סולאנג'לו // 28.9.21, עם נעמי D:

[Henry Winter]

התיישבתי שוב על המיטה ונשענתי על הקיר שהיה צמוד אליה.

[Marlene McKinnon]

קיילה פתחה את המגירה שלה ולקחה חבילה גדולה ומרובעת עטופה בנייר חום. לא הצלחתי לזהות מה זה.
היא יצאה במהירות ותחבה את החבילה לתוך הסווטשירט הגדול שלבשה. הרמתי גבות בשאלה

[Henry Winter]

"בכל מקרה," מילמלתי בשקט אחרי שהיא יצאה, "אתה יודע לאן אתה תעזוב?" שאלתי והתקרבתי קצת יותר אליו שוב.

[Marlene McKinnon]

"לא," אמרתי. "אין לי... אין לי באמת לאן ללכת. אין לי משפחה או חברים מחוץ למחנה."

[Henry Winter]

"ואין שום מקום רלוונטי אחר שאתה יכול לנסוע אליו?" שאלתי.

[Marlene McKinnon]

"אני.. מניח שאני יכול לנסוע למחנה יופיטר. ותמיד יש לי מקום בבית של אבא שלי, בשאול, אבל..."

[Henry Winter]

"אבל...?"

[Marlene McKinnon]

"אני לא ממש אוהב להיות שם. בגלל שאני בן האדס, כן טוב לי להיות שם, אבל אבא שלי."

[Henry Winter]

"אה..." מילמלתי, "יש את המשפחה שלי, אבל זה לא ממש פתרון אם אתה רוצה לעזוב לתמיד."

[Marlene McKinnon]

"י-יש לך משפחה מחוץ למחנה?" שאלתי בהפתעה, מרגיש מטופש שלא ידעתי

עד כמה שאני יודעת וויל היה ילד יחיד ואמא שלו מתה?

[Henry Winter]

"מצומצמת אין לי חוץ מאמא שלי," אמרתי, "אבל רוב המשפחה המורחבת שלי גרה איפה שהיא גרה."


אה אדק בריירדן ויקי כתוב שאמא שלו חיה
וגם הכוונה שלי היתה בעיקר למשפחה מורחבת

[Marlene McKinnon]

הנהנתי. "והם יודעים על כל זה?"

[Henry Winter]

"ל-לא ממש," מילמלתי.

[Marlene McKinnon]

"אז.. איפה הם חושבים שאתה נמצא?"

[Henry Winter]

"הם יודעים שאני במחנה, הם פשוט לא ממש יודעים מה קורה איתי," אמרתי.