סולאנג'לו // 28.9.21, עם נעמי D:

[Henry Winter]

"למה שאני איעלב?" שאלתי, "תבין שאני דואג לך, ניקו," נאנחתי.

[Marlene McKinnon]

"לא יודע," אמרתי. "רוצה להיכנס?"

[Henry Winter]

"א-אני לא יכול, אני הייתי באמצע אימון," ניתקתי את היד שלי משלו.

[Marlene McKinnon]

"אה," מילמלתי. "אז לא משנה"
---
אוף מה נסגר עם הספאמר

[Henry Winter]

"אתה רוצה אולי להצטרף?" שאלתי בהיסוס, "כמוןב שרק אם אתה בסדר עם חץ וקשת והכל."

[Marlene McKinnon]

"אני ממש גרוע בחץ וקשת," אמרתי. "אבל אני יכול לנסות. אתה לא צריך עוד זמן לבד?"

[Henry Winter]

הסתכלתי למטה על כפות ידי והחזקתי שוב את הידיים של ניקו, "לא," הרמתי את הפנים שלי בחיוך רחב.

[Marlene McKinnon]

"אוקיי," אמרתי. בלי סיבה, ולמרות שהרגשתי טיפטיפה יותר טוב עכשיו, הרגשתי כאילו אני אתחיל לבכות שוב. "י-יש לך חץ וקשת מיותרים?"

[Henry Winter]

"כן, יש לי בביתן שלי, אני כבר אלך להביא," אמרתי.
רצתי ישר אל הביתן שלי ופתחתי את הדלת, ראיתי את החץ וקשת שחיכו בכניסה וחזרתי שוב לביתן האדס.

[Marlene McKinnon]

שניה לפני שהוא חזר ניגבתי עוד כמה דמעות סוררות שזלגו לי. "ת-תודה," אמרתי.

[Henry Winter]

התחלתי ללכת איתו למגרש, "אתה באמת בטוח שאתה בסדר?" שאלתי בדאגה.

[Marlene McKinnon]

"אני מניח," אמרתי בקול רועד ובמשיכת אף. מה נהיה איתי?

[Henry Winter]

הבנתי מהקול שלו שהוא לא בדיוק בסדר, אבל הרגשתי שאין לי מה לעשות עם זה.
הגענו למגרש והתחלתי ללכת כמה שיותר לקצה שלו.

[Marlene McKinnon]

התחחלנו להתאמן ואכן הייתי גרוע. עוד יותר מבדרך כלל. פיספסתי את כל המטרות ולא הייתי מרוכז בכלל. דמעות עדיין עמדו בעיניי. וויל, לעומתי, היה מדהים.
"אההההה," קראתי בייאוש והלכתי לצד, מחוץ לטווח החצים של המתאמנים

[Henry Winter]

"תחכה רגע," אחזתי בידו ומשכתי אותו בחזרה, "אתה לא מחזיק את הקשת כמו שצריך, ובגלל זה קשה לך לדייק," הדגמתי לו כיצד להחזיק.