כשעולמות מתנגשים || פרק 1- לשחרר || סיפור בהמשכים

[Felis Fuscus]

הקפצה

[Conan Gray]

אתמול הייתה לי בעיה מטורפת עם האינטרנט, אז לא העלתי את הפרק שכתבתי. מקווה שוריאן יחשיב את זה. בכל מקרה- כתבתי גם את של היום


פרק 12
"אתן יכולות לצאת" מיס טינרטאג העירה את רוב מנמנומו על הכיסא, שמשעמום השהייה במרפאה נרדם. "קחי את זה, תשתי קצת כל פעם שכואב, ובסוף היום תרגישי מעולה" האחות המרירה הביאה בקבוקון ללואיס, וכאשר פנתה אל ננסילוב, והחבורה יצאה.
"חמוד הננסילוב הזה" ג'ו חייכה כאשר לואיס הובילה את החבורה אל שיעור לחשים עם מיס בלומנשיק. "כן-הוא, הוא חבר שלי" לואיס השמיטה את הפרט על כך שהם בסטיז מאז גיל שלוש. האם זה אומר שהם כבר לא? "הוא איתנו בכיתה?" לואיס הנהנה.
הם הגיעו לכיתה עם שער גינה מפואר במקום דלת, וכשלואיס פתחה אותו, התגלגתה כיתה ורודה עם עציצים יפים בכל מקום.
"ואם תנופפו באופן שגוי, אה- לואיס, ג'רופי, מרקירוב!" הפיה החביבה פנתה עליהם בנועם. "כיתה- אלו ג'רופי ומרקירוב, ז'רונית ומרטוקל, כפי ששמתם לב, והם חדשים בכיתתנו. ג'רופי, תשבי פה, ליד איגר, ומרקירוב ליד טימבר." רוב התקרב בהססנות למקומו ליד האלף, בעוד ג'ו צועדת בביטחון ומחייכת בקלילות ליד ז'רון. "אז, בדיוק הסברתי לכיתה על השלב הבא בלחשים יסודיים, לאחר שרובכם עברתם את בחינת המחצית בהצלחה. השלב הבא הם יסודות משנה." המורה הסבירה. "אז כמו שאמרתי, היסוד המשני של אש הוא ברק, ואלו מכם שקיבלו את מקצוע האש, ילמדו לשלוט בו." רוב הקשיב בקפדנות, אבל לג'ו היה קשה להקשיב. למזלה, לואיס ישבה בדיוק מלפניה.
"פססט, לואיס!"
"כן?" לואיס לא הסתובבה בחזרה, בשביל לא להחשיד את המורה.
"את, את ראית מה קרה, נכון? עם הדרקון והכל?" ג'ו רכנה אליה.
"כן. זה היה מדהים, באמת" לואיס התחילה לסובב את ראשה.
ג'ו גלגלה עיניים. "אבל את מבינה מה קרה?"
לואיס כבר סובבה את ראשה "לא"
"עשיתי קסם! קסם אמיתי!" את המילים האחרונות אמרה ג'ו קצת בקול, וזה העיר את תשומת הלב של המורה.
"מיס אבלור ומיס- אה-" בלומנשיק כעסה. "מיס קרקוב, זה שם המשפחה שלי. ג'רופי קרקוב" אמרה ג'ו בקול קצת מהוסס, אבל המורה האמינה לה והמשיכה לכתוב על הלוח.
"אז כמו שאמרתי, יסוד הברק....." לג'ו עדיין היה קשה להתרכז.

