⁙אבודים⁙||נטע⁙, סיפור בהמשכים

[Felis Fuscus]

הקפצה ^^

[Sam I am]

⁙אבודים⁙
⁙פרק תשיעי⁙
719 מילים

היצורים בחנו את השטח החדש אליו הגיעו, ''מהו מקום זה?'' שאל איירן.
פיקסדל עופפה וזימזמה לעצמה בהנאה ''אני לא יודעת'' היא צייצה ''אבל הוא מוצא חן בעיני'' השטח אליו הגיעו לא היה מוכר להם.
דים הטיל את ראשו לאחור ונשם נשימה ארוכה. ''יש פה את ריחם של בני האנוש'' הוא המשיך לרחרח את האוויר ואמר בקול מעט יותר צרוד. ''הריח הזה יותר עתיק מהדרקונים''
הגבירה חייכה חיוך קטן ומרוצה ''חוש הריח שלך מאוד מרשים אותי'' היא אמרה ''המקום הזה הוא אורווינדיל-'' את המילה האחרונה היא הגתה בצורה העתיקה שלה, תשומת הלב של כולם התרכזה בה מיידית.
''הארץ האבודה'' נהם הטרול קמבורג ''חשבתי שהיא.. אבודה'' כל צבא היצורים פנו לבחון את המקום.
''הארץ בהחלט הייתה אבודה במשך אלפי שנים'' אמרה הגבירה בטון שמבהיר שהיא מרוצה מכך שיש משהו שהיא יודעת והם לא. ''המכשפים הגדולים של אותה תקופה הטביעו את הממלכה עד שהברית בין אלפים ו-כמוכתכם תחודש'' היא אמרה ''הרשו לי להציג את המלך סווג החמישי''
כל היצורים נפנו להביא באלף גבוה ונאה למדיי שנראה מבוגר רק בשנים אחדות מהגבירה
''תודה רבה גבירה יקרה שלי, לקח לי שנים לקחת את הכתר מאימי העקשנית ואוהבת האנשים. אך כעת אני מבטיח לכם'' הוא אמר בקולו העמוק ''אני הוא ידידכם ובעל מטרה משותפת כמותכם'' הוא החווה בידו אל כל היצורים המתגודדים סביבו בהערצה ''והמטרה היא להרוג את המלכה נולנה'' הוא הוציא מכיסו שרשרת בגוון קינמון ובצורת דמעה ''ואני יודע בדיוק איך''
''המלך סווג החמישי ירום הודו מעוניין להיפגש איתך'' דיקלם משרת חפוי פנים.
''רגע, מה?'' שאלה נולנה בבילבול ''אבל הריי סירבנו להצעת הידידות שלנו''
המשרת קד ''גבירתי המלכה, הוא כבר כאן''
נולנה הזדקפה היא לא ממש הייתה במצב רוח לארח את המלך אבל הורתה לו להיכנס,
''נולנה, יפה כתמיד'' הכריז סווג ברגע שראה אותה וקד בצורה מרשימה ואחרי שנישק את ידה בצורה מלכותית הכריז באנחה ''נולנה היקרה, ישנם שמועות שאני המלך סווג תומך באישה המכנה עצמה ''הגבירה בברדס'' אני מקווה מאוד שאת לא מאמינה לשטויות הללו נולנה, אני בעל בריתכם וברצוני שנילחם בארורה הממרידה את יצורי השממה-האבודה'' הוא קרא בקול נסער.
''אתה מבין סווג'' פכרה נולנה בזרועותיה ''קיבלנו ממך שליחים שמבקשים שנצטרף לאישה הזאת''
סווג נראה מזועזע ''לא ייתכן'' הוא אמר ''נולנה, מלכת אלתגורה, אני מתחנן בפנייך שתאמיני לי'' הוא כרע ברך בפניה אחריי חשיבה מהירה אמרה נולנה טובת הלב והרחומה שתשקול את דבריו ואף הזמינה אותו להישאר שבוע בארמון. מאחוריי הדלת עמד איאן, הוא ידע שאסור מתוקף תפקידו לצותת אבל הוא לא סמך על המלך סווג והיו לו חששות נוראיים בנוגע למה שהלה באמת מתכנן. המלכה נולנה לא תאמין לו, וייתכן שאפילו תכעס. איאן נרעד רק מהמחשבה על כך. הוא היה רק חייל פשוט, אם מי הוא יוכל כבר לדבר? מישהו שלא אוהב את החברה הגבוהה אבל מצד שני מקורב מספיק למלכה נולנה. התשובה עמדה לו על קצה הלשון, איך הוא לא חשב על זה מקודם? הוא יספר לנסיכה קירייה.
''טוראי גאווין לאן אתה הולך?'' נשמע קול שהקפיץ את איאן והוא מצא את עצמו עומד מול הגנרל גרנץ. איאן ידע שהוא כבר ממילא נתפס אז החליט לספר הכל ביודעו שגרנץ יכול להוציא אותו להורג בעוון בגידה. גרנץ הרים גבה.
''מרשים'' הוא אמר בשילוב ידיים ''צותת למלכה נולנה ולמלך סווג, ואתה מתכוון להלשין על ממלכה שאנחנו איתה בשלום דמוקרטי, ועוד בפני הנסיכה קירייה שלא תעשה עם זה כלום?'' הוא גיחך ''יש לך הרבה מזל גאווין'' הוא אמר ''כי זה בדיוק מה שאני מתכנן לעשות'' הוא עטה הבעה מאיימת ''חוץ מהחלק עם הנסיכה קירייה... אני לא סומך עליה'' הוא נראה מבוהל לרגע ''אבל שלא תעז לחזר על מה שאמרתי באוזניי המלכה נולנה'' הוא אמר באיום איאן הרים את זרועותיו ונשבע. מרחוק דורלין שהייתה במהלך שמירה צפתה בהם מהצד והאזינה,
''אוי לא'' היא אמרה לעצמה ''הוד נסיכותה קירייה בסכנה'' בקלות רגליים מוזרה יחסית לשריון הכבד שהיה מולבש על גופה הדק והגמיש היא רצה לחדרה של קירייה, ''הוד נסיכותך'' היא אמרה מתנשמת ''חיילים מנסים לפגוע בך'' היא אמרה.
קירייה זקפה את גבותיה ''האומנם?'' היא שאלה בקולה הקר ''אם כך עליי להתחמק מהארמון בשקט ובאלגנטיות'' היא חייכה חיוך שלא הגיע לעיניה ''תודה לך'' היא אמרה לדורלין שקדה בחופזה ''אל תגלי על כך לאיש, אינני רוצה להבהיל חס וחלילה את בת דודתי נולנה'' דורלין הצדיעה ויצאה מהחדר.
משרתת בעלת לחיים שקועות וגבות עבותות למדיי הביאה לנסיכה קירייה את ארוחתה לחדרה ולתדהמתה זאת לא הייתה בחדרה, היא צרחה בבהלה שחטפו את הנסיכה המסכנה וכל הארמון נרעש. גרנץ הגיע למקום ולחש לעצמו ''אולי היא ברחה... אבל אם היא חפה מפשע אין לה סיבה לכך'' הוא אמר בקול שקט ומהורהר ''משמע שהיא לא''

ת''ב?

