סולאנג'לו // 28.9.21, עם נעמי D:

[Marlene McKinnon]

הלכתי בחזרה לביתן, כפות ידיי קמוצות מתסכול. שוב הרסתי הכל איתו. יופי לי.

[Henry Winter]

ניסיתי לשכוח ממנו לכמה שעות; מהנער הזה עם השיער הפרוע.
הוא לא יוצא לי מהראש אפילו לשנייה אחרי שנפל לי האסימון שהוא יותר מידיד טוב עבורי.
"נו, די כבר!" צעקתי בקול לעצמי ונאנחתי.

[Marlene McKinnon]

נכנסתי שוב לביתן ושוב טרקתי את הדלת. צנחתי על המיטה וניסיתי רק לשניה לחשוב על משהו שהוא לא וויל.

[Henry Winter]

פשוט נשכבתי על המיטה שלי וניסיתי להירדם.
אפילו שהיה אמצע היום ואני אף פעם לא ישן באמצע היום, זה כנראה הדבר היחיד שיגרום לי לא לחשוב עליו לפחות לכמה שעות.
כיסיתי את כולי בשמיכה עד שארדם. אפילו שלא ממש הצלחתי.

[Marlene McKinnon]

לבסוף בניסיון נואש להסיח את דעתי, לקחתי את החרב שלי ויצאתי למגרש האימונים. נלחמתי עם בובות האימונים וזה הסיח את דעתי לכמה דקות.

[Henry Winter]

התעוררתי ונרדמתי שנית מספר פעמים עד שבסוף הייתי נואש וקמתי מהמיטה.
הסתכלתי על המראה הקטנה שליד המיטה שלי וראיתי כיה שהפנים שלי אדומות, אבל הפעם מלחץ.
ולמה אני לחוץ בכלל? מה כבר קרה?
באותה שנייה רציתי כבר לנפץ את המראה הזאת לרסיסים.
אני בדרך כלל לא כזה, אבל היום היה אולי היום הכי מוזר שאי פעם היה לי.
ואפילו היתה לי בחילה מכל המחשבות המוזרות האלה שעולות לי לראש כל הזמן שאני נזכר בו.

[Marlene McKinnon]

כעבור רבע שעה בערך כבר קרעתי לגזרים את כל בובות האימונים. מזיע ואדום, יצאתי מהזירה והתיישבתי על ספסל. כעבור שניה כבר הייתי שקוע שוב במחשבות על וויל.

[Henry Winter]

תהיתי האם ניקו חושב עליי גם, לפחות קצת.
ובכן, ברור שהוא יחשוב עליי אחרי ששברתי מולו כוס כמו מטומטם. אבל זה רק יגרום לו לשנוא אותי יותר ממה שהוא בטח שנא אותי לפני.

[Marlene McKinnon]

לפני ששמתי לב כבר הגיע הזמן לארוחת הצהריים. לא הייתי רעב כל כך והייתה לי קצת בחילה, אבל רציתי ללכת בכל זאת מסיבה כלשהי. הלכתי לחדר אוכל והתיישבתי בשולחן האדס, לא לפני שהסתכלתי בשולחן אפולו כדי לראות אם וויל נמצא שם

[Henry Winter]

צעדתי לארוחת הצהריים וכבר בכניסה לחדר האוכל ראיתי את ניקו.
מיהרתי להתרחק אבל אני כמעט בטוח שהוא הבחין בי.

[Marlene McKinnon]

הוא הלך בשניה שראה אותי או שאני מדמיין?
שיט. לא רק שהוא סטרייט ואני בחיים לא אוכל לספר לו על הרגשות שלי, אפילו ידיד שלו אני לא יכול להיות. כי הוא שונא אותי.

[Henry Winter]

נאנחתי ונכנסתי שנית לחדר האוכל כשניקו כבר לא הסתכל עליי.
התיישבתי בשולחן אפולו מתוסכל יותר ויותר.
וקרוב לוודאי שהאחרים שישבו בשולחן הבחינו בזה.

[Marlene McKinnon]

לקחתי אוכל לצלחת אבל לא באמת אכלתי. רק הגנבתי מבטים קטנים לוויל כשהוא לא הסתכל לכיווני. כמו מטומטם.

[Henry Winter]

הסתובבתי לרגע ומבטי נפגש בזה של ניקו.
חייכתי לעברו נבוך וחיכיתי לתגובה שלו.

[Marlene McKinnon]

חייכתי אליו בחזרה חיוך רחב. ואז שמתי לב שאני נראה מוזר והקטנתי את החיוך לגודל יותר נורמלי. קיוויתי שהוא לא חושב שאני מוזר