פרק 13
"אתה מרקירוב, נכון? אני טמבר". האלף החמוד עם הדיער הבלונידני המקפצץ דיבר אל רוב, אבל כמו ג'ו, שישבה בצד השני של הכיתה, גם לו היה קשה להתרכז.
בכל זאת- כשאתה בן אדם מאוד אנושי שבא לארץ מלא קסם, בה לומדים לחשים, שזה מקצוע שבני אדם לא יודעים כלל וכלל, די משעמם בשיעורים. מילא ג'ו, שעשתה את הדבר המדהים ההוא עם הדרקון, אבל הוא? רוב הקטן? לא לא.
"כן" חייך בתמימות וחזר לבהות בשולחנו. נראה שבית הספר מצייד את התלמידים מראש, כי על שולחנו היו מונחים שני ספרים עבי כרס ללימוד לחשים ויסודות.
רוב לקח בעיון את הספר על לחשים ודפדף במקרא. לחשים בסיסיים לרמה מתקדמת, לחשי אופל, לחשים שימושיים... מה הוא עושה בכלל? הרי אין בו שמציץ של קסם, מה יש לו לטרוח?
הוא טרק את הספר על השולחן. "המורה, אנייכול לצאת לשירותים?" הרים את ידו, מיס בלומנשיק סימנה לו בחיוב, והוא יצא.
חצי שניה אחרי שיצא נזכר שאין לו שמץ איפה השירותים.
רוב התיישב על ספסל שהיה מוצב במסדרון, מסתכל על העוברים והשבים. ובין העוברים והשבים, היה האלף השמנמן, ננסילוב.
"היי, אתה מרקירוב, נכון?" האלף התייישב בחביבות ליד רוב. "אני ננסילוב, אבל אתה יכול לקרוא לי ננסי." הוא חייך חיוך מושלם. "ואני מרקירוב, ואתה יכול לקרוא לי רוב" הוא לחץ את ידו של ננסי בצחוק. "מה אתה עושה פה?" שאל ננסי את רוב, בנימה שמאוד הזכירה לו את מקס, חברו הטוב. "אממ, אני לא מכיר את החומר שאתם לומדים, אז ביקשתי רשות לצאת לשירותים בשביל לחשוב לעצמי קצת."
"מבין אותך לגמרי, וזה בתור אחד שלומד עם מיס בלומנשיק כבר שנים" ננסי היה לא רק חביב, אלה גם מצחיק. "מאיפה באת, רוב?" ננסי שאל בנועם, אבל רוב נלחץ.
הוא לא המציא סיפור כיסוי.
כל מה שלואיס אלתרה מול רילה היה שמות.
"אני-אני באתי מ- מפה?" ננסי נראה חושד. "מפה?" רוב נלחץ, אבל ממש. "מלו-לוקוריה?" רוב נלחץ עד כדי כך שהתחיל לכווץ את פרצופו.
"זה לוקוורה. אתה לא יודע אפילו את השם של המדינה?" ננסילוב הביט מבט כועס, כאשר נזכר במה שלואיס אמרה לו.
"אני לא סומך עליך" במילים אלה, נכנס ננסי לכיתה.

[אלמוג הסקסולוג]

חח, רוב מנמנם. ווואו, ננסי הזה טוב אבל כאילו ממש טוב.
מצעה לך לעשות פרקים ארוכים יותר, ותראי! עכשיו לא רק נטע הגיבה, גםני!

[Conan Gray]

