אזהרה: חתולים ברמה גבוהה|וריאן, סיפור בהמשכים, pg13

סליחה על ההמתנה הארוכה.
הבחור המסתורי הזה בסוף הפרק עומד להכניס את העלילה האמיתית לקצב :0

---

פרק 8

סאני יושב מחוץ לחנות החיות ומשחק עם אבן שמצא בעודו מחכה שדניאל המוכר יסיים לעבוד ויצא החוצה. מארי עומדת לצד הדלת ומסתכלת פנימה, אבל מדי פעם מגניבה מבט מאשים לסאני.
זה מגיע לו.
הוא כל כך עסוק במחשבות על מה שהוא עשה, שהוא לא שם לב שדניאל המוכר כבר יצא מהחנות עד שזה פונה אליו.
דניאל: הא. היי.
סאני קופץ לעמידה וממהר להסתתר בסמטה הצרה שמאחורי החנות. הוא מציץ על דניאל בזהירות מהפינה שלו. המוכר עומד מבולבל על המדרכה, ומסתכל ישר על סאני.
דניאל: ילד?
סאני חוזר להסתתר במהירות.
הוא מתיישב על המדרכה ומנסה להסתיר את הפנים בברכיים. זה לא עובד. סאני שומע צעדים מתקרבים אליו.
דניאל: ילד?
סאני מרים את מבטו ומוצא את דניאל עומד מכופף מולו, מסתכל עליו בגבות מכווצות.
דניאל: דיברת?
נכון. הוא חירש.
סאני: אני לא פה.
דניאל: אני לא מבין.
סאני: אתה לא רואה אותי.
דניאל מוציא משהו מהכיס שלו - פנקס ועט שחור - ומושיט לסאני.
דניאל: תרשום.
רק עכשיו סאני מבין שהוא כנראה דיבר מהר מדי.
הוא לוקח את הפנקס מדניאל ומתחיל לכתוב.
סאני: אתה לא רואה אותי.
דניאל מסתכל לרגע על הכתוב, ואז מרים את מבטו שוב. עכשיו גם המצח שלו מתקמט.
דניאל: אבל אני רואה אותך.
סאני: אני לא פה.
דניאל דוחף את הפנקס חזרה לידיים של סאני. כנראה הוא שוב פעם דיבר מהר מדי.
סאני: אני לא פה.
בזמן שדניאל קורא את מה שכתב, סאני מכסה את הפנים בידיים בשביל שהוא לא יוכל לראות אותו. הרי אם סאני לא יראה את דניאל, גם דניאל לא יראה את סאני!
דניאל: מה אתה עושה?
סאני לא עונה, ומתרכז חזק יותר בלא להיראות. אחרי זמן שנראה כמו נצח הוא מרים את מבטו, ומגלה שדניאל נעמד חזרה, עדיין מסתכל עליו.
דניאל: טוב, ביי.
דניאל הולך משם.
סאני נהיה שמח.
סאני מחכה שיהיו לפחות עשרה מטרים שמפרידים ביניהם לפני שהוא קם ויוצא מהמחבוא שלו, עוקב אחרי דניאל בצעדים מהירים. רק כשהוא שם לב שמרחק העשרה מטרים שיצר בקפידה הצטמצם לשלושה, הוא מבין שהוא הולך מהר מדי. או שדניאל הולך לאט מדי. הקב הזה של המוכר בהחלט מאט את קצב ההליכה שלו.
סאני מעט את הקצב, אבל שומר הפעם רק על חמישה מטרים ביניהם. מהר מאוד השניים מגיעים לבניין דירות, שלפי איך שהוא נראה מבחוץ סאני מנחש שמדובר בלפחות חמש קומות. בזמן שהוא חומק מבעד לדלת הפתוחה אחרי דניאל, הוא תוהה לעצמו איך המוכר הצולע מצליח לעלות עד לקומה שלו. זה הרגע שבו דניאל פותח את אחת הדלתות בקומת הקרקע.
זה מסביר הרבה.
לפני שדניאל מספיק לעשות צעד אחד, סאני חומק מתחת לזרוע שלו במהירות ונכנס לדירה.
סאני נהיה נלהב.
הוא מסתכל סביב בעין פעורה, בולע במבטו את המראה של הסלון ושל המטבח. דלת בצד ימין שלו מובילה אל מסדרון - שם כנראה נמצאים חדרי השינה והשירותים. הוא כמעט שוכח שדניאל נמצא מאחוריו.
דניאל: ילד!
סאני מסתובב אל דניאל עם החיוך הכי רחב שהוא יכול לחייך, אבל דניאל לא מחייך. הוא נשען על משקוף הדלת כאילו הוא עומד לחטוף התקף לב.
דניאל: אתה לא יכול פשוט להיכנס לכאן ככה!
סאני נהיה עצוב.
הסיבה שדניאל צועק עליו ככה זה כי הוא לא יכול לשמוע את עצמו… נכון?
סאני: אבל אנחנו חברים, לא?
דניאל: לא בלי רשות!
הלב של סאני שוקע.
סאני נהיה מדוכא.
סאני: אתה לא מרשה לי להיות חבר שלך?
דניאל: לא להיכנס לבית בלי רשות!
סאני מרגיש שהוא יכול לנשום שוב.
סאני נהיה שמח.
סאני: אתה מרשה לי להיכנס?
דניאל: רגע.
סאני צופה בדניאל דוחף את עצמו מהמשקוף ונכנס לדירה בעצמו. אחרי עשר שניות הוא פונה חזרה לסאני.
דניאל: עכשיו.
סאני נהיה נלהב.
סאני חוזר לבלוע את הבית במבטו, אבל דניאל שוב קוטע אותו.
דניאל: רגע! תצא ותדפוק בדלת יפה.
סאני מהנהן במהירות ויוצא בריצה מהדירה. הוא מוודא שהוא סגר את הדלת אחריו לפני שהוא מרים את היד לדפוק על הדלת יפה. בזמן שהוא מחכה שדניאל יקרא לו פנימה הוא נזכר פתאום בזה שדניאל בכלל חירש! איך הוא ידע שהחבר החדש שלו דופק על הדלת?
דניאל: פתוח!
סאני דוחף את הדלת ומציץ מהפתח.
סאני: איך לדפוק עובד אם אתה חירש?
דניאל מסתכל עליו רגע בלי הבעה, ואז מוציא שוב את הפנקס והעט מהכיס ומושיט לסאני. סאני הולך אליו ולוקח את הפנקס.