[Felis Fuscus]

הקפצה ^^

[Sam I am]

⁙אבודים⁙
⁙פרק עשירי⁙
680 מילים

''קירייה!'' קראה נולנה באזור האורווה ''אם את כאן, עני לי!'' היא חזרה על כך פעמים אחדות ועמדה לוותר.
''אני כאן נולנה'' אמרה קירייה מהמכלאה הריקה כעת מסוסים.
''אלוהים ישמור, מה את עושה פה?'' שאלה נולנה והביטה מעט בזעזוע בבת דודה הקטנה.
''אני מתעבת את המלך סווג ולא מוכנה לסבול אותו תחת אותה קורת גג'' הסבירה קירייה ''אז החלטתי שאעבור לדור בין הסוסים עד שיניח לנו לנפשינו''
נולנה רטנה, זה היה כל כך אופייני לה ''אני אודיע בארמון שאת כאן, כולם מחפשים אותך וכדאי שמהשרתות ידעו להביא לך את האוכל''
קירייה הנידה בראשה ''הכל טוב'' היא אמרה ''אינני צריכה שיארחו לי חברה''
נולנה גלגלה את עיניה בתגובה ''להתראות קירייה וחלומות פז'' איחלה לה ופסעה משם באלגנטיות.
''הבאתי לך ארוחת ערב הוד נסיכותך'' אמרה דורלין שהגיעה לשם ''מצטערת שלא הגעתי קודם'' היא קדה בפניה של קירייה, עניין מסובך ביותר כשלובשים שריון כבד.
''אין צורך'' הנידה קירייה את ראשה ''אני לא רעבה אבל תודה לך על השירות הנאמן''
עיניו של גרנץ ממקום המחבוא שלו אורו, הוא סוף סוף גילה היכן מוחבאת הנסיכה קירייה אבל הוא לא זיהה את החייל שעזר לה, 'בוגד מלוכלך' הוא חשב והתקדם לשם. הוא לא זיהה פנים בגלל הקסדה אבל שם לב לכך שהחייל היה נמוך למדיי מה שדי נתן לו ביטחון נוסף להתקדם.
''איך קוראים לך בוגד במלכות?'' הוא שאל אותו.
''בוגד במלכות?'' שאל החייל בעלבון ובקול שהיה גבוה יותר ממה שגרנץ ציפה ''דבר ראשון צריך לומר בוגדת במלכות ודבר שני מעולם לא בגדתי בממלכת אלתגורה'' אמר החייל והוריד את הקסדה שלו, גרנץ הופתע לראות חיילת צעירה כבת גילה של קירייה עומדת מולו ''אין לי מושג מי אתה אדוני'' היא אמרה בכנות האופיינית לה והישירה לכיוונו מבט חד כתער.
''אני מצטער אבל.. חוששני כי..'' פתח גרנץ,
ונקטע על ידי קירייה שאמרה בקרירות ''אני מבינה, אתה מאשים אותה בבגידה במלכות בגלל שעזרה לי, נכון או לא נכון, הגנרל גרנץ?'' את המילים האחרונות היא אמרה בלעג מר.
''הגנרל גרנץ?'' יבבה דורלין בפחד ''אני כל כך מצטערת אדוני הגנרל, לא ידעתי שזה אתה''
גרנץ הניד את ראשו ''צדקת קירייה, בהחלט הייתי לא בסדר. עכשיו חיילת, מה שמך? אני חושב שמן הראוי יהיה לתת לך ציון לשבח''
דורלין הסמיקה ולא ידעה מה לענות ''דורלין פלאדוויק'' היא אמרה בצניעות וקדה. אחר כך הביטה בירח המלא ''אוי אלוהים, אני מאחרת למשמרת שלי. אני חייבת ללכת הוד נסיכותך, הגנרל'' היא קדה שוב בחופזה ומיהרה ללכת.
גרנץ הביט בה מרחוק משהו בו אמר לו שלחיילת הצעירה עוד יהיה תפקיד חשוב במלחמה העומדת בפתח. ''גרנץ'' פתחה קירייה בקרירות ''מותר לדעת מדוע אתה חושב שאני היא הגבירה?'' הוא השתעל ''איך ידעת?'' שאל במבוכה.
''אתה מדבר בקול רם מידי'' היא ציינה ''צר לי לומר לך אך אינני בבירור אותה גבירה מסתורית...'' היא סיימה.
''כמובן שלא הוד נסיכותך, אני מקווה שתסלחי לי'' הוא אמר ופסע משם בזהירות. היום כיוון שלא תוכננה אסיפה צבאית, הוא הרשה לעצמו ללכת לישון מוקדם. הוא צעד בעייפות למיטה הנוקשה שלו ולפני שנרדם איפשר למוחו העייף להפסיק לחשוב על תעלומת הגבירה ולעבור לחשוב על תעלומה מסוג חדש לחלוטין... תעלומת דורלין. לפני ששקע בעולם החלומות הרשה לעצמו להרהר בה קצת יותר ''דורלין'' מילמל לעצמו ''איזה שם נהדר''
דורלין ניצבה בבסיס השמירה ''איחרת, פלאדוויק'' אמר המפקד של הגדוד שלה בקרירות.
דורלין ידעה שגם אם הייתה מגיעה לפני כולם הוא היה מוצא על מה להעיר לה. היא עלתה לעמדה והביטה בכל אלתגורה הניצבת מולה, היא למען האמת אהבה את רגעי השקט היומיים האלו, בהם היא יכלה להרהר ולעשות חשבון נפש. היא נזכרה במאורעות האחרונים ועשתה פרצוף עקום, היא מעולם לא דיברה ככה אל אף אחד אז אל הגנרל הבכיר ביותר בצבא? היא רצתה לקבור את עצמה מרוב בושה. למעשה הוא היה פחות מפחיד ממה שדמיינה, והיא סמכה שלא סילק אותה מהצבא או הכריח אותה להיות בתורניות שירותים לנצח, במקום זה הוא אמר לה שייתן לה אות כבוד, והיא שוב תהתה האם הוא עשה את זה רק כדי לסלק אותה מעל עיניו. לפתע היא ראתה הבזקים והתנערה ממחשבותיה. ''הבזקים חשודים'' היא קראה בקול ותקעה בקרן שהייתה תלויה על בגדיה. ''אלוהים, מה זה יכול להיות?'' שאלה את עצמה
''זה הרגע'' צימצם המלך סווג את עיניו וחייך לעצמו.
''זה הרגע'' הכריזה הגבירה מול עשרות היצורים הצוהלים.
''זה הרגע!'' הם חזרו אחריה כמו הד משונה מעט צווחני, מעט נוהם ומעט מזמם.

