שרשור לי ולטליה

"בואי קאלקי" לחשתי בקול הכי נמוך שיכולתי. היא באה. "פלאף, קאלקי- להתאחד!".
עברו כמה דקות והראתי להן את הקופסה "מה זה עושה כאן?" שאלה פלאף "מה זה?" שאלתי "זו קופסה מקופסת המופלאים האינדיאנית" אמרה קאלקי בעודה מיישרת את הכובע ש 'השאילה' ממרינט.
הגענו לחדר שלי. "יש עוד קופסת מופלאים?" שאלתי
"מסתבר" ענתה קאלקי במשיכת כתפיים (או מה-שזה-לא-יהיה-שיש-לה)
פתחתי את הקופסה "שלום!" אמרה לי עוד יצורה "אני לירי ואני קוואמי שתעניק לך את כוח הנשר!"

שמתי את כל התכשטים עליי. "תיזהרי, את תתעלפי מיותר מדי מופלאים" אמרה פולן בדאגה, אבל איכשהו החזקתי מעמד והרגשתי חזקה יותר! "מולו לצייץ!" אמרתי לאחר מחשבה. "שיכפול!" קראתי והתפצלתי לחמש אני שונות. כל אחת מהן קיבלה כוח מיוחד אחר.. וגם לכל אחת יש שם אחר. תכירו אותי - דבורת השכפול! מולטי טמפוס! מגינת העכברים! וכמובן עכברת האשליות!

-----
המשך?

"אממממ היי" אמרתי "אכפת לך שאחזיר אותך למרינט רגע?" שאלתי.
אני צריכה לברר עם מרינט הכל; זו הייתה ההחלטה שלי.
לקחתי את הקופסה איתי ואמרתי "קאלקי, להשתגר!- לחדר של מרינט דופן צ'אנג"
השתגרתי לחדר. הנחתי את הקופסה על השידה. הנחתי שמרינט תדע הכי טוב מה כדי לעשות. אחרי הכל- היא החיפושית

חזרתי לגודל רגיל ולבושי היה מדהים, מעורבב עם כל כך הרבה צבעים! ומסיכת הסוואה!!! טוב, אני צריכה לבדוק מה קורה עם מרינט, הלכתי אליה וראיתי את ארנבת הזמן שם. "מה את עושה כאן?" שאלתי אותה, מרינט חברה שלי.

"רק... רציתי לדבר עם מרינט." אמרתי "כן..." היא ענתה לי בחוסר אמון.
"אני באמת ממש לא רוצה שנריב" אמרתי לה בקול הכי ידידותי אך גם רציני שיכולתי לדבר בו.
"טוב..." היא נאנחה "אז את יכולה לתת לי רגע לדבר עם מרינט? רק שנייה?" שאלתי אותה

"לא לריב" הגיתי את המילים כאילו הן חדשות בשבילי. "למה את צריכה את מרינט? את האמת. אני חזקה יותר, הכוחות שלך הם רק לבריחה, שלי יכולים לתקוף אותך. אז אני אשאל אותך פעם אחת אחרונה, למה את צריכה את מרינט? תעני לי בכנות." קצת איימתי עליה, היא אולי חדשה אבל לא רק לה קשה....

"אני צריכה לבקש טיפים..." אמרתי במבוכה
"אבל זה בסדר. אני גם ככה צריכה לחזור הביתה... כבר מאוחר..." אמרתי
"אוקיי." היא אמרה במעט קרירות "לילה טוב" אמרתי בפשטות. כמעט השתגרתי לחדרי כשלפתע...

הרגת אותי! כל המתח הזה! באמת קמה, באמת?
---------
היא כמעט הלכה אבל אני נכנסתי לבית של מרינט, היה בפנים ספר מוזר, לקחתי אותו איתי אבל אז הארנבת הופיעה..

"היי!" אמרתי לה כשראיתי שהיא לקחה איתה ספר "הקוואמי שלי סיפרה לי על ספר כזה! הוא של מרינט. את חייבת להחזיר לה אותו!" אמרתי "הו, כן? ומה תעשי לי?" היא שאלה "אמממממממ" היססתי.
ענדתי את שרשרת הנשר ואמרתי "לירי - כנפי החופש!"