[COLOR=purple]פרק 14
[/COLOR]
"אנחנו צריכים לדבר" אמר רוב לבנות כאשר יצאו מהשיעור, דרכם להפסקה. "אנשים מתחילים לפקפק בזהויות שלנו".
הם התיישבו על ספסל אבן בחצר, מאחוריהם מי המזרקה עושים רעש נעים. "נכון- רילה לגמרי הולכת לגייס לה תומכים" סיננה לואיס בכעס. תיקה עמוס הספרים הוטח על מדרגת האבן, וענף מעוטר גבעולים נפל.
"מה זה ?" ג'ו הרימה את השרביט ונופפה איתו לכל כיוון. "היזהרי" לואיס תפסה בידה. "זה השרביט שלי. אנחנו משתמשים בו בדרך כלל בשיעורי לחשים" ג'ו פערה את עיניה ומוחה התפוצץ. "תראי לנו קסם! בבקשהההההההה" אחרי דקה או שתיים של נידנודים, לואיס הושיטה את שרביטה.
"אני אראה לכם לחש פשוט." היא מיקדה את עיניה בשרביט, ונופפה אותו בצורה מסויימת. "ג'יביאלו!" הכריזה בשקט, ואור בקע משרביטה. ג'ו כלכך התרגשה, וכמעט נפלה למזרקה. לואיס עשתה עם ידה תנוחה של קידה.
"אבל משהו פה לא הגיוני." ג'ו אמרה,מבולבלת. "כאשר רילה הטילה עליך את הקללה שהכאיבה לך, היא אמרה את אותה מילה." לואיס הנהנה.
"בכל הלחשים, חוץ מלחשי יסודות, ולפעמים גם הם, צריך לומר מילה פשוטה אחת, ג'יביאלו." ענתה לואיס. "כל מה שמשנה זה צורת הנפנוף, וההפעלה הפנימית. אתם קודם חושבים על מה אתם רוצים לעשות, מדמיינים אותו, וכך תיצרו אותו." בזמן שג'ו התחרפנה מהתרגשות, רוב רק הנהנן.
"משם בא הקטע שנושא הקסם הוא דמיון" היה נראה שרוב לא הכי מבין. "בשביל ליצור קסם, צריך לדמיין." חייכה לואיס. "רוצים לנסות?"
ג'ו נראתה כאילו נתנו לה את מתנת חג המולד ואת מתנות ימי ההולדת של כל השנים. "כן!!" צרחה. לואיס רק גלגלה עיניים. "בכללי כנראה שלא תצליחי, כי יש שרביט מותאם לכל גזע, כמו שהשרביט של רילה הוא המטה. לטרולים יש בכלל תליון אבן, האלפים עם משהו שנראה כמו שרביט שאתם מדמיינים שיש לקוסמים, לז'רונים יש שרביטים שחורים עם גילופים של חיות בתור ידית, למרטוקלים יש מוט מאבני חן מחוברות, ולנו הפיות יש ענפים מעוטרי פרחים וגבעולים". לרוב לא השתנתה ההבעה, הרי הוא ידע שלא יוכל לעשות קסמים, וג'ו נראתה כאילו הוסיפו לערמה גם עשרה חתלתולים, ואז לקחו אותה ממנה.
"היי, אל תהיי מבואסת. לפני הרבה שנים, גם לבני האדם היום שרביטים, והם ידעו לעשות קסמים. בטח גם סבתא שלך הייתה מבינהם, הלוואי שהיית יכולה לתחקר אותה" לואיס ניסתה לנחמה. "אני אוכל, ברגע שנחזור לכדור" ג'ו עשתה מבט שמח יותר, "מסתבר שהיא לא מתה" רוב סימן בשקט ללואיס.

שאר השיעורים עברו בשקט. בשיעור מתמטיקה הכפול רוב דווקא הצטיין, וזה עשה לו קצת נחמה על הלב לדעת שהוא דווקא טוב במשהו בארץ הזו. בשעת גינה עם העלמה מרנקי, שתלו זרעים של סוכריות (ג'ו התרגשה יותר מדי) לקראת חג המולד, ולאחר מכן חזרו הביתה.
"היי, איפה הבקבוקים האלה של הערפל?" שאל רוב את לואיס, כאשר אספה את פוליץ' מגינת החיות הבית ספרית לפני שחזרו הביתה.
"אה, זה היה סתם כי הייתי עצלנית בבוקר" היא אמרה. "בדרך כלל אני חוזרת ברגל, זה לא כזה רחוק." חייכה בתמימות.

"בללכת ברגל, את בטח מתכוונת בלעוף" אמרה ג'ו כאשר התמוטטה בפעם השלישית. לואיס לא הגיבה, רק נחתה עם כנפיה העדינות והתיישבה. ג'ו שלפה מהתיק של לואיס בקבוק מים, שגמעה את כל תכולתו בשניה. לואיס קישקשה משהו עם הידיים, והבקבוק התמלא חזרה. "זה בסדר, הבית פה" הם נכנסו.



פרק 15

הבית היה צחיח ונעים, וג'ו התמוטטה על הספה. "טוב, אמא שלי נסעה היום לקנות דשן, ואבא יהיה במשרד עד מאוחר. " לואיס אמרה, ופנתה אל המקרר. "רעבים?" ג'ו הנהנה בפראות, ורוב סימן לייק בידו. "יש רוקיולי" היא הוציאה קופסה סגולה מהמקרר.
"את לא מתכוונת רביולי?" שאל רוב. "או, לא" חייכה.

