שרשור לי ולטליה

מצאתי רכבת שלידה עמדה נערה עם שיער שחור אסוף לשתי קוקיות, עיניים כחולות, עור בהיר והיא הייתה מאוד נמוכה (הבנתן?) היא נראתה כמו תלמידת בי"ס עם התיק על גבה. "אהה, את יודעת אולי איך להגיע לבי"ס פרנסואה דופו?" שאלתי אותה בבושה. היא הנהנה, יופי! כבר יש לי חברה חדשה!!!!

הגענו.
רצתי בכל כוחי לבית הספר בעודי משעינה את התיק הוורוד שלי על כתפי.
המשכתי מהתיק נפלו: ספרים, עפרונות, טושים, מחברות וקופסה קטנה.
קופסה קטנה? אני לא זוכרת ששמתי אותה שם בכלל...

הילדה הציגה את עצמה כמרינט (סורי אני חייבת!) והיא הובילה אותי לכיתה שלי - ח'4 מסתבר שהיא בכיתה המקבילה, נכנסתי לכיתה וראיתי בפנים מישהי עם שיער בצבע תכלת מתחילה לאסוף את החפצים שלה. באתי לעזור לה. היו שם טושים, מחברות וקופסה, לאחותי הייתה קופסה כזאת. הגנבתי אותה וקיוויתי שהיא לא שמה לב. צלצול נשמע, "בוקר טוב תלמידים" אמרה מורה.

הגעתי לכיתה בדיוק כשהומרה אמרה "בוקר טוב תלמידים". השתמשתי בכוחות החשאיים שלי והתגנבתי למקומי בלי שהיא תשים לב שאיחרתי. פיו

התיישבתי במקום אקראי ושמתי לב לנערה שיושבת לצידי שניסתה להתגנב ונכשלה. "אני מיס בוסטייר, שלום" אמרה והתחילה בשיעור אבל במקום להתרכז בשיעור חשבתי מה זו הקופסה הזו?!

שמתי לב שהקופסה נעלמה וראיתי נערה רצה עם הקופסה בידה.
הסמקתי לגמרי ורצתי אחריה. "היי!," צעקתי "זה שלי!" אך זה כבר היה מאוחר מדי.
הנערה נכנסה לכיתה.
רצתי אחריה ונכנסתי לבית הספר.

ההפסקה הגיעה והנערה עם שיער התכלת נראתה קצת כאילו הסמיקה. "מה את רוצה?" שאלתי בתוקפנות.

"שתחזירי לי את הקופסה שגנבת לי!" אמרתי לנערה.
"אני לא יודעת מה יש בה... אבל היא שלי!" אמרתי לה "היא שלי."
היא אמרה בלעג אבל ההבעה שלה הייתה אחרת: היא הייתה בודדה, היא חדשה כאן. בדיוק כמוני.
לפתע- שמענו את הצלצול וראינו עוד נערה שמתקרבת אלינו.

היא ניסתה להחזיר לעצמה את הקופסה, עד כמה שהייתי צריכה חברה חדשה הייתי צריכה את הקופסה הזאת יותר. אני צריכה לדעת מה קרה לאחותי. "לא" אמרתי בתקיפות, מרינט מהכיתה המקבילה באה אלינו וניסתה להפריד בינינו. הצלחתי לקחת את הקופסה, הלכתי לשירותים ובדקתי מה יש שם, בתוך הקופסה ראיתי את הדבר האחרון שציפיתי לראות. השרשרת של אחותי.

------
תמשיכו

"לא!" צעקתי "תחזירי לי את זה!"
לא הייתי רגילה לצעוק על אנשים; לא אהבתי להיות תוקפנית. אבל הייתי חייבת. מי שהשאיר לי את הקופסה הזו התכוון לזה.
רצתי אחריה. "תעצרי." אמרה לי נערה עם שיער שחור-כחול וקוקיות "אסביר לך הכל מאוחר יותר. עכשיו, בואי לכיתה" היא אמרה.
"אוקיי..." אמרתי בבלבול; גם היא הייתה מעט מבולבלת.
כל השיעור לא הפסקתי לחשוב מה הנערה הזו עושה עם הקופסא שלי.

ענדתי את השרשרת עליי, סוף סוף הרגשתי בטוחה, לא הרגשתי ככה מאז שהיא.. יש שיעור. את שאר היום העברתי עם השרשרת עליי, איתה הרגשתי שאני יכולה לעשות הכל! כשחזרתי הביתה רוקנתי את התיק כמו תמיד וראיתי עוד קופסה כזאת.

כל השיעור בהיתי בה:
בשרשרת הבוהקת בצבע תכלת שענדה אותה הנערה עם הפס האדום בשיער. על השרשרת היה שעון כיס. לא רציתי לכעוס יותר-וגם הייתי מסוקרנת לגבי הנערה עם הקוקיות-שלא הייתחסתי ממש לשרשרת. נזכרתי סוף סוף שאני בבית הספר ושאני צריכה ללמוד.
כשהגעתי הביתה סדרתי את התיק עם כל הדברים וראיתי בו בדיוק את אותה הקופסה.
חשבתי לעצמי 'אולי סתם דמיינתי שהיא לקחה אותה' אבל לא היה לי מושג כמה טעיתי...

ראיתי את שתי הנערות שהשחלתי להן קופסאות בפקודת החיפושית רבות על הקופסא
אוי אוי אוי
אני אלך לדבר איתה

----

שכחתי להזכיר שהיא חברה של מרינט יודעת שהיא החיפשוית

פרט שולי. חחח
בכל מקרה... טוב שהמשכת מאיה!
-------

'וואו' חשבתי לעצמי 'מישהו ממש רוצה שאני אקבל את הקופסה הזו' .
באותו הרגע, נשמעו דפיקות בדלת.

אוו, מתח (מי שראתה משפחה שולטת תבין)

-----
לקחתי את הקופסה, גמרתי לרוקן את התיק ועליתי לחדר. פתחתי את הקופסה וראיתי בפנים שרשרת כתומה-אדומה מהממת, ענדתי אותה עם האחרת ופתאום הן התחילו לזהור, פלשבאק עלה במוחי:

*פלאשבק*
"היצורים הקסומים האלו הם קוואמים, הם יתנו לך כוחות. סליחה אחותי" אמרה.
*פלשבאק נגמר*

"היי, אני מולו" נשמע קול צייצני וראיתי שהוא מגיע מ'קוואמי' בצבע אפור. "כדי להשתנות את צריכה להגיד: 'מולו לצייץ!'" אמר מולו. "רגע! מה איתי?! אני טריקס, קוואמי האשליות. סליחה על מולו המעופף הוא קוואמי שנותן לך להשתכפל. כדי להשתנות תגידי: 'טריקס לנתר!' ואם בא לך את שנינו תגידי: מולו, 'טריקס השתלבו!'" אמר הקוואמי הכתום שהזכיר קצת שועל, "מולו, טריקס להשתלב!" אמרתי והשינוי התחיל.