"עוקץ!" צעקתי ובידי נוצר כדור צהוב עם שפיץ, תקעתי את השפיץ בה והיא קפאה. "אל תתעסקי איתי" אמרתי וציקצקתי, תוך כדי לקחתי את השרשרת נשר שלה ושמתי אותה במקום מוחבא בחדר של מרינט. "אל תתעסקי איתי" אמרתי ויצרתי אשליה שלי בלתי נראית, חזרתי הביתה מקווה שעשיתי את הכל טוב.

-----
המשך

המחשבות שלי: מה אני עושה עכשיו?! אני קפואה בחדר של שומרת המופלאים ולא יכולה לזוז משם.
ממש יופי. אני באמת נובית. למה הן אומרות שאני המחזיקה המושלמת? אני מפשלת בהכל!
רק רגע- לירי היא קוואמי החופש... אולי אצליח להשתחרר משם בזכותה היא אמרה לי- ואני מצטטת "יש לי את היכולת לשחרר אנשים מהפחדים, הספקות ומה שזה לא יהיה שמונע מהם להגיע למלוא הפוטנציאל שלהם" זה נשמע הזוי אבל זה יכול לעבוד.

זה באמת הזוי
-------
"איך הייתי?" שאלתי את פולן כשהגעתי לחדרי. "מהממת! רק אולי בא לך מייקאובר?" שאלה בערמומיות. "פולן!" צעקנו אני וכל הקוואמים חוץ ממנה. "אוקיי, אוקיי, אולי רק משהו יותר דבורי?" שאלה. "דבורי? יש מילה כזאת בכלל?" שאלתי, היא עמדה לענות אך נשמע בום גדול. "וויז שיריון!" צעקתי וחליפה ירוקה הייתה עליי. "וויז, סאס להתאחד!" צעקתי ולירוק נוסף תכלת. "חזרה בזמן" אמרתי וסובבתי את הצמיד, אני מוגנת. עליתי לבדוק מה קורה על הגג.

זה הצליח! השתחררתי.
"וואו" אמרה לירי "בחיים לא ראיתי מישהי כל-כך חכמה ויצירתית" הסמקתי "ת-תו-תודה..." אמרתי.
הלכתי להשאיר פתק לעכברת האשליות.

בפתק כתבתי:

היי, הצלחתי להשתחרר.
אני לא טיפשה אם זה מה שאת חושבת.
אני רק צריכה קצת טיפים...
תוכלי לעזור עם זה?
זאת אומרת, בואי נפגש מחר אחרי בית הספר ונדבר.
מתאים לך?
על החתום: טיימסי- ארנבת הזמן.

כתבת לי או למרינט?
----------
עליתי לגג ושם ראיתי את ליידיבאג, מהר חזרתי רק לעכברת האשליות. "מה את עושה כאן?" שאלתי. "אחותך" היא ענתה וזה השתיק אותי לגמרי.

לך
---------

הגעתי הביתה.
"פלאף, קאלקי, להתפצל." אמרתי. קאלקי יצאה ממשקפיי. השכבתי אותה בבית הבובות שאמא שלי קנתה לי ליום הולדת שנה (כמה ימים לפני ש..) שדומה באופן מוזר לבית הבובות שיש למרינט.
"פלאף, לירי, להתפצל!" אמרתי. לירי יצאה מהשרשת שענדתי ונשכבה על פוף קטן ליד מיטתי.
"פלאף- נגד כיוון השעון!" אמרתי ופלאף יצאה משעון הכיס. נתתי לה גזר, היתשבתי על מיטתי, חיבקתי את פלאף ברכות ושקעתי לתוך ספריי. קול קטן החזיר אותי למציאות "את ממש מזכירה לי את מקס" זו הייתה קאלקי "רק אל תגידי לי שיש לך רובוט חנון שעושה כל מה שאת רוצה." היא אמרה בחיוך "חחח לא" צחקקתי בעדינות "לילה טוב" לחשתי "לילה טוב" ענו לי כל הקוואמים.
חיכיתי שהן ירדמו והלכתי לארוחת הערב...