ת''ב?

[Felis Fuscus]

הקפצה ^^

[Sam I am]

⁙אבודים⁙
⁙פרק אחת עשרה⁙
756

''כחמישים טרולים משיגי גבול נתפסו'' דיווח אחד מהסוהרים ''השאר ברחו'' נולנה שילחה אותו בתנועת יד, היה זה לילה ארוך למדיי שבמהלכו כמאה טרולים תקפו וכרתו חלק מהיער של אלתגורה.
''למה דווקא היער?'' שאל גרנץ שהוקפץ מחדרו להילחם ועשה זאת מצוין.
''בקרוב יגיע החורף, אולי הם רוצים שנקפא מקור?'' ניחשה נולנה, ''או אולי ככה הם רוצים להרוס אחד ממשאבי המלחמה שלנו'' גרנץ הינהן, זה היה הגיוני מאוד.
''שניים מהקצינים הבכירים פצועים ולא יוכלו לתפקד בזמן הקרוב'' דיווחה האחות הצבאית והציצה בנולנה מתחת למשקפיה הכבדים ''את תדאגי לזה, נכון מלכתי?'' אחריי שנולנה הבטיחה לה שכמובן והיא תמצא להם מחליפים האחות יצאה מהחדר.
''אבל את מי אני אמנה בתור קצינים זמניים?'' שאלה נולנה בייאוש ושוב השיחה שלה ושל פיצ'ר.
נקטעה על ידי הקצינה אנדריאה ''האורוות נשרפו'' היא דיווחה נושכת את שפתיה הדקות בלי מישים, ''אבל אל דאגה'' היא הוסיפה במהירות למראה הבעת פניה הנבהלת של נולנה, ''הנסיכה קירייה יצאה משם בזמן וכל הסוסים ניצלו'' היא אמרה והוסיפה במעט גאווה ''חיילת שמשרתת את אחת מהפלוגות שלי הצילה אותה, אני חושבת שמן הראוי יהיה לתת לה ציון לשבח''
נולנה וגרנץ החליפו מבטים ''מה שמה של החיילת?'' שאלה נולנה אם כי כבר היה לה חשד.
''דורלין'' דיווחה אנדריאה ''והיא הייתה גם זאת שראתה מרחוק את הטרולים הארורים''
נולנה הרימה את גבותיה כאילו כדי לסמן פליאה ''פיצ'ר אתה חושב מה שאני חושבת?'' היא שאלה.
גרנץ היה עסוק בלתהות שוב בקשר לדורלין והתעורר כאשר קראה שוב בשמו, ''פיצ'ר, אתה איתי?'' היא שאלה שוב.
''כן הוד מלכותך'' אמר גרנץ במהירות.
''מצוין'' אמרה נולנה ''דורלין תהיה קצינה זמנית, עכשיו צריך למצוא מישהו שני... בינתיים.. שמישהו יקרא לדורלין...''
''פלאדוויק, קוראים לך'' אמר המפקד ברשעות ''הוד מלכותה המלכה נולנה, איזה פשע עשית?'' הוא נבח עליה ''בשבילך אני מקווה שזה יהיה מוות מהיר''
דורלין הייתה עסוקה בלנסות לסדר את שיערה שהזדקר מרוב חום. ''כן אדוני'' היא אמרה בפחד. היא תהתה באמת מה היא עשתה, האם השירות שלה היה לא טוב? הרי הרגע הצילה את הנסיכה קירייה, (לא שזאת הייתה זקוקה לעזרה)
''תקראי גם לגאווין'' הורה לה המפקד ''גם הוא חטא בעיני המלכה והיא דורשת לראותו''
דורלין הכירה את איאן ולכן הופתעה לשמוע שהמלכה כועסת גם עליו, דווקא היה לה רושם שהיא מחבבת אותו. היא רצה לקרוונים שבהם גרו החיילים. וקיוותה שלא טעתה בקרוון ודפקה בחוזקה על אחת מהדלתות, צמבור שותפו המוזר למדיי לקרוון של איאן פתח לה, ''מה את עושה פה?'' הוא שאל בפליאה.
''אין לי זמן להסביר'' היא אמרה במהירות ''תן לי להיכנס?'' נראה שהבקשה מפתיעה אותו.
''מה?'' הוא שאל שוב והיא כבר חלפה על פניו.
''איאן'' היא אמרה בקול בהול. והפריעה לו לשתות את המרק המוזר שצפו בו מלפפונים חמוצים. ''תפסיק לשתות את הגועל נפש הזה ובוא אחריי'' היא הבהילה אותו.
''אני יודע שזה גועל, אבל- מה קרה דורלין?'' הוא קם במהירות ''חשבתי שכיבו את כל השריפות''
לקח לה כמה דקות להסביר לו ומהר מאוד שניהם רצו לחדר האסיפות מקווים שהמלכה נולנה לא עד כדי כך כועסת. להפתעתם היא חיכתה להם בחיוך שלו.
''איאן, דורלין כמה נעים שבאתם'' הם החליפו מבטים מבולבלים.
''הוד מלכותך?'' שאלה דורלין בהיסוס ''את לא מתכוונת להרוג אותנו?'' נולנה קימטה את מצחה בבלבול.
''לא... מי הכניס את זה לראש שלך, דורלין?'' היא שאלה אותה בחצי חיוך ''למעשה רציתי למנות אותך ואת איאן להיות קצינים זמניים, מה אתם אומרים?'' הפרצוף של דורלין הסמיק ונראה כתות בשל ואילו איאן בהה במלכה ''את רצינית?'' הוא שאל ואז הוא קלט שהוא מדבר עם המלכה ''כלומר.. תודה רבה על האמון הוד מלכותך''
הוא הצליח לקוד בניגוד לדורלין שנראתה כאילו היא שרויה במעין חלום פרטי משל עצמה, היא חזרה להיות מודעת לעצמה ולשיערה המלא גושי פחם. ''את לא תתאכזבי הוד מעלתך'' היא הבטיחה לנולנה.
''מצוין'' היא אמרה ''מחר הדבר יעשה באופן רשמי יותר, נערוך לכם היכרות עם שאר הקצינים ועם הגנרל גרנץ-'' איאן ודורלין החליפו מבטים ''שניכם כבר פגשתם אותו אני מניחה?'' שאלה נולנה בחיוך.
''הלילה תשנו בחדרי הקצינים ו- אה- אל תשכחו להתלבש יפה להכרזה'' היא הוסיפה ויצאה מהחדר.
''אתה קולט מה זה אומר?'' שאלה דורלין.
''כן'' מילמל איאן ''אני בטוח שכל ממלכת אלתגורה תהיה פשוט מאושרת שאני אהיה הקצין שלה'' הוא הוסיף בעוקצנות.
דורלין נופפה בידה לביטול ''מה אכפת לך מה הם חושבים?'' היא אמרה והוסיפה בחולמניות ''אני רק מחכה לראות את המבט של המפקד בפלוגה שלי ברגע שאני אגיד לו שזה לא בדיוק היה מוות מהיר וחסר כאבים'' היא גיחכה ''לילה טוב איאן''
היא יצאה מהחדר והלכה לחדרון שבו ישנה ''פלאדוויק'' נהם לכיוונה המפקד ''מה רצתה ממך המלכה?''
דורלין צחקה ''שום דבר.. אתה יודע.. רק להיות אחראית על חייהם של מפקדים מסוימים..'' היא התכוונה לזה בתור בדיחה, אבל הוא לעומת זאת החוויר אולי לראשונה בתפקידו כמפקד ובכל ליבו התפלל שהיא משקרת לו.. הוא העדיף בהרבה לצרוח עליה את נשמתו... זאת בכלל לא הייתה שאלה.

