לו כוונות רעות בשום צורה, להפך.
ואני לא רוצה לגרום לו לחשוב שכן.

[Marlene McKinnon]

"וויל," אמרתי בתחינה. "אני ממש רוצה שהדייט הזה יהיה מושלם. גם בשבילך. אז אם משהו מפריע לך, בבקשה תגיד"

[Henry Winter]

"אני בסדר!" אמרתי.
הסתכלתי עליו כשהפנים שלי היו כל-כך קרובות לשלו וחייכתי בשביל להרגיע אותו.