סולאנג'לו // 28.9.21, עם נעמי D:

[Marlene McKinnon]

הגעתי למסקנה שאני חייב לעצור את הרגשות שלי כלפיו. אני לא יכול להתאהב ככה במישהו סטרייט. לא שוב.
השאלה היא רק... איך עושים את זה?

[Henry Winter]

הייתי נואש מלחכות למישהו שלא יגיע לכאן בכלל.
תהיתי האם ניקו חשב עליי בעבר. ובכן, ברור שלו.
הוא לא מרגיש משהו לכל אחד, הוא לא כמוני. וזה מביך שאני שאני בכלל מחבב אותו.
הוא לא אמור להיות עסוק בדברים ואנשים טיפשיים כמוני.

[Marlene McKinnon]

לא שלטתי בזה, אבל איכשהו מצאתי את עצמי גורר רגליים למרפאה, שוב. דפקתי בדלת.

[Henry Winter]

פתחתי את דלת המרפאה ונדהמתי לראות אותו; את ניקו.
חייכתי אליו מעט מבולבל לראות אותו שוב כאן, אפילו מבולבל למדי.
"כבר הספקת להיפצע בזרוע השנייה?" ציחקקתי במטרה לראות את החיוך היפה והרחב שלו, שתמיד יש לו כשהוא שמח או צוחק.
סגרתי את הדלת באיטיות, מפני שהייתי עסוק בלהסתכל עליו.
ובכן, איך אפשר שלא להסתכל עליו? עם השיער הפרוע שלו והעיניים החומות המהפנטות.
ומה שעדיין לא ברור לי, למה זה מה שאני חושב על החבר הכי טוב שלי?

[Marlene McKinnon]

"אני, אמ, חשבתי שאולי תרצה חברה אם אין פה מטופלים?" אמרתי בהיסוס.

[Henry Winter]

"האמת שאמרו לי שהמשמרת שלי תהיה ארוכה יותר היום אז כן, תוכל להישאר פה לקצת זמן," חייכתי מוסמק מעט.
אבל אני פוחד שהוא פה, אני פוחד מהמתח הזה שוב.
"ב-בוא תשב."

[Marlene McKinnon]

התיישבתי על אחד הכיסאות וניסיתי להתחיל שיחה. "אממ..."

[Henry Winter]

חיכיתי שהוא יגיד משהו. אני לא טוב בלהתחיל שיחות ובטח שלא איתו.
היפנתי את מבטי מהידיים שלי שהיו רטובות מזיעה אל העיניים שלו בפרצוף מבולבל.

[Marlene McKinnon]

הסתכלתי עליו. "הכל בסדר?"
הרגל שלי קפצה בעצבנות והייתי לחוץ. למה באתי לפה בכלל?

[Henry Winter]

"כן... אני מניח," השבתי מבולבל יותר.
היסטתי את מבטי לזרוע החבושה שלו ושמתי את האצבעות שלי עליה. ושוב, יצאתי מטומטם.

[Marlene McKinnon]

הסתכלתי על היד החבושה ועל האצבעות שלו עליה וקפאתי. בלעתי רוק. לא ידעתי איך להגיב לסיטואציה ופשוט ישבתי שם, קפוא. למרות שהיה בזה משהו נעים, בתחושה של האצבעות החמימות שלו עליי, ו..

[Henry Winter]

"הפצע..." מלמלתי "הוא עוד שורף לך?" שאלתי כמובן מאליו.
זו לא הפעם הראשונה בה מישהו בא אליי בגלל פציעה כזאת ואני יודע כבר שאחרי כמה דקות כמעט ולא מרגישים כלל כאב.
אבל הרגשתי שאם לא אשאל את זה, הוא פשוט ילך בלי להגיד דבר.

[Marlene McKinnon]

"לא, זה די בסדר," אמרתי. "עשית עבודה די טובה," הוספתי בחיוך קטן ובישני.

[Henry Winter]

"אני עדיין תוהה, אין לך דברים חשובים לעשות?" שאלתי מתוך סקרנות למה הוא בא לפה דווקא עכשיו.
הייתי שמח לראות אותו פה, אבל זה כן היה לי מזור באיזשהו אופן.

[Marlene McKinnon]

צחקתי צחוק קצר ומריר. "דברים חשובים? לא ממש. אין לי יותר מדי מה לעשות פה."