[Mr Perfectly Fine]

זה. הסיפור. הכי. יפה. שקראתי. בחיים. שלי.
מתח
פנטזיה
קצת אהבה:)
רגש
מושלם

[Sam I am]

⁙אבודים⁙
⁙פרק שתים עשרה⁙
719 מילים


דורלין הסתכלה בארון הבגדים הקטן שלה, ארון זאת היית מילה יפה מאוד לתאר ארונית שנדחקה בין המיטה שלה לקיר. המלכה נולנה אמרה להתלבש יפה. הפעם האחרונה שלבשה שמלה הייתה כאשר הייתה בת שמונה או תשע ואילו חצאיות היו לה לרוב אם כי כולן היו בצבע של כלום וחסרות גזרה, מה הדגיש את המוצא הלא ממש עשיר שלה. רוב הזמן דורלין לבשה את המדים הצבאיים או חליפות שריון, והיא תהתה האם זה שהיא פתאום מתעניינת כל כך בבגדים זה הופך אותה לרדודה. בלית ברירה היא החליטה ללבוש את הבגד שהייתה נוהגת ללבוש באירועים חגיגיים בכפר שבו גדלה, הבגד עצמו לא היה מכוער כל כך. אפודת עור חומה עם מחשוף קטן שנקשר בחוטים לבנים מתחת היא לבשה חולצה לבנה והחצאית שלה הייתה בצבע חולי, היא דווקא נראתה נחמד אבל דורלין ניחשה שלא לכך התכוונה המלכה נולנה. דפיקה בדלת קטעה את הרהוריה הקצינה אנדריאה לא חיכתה שתפתח לה ופתחה בעצמה.
''מה בשם ממלכת אלתגורה את לובשת?'' היא שאלה בזעזוע, אמנם מצא חן בעיניה שגם דורלין היא קצינה כמוהה אבל היא תהתה אם לבחורה הצעירה יש יכולת להביט על איך שהיא נראית.
''בת כמה את?'' היא שאלה את דורלין בתוקף.
''עשרים גבירתי'' היא אמרה.
''את נראית בת ארבעים וחמש'' קבעה אנדריאה, זה אמנם לא היה נכון אבל אנדריאה לא אהבה להרגיש מבוגרת ביחד עם ארבעים שנות חיה והחליטה לומר לה דווקא את זה. ''כל החיילים הולכים לצפות בך וזאת ההופעה שאת משדרת?''
מבטה החמור ממילא של אנדריאה נראה חמור עוד יותר ''אנחנו חייבות לסדר לך משהו אחר'' דורלין הסמיקה במבוכה היא לא באמת חשבה שכולם הולכים לצפות בה וכעת זה נראה בעיניה מפחיד למדי.
וכעבור כמה דקות היא מצאה את עצמה מוקפת בסרטים ובמלמלות בזמן שהתופרת מודדת את הגזרה שלה.
''ירוק'' היא מילמלה ''ידגיש לך את העיניים''
אחריי כמה ויכוחים שבהם הדגישה דורלין שהיא בשום פנים ואופן לא הולכת ללבוש שמלה עם מלמלה וסרטים וממש לא עם מחשוף בולט. היא והתופרת מצאו שמלה נחמדה, היא הייתה ארוכה, בצבע ירוק חי ולשמחתה הרבה של דורלין לא כללה שרוולים מנופחים יתר על מידה אלא כתפיות עבות שבהחלט תאמו למבנה גופה הדק והגמיש.
''מצוין'' נאנחה התופרת בהקלה ומחתה אגלי זיעה בעזרת ממחטה רקומה. ''אם יורשה לי לומר את נראית נהדר'' היא הוסיפה במהירות.
''היא צודקת, בואי נמהר'' דחקה בה אנדריאה והצליחה לעשות זאת בארשת פנים שלווה ורגועה. שתיהן יצאו מהחדר של דורלין ופסעו במסדרונות הארוכים.
''שלום רבותיי, ברצוני להציג בפניכם את שני הקצינים המעולים והחדשים של צבא אלתגורה'' הכריזה נולנה ''דורלין פלאדוויק'' דורלין נכנסה לבמה בחשש רב ובבירור לא הייתה רגילה לתשואות שאליהן זכתה. ''ואיאן גאווין'' איאן אמנם זכה לפחות תשואות מדורלין אבל נראה מרוצה מכך.
אחריי שנגמרו הדיבורים על להיות מאוחדים כל החיילים התחילו ללכת לפטפט וכמובן לנשנש את הקינוחים הטעימים שהכין צוות הארמון. גרנץ הציץ בעיניו לכיוונה של דורלין הנבוכה שכעת נולנה הציגה אותה בפניי המלך סווג, הוא שנא את המלך סווג וניחש שעל פי החיוכים המאולצים של דורלין גם היא שונאת. גרנץ נזכר ביום שבו הכריזו עליו בתור קצין ואז ביום שהכריזו עליו שהוא גנרל... כל כך הרבה הוא עבר מאז. והוא ידע שבקרוב גם דורלין פחות תתבייש לעמוד מול קהל. אחריי כמה דקות של החלטה מהירה הוא החליט להציל אותה בטענה מדומה של שיחת הסבר על התפקיד.
והיא נראתה די מופתעת ''תודה רבה, הצלת אותי''
הוא הרשה לעצמו לחייך ''אני מבין אותך, השיחות איתו הם סיוט. והנחתי שגם את מרגישה ככה''
זאת הייתה שיחה מוזרה למדי ושניהם הרגישו מבוכה, ''אדוני הגנרל אני שוב מבקשת סליחה על מה שקרה באורוות'' מילמלה דורלין.
''אני זה שצריך לבקש סליחה'' הודה גרנץ ''ואת מוזמנת לקרוא לי פיצ'ר, הקצינה דורלין''
דורלין מחתה והתחילה לצחוק, אחריי זה השיחה נעשתה קלילה בהרבה והם דיברו כאילו מאז ומתמיד הכירו.
הקצינה אנדריאה נולנה ואיאן דיברו, איאן אמר משהו על החורף הקשה שהולך להיות בממלכה, אנדריאה הציעה שישלחו שליחים לכל רחבי הממלכה שיאגרו מזון. לפתע נולנה נפלה על הרצפה חיוורת כולה נראה היה שאף אחד לא שם לב לכך חוץ מאיאן ואנדריאה. איאן התכופף על הרצפה ועזר לה להתיישב ''הוד מלכותך?'' הוא שאל בעדינות.
נולנה נולנה פתחה את עיניה באיטיות ''איאן'' היא מילמלה ''היה לי חיזיון'' הפחיד אותו עד כמה שקולה נשמע שברירי ''תשמור בשבילי על ביצת הדרקון'' הוא ואנדריאה החליפו מבטים.
''הוד מעלתך, את התעלפת'' אמר איאן בעדינות.
''אני רצינית'' קולה נשמע כעת יותר חזק ובטוח ''תבטיח לי איאן'' היא התרוממה ''הביצה הזאת לא יכולה להישאר אצלי יותר. אני מרגישה שככה זה חייב להיות''
איאן נראה מודאג אבל כדי להרגיע את המלכה אמר שהוא מבטיח.
אבל מה יהיו ההשלכות של זה?


