סולאנג'לו // 28.9.21, עם נעמי D:

[Henry Winter]

היינו קרובים כל-כך שהאף שלי נגע בשלו, אבל ניסיתי לא להתקרב יותר, פחדתי שמישהו יכנס, ולא פחדתי בגללי, פחדתי בגלל שידעתי שהוא פחד מזה.
אבל זה היה כבר מאוחר מדי כששפתיי נפגשו בשלו.

[Marlene McKinnon]

לא ידעתי מי מאיתנו עשה את הצעד ומתי התחלנו להתנשק ככה, אבל לא היה אכפת לי כשכל מה שרציתי היה עוד מזה. עוד ממנו. עוד מהנשיקה המדהימה הזאת. הלב שלי דפק חזק והבטן שלי היתה מלאה פרפרים ולא היה אכפת לי שמישהו יראה.

[Henry Winter]

הנחתי את היד שלי מאחורי עורפו כך שהאגודל שלי היה מעל הלסת שלו והתנתקתי ממנו בחיוך גדול יותר ממקודם.

[Marlene McKinnon]

לפתע שמעתי דפיקה על הדלת וקיילה, אחותו של וויל, נכנסה בלי לחכות לתשובה. הסמקתי והתרחקתי מוויל קצת.

[Henry Winter]

"אני אפילו לא שואלת, אפילו לא אכפת לי, אני פה בשביל לקחת פלסטרים," היא ניגשה ישר אל המגירה של התחבושות והפלסטרים מבלי להפנות את מבטה אליי שנית.
חייכתי חצי נבוך וחצי מאושר וחיכיתי שהיא תצא מהחדר.

[Marlene McKinnon]

הסתכלתי על הרצפה בפנים לוהטות מרוב סומק. היא יצאה בהליכה מהירה אחרי שתי דקות בערך

[Henry Winter]

"אני מצטער, היא... קצת מעצבנת לעיתים," התנצלתי.

[Marlene McKinnon]

"לא, זה בסדר," אמרתי ועדיין הסתכלתי על הרצפה

[Henry Winter]

ליטפתי את העורף שלו עם היד שעדיין היתה עליה בשביל שהוא ירים את ראשו שוב.

[Marlene McKinnon]

הרמתי את הראש והסתכלתי עליו בחצי חיוך

[Henry Winter]

נתתי לו נשיקה קצרה וחזרתי להתיישב בכסא שלי כי ידעתי שככל הנראה יגיעו בקרוב מטופלים.

[Marlene McKinnon]

התיישבתי על אחת המיטות ושילבתי את אצבעותיי זו בזו.

[Henry Winter]

אחרי פחות מעשר דקות נכנסה צולעת קלאריס מביתן ארס למרפאה כאשר יש לה פצע עמוק, אדום ונפוח במצחה ושפשופים במרפקיה.
"נפלתי באימון," היא מילמלה תוך כדי שאחזה בשולחן שלי על מנת לא ליפול.
"או, את מסוגלת ללכת?" שאלצתי בדאגה.
"כן... אני חושבת."

[Marlene McKinnon]

ישבתי ובהיתי בוויל בזמן שהוא ריפא אותה. שיחקתי עם אצבעותיי בעצבנות ושקלתי ללכת כי הרגשתי יותר מדי מעצבן ולא קשור.

[Henry Winter]

עזרתי לה להתיישב על אחת המיטות והסתובבתי על מנת לקחת חומר לחיטוי הפצע.
פניי נפגשו בשל ניקו וחייכתי אליו למרות שהוא לא היה נראה שמח במיוחד וזה היה הסימן שלי להפסיק לחייך.