סולאנג'לו // 28.9.21, עם נעמי D:

[Henry Winter]

תהיתי למה הוא לא דיבר.
הרגשתי מובך, רציתי לקבור את עצמי באותו הרגע.
זה מלחיץ אותי כשיש שקט, כאילו שעשיתי משהו לא בסדר.

[Marlene McKinnon]

"אתה רוצה לחזור?" שאלתי במבוכה לאחר כמה דקות של שתיקה מביכה.

[Henry Winter]

"לא ממש אכפת לי, מה שבא לך," משכתי בכתפיי.
הסתכלתי על השיער השחור של ניקו וליטפתי אותו מעט פתאום.

[Marlene McKinnon]

"תחליט אתה," התעקשתי.

[Henry Winter]

החזרתי את היד שלי לכיס.
בהיתי בשמיים ונשכתי את השפה התחתונה שלי. "אז נחזור?"

------
בעעע סליחה ענקית על הדיליי, כל היום למדתי

[Marlene McKinnon]

"אוקיי," אמרתי
הדייט הזה היה כישלון. פשוט כישלון מוחלט. שנאתי את עצמי על כך שעשיתי אותו בכלל.

[Henry Winter]

הרגשתי רע עם עצמי, כי הרגיש לי שגרמתי לו להרגיש רע עם עצמו.
ואני שונא את זה, כי אני לא רוצה שמישהו אחר ירגיש רע עם עצמו בגללי.
קמתי מהחוף וניקיתי מעט את החולצה שלי שהיתה מכוסה באבק וחול.

[Marlene McKinnon]

החזקתי לו את היד ולקחתי אותנו בחזרה למחנה כשאני מלא בתחושה חמוצה על הדייט הנוראי הזה.
וכאילו כדי להוסיף על זה עוד, בשניה שהגענו הרגשתי שהכוחות שלי אוזלים ממני לחלוטין - מיותר מדי שימוש בכוח האדס שלי אחרי הרבה זמן שלא השתמשתי בו, ואיבדתי הכרה.

[Henry Winter]

ראיתי את פניו של ניקו והייתי המום לגמרי, "ניקו! אתה בסדר?" שאלתי בטיפשות, שכן, היה ברור שקרה לא משהו והוא לא בסדר. "לעזאזל," לחשתי.

[Marlene McKinnon]

*מעולף*

[Henry Winter]

השתמשתי בכוחות ריפוי שלי על מנת שהוא יתעורר שוב.
בהתחלה לא ממש ראיתי את העיניים שלו נפתחות או האם הוא כבר בסדר.
המשכתי שוב ושוב וחיכיתי לראות את עיניו נפקחות.

[Marlene McKinnon]

פתחתי את העיניים לאט ולא עד הסוף. "איפה אני? מה קרה?" מילמלתי כמעט בלי קול

[Henry Winter]

כשראיתי שהוא התחיל לדבר, חיבקתי אותו ישר בלי היסוס.
אולי זו לא הפעם הראשונה וגם לא השנייה בה מישהו מאבד הכרה מולי, אבל פשוט פחדתי שקרה לו משהו.

[Marlene McKinnon]

חיבקתי אותו בחזרה, מופתע. "מה קרה?" שאלתי

[Henry Winter]

"אתה שואל אותי?" שאלתי, מפני שאפילו לי לא היה מושג מה קרה לו. "רק... תשתדל לשמור על עצמך יותר," ציחקקתי מעט.