"אז, רוקיולי אלה כופתאות סלע במילויים" בתוך הקופסה הסגולה היו ממרחים מוזרים בצבעים שונים. "בשביל לאכול אותם, צריך לשבור אותם על קיר".
כשלואיס אמרה את זה זה נשמע נורמלי לגמרי, אבל ג'ו ורוב החליפו מבטים תוהים. "טוב, בואו החוצה" הצביעה לואיס על הדלת. "בכל זאת, צריך אבנים."
"פולי!" צעקה לואיס, והקרפדה המוזרה נעמדה לצידה. "תמצאי אבנים" הקרפדה התחילה לקפץ בקלילות, ואספה בפיה כל אבן בינונית שמצאה. "קדימה, גם אתם"הם התחילו לאסוף אבנים.

כאשר היו להם 30, נכנסו פנימה. "טוב, אז המתכון פשוט מאוד." לואיס הוציאה קערה. "שירו איתי".
"שירו?" אבל זה היה מאוחר, לואיס התחילה לזמר.

חתיכה של בצל מנומר
קמצוץ של אבטיח
ניקח גם אבקת אפיה
כמובן גם סוכר וקמח

מצרכים התחילו לצאת מהמקרר ולרקוד, או יותר נכון, לנענע את השקיות. "קדימה!"

שמן ומים חשוב מאוד
שלא יהיה יבש
רגלים כתושות של חרגולים
כינים של פשפש

ניקח לנו אבן, שתים שלוש
נשים אותן בשמש
בל יחטפו מכת חום
נשרה אותן בשמן

רוב וג'ו קלטו את העיניין, והתחילו לזמר עם הפיה. הם שרו את כל המתכון, עד שהיו להם שמונים כופתאות עם אבנים מרוסקות, והתחילו למרוח ממרחים.
"אז פה יש לנו משמש מפושפש" לואיס הצביעה בידה על ממרח כתום עם נקודות שחורות. "וסלק מגורר" ליד המשמש עמדה בלילה סגולה. "וכאן יש לנו 7 סוגים שונים של גבינות מיובשות." כל אחד התחיל למרוח ממרחים בתוך כופתאות.
"תקשיבי, לואיס, את שרה מאוד יפה" חייך רוב אל לואיס כאשר סכינו נתקעה בסלק. "תודה" היא רפרפה אל מגירת הכלים, בשביל להביא לו סכין חדשה. כעבור כמה דקות, כל הכופתאות היו מרוחות.
לואיס פתחה את התנור. "למה אתם משתמשים בתנור?" שאלה ג'ו. "גם אתם משתמשים בתנור, לא?" ג'ו נענעה בראשה. "אבל אתם קסומים" הצביעה על כנפיה של לואיס. "אתם יודעים לעשות כישופים עם אש ודברים כאלה." לואיס משכה בכתפיה, והכניסה את הכופתאות לתנור. "אני ואמא מומחיות בהידרוניקה, כאשר גומרים את הבגרויות עוברים מבחן שקובע לאיזה יסוד אתה משתייך, אני עומדת לעבור את המבחן עוד חודש, לאחר שנלמד יסוד נלווה, אמא עברה בהידרוניקה ואבא בקארוניקה, כשפות מים ואדמה." ג'ו הנהנה, לצנחה שוב אל הספה. "מתי זה יהיה מוכן?" נשמע צפצוף ברקע. "עכשיו"

"ממממממממממממממממממממ" רוב התענג על הכופתאות. נשמעו פצלוחים על הרצפה כשפוליץ' ליקקה כופתאה. "זה אחד הדברים הכי טובים שטעמתי" לג'ו היה פרוש חיוך ענקי על הפנים. "אל תדאגו, יש לכם עוד הרבה תענוגות בשהייתכם פה" לואיס חייכה, אולי זה שישתהו אצלה לא יהיה נורא, היה להם מאוד כיף ביחד.
"דינג דונג" הדלת צלצלה, ולואיס מיהרה לפתוח. "אוי לא" לחשה. "מה אתם עושים כאן?"