סאני: איך לדפוק עובד אם אתה חירש?
דניאל: ספרתי. זה בשביל התרגול.
מה… איזה תרגול?
סאני: אבל איך תדע כשמישהו ידפוק בדלת באמת?
דניאל: מי כבר יכול לדפוק?
סאני: אני. בפעם הבאה.
דניאל: תגיד לי כשאתה רואה אותי.
סאני: ואם אבוא ישר לפה?
דניאל: למה שתבוא ישר לפה?
סאני: כי אנחנו חברים.
סאם אף פעם לא שואל לפני שהוא בא. אובי גם אף פעם לא שאלה לפני, וגם לקחה את זה צעד אחד קדימה - היא אפילו לא דפקה בדלת לפני שהיא נכנסה.
אבל זה בסדר. אובי היא בת בית. לפחות יותר מאמא, שנכנסת ויוצאת מתי שמתחשק לה, אז למה שלאובי יהיה אסור?
עכשיו כשסאני מסתכל על דניאל, הוא יכול לראות אור חדש ניצת בעיניים שלו. סאני לא מצליח לעצור את עצמו ומחייך.
דניאל: חברים?
סאני מהנהן במהירות, ועכשיו גם דניאל מחייך. אחרי כמה שניות של שתיקה סאני חוזר להסתובב בבית.
דניאל: רק אני וחבר שלי כאן.
סאני מסתובב לדניאל בשביל שיוכל לקרוא שפתיים.
סאני: יש לך עוד חבר?
דניאל: שותף.
זה. נשמע. כל כך. מגניב!
סאני: מגניב. אפשר גם?
דניאל מחייך.
דניאל: לגור איתנו?
סאני מהנהן במהירות.
דניאל: אנחנו לא גרים ברחוב.
סאני בוהה בו בחוסר הבנה. ברור שהם לא גרים ברחוב, זאת הסיבה שהוא רוצה לגור איתם!
אבל במקום להסביר, דניאל רק מצחקק.
סאני: זה אומר שאפשר או לא?
אבל העיניים של דניאל עצומות, והוא לא רואה את השפתיים של סאני. סאני מתקרב אליו וטופח לו על הכתף, ומחכה שהחבר החדש שלו יפתח עיניים ויסתכל עליו לפני שהוא חוזר על מה שאמר.
סאני: זה אומר שאפשר או לא?
דניאל מניד בראשו.
סאני נהיה עצוב.
הוא חוזר לשוטט בבית, אבל זה לא כבר לא קסום כמו שזה היה לפני.
דניאל: מתי אתה צריך לחזור?
סאני: לאן?
דניאל: לבית שלך?
סאני: זה לא משנה. להורים שלי לא אכפת במילא.
טוב, כנראה זה לא היה נכון לגמרי. לאמא זה כנראה היה אכפת - היא מעדיפה לחזור הביתה רק אחרי שסאני כבר ישן.
סאני: אז אפשר להישאר פה? אני אשן על הספה.
דניאל: מצטער.
סאני נהיה מדוכא.
סאני משפיל את מבטו.
דניאל: מצטער.
סאני מרים את מבטו. זה נראה כאילו דניאל מחכה לתגובה. אחרי רגע של מחשבה מה הוא כבר יכול לענות, סאני פשוט מושך בכפיים וחוזר להסתובב. הוא שומע את דניאל מתיישב על הספה מאחוריו, ואז הולך למטבח ופותח את המקרר לבדוק מה יש בפנים.
דניאל: אל תאכל.
סאני מסתובב בשביל לפנות אליו.
סאני: יש בעיה?
דניאל מהנהן.
סאני: למה?
דניאל שותק לכמה שניות.
דניאל: פשוט לא.
סאני משפיל את עיניו לרגע, ואז סוגר את המקרר ומרים את המבט שוב.
סאני: אני מניח שהחברות הזאת לא תצליח. אני משתמש בחברים שלי בשביל אוכל.
דניאל מכווץ גבות.
דניאל: לא.
סאני מגחך.
סאני: זה באמת מה שאני עושה.
דניאל: אז לא כאן.
סאני: זה בדיוק מה שאמרתי.
דניאל מהנהן בחדות, וסאני נוטש את המטבח והולך להתיישב ליד דניאל על הספה. אחרי כמה שניות של קרב מבטים לסאני נמאס מהשתיקה.
סאני: היי.
דניאל לא עונה.
סאני: מה קרה?
דניאל: מה?
סאני: אתה מוזר פתאום.
דניאל: אמרת שתפסיק להיות חבר שלי.
סאני: צחקתי. ברור שלא. אני ניסיתי להשיג אוכל.
הוא היה כל כך רעב!
סאני: בטוח שאי אפשר?
דניאל מהנהן, וסאני מעקם את האף אבל לא אומר כלום. הוא מנסה לחשוב על מה אפשר לדבר, וכשעולה לו הרעיון הגאוני הזה הוא ממהר לטפוח לדניאל על הכתף בשביל שיסתכל עליו.
סאני: אתה אוהב חתולים?
דניאל: אני אלרגי.
סאני פוער את העין שלו וקם מהספה מהר. הוא מתרחק לדלת ומנסה לנקות את הפרווה של מיאו מהחולצה שלו.
דניאל: לא עד כדי כך.
סאני לא מבין בהתחלה, ואז קולט שדניאל דיבר על הפרווה שהוא מנקה.
סאני: אה, לא, אני חתול.
דניאל מרים גבה.
סאני: מיאו.
דניאל מחייך חיוך קטן, וסאני מצטרף אליו עם חיוך משלו. הוא מתיישב על הרצפה ומסתכל על דניאל.
סאני: מה אתה אוהב אז?
דניאל מושך בכתפיים.
סאני: נשמע משעמם.
דניאל מפנה את מבטו, כנראה רוצה לסיים את השיחה. סאני מנסה להבין מה הוא עשה לא נכון, כשהדלת מאחוריו נפתחת וכמעט נתקעת לו בגב.
סאני קופץ לעמידה ובורח החוצה במהירות, מצליח לתפוס רק מבט אחד מהיר מהבחור שעומד בדלת ובוהה בו בעיניים קרועות לרווחה. ולמרות המבט המהיר, שנמשך רק שבריר שניה, התמונה הזאת נשארת לו בראש הרבה אחרי שהוא עוזב.
למה סאני מרגיש כאילו הוא מכיר את הבחור הזה?