תגובות בבקשה?

[Felis Fuscus]

הקפצה ^^

[Sam I am]

⁙אבודים⁙
⁙פרק שלוש עשרה⁙
678

נולנה קמה בבוקר כשהיא קפואה לחלוטין, נראה היה שהחורף מקדים. אם ככה יהיה צורך להודיע זאת לנתינים שנמצאים בפינות המרוחקות של אלתגורה היא הרהרה. למעשה היה כפר אחד שהיה צורך מיוחד לשלוח אליו שליחים, כפר הולדתה של דורלין- גטאיר. נולנה ידעה שהם אף פעם לא מעודכנים וחיים את חייהם כמעט בלי זיקה לשאר הממלכה. אחריי שהתלבשה כמו שצריך הציעה את הרעיון שלה לשאר האסיפה. הרעיון היה ששני קצינים יתנדבו לכל ויסעו לכל רחבי הערים המרוחקות ממרכז הממלכה ויודיעו להם לאגור מזון. דורלין קפצה מייד לשמע ההצעה אבל נולנה חששה לשלוח אותה לבדה במיוחד עם האיום מצד הגבירה, שאמנם שכך מעט מאז השריפה אבל עדיין היה מסוכן.
''מי רוצה להתלוות לדורלין?'' היא עברה בעיניה הטורקיזיות על פני כל הנוכחים בחדר. אחריי כמה רגעים של שתיקה מביכה- שבמהלכן נולנה הורתה בעיניה לאיאן לא להתנדב כי אז ביצת הרקון תהיה בסכנה- נשמע שיעול מהוסה,
''אני אמנם לא קצין'' אמר גרנץ ופכר את ידיו זו בזו. ''אבל אני אשמח להתנדב למשימה''
נולנה ושאר הנוכחים בחדר הביטו בגרנץ במבט לא מאמין. ''פיצ'ר, אתה הרי הגנרל'' הזכירה לו נולנה ''המסע הזה יכול להימשך שבועות ואולי אפילו חודשים, מה צבא אלתגורה יעשה בזמן הזה?''
מלמולי הסכמה נשמעו, ''תראי, הוד מלכותך'' הוא הסביר לה בקול מדוד ונראה היה שהוא בוחר את מילותיו בקפידה ''אני יודע שהגבירה מהווה איום רציני על ממלכת אלתגורה, ועל העולם בפרט. והיא כבר המרידה את ארץ השממה-האבודה נגד ההסכמים הבין-גזעיים, ומי יודע מי יהיו הבאים בתור. עצם זה שאנחנו, אנשי הצבא נעבור בכפרי הפריפריה ונדאג לשלומם זה יחזק את רוח הממלכה.''
אנדריאה פלטה קריאת התפעלות מה שבדרך כלל הייתה נמנעת ממנו ''רעיון גאוני פיצ'ר'' היא אמרה ''הוד מלכותך, את תמיד אומרת שאיחוד העם והממלכה זה הדבר החשוב ביותר. אני מייעצת לך להסכים לו להצטרף לדורלין למלחמה.''
הקצין אדנור נראה כאילו הוא רוצה לחלוק עליה, והדבר גרם מרוב התרגשות ללחיו האדומות ממילא להיות סמוקות עוד יותר. ''כל כמה שהרעיון של הגנרל מצוין, מי קבע שחייבים לשלוח דווקא אותו? אפשר כל קצין אחר, כמו שהמלכה נולנה אמרה לפני כמה דקות, 'מה צבא אלתגורה יעשה בזמן הזה?' '' הוא סיכם ונשם נשימה עמוקה.
נולנה הביטה בכפות ידיה כאילו הן נהיו מעניינות פתאום, ''מצוין'' היא אמרה ''בואו נעשה הצבעה, כל מי שבעד לשלוח את פיצ'ר שירים את ידו.'' כמה קצינים כולל היא הרימו את ידיהם. ''כל מי שנגד לשלוח את פיצ'ר שירים את ידו'' היא אמרה, רק שני קצינים הרימו את ידיהם ''ארבע נמנעים, סוכם: פיצ'ר, אתה מוזמן להתחיל לארוז'' היא אמרה בחיוך קטן.
פיצ'ר עצמו לא ארז שום דבר, אבל צויד בהרבה אוכל שמתאים למסעות ואוכל לסוס שלו. דורלין עצמה הייתה שקטה מאז עלתה על סוסתה. '''הכל בסדר?'' שאל גרנץ בהיסוס והביט בה בזווית עינו.
''כן'' היא אמרה ''אני פשוט.. מתגעגעת להורים שלי..'' היא צחקה קצת ואז אמרה בקול קצת יותר מעודד ''נפגוש אותם בקרוב, רק עוד.. שבוע.''
פיצ'ר קיווה שהם אכן יגיעו תוך שבוע ולא יהיו כל מיני עיכובים בדרך. ''ההורים שלי הם אנשים מיוחדים'' היא תיארה בעיניים בורקות. ''הם משונים אבל משונים טובים, מה עם ההורים שלך הגנרל- זאת אומרת- פיצ'ר?'' היא שאלה וסיימה מעט בעילגות.
הוא חייך ''כל אחד חושב שההורים שלו הם הכי טובים. כולם חוץ מבני נוער, כמובן'' הוא גיחך ''אני לא חושב שההורים שלי הם הכי טובים, אבל הם בהחלט ידעו לחנך אותי כמו שצריך. אבל יש להם הרבה ציפיות ממני, את מכירה את זה אצל הורים?'' הוא שאל והיא הנהנה ''אבל אתה כבר בתפקיד הכי בכיר בצבא'' היא אמרה ''מה הם כבר מצפים שתהיה?'' גרנץ משך בכתפיו ''האמת שאין לי מושג''
פיקסדל פיה רעדה מקור, בימים האחרונים נהיה קר יותר ויותר ושפתיה כבר היו כחולות. הגבירה הייתה היחידה שהכפור לא השפיע עליה, ואם כן היא לא הראתה סימנים לכך. ''מהר'' היא דרבנה את היצורים ''יהיה הרבה יותר קל לכבוש את ממלכת אלתגורה לפני שהקור הגדול בא''
היא אמרה וקולה היה קר לפחות כמו הרוח. דים סוכך בידיו על עיניו כדי להגן עליהן מהרוח ולפתע ראה דמות. ''המלך סווג מתקרב אלינו'' הודיע בקולו הגבוה להחריד.
''מה שלומך, סווג?'' משהו היה מסויג בקולה של הגבירה.
''אני מצטערת גבירתי שלא באתי לבקר בזמן האחרון'' הוא התנצל ונישק את ידה בחמימות, או יותר נכון להגיד את כפפתה העשויה משי.
''התגעגענו אליך'' היא אמרה בסרקזם קל אם כי פיקסדל הבחינה גם בגרגור שהזכיר לה חתולים. '
'גם אני התגעגעתי אלייך, גבירה מקסימה שלי'' הבטיח לה סווג בלי שום ציניות. ''יש לי חדשות אלייך מהארמון... נולנה גוססת''

[כינוי בעברית]

הקפצה!

[Sam I am]