ולטליה על התגובה- חח זה הקיף סנסן שלי.
אבל הוא מהרעים

[Do what you gotta do]

הנה גם אני מגיבה.
זה ממש טוב ואני מציאה לך אולי לעשות פרק שכיאלו מגלים את ג'ו ורוב אבל בעצם זה חלום.

[Conan Gray]

363 מילים, פרק יחסית קצר
ושוב, בגלל בעיות אינטרנט לא הצלחתי לפרסם, אז פר ק17 יהיה ממש קצר.

פרק 16

"מה אתם עושים כאן?" קולו הקליל של ננסי נשמע מהפתח, כאשר השיב ללואיס: "ומה הם – הוא הצביע על רוב וג'ו- עושים כאן?" לואיס חששה. "הם.. אורחים?" שאלה, בטון לא אמין בעליל. "אורחים?" קול אחר, מוכר אך לא מזוהה, בקע גם הוא מהדלת. "אז גם אנחנו נהיה אורחים." רוב ראה קצה כסוף של מטה מעיף את לואיס אחורה, ובעליו נכנסים ביהירות.
רילה וננסילוב עמדו שם. רילה בחנה את הבית במבט מתנשא, וטרקה את הדלת עם מטה הכסוף. "שלום, אורחים" רילה הדגישה את המילה בשחצנות, והתקרבה אליהם.
ג'ו ממש לא רצתה לריב איתה שוב. מכותיה וחבלותיה מלפני כמה שעות עדיין כאבו לה, והיא ראתה שרק מנוכחותם לואיס התפתלה. "רק רצינו לוודא," אמרה רילה. "מי אתם." ללא אזהרה דפקה רילה את שתי ידיה על השולחן ורכנה אליהם, בעוד כופתאות עפו והתנפצו מעוצמת המכה.
רילה נשענה על המטה שלה וצקצקה בלשונה. ננסי נעמד לידה בחיוך שחצני.
"ולחשוב שלפני כמה שעות חיבבתי את הבחור." חשב רוב בכעס.
"מ-מ-מה אתם, אתם רוצים?" שאלה לואיס בפחד. "תשובות." ענתה רילה בחדות. היא הסתובבה לעבר לואיס, והרימה את המטה המעוטר שלה. "תשובות למה?" לואיס התחילה ללכת אחורה ואחורה, בועד רילה מתקרבת ומתקרבת אליה. "להכול." רשפה רילה. "מה קורה פה, מי אלה, מה אלה?!" צעקה על לואיס.
לואיס נראתה מפוחדת יותר ויותר, ובשלב זה כבר נצמדה לקיר. "ומה בדיוק" רילה שמה את הידיים סביב לואיס, בעוד הפיה צמודה לקיר ולא יכולה לנוע, "אתם עושים."
"זה לא קורה שוב" ג'ו חשבה לעצמה. "תעזבי אותה!!" צרחה.
פתאום כל המבטים הופנו אליה. ננסי נראה כאילו מנסה להייות יהיר, אבל בתוכו הוא היה מפוחד, וראו את זה. רוב נגע בידה, כאילו מנסה להרגיע אותה. לואיס הביטה בה במבט לחוץ. ואילו רילה, רילה בחנה אותה, ועזבה את לואיס.
אבל היא התקרבה אליה.
"וול וול וול, את היא "ג'רופי" הנהללת" לא נראה בפניה של רילה שמץ של פחד או בהלה, אבל ג'ו ידעה שהיא חוששת לאחר מה שקרה בבוקר. "ז'רונית, את אומרת.. יותר נכון יצורה דוחה עם עור בצבע טורקיז וקרניים ישרות לגמרי?" לואיס נראתה אפילו יותר לחוצה ממה שהייתה קודם, הרי היא ידעה שיהיו פגמים באשליה.
רילה שלחה יד אל המטה שלה. "לא שוב" חשבה ג'ו. "לא שוב." היא לחשה.

"לא שוב!!" היא צרחה. רילה נהדפה אחורה. "הו, את כל כך עומדת לשלם על זה" לחשה רילה.
"ג'יביאלו".