וווואטטטטטטטט
איזה פרק מהמםםםםםםםםםם
אבל מה הקטע עם האוכל
טוב אני מהטלפון אז אני אתבב אחר-כך אבל זה באמת מושלם
וסאנייייייי

תראה מזה, ניסיתי לתת לך תב!
אוקי וואו
אני אתחיל מזה שכבר מהרגע הראשון בפרק כשסאני מפעיל את החוק שאם אני לא רואה אותך אתה לא רואה אותי- זה קנה אותי מיד.
ואז המוכר המת שאפחד לא יודע מה הסיפור שלו או שרק אני לא הבנתי אבל זה לא מונע ממני לאהוב אותו.
וסאני חתול 3>
כן הרגיש לי שהפרק היה מאוד ארוך וקצת מרוח עם השיחה, למרות שהיא בעצם מכירה לנו את דניאל עוד קצת, סתם הרגשה שלי ><
ודניאל נשאר מסתורי לאורך כל הפרק שזה ממש מגניב כי פשוט יש עוד שאלות מי הוא לעזאזל.
בכללי, אני חשוב לי לציין שזה שכתבת את הסיפור בצורה הזאת של הדו שיח ולהוסיף בין לבין 'סאני מרגיש' זה ממש הכניס אותי לרגשות, כאילו, יש קטעים שממש אפשר להזדהות עם סאני בצורה מושלמת (?), זה שהרגשות שלו מופיעים ככה זה גורם לך, לי, בכל אופן. להרגיש גם את השמחה הרגעית של סאני כשמשהו קורה, או את הפחד וכו.

זה אשכרה הציטוט הכי אהוב עלי כרגע ואני כלכך לוקח אותי איתי.
שמצ איך סוגרים אבל הסיפור הזה מקסים 3>