⁙אבודים⁙
⁙פרק ארבע עשרה⁙
742 מילים

איאן ישב בספרייה וקרא, כעת משנהיה קצין ניתנה לו הגישה לספריית הארמון והוא נדהם ממבחר הספרים שהיה שם. הוא התעניין בעיקר בספרי היסטוריה במיוחד בגלל העובדה שהיו שונים מאלו שהיו באנושיה- ממלכת בני האדם. הוא ידע שכל ממלכה בוודאי תרצה להוציא את עצמה טובה למרות כל מעלליה לאורך ההיסטוריה אבל הוא התפלא לראות עד כמה השינוי היה גדול, קוננו בו מחשבות והוא תהה איזו גרסה יותר מדויקת. לפתע הוא מצא מגילה ארוכה למדי שבתחתיתה היה רשום שמה של המלכה נולנה ומעליו שמות הוריה, הוא הניח שמדובר שמגילת יוחסין והמשיך לרפרף על שמות אבותיה הקדומים של נולנה. השושלת נעצרה בצורה מוזרה למדי בשם אנריק הראשון. איאן לא הבין מה קרה, הרי בטוח לאנריק הזה היו הורים, נכון? מצד שני, הרי כל שושלת חייבת להתחיל ממישהו. ואז שם לב לכתב קטן שלא שם לב אליו בהתחלה הכתב עיטר את שולי הדף ונראה בהתחלה כמו עכבישים קטנים. איאן ניסה לקרוא מה כתוב אך לשווא. הכתב היה קטן מידי בשביל עיניו.
''אני יכולה לעזור לך לקרוא'' קול הקפיץ אותו והוא גילה את המלכה נולנה צופה בו מהצד הייתה לו תחושה מוזרה שהיא צפתה בו מהרגע שהגיע לסיפרייה.
''הוד מלכותך, אני מצטער לא ראיתי שאת שם'' הוא התנצל היא חייכה חיוך קטן ''הכל טוב, למעשה אני צריכה להתנצל על ההתגנבות שלי. אתה רוצה שאני אתרגם לך מה שכתוב במגילה?'' היא שאלה.
''אם.. אם את רוצה הוד מלכותך'' הוא אמר.
''בבקשה תקרא לי נולנה'' היא אמרה ''ואני אשמח'' איאן הגיש לה את המגילה והיא אימצה את עיניה לקרוא ''האותיות האלו נכתבו בכתב המכונה 'כתב מלחמות' בגלל שאלו חצי מהאותיות רשומות ואת השאר צריך לפענח, ככה יותר קשה לאויב שלא מכיר את השיטה'' היא הסבירה ורפרפה בעיניה על הכתוב ''לא כתובות כאן יותר משטויות'' היא אמרה ''שומרים אבודים, טיפה הרוסה, אש להבה משפחה שמתה בגלל חביתה?'' היא שאלה חצי את עצמה וחצי את איאן ''אני מניחה שזאת סתם מתיחה של מי שכתב את המגילה, שבהתחלה נחשוב שמדובר בצופן מלחמתי ואז נגלה שאלו שטויות...''
היא נאנחה והחזירה את המגילה למקום. הייתה שתיקה קצרה שאותה הפר איאן ''תודה רבה בכל אופן, הוד מלכו-'' את משפט התודה שלו קטעה נולנה שהזכירה לו שהוא יכול לקרוא לה בשמה הפרטי. ''תודה רבה נולנה'' אמר איאן, והתחיל בשלומיאליות לסדר את הספרים שהתבלגנו.
''אני מאוד מצטערת שאני קוטעת את השיחה'' אמרה אנדריאה בקולה הענייני, היא אמנם לא נכנסה לחדר כאשר הייתה שיחה אך חשבה שמן הראוי יהיה להתנצל על כך.
''אוי תיזהר איאן!'' היא אמרה שניה לפני שספר כבד למראה כמעט נפל על ראשו של איאן, הספר נפל על הרצפה ועשה הרבה אבק שגרם לנולנה ואיאן שהיו לידו להשתעל.
אנדריאה הבחינה במגילה והרימה אותה ''אני מכירה את המגילה הזאת'' היא אמרה וניסתה להיזכר ''כאשר הייתי צעירה יותר.. בתקופת מלכות אבא שלך, אני הייתי היועצת לענייני כלכלה.. ראיתי את המגילה הזאת.. אבל נראה לי היא הייתה ביחד עם איזשהוא ספר מוזר על מאגיה של אלפים''
נולנה ואיאן החליפו מבטים זאת הייתה אולי הפעם הראשונה שהקצינה אנדריאה הודתה שהיא לא כל כך צעירה, אם כי גיל ארבעים ושתיים לא מנע ממנה להיות פעילה כמו בצעירותה. פתאום נולנה נזכרה בספר שקראה בת דודתה קירייה לפני.. זה נדמה לפני זמן כה רב. הספר שנכתב על ידי נולנה הראשונה שממנה קיבלה את שמה.. האם המגילה נפלה משם או שהופלה בכוונה? האם יש לקשקושים שכתובים במגילה קשר לאגדות שיש בספר?
''נולנה'' ניערה אנדריאה את המלכה נולנה ממחשבותיה ''את בתנוחה הזאת כבר עשר דקות'' היא אמרה מעט בדאגה ''הכל בסדר?''
נולנה התמתחה ''כן'' היא אמרה ''רק חשבתי על משהו'' אנדריאה הביטה לכיוון איאן שהסתובב באזור המדפים המרוחקים. ''על משהו או על מישהו?'' היא שאלה בחיוך שתאם יותר בחורה צעירה ורומנטית. כמובן שהיא זכתה מייד לתגובה מוחה של נולנה.
דורלין ופיצ'ר החנו את הסוסים ללילה, דורלין ביקשה להקים מדורה אבל גרנץ הזכיר לה שעשן זה דבר שיחשוף אותם בפני טיפוסים לא נעימים כמו שודדי דרכים. ''אנחנו יכולים להשתמש בדברים החומים האלו שלא עושים עשן'' אמרה דורלין ועשתה מהם ערימה, תוך כמה רגעים הייתה מדורה חמימה אבל עם ריח קצת פחות נעים.
''את יודעת שאלו גללי סוסים, נכון?'' שאל גרנץ וקירב את ידיו לאש כדי שיתחממו.
''אני מעדיפה לחשוב על זה בתור חומר גלם למדורה'' אמרה דורלין ועשתה פרצוף. שניהם התכבדו בלחם יבש אבל טעים למדיי ''זה מרגיש כמו מחנה'' אמרה דורלין והביטה בכוכבים שהשתקפו בעיניה כמו מראה ''אני מקווה שישאר כל כך כיף ושלא יגיע פתאום משהו שיהרוס אותו'' רק אמרה וגשם התחיל לרדת ''הייתי חייבת לפתוח את הפה'' היא אמרה בעגמומיות.
''כדאי שנבנה מחנה'' אמר גרנץ ופרש את האוהלים ''זה גם סוג של מחנה''
כך ישבו שניהם מצונפים וקופאים מקור מתחת לאוהל מאולתר. אמנם הם לא ידעו מתי הגשם ייגמר אבל נהנו מכל רגע.

[Felis Fuscus]

הקפצה D:

[Sam I am]

