סולאנג'לו // 28.9.21, עם נעמי D:

[Marlene McKinnon]

"זה היה... מסע צללים אחד יותר מדי, כנראה," מילמלתי

[Henry Winter]

"הכול טוב עכשיו?" שאלתי אותו, התנתקתי ממנו לרגע וניקיתי את המעיל טייסים שלו שהיה גם כן מלוכלך מחול.

[Marlene McKinnon]

"נראה לי." ראשי עדיין היה מסוחרר והייתי חלש, אבל חוץ מזה הייתי די בסדר.

[Henry Winter]

"אז אתה יודע מה קרה לך?" שאלתי, "או שסתם איבדת הכרה?"

[Marlene McKinnon]

"אני לא רגיל לעשות מסעות צללים. האחד הזה היה יותר מדי."

[Henry Winter]

"הכול בסדר, אל תדאג," אמרתי לאחר ששמתי לב שהוא עדיין מסוחרר.
חייכתי אליו על מנת להעלות לו חיוך לפנים, למרות שכבר היה קשה לראות את פניו לאחר שהשמש כבר שקעה.

[Marlene McKinnon]

נאנחתי וקמתי, אבל אז רגליי רעדו וצנחתי שוב לרצפה. רציתי להיקבר באדמה מרוב מבוכה.

[Henry Winter]

עזרתי לו לקום שוב והחזקתי את ידיו כשהתחלתי ללכת על מנת לעזור לו.
פחדתי לרגע שהוא מרגיש לו בנוח איתי אז בשלב מסוים ניתקתי את הידיים שלי משלו ופשוט הלכתי בקצב שלו.

[Marlene McKinnon]

שוב כשלתי וחזרתי להיתמך בו כל הדרך עד לביתן שלי.

[Henry Winter]

ליוויתי אותו עד לביתן האדס וכשהגענו לשם עמדתי ליד הדלת וחיכיתי שניקו ייכנס.
הרגשתי שהתנהגתי נורא במהלך כל הדייט, אבל לא ידעתי מה להגיד לו וחיכיתי שהוא יגיד משהו.

[Marlene McKinnon]

פתחתי את הדלת ובאתי להיכנס ואז הסתובבתי. "רוצה... לבוא לפה לקצת?" שאלתי בהיסוס

[Henry Winter]

האדמתי, "ב-ברור," השבתי בשמחה עד שהבנתי שאמרתי את זה בצורה מתלהבת מדי.
אבל אפילו שידעתי שהאחים שלי לא יבינו למה אני לא בביתן, העדפתי להישאר עם ניקו, לפחות לכמה דקות.

[Marlene McKinnon]

"אוקיי," חייכתי חיוך חד משמעית מתלהב מדי. אחרי היסוס של רגע החזקתי בידו ומשכתי אותו פנימה איתי

[Henry Winter]

הרגשתי פרפרים בבטן וצמרמורת משונה בו-זמנית כאשר היד שלו נגעה בשלי.
הסתכלתי על הביתן שלו וראיתי שלעומת שלי, הוא יחסית קטן יותר.
לאחר כמה שניות ספורות החזרתי את מבטי אליו והישבתי לו בחיוך קטן.

[Marlene McKinnon]

התיישבתי על המיטה המבולגנת הצמודה לקיר ובחיוך גדול מדי הזמנתי אותו בטפיחה קטנה עליה להתיישב לידי