היי תראו, סאני למד לכעוס!
ותראו מי החמודה שחזרה לסיפור :>

פרק 9

סאני שוכב על הרצפה בסלון ובוהה בתקרה, מארי יושבת על הספה לצידו ומיאו שוכב מכורבל על החזה שלו. הוא לא מצליח להפסיק לחשוב על הבחור מאתמול. מאיפה הוא מכיר אותו?
סאני מפנה את מבטו אל מארי.
סאני: הוא היה החבר שלך או משהו?
מארי מסתכל עליו בעיניים מאשימות, וסאני מחזיר את מבטו לתקרה.
סאני: ככה חשבתי.
הוא מהרהר בשיער החום של הפרוע של הבחור, מנסה להיזכר במקום אחר שבו ראה אותו, ואז הדלת נפתחת בתנופה. סאני מפנה את מבטו לדלת, וכמעט קופץ על רגליו כשהוא רואה מי נכנס פנימה.
סאני נהיה נלהב.
סאני: אובי!
אובי מחייכת אל החבר שלה ומנופפת אליו, וסאני ממהר להוריד את מיאו - שמיילל במחאה - וללכת לחברתו הראשונה. צלקת הסכין שעל העין שלה בולטת במיוחד מתחת לפוני הוורוד, מה שמזכיר לסאני את צלקת הסכין על העין שלו!
סאני: תראי, תראי! עכשיו גם אני נראה מגניב עם צלקת בעין!
סאני מצביע במהירות על הרטייה שמכסה את עינו הימנית, ואובי פוערת את עיניה.
אובי: מה קרה?
סאני מתעלם מהשאלה.
סאני: רוצה לראות?
אובי: אה… אוקיי…
היא נשמעת מהוססת, אבל סאני לא מקדיש לזה הרבה יותר מדי מחשבה לפני שהוא מוריד את הרטייה בשביל להראות לה את הפצע, שנרפא כבר. הפנים של אובי נהיות לבנות אפילו יותר ממקודם, והיא ממהרת לכסות את עיניה בכפות הידיים.
סאני קושר חזרה את הרטייה.
סאני: סליחה.
אובי לא מורידה את הידיים מהפנים.
אובי: איך זה קרה?
סאני נהיה עצוב.
סאני: ראיתי דברים במראה.
אובי מורידה את הידיים ומסתכלת ישר בעיניים שלו.
אובי: מה ראית?
הפעם סאני לא מצליח לעצור את עצמו. ייבוב שבור נפלט מבין שפתיוו הוא משפיל את מבטו.
סאני: היא רודפת אותי.
אובי: מ-מארי?
סאני מהנהן.
סאני: היא לא רק במראה.
עכשיו סאני מרים את מבטו אל הספה, אבל מארי כבר לא נמצאת שם. היא כנראה עלתה למעלה כשהוא לא שם לב. הוא מחזיר את מבטו לאובי כשהיא מניחה ידיים עדינות על הכתפיים שלו. זה כמעט מצחיק לחשוב שמישהי שנראית כמוה יכולה להיות עדינה כל כך, עם השיער הצבוע והמחבט הממוסמר שהיא לוקחת איתה לכל מקום - מתנה מאח שלה, בדיוק כמו הצלקת על העין.
אובי: אתה צריך ללכת לפסיכיאטר.
סאני נהיה כועס.
סאני נרתע מהמגע שלה במהירות.
סאני: אני לא משוגע!
אובי: אני יודעת! אבל עדיין, אתה חייב!
סאני: למה?
אובי: או-אולי זאת סכיזופרניה.
הקול שלה חלש יותר עכשיו, והיא גם מגמגמת. סאני מכיר כבר את ההיסטוריה הרעה שלה עם הסכיזופרניה של אח שלה, שתקף אותה עם סכין בזמן שהיה בהתקף פסיכותי.
אבל סאני ידע בוודאות שלו אין סכיזופרניה.
סאני: אמרתי לך, אני לא משוגע.
שתיקה.
אובי: סכיזופרנים לא משוגעים, זאת מחלת נפש.
סאני: זה בדיוק מה שמשוגע אומר, לא?
אובי שותקת, וסאני מבין שהוא כנראה הלך רחוק מדי הפעם.
אבל לא אכפת לו, הרי גם היא הלכה רחוק מדי כשהיא אמרה שמארי לא אמיתית!
סאני: אבל היא באמת שם.
אובי: היא לא. היא מתה.
היא מנסה להישמע אכפתית, אבל איך אפשר להיות אכפתי בזמן שאומרים דבר כזה?
סאני: והרוח שלה רודפת אותי.
אובי מנידה בראשה לשלילה.
אובי: אנחנו לא רואים רוחות.
היא כזאת מגוכחת.
סאני: כן אנחנו כן.
שתיקה.
סאני: באמת! גם את תראי אותה!
אובי נושכת את שפתה התחתונה.
אובי: לא נכון. רוחות לא קיימות.
סאני: הן כן. אני אראה לך אפילו.
הוא לא מחכה לשמוע את התשובה של אובי לפני שהוא פונה אל המדרגות ומסתכל למעלה. הוא ידע בדיוק איפה מארי נמצאת תמיד. היא שומרת על הכינור שלו.
הוא בולע רוק ועולה במדרגה הראשונה.
סאני נהיה מפוחד.
הוא עולה עוד מדרגה.
ועוד מדרגה אחת.
שום יד לא נוגעת בו.
אבל הוא כן יכול לשמוע קול צחוק של ילדה קטנה. היא נשמעת כאילו היא לועגת לו.
הוא עולה עוד מדרגה.
הוא שומע צעדים מתקרבים אליו בריצה. הוא כמעט יכול להרגיש את הידיים הקטנות דוחפות אותו למטה.
הוא עוצם את העיניים וממשיך לעלות, מנסה להתעלם מהקול של מארי שלוחש באוזנו.
רק עוד קצת.
רק עוד קצת.
רק עוד קצת.
הוא הצליח.
סאני מסתובב לאחור, ומגלה שאובי אפילו לא התקרבה למדרגות.
אובי: אני לא רוצה.
סאני: מה?
אובי: אני לא רוצה שתראה לי.
סאני: למה לא?
אובי: כי לא.
הם מסתכלים אחד על השני לכמה שניות. סאני שם לב שחברתו מחזיקה את המחבט שלה חזק כל כך עד שאצבעותיה מלבינות.
סאני: אני מפחד לרדת למטה.
אובי מהססת לרגע, ואז עולה במדרגות במהירות. או לפחות ככה זה נראה לסאני, שכנראה איבד ממזמן פרופורציות במה זה עליה נורמלית במדרגות. כשהיא מגיעה לקומה השניה, סאני הולך לחדר שלו, במקום אל הארון בו נמצא הכינור שלו ומארי ששומרת עליו.
הוא מתיישב על המיטה ומסתכל על אובי, שבמקום להתיישב על המיטה איתו מתיישבת על הרצפה.
