סולאנג'לו // 28.9.21, עם נעמי D:

[Henry Winter]

"לגבי מה?" שאלתי למרות שבקושי הצלחתי לשמוע את מה שמילמל.

[Marlene McKinnon]

"לגבי הזמן. לא הייתי שם חודש. הייתי שם שבעים שנה," מילמלתי, טיפה יותר חזק. הסתכלתי על כפות הידיים שלי במקום עליו

[Henry Winter]

הסתכלתי מעט מאוד מופתע, "אוקיי," השבתי כמובן מאליו.

[Marlene McKinnon]

"אוקיי?"

[Henry Winter]

נאנחתי, "מה אתה רוצה שאני אגיד?"

[Marlene McKinnon]

"כלום," אמרתי. "רק חשבתי שיהיה לך אכפת יותר... זאת אומרת, לא שיש לי בעיה עם זה שלא אכפת לך."

[Henry Winter]

"ברצינות, שמעתי דברים הרבה יותר הזויים מ'חייתי במלון שבעים שנה," גיחכתי, "אה, וגם פרסי סיפר לי שאתה בן שבעים לפחות," מלמלתי בשקט את סופו של המשפט.

[Marlene McKinnon]

"לרוב האנשים שסיפרתי להם היתה בעיה עם זה שאני בן שמונים ומשהו," אמרתי במשיכת כתפיים. "ופרסי סיפר לך? למה?"

[Henry Winter]

"הוא פשוט אמר לי פעם שאתה בן יותר משבעים, אבל הוא לא הסביר לי בדיוק איך... הנחתי שהוא צחק."

[Marlene McKinnon]

"האמת היא שאני בן שמונים ושש," אמרתי במהירות. "זה באמת לא מפריע לך?"

[Henry Winter]

"אתה לא נראה בן שמונים-ושש," השבתי בכנות, "אבל כן קצת מתנהג ככה," ציחקקתי.

[Marlene McKinnon]

עשיתי פרצוף. "סתום. ואני לא נראה בן 86 כי הבית מלון עצר את הגדילה שלי."

[Henry Winter]

חייכתי חיוך מעצבן על מנת להרגיז אותו יותר, "אז זה מסביר למה אתה ממש נמוך," אמרתי בציניות ושפשפתי את שיערו.

[Marlene McKinnon]

"לא. לגעת. לי. בשיער," אמרתי בפרצוף זועם, למרות שכמעט התפוצצתי מצחוק.

[Henry Winter]

"לא. שאלתי. אותך," חיכיתי את הקול שלו בהתגרות.