⁙אבודים⁙
⁙פרק חמש עשרה⁙
797 מילים

כשגרנץ התעורר עדיין היה לילה אבל הגשם פסק, הוא הביט הצידה וראה את דורלין ראשה שמוט וחזה עולה ויורד עם כל נשימה. ''אוקיי, סידרתי לעצמי שמירה'' הוא אמר לעצמו ולא היה ניתן להבחין אם הוא מרוצה מכך או לא. כעבור שעה או שעתיים של שיעמום מוחץ, ערפל התחיל להתהוות. הערפל היה סמיך אבל גרנץ בשל אימונים רבים הבחין בכמה דמויות מטושטשות. הוא הכיר את השיטה, להתקרב אל הקורבנות כאשר הם חסרי ישע בערפל. אלו יכולים להיות רק שודדים הוא חשב ובמהירות התחיל לנסות להעיר את דורלין.
''ממ.. מה?'' היא שאלה בישנוניות ושיפשפה את עיניה העייפות. ''שודדים'' הוא לחש, והיא התעוררה סופית. ''אני שונאת שודדים ויצא לי יותר מידי פעמים להיתקל בהם'' היא רטנה בעוד נעמדת עם סכין שלופה בידה.
''לא ידעתי שחיית באזור הזה'' ציין גרנץ.
''אני נולדתי באחד מהכפרים הכי נידחים בממלכת אלתגורה'' היא אמרה בקולה המלא כנות ''יש לך בעיה?'' היא שאלה וגרנץ חש במעט קרירות בקולה.
''לא, לא'' הוא אמר בבהלה, ''פשוט.. ניחשתי שנולדת באיזור עיר הבירה כמו רוב החיילים'' הוא ניסה להסביר אבל נזף בעצמו על שפתח את הפה. הוא תהה אם זאת הסיבה שדורלין היא... עוף מוזר במובן הטוב של המילה.
''זה לא משנה עכשיו'' היא אמרה ופיצ'ר שמח לשמוע את קולה חוזר לחמימותו הרגילה.
''בתור זאת שמבינה הכי הרבה במדבריות, מה היית ממליצה?'' הוא שאל בהיסוס פוחד לעצבן אותה שוב.
''צריך לחלק את כמות הזהב שיש לנו לחצי'' היא אמרה בקול מהורהר ''חלק תיתן להם ובתמורה לא יהרגו אותנו. את החלק האחר תתפור בתור בטנה לבגד שלך'' אמנם זאת הייתה תוכנית פשוטה וחכמה להפליא אבל-
''אני לא יודע לתפור'' הודה פיצ'ר.
''אתה רציני?'' גבותיה של דורלין התרוממו ''מי לא יודע?'' היא אמרה ''טוב הייתי תופרת לעצמי לבגד אילולא מישהו חשב שזה יהיה חכם שאחד מאיתנו יהיה בשריון'' היא הוסיפה בקול קצת מאשים.
פיצ'ר נראה נבוך ''טעות שלי... את יכולה לתפור לי בבקשה?'' הוא ביקש, הוא נזכר איך פעם דודתו הזקנה והסנילית הציעה לו ללמוד לתפור ואיך סירב לה. עכשיו הוא התחרט על כך. הוא קפא מקור בלי מעיל אבל היא דווקא תפרה מהר יחסית ובלי מישים, מרוב ריכוז היא נשכה את שפתיה. עד שגרנץ לבש את מעילו חזרה השודדים כבר הגיעו. הם לבשו גלימות יפהפיות מעוטרות בנוצות אך פניהן היו מושחתות בין אם מכיעור טבעי ובין אם מצלקות קרב.
''את הכסף'' סינן אחד מהם בפה מלא שיניים רקובות ''אחרת'' הוא סימן כריתת ראש באצבעו ושאר השודדים צחקו צחוק גס. גרנץ זרק אליהם את השקיק המלא למחצה במטבעות מרשרשים. ''את כל הכסף'' אמר השודד בקול איום ''אחרת..'' הוא ירד מגב הסוס שלו ותפס בידה של דורלין שניסתה להיאבק אך לשווא ''החברה שלך באה איתי'' הוא גיחך.