סאני: את יכולה לשבת על המיטה.
אובי: אני לא רוצה.
סאני: למה לא?
אובי מושכת בכתפיים. סאני חושב לרגע ואז מחליק מהמיטה לרצפה, ומתיישב כמוהה. היא מחייכת אליו חיוך קטן, וסאני מחייך חזרה.
סאני נהיה שמח.
אבל אז אובי מפסיקה לחייך.
אובי: ברצינות, אני חושבת שכדאי לך לדבר עם פסיכיאטר.
סאני מפסיק לחייך גם הוא.
סאני: אין לי איך ללכת לפסיכיאטר גם אם הייתי רוצה.
אובי: אני אוכל לסדר לך פגישה.
סאני: אין לי כסף.
למרות שאמא כנראה הייתה משלמת כל סכום שבעולם בשביל הסיכוי שישלחו אותו לבית משוגעים.
אובי: אני אשלם.
סאני: זה הרבה?
אובי: יש לי הנחה.
סאני כמעט מתפתה להשתכנע, אבל אז נזכר בדבר הכי חשוב.
סאני נהיה לחוץ.
סאני: ומה אם הפגישה הזאת הוא ירצה עוד פגישות? אני לא רוצה!
הוא לא רוצה הוא לא רוצה הוא לא רוצה הוא לא רוצה.
הוא לא רוצה לרצוח את מארי שוב.
הוא מרגיש את השיער מתפתל מתחת למיטה ונכרך סביבו, אבל הוא לא מעז לזוז. הוא רואה את העיניים שטופות הדם שעל התקרה נפקחות ומסתכלות עליו במבט מאשים, אבל הוא לא אומר דבר. הוא יכול לשמוע את הלחישות של מארי, את הצחוק שלה, אבל הוא לא סותם את האוזניים.
הוא רוצה למות. הוא רוצה שכל זה יגמר כבר.
אבל אובי נמצאת שם. הוא לא יכול לתת לה לחשוב שהוא משוגע יותר ממה שהיא כבר חושבת.
סאני: את בסדר?
הוא לא בסדר. ממש לא בסדר.
אובי: אה… אני הייתי באשפוז.
היא מדברת כל כך בשקט, סאני בקושי מצליח לשמוע אותה מבעד ללחישות.
סאני: אשפוז?
אובי: פסיכיאטרי.
סאני: למה?
הוא מרגיש דמעות צורבות בעיניו כשהלחישות רק מתחזקות לו באוזן. כשהשיער נכרך סביב החזה שלו.
אובי: כי… אני… שומעת… דברים…
סאני רוצה לצעוק. גם הוא שומע דברים! אף אחד מהם לא משוגע!
אבל הוא חייב להמשיך עם ההצגה.
סאני: איזה דברים?
והיא מתארת לו את הלחישות שהיא שומעת בכל יום. את הקולות שאומרים לה מה לעשות, שמקללים אותה, שמענישים אותה ולא נותנים לה אפילו לישון.
אלו בדיוק הקולות שהוא שומע ממש עכשיו, צועקים באוזניו בהאשמה.
סאני: זה לא מוזר.
אובי: זה כן!
סאני מניד בראשו במהירות, אבל מפסיק כשמרגיש את השיער נכרך סביב הצוואר שלו.
אובי: זה כן.
סאני: זה לא.
אובי מעיפה בו מבט, מתעלמת לגמרי מהשיער שחונק אותו, ואז קמה ויוצאת מהחדר. סאני נאבק לרגע בכבליו עד שהוא מצליח להשתחרר ולצאת אחריה.
סאני: מה קרה?
אובי: אתה מעצבן.
סאני: סליחה. זה כן מוזר.
זה ממש לא מוזר, אבל זה גורם לאובי לעצור ולהסתכל עליו בעיניים מצומצמות, אז הוא ממשיך במהירות, משפשף את ראשו בשביל לעזור לעצמו לחשוב.
סאני: כן, כן, זה סופר מוזר. אני לא יודע מה חשבתי בכלל.
כשאובי עדיין לא עונה, הוא ממהר לשנות נושא.
סאני: פגשתי מישהו חדש! שניים, למעשה.
אובי זורמת עם הניסיון שלו.
אובי: הם מעצבנים?
סאני נהיה שמח.
סאני מניד בראשו.
סאני: לא. אבל אחד מהם אלרגי לחתולים, אז אני מניח שזה אומר שהוא אלרגי אליי.
אובי מהנהנת הנהון קצר.
סאני מגחך טיפה.
סאני: מיאו.
אבל זה לא מוציא ממנה אפילו חיוך. סאני ממהר לעבור לדבר על סאם.
סאני: השני ישן פה כמה פעמים.
אובי מהנהנת שוב.
סאני: קוראים לו סאם. הוא אוהב חתולים.
אובי: סאם.
סאני: הוא בשכבה מעלינו. הוא גם צבע את הקופסה הגדולה שלי.
אובי מטה את הראש.
סאני: בואי תראי.
סאני חוזר לחדר שלו בשביל להביא את הקופסה, ואבן יורדת לו מהלב כשהוא שם לב שאובי באה בעקבותיו. הוא לא יכול לחזור לחדר הזה לבד. לא עכשיו. הוא לוקח את הקופסה שמצויירים עליה שמיים ודשא, ויוצא חזרה למסדרון. הוא מניח את הקופסה באמצע ונכנס לתוכה. אובי מגחכת, וסאני מחייך.
סאני פוער את עינו.
סאני: את יודעת שהשיער שלו ממש נעים?
אובי: מגניב.
סאני מהנהן.
סאני: הוא נתן לי ללטף אותו.
אובי: קול.
סאני פורע לעצמו את השיער בחיוך, נזכר ביד של סאם שעשה את זה לפני כמה ימים.
אובי: אני הולכת לקנית'. לא ראיתי אותו איזה חודשיים, בטח הוא חושב שאני מתה או משהו.
קנית'. אח שלה. מדהים שלפני כמה חודשים היא התלוננה בפניי סאני שהיא חייבת ללכת לפגוש אותו, ועכשיו היא הולכת אליו מרצונה החופשי.
סאני: עכשיו?
אובי מהנהנת, וסאני מתרומם בציפייה.
סאני: אפשר להצטרף?
אובי: אה… אפשר בפעם הבאה?
סאני נהיה עצוב.
סאני מהנהן פעם אחת וחוזר להתיישב בקופסה.
אובי: סליחה.
סאני: זה בסדר. את יכולה להביא לי אוכל כשתחזרי? אמא שלי שוב לא קונה כלום.
אובי: בטח.
סאני: תודה.
הוא מחייך אליה, והיא מתקרבת אליו וטופחת לו מנגינה מהירה על הראש, בדיוק כמו שמארי הייתה עושה כשהיא רק התחילה לנגן בפסנתר.
סאני נהיה שמח.
הוא צופה באובי יורדת במדרגות, וסוף סוף מבין מאיפה הבחור המסתורי היה מוכר לו כל כך.
הוא מרגיש אידיוט שרק עכשיו הוא שם לב לדמיון הרב שבין הבחור הזר לבין אובי.