פיצ'ר אפילו לא רצה למחות שדורלין היא לא החברה שלו הוא הביט בעיניה והיא הבינה, הוא הולך למסור את הכסף לפראיים, אלא ש-
''אבל אתם לא יודעים מי אני?'' שאלה דורלין וחייכה חיוך מפחיד ''אני היא מלכתכם נולנה''
אחד מהשודדים שהיה שתוי להפליא שיהק, ניגב את פי בשרוולו וצחק ''לא אכפת לנו- היק, אנחנו רק רוצים היק את הכסף.''
דורלין הינהנה ''נהדר, אם ככה.. שמעתם על הכוחות שלי? ידעתם שבכוחי ומטעם סמכותי כמלכת אלתגורה אני יכולה להשמיד כל דבר?''
השודדים התלחששו ''אנחנו לא מאמינים לך'' הכריז המנהיג ''תוכיחי לנו''
גרנץ התחיל לפחוד, דורלין לא באמת הייתה המלכה נולנה ולא באמת היו לה כוחות. ''אתם רוצים גשם?'' היא שאלה והביטה לכיוון צמח מוזר וצהבהב. רעם נשמע ופתאום גשם עז ניתח על ראשם. השודדים נבהלו ועלו על הסוסים במהירות.
''את הכסף'' דרשה דורלין בקול צונן ואכן קיבלה אותו, בענן של צעקות ''מכשפה'' ואבק בגלל דהרת הסוסים נשארו דורלין ופיצ'ר לבדם
. ''נו, אז איך עשית את זה?'' הוא שאל בקול מתרשם. היא התכופפה ותלשה בעדינות עלה אחד של הצמח המוזר. ''העלים שלו תמיד נפתחים קצת לפני שיש גשמים'' היא אמרה וקולה נשמע מלא הקלה. ''אני מקווה שהוד מלכותה לא תכעס שהשתמשתי בשמה'' היא הוסיפה בשעשוע ''כדאי שנבנה את המחנה מחדש'' היא אמרה בעוד שערה הרטוב נדבק לפניה, היא הסיטה אותו מתוך מטרה להביט במחנה ההרוס בגלל דהירות הסוסים. ''וכדאי שנעשה משמרות'' היא אמרה ''נראה לי השודדים האלו ספציפית לא יתקרבו אלינו יותר.. אבל ליתר ביטחון''
גרנץ הביט בהתרשמות בתפרים הכמעט בלתי נראים שתפרה דורלין. ''את יכולה ללמד אותי לתפור?'' הוא שאל ''זאת אומרת.. אחריי שנגמור לבנות את האוהל שוב.'' הוא הוסיף במהירות.
כעבור חצי שעה הוא כבר מצא את עצמו מנסה בצורה מגושמת למדי להכניס את החוט לחור שבראש המחט. ''אין סיכוי שאני אצליח'' הוא אמר בייאוש.
''זה לא כזה קשה'' דחקה בו דורלין ''היד שלך רועדת.. אולי תיתן לי את המחט ואת רק תצטרך להשחיל?'' היא הציעה. ונטלה את המחט מידו מבלי לחכות בכלל לתשובה. גרנץ הביט בכף ידה החיוורת האוחזת בעדינות במחט.
''את יודעת.. אני חושב שאני בחיים לא אקלוט את זה.. חבל להתאמץ'' הוא נאנח ואם הוא לא טעה הוא שמע גם אותה נאנחת חלושות
''אני חושב שאני אשמור ראשון'' הוא אמר ''לילה טוב דורל-'' הוא גילה שבאותה שניה נרדמה ונשימותיה המרפרפות הדהדו באוהל. הוא הביט בה בחיוך קטן וכיסה אותה בשמיכה. הבחורה הזאת מאוד הרשימה אותו.


ת''ב?

[לאומאתכלום]

ואווו
נדיררררררר
מושלםם
מדהיםםם
מקסיםםם
מרגש
מתוקיי
פשוט ואוווו
תמשיכיייייי