אובייייייייייי
היא מאמי
אבל לא יותר מסאני 3>
אבל זה כזה חמוד לראות את השיחה בינהם שהיא כן מכירה אותו, אבל עדיין כזה חושבת ומגלה עליו דברים.
ושמבינים סוף סוף את מה שיש לסאני עם מאריייייי
אבל- סכיזופרניה היא מחלה לא כזו נפוצה, וזה לא כזה הגיוני שגם לו וגם לאח שלה יש אותה בנקאיות. רק אומרת.
המשךךךךך

למה זה מצחיק לול כמה עוד דניאלים הוא מכיר
דניאל המוכר בוווהווו

סאני כזה תינוק די
אם אני לא רואה אותך אתה לא רואה אותי
סמטת יש לו מוח כמו של חתול

דייי חח

באלו עם סאם

רחוב חהחהח

אם סאני ככ נואש לחברים והוא חתול אז למה אין לו

קנית אהוב
איזה חבל שלא רואים אינטרקציות של שלושתם בטח משעשע
סאני: חתול חתול
דניאל: מחייך
קניתmom pick me ip im scared

פרק הבא!
אובייייייייייייייייייי ילדה מגניבה עם מחבט מגניבבבבב אוביייי
האינטרציה שלו עם מארי ממש תחילת הפרק 3:
היי לול אובי באמת לא דופקת
איזה אידיוט לול מתלהב מצלקת ואובי מפוחדת למוות והוא לא שם לב
זה לטרלי כל הפרק ככה

מגניב שהוא בוטח בה מספיק בשביל לדבר על מארי!

אאוצי

אובי ככ מופחדת אמא
וסאני ככ מאוהב בסאם

קניתי

סליחה אני כמו מסוממת עכשיו אני סופר עייפה אבל הנה תב!

אהבתי שמה שמפריע לך מאיה זה הסכיזופרניה ולא העובדה שהוא מספר לכולם שההורים שלו מזניחים אותו כבר שנתיים וליטרלי אף אחד לא עושה עם זה כלום.

פרק 10

סאני יושב על הרצפה בחדר המקלחת ומסתכל הצבע לשיער שהוא קנה. אחרי התייעצות קטנה עם אובי לגבי השיער שלה, הוא החליט לצבוע בעצמו. אבל עכשיו הוא מתחיל להסס.
הוא מסתכל על הצבע. סגול, בדיוק כמו שמארי תמיד רצתה.
הוא מחליט. הוא עומד לצבוע את השיער.
בזמן שהוא קורא את ההוראות שעל האריזה, הוא שומע את דלת הכניסה נפתחת. הוא יוצא מהחדר, מצפה למצוא שם את אובי שכנראה באה לראות את השיער שלו, אבל מגלה מישהו אחר.
סאם: שלום?
סאני נהיה נלהב.
סאני: סאם!
סאני רץ למדרגות ומציץ על החבר הכי טוב שלו מלמעלה. סאם רואה אותו ואז נאנח.
סאם: מזל. פחדתי שפרצתי לבית.
סאני: הדלת תמיד פתוחה.
סאם מהנהן מהר.
סאני: בוא.
הוא מסמן לחברו לבוא אחריו, וחוזר חזרה לחדר האמבטיה ולצבע לשיער הסגול שלו. סאם עולה במדרגות ונכנס אחריו.
סאם: זה לא מלחיץ שהדלת פתוחה? מה אם מישהו יכנס?
סאני מרים אליו מבט בלי להבין מה יש לו.
סאני: זה הרעיון.
סאם: מישהו לא רצוי.
סאני מחזיר את מבטו לצבע.
סאני: אז אני אאשים את אמא שלי על זה שמתתי.
סאם: יפה.
סאני מחייך.
סאני: עכשיו תעזור לי.
סאם: מה אתה עושה? מסריח כאן.
סאם מתיישב ליד סאני ומסתכל על מה שהוא מחזיק.
סאני: אני צובע את השיער.
סאם פוער עיניים.
סאם: וואו! לאיזה צבע?
סאני: סגול. אתה חושב שזה יהיה יפה?
שוב הוא נתקף היסוסים. זה נכון שמארי תמיד רצתה שיער סגול, אבל היא גם תמיד ממש אהבה את השיער הבהיר שלו.
סאם מהנהן במהירות בתשובה, וזה מוחק את כל ההיסוסים של סאני סופית. אם גם סאם וגם מארי אוהבים את זה, הוא חייב לעשות את זה!
סאני מחייך.
סאני: אז אתה יכול לצבוע לי?
סאם: אני לא יודע איך, אבל בסדר.
סאני מתעלם מההערה ומושיט לו את הצבע לשיער. סאם תופס את הזרוע של סאני ומושך אותו לכיור, ואז מתחיל לקרוא את ההוראות שעל הבקבוק. בזמן הזה סאני מושיט את ידיו להתיר את הקשר של הרטייה, אבל אז הוא מהסס. הוא זוכר איך אובי הגיבה למראה הזה.
סאני: אני מוריד את הרטייה, אז אל תסתכל על המראה.
סאם מהנהן פעם אחת, וסאני מוריד את הרטייה. הוא מסתכל על הצלקת במראה. זה באמת לא נראה כל כך נורא, יחסית. העין שלו אפילו לא יצאה מהמקום, היא פשוט ממש, ממש פצועה.
מה שהוא עשה למארי נראה גרוע בהרבה.
סאני מסתובב כך שרק צד שמאל שלו יפנה אל המראה. הצד בלי הצלקת. הוא גם מוודא שהוא אף פעם לא מסתובב לסאם, ואם הוא חייב אז רק כך שהצד השמאלי יפנה אליו.
איזה כאב ראש.
סאם מסיים לעבור על ההוראות ומתחיל בעבודה. סאני עומד בשקט כל הזמן הזה, אפילו לא שואל את עצמו מה סאם עושה או איך הוא עומד להרוס את השיער שלו.
סאם: זה מגניב.
סאני: מה?
סאם: שיער צבוע.
סאני מחייך.
סאני: כן?
סאם: אני רוצה ירוק. אני ירוק.
סאני מרגיש שהלב שלו עומד לרחף לעננים.
סאני: אתה תצבע לירוק?
סאם: אולי בעתיד.
סאני עוצם את עינו ומנסה לדמיין את סאם בשיער ירוק ואת עצמו בשיער סגול. זה נראה טוב. במיוחד ביחד.
סאם: למה סגול?
סאני: מארי רצתה לצבוע בסגול.
סאם: מי זאת?
סאני: אחותי.
סאם: אז איזה צבע השיער שלה עכשיו?
סאני: היא מתה.
לעזאזל. הוא היה צריך להגיד חום.
סאם שותק לכמה שניות
סאם: סליחה.
סאני נהיה עצוב.
סאני: זה לא כאילו הרגת אותה.
הרי סאני הוא זה שרצח אותה. הוא רצח אותה הוא רצח אותה הוא רצח אותה. הוא השמיד את הדבר היחיד שהיה טוב בחיים שלו.
סאם: הכינור בחדר שלה?
לוקח לסאני כמה שניות להבין שהוא מדבר על החדר בסוף המסדרון, איפה שמארי שומרת על הכינור שלו.
סאני: ישנו באותו החדר. אמרתי לך כבר, החדר הזה שלא רציתי להיכנס אליו באמת היה ארון.
שתיקה מעיקה.
בסופו של דבר סאם פולט צחוק ופורע לסאני את השיער.
סאני נהיה נלהב.
סאני: מוכן כבר?
סאם: לא.
סאני: אז למה אתה נוגע?
הוא עוצר את הרגש השלילי שמטפס לו בגרון. הוא אוהב את סאם. הוא לא עומד לצעוק על סאם רק בגלל שהוא הרס לו את השיער.
סאם: כי זה מצחיק.
סאם ממש לא מקל על הניסיון של סאני לא לצעוק עליו.
סאני: זה יהרוס.
סאם מושך בכתפיים וצובע את המקום שבו הוא נגע שוב. סאני לא יודע אם זה באמת רעיון טוב, אבל הוא לא אומר כלום. הרי סאם הוא זה שקרא את ההוראות עד הסוף, לא סאני שלא הצליח להבין אפילו את השורה הראשונה.
סאם מגחך מאחוריו, וסאני צריך להשתמש בכל כוח הרצון שעוד נשאר לו בשביל לא להסתובב להסתכל עליו. הוא לא יכול לעשות את זה! הוא עדיין לא שם חזרה את הרטייה!
הוא שומע את הברז נפתח - כנראה סאם שוטף את הצבע מהידיים שלו - וסאני תוהה כמה זמן לוקח לשיער צבוע להיות מוכן.
סאם: צריך לחכות כמה זמן.
זה כאילו הוא קורא לו את המחשבות.
סאני: אני יודע. בא לי שיהיה מוכן כבר.
סאם: זה יהיה מדהים.
סאני מחייך חיוך רחב ומהנהן במהירות.
עוד שתיקה.
סאני: זה מוזר שאני רואה דברים במראה?
הוא לא יודע בכלל למה הוא שואל את זה את סאם. כנראה השיחה עם אובי ערערה אותו יותר משהוא מוכן להודות.
סאם: אני רואה אותך במראה.
סאני: יותר מרק אותי.
סאם: ואותי?
סאני מחייך.
סאני: ואותך.
סאם לא עונה.
סאני: זה מוזר?
סאם: זה לא איזה מחלה נפשית.
סאני חושב על מה שאובי אמרה על הסכיזופרניה.
סאני: אובי חושבת שכן. היא גם חושבת שזה מוזר.
סאם: מי זאת אובי?
סאני לא ציפה לזה. אולי הוא קרא לה בשם המלא שלה כשהוא דיבר עם סאם?
סאני: אוברי.
סאם: מי?
הלב של סאני צונח מהעננים. איך הוא היה יכול לא לספר לסאם על אובי?!
סאני: חברה שלי.
כמה דקות עוברות בשתיקה - או שאולי כמה שעות, אבל סאני פשוט כל כך נהנה להיות באותו החדר עם סאם!
סאני: מוכן כבר?
סאם: כן.
סאני מסתובב למראה, דואג עדיין להסתיר את הצלקת מסאם, ומסתכל על השיער הסגול שלו. לפני שהוא מספיק לבחון לעומק, סאם פורע לו שוב את השיער. סאני מצחקק וקושר את הרטייה חזרה למקום.
סאם: תודה.
סאני: על מה?
סאם: עם העין.
סאני מהנהן בהבנה, וסאם צובט לו את הלחי. סאני כבר ממש לא יכול לעמוד בזה.
סאני: אובי ביקשה תמונה.
סאם: יאללה.
סאני הולך מהר להביא את הטלפון שלו מהחדר. כשהוא חוזר הוא מושיט את הטלפון לסאם, בציפייה שהוא יצלם אותו, אבל במקום זה סאם נעמד לצידו של סאני ומצלם סלפי של שניהם.
הלב של סאני עומד להתפוצץ. הוא אפילו לא יכול לעצור את החיוך הרחב שעולה על הפנים שלו.
סאני לוקח את הטלפון חזרה ושולח את התמונה במהירות לאובי. היא רואה אותה כמעט מיד, ומתחילה להקליד.
אובי: 🥺🦥✨👀🦁
סאני בוהה בטלפון ומנסה להבין מה לעזאזל זה אומר.
אובי: זה יפה.
סאם צועק מאחורי סאני, וסאני מחייך אפילו יותר משחשב שאפשרי ומרים אליו מבט. סאם מנופף בידיים שלו כמו שסאני עושה כשהוא לא יכול להכיל יותר את הרגשות שלו. סאני מגחך לרגע, ואז בלי לחשוב על זה יותר מדי הוא מחבק את החבר הכי טוב שלו.
סאם מחבק אותו בחזרה. אולי זה מה שגורם לסאני להחליט את ההחלטה המטומטמת הזאת עכשיו.
הוא עוזב את החיבוק, ואז נושם עמוק ותופס את היד של סאם. מארי תמיד החזיקה לסאני את היד כשהיו לו סיוטים. זה תמיד הרגיע אותו. גם עכשיו זה מרגיע את התחושה שמטפסת לאט בתוך הגוף שלו.
סאם: מה?
סאני: בוא.
הוא לא יודע בכלל איך הוא הצליח להגיד את זה.
הוא מושך את סאם לחדר שבסוף המסדרון. הדלת עדיין פתוחה, והעיניים שטופות הדם של מארי מסתכלות עליו דרכה. סאני בולע רוק.
סאני נהיה לחוץ.
סאם מהדק את האחיזה שלו על היד של סאני.
סאני נהיה מפוחד.
סאני לוחץ חזרה, ואז נכנס פנימה ומדליק את האור. זה לא מעלים את מארי. בדיוק להפך, עכשיו הוא יכול לראות אותה בבירור. העור הסגול הנפוח, העיניים האדומות שכמעט מתפקעות ממקומן, הדם שזולג לה מהפה ומהאף ומתעלות העיניים.
היא לא יכולה לנשום.
וכך גם סאני.
סאם: לא חייבים.
אבל סאני מתעלם ונכנס אפילו יותר פנימה. האחיזה של סאם מנחמת אותו מספיק בשביל שהוא לא יברח החוצה, אבל הוא עדיין לא יכול לדבר. הוא לא יכול לנשום. הוא סוקר את החדר במהירות בחיפוש אחר הכינור שלו, ואז רואה אותו על ערימת קופסאות. הוא הולך לשם מהר, סאם בא אחריו, ונעצר ליד הכינור.
הוא לא יכול להפסיק לבהות.
סאני דמיין הרבה זמן מה הוא יעשה כשהוא ימצא את הכינור שוב. הדבר הראשון ברשימה שלו היה לנגן לסאם.
אבל הוא לא ציפה למצוא את הכינור שלו מרוסק.
סאני מרים את השברים של הכינור. הוא כבר לא מרגיש כלום. הוא בוהה ובוהה ולא יכול לעצור. רק אחרי יום שלם שהוא עומד ככה הוא מצמץ, ואז יוצא החוצה עם השברים בידיו. סאם יוצא אחריו וסוגר את הדלת מאחוריהם, נועל את מארי והמבט המאשים שלה בפנים.
עכשיו כשהוא מחוץ לחדר, סאני מסוגל להרגיש שוב.
סאני נהיה אומלל.
סאני מחבק את הכינור השבור לחזה, נופל על הברכיים ומתחיל לבכות.

הוא צובע את השיעור לסגול 3>
אהמ כן, בכללי אני ממש שונא אותך עכשיו
מה סאני עשה לך??? מסכן עכשיו גם כינור אין לו ): אופ

אוח איך נותנים תב

זה אמור להיות שוב אם אני טועה ><
וסאני מחבק את סאם 🥺 אני מאוהב
וכמעט כל הפרק היה לי חיוך כזה כי הם מהמים ביחד ואע אני אוהבת אותם כלכך
ואז הגיע הסוף
אני לא ממש קראתי את הסוף הקריפי כי קשה לי
אבל אתה שברת לו את הכינור
למרות שהוא נכנס לחדר
והוא נכנס לחדר בגלל סאם
אני לא יודע מה אני אמור לעשות עכשיו זה כואב מדי

אני ^^ :<

כאילו אני גם קצת שונאת אותך עכשיו למרות שזה חמוד נורא וכתוב מדהים. אבל כן.

הוא צובע את השיער לסגול בגלל שמארי רצתה לצבוע את השיער לסגול די זה מדהים איזה חמודי 3>
לא ממש הבנתי את הסיפור עם מארי. לאדעת אם פיספסתי משהו או שאני אמורה לא להבין. בכמ זה עצוב איפ.

תוהה אם סאני מבין מה זה למות.

חיבוק לסאני.
למרות שאולי הוא באמת רצח אותה?? כמו שאמרתי מאוד לא הבנתי.

יש מצב שהתכוונת ל"איך הוא היה יכול לא לספר לסאם על אובי?!" או שלא הבנתי את המשפט.

אע חמודים.

התכוונת "על העין."? או ששוב לא הבנתי.

טוב אובי. ברור.

התיאור של מארי מדהים. כאילו זה כתוב ככ טוב שלצערי ממש יכולתי לראות את זה.
והפסקה האחרונה כשסאני מתחיל לבכות די אני התחלתי לבכות וקראתי את זה בשיעור והסתכלו עליי מוזר.
אני רוצה עוד פרק עכשיו אבל שיהיה יותר נחמד לסאני.

(סליחה שזה היה פחות תב ויותר הערות אקראיות על כמה חמוד ו\או מסכן סאני)

אני כתבתי את הפרק לפני חצי שעה שעה כזה ואני עדיין לא מצליח להפסיק לצחוק. סאני אתה כזה אידיוט אני אוהב אותך.
זה פרק שמח לכל מי שמשפפ סאני וסאם!!! אני רק אזכיר לכולם כאן שהם ארומנטיים.

פרק 11

סאם: זה שבור.
סאני מרים את מבטו מהכינור השבור ומרגיש בדמעות מעקצצות בעינו האחת. הוא מסתכל על סאם, ומהנהן פעם אחת. הוא יודע כבר שזה שבור.
סאם: אתה יכול לקנות אחד חדש.
סאני מניד בראשו. גם אם היה לו כסף לעוד כינור, הוא לא רוצה אותו. לא מגיע לו לנגן בכינור אחרי מה שהוא עשה.
ובכל זאת…
סאני: זה שבור.
הקול שלו רועד מבכי. סאם לוחץ לו על הכתף.
סאני: אני שברתי את זה.
זה נכון. הוא באמת שבר את זה. לא הגיע לו לנגן עוד בכינור אחרי מה שהוא עשה למארי.
סאם: אתה… כן?
סאני מהנהן, והדמעות מתחילות לזלוג.
סאם: מתי?
סאני: לפני שנתיים.
הקול שלו עדיין רועד. כל הגוף שלו רועד. הוא פשוט בוכה ובוכה ובוכה, ולא יכול לעצור. אחרי כמה שניות סאם מחבק אותו, וסאני קובר את הפנים בכתף של החבר הכי טוב שלו ובוכה לתוך החולצה שלו.
כמה שניות אחר כך גם סאם מתחיל לבכות.
אבל למה סאם בוכה?
כשסאני נרגע מהבכי אחרי זמן שנראה כמו נצח, הוא מרים את הראש מהכתף של סאם ומסתכל על הנער הבוכה. אחרי היסוס קל הוא מניח את השברים של הכינור על הרצפה ומנסה לחבק את סאם כמו שסאם חיבק אותו. החבר הכי טוב שלו מחזיר לו חיבוק.
סאני ממשיך לחבק ולחבק, ומנסה לשדר לסאם מסרים טלפתיים שיעזרו לו להירגע. הוא גם מלטף לו את השיער, כמו שמארי תמיד עשתה כשסאני בכה. בסופו של דבר נראה שהמסרים הטלפתיים והליטופים עוזרים, כי הבכי של סאם נרגע עד שהוא נעלם לגמרי. בשניה שסאני בטוח שהוא הפסיק לבכות, הוא עוזב את החיבוק, תופס את החבר הכי טוב שלו בכתפיים ומסתכל ישר לתוך העיניים הירוקות שלו.
סאני: אני רוצה לחיות איתך.
סאם נראה המום.
סאם: מ-מה?
סאני: אני רוצה לחיות איתך.
סאם מושך באף ומסתכל עליו בשאלה.
סאם: מה זאת אומרת?
סאני: כמו זוג, רק בלי החלק המגעיל.
סאם מסתכל על סאני כאילו הוא מצפה לאיזו שורת מחץ, אבל היא לא מגיעה. סאני מעולם לא היה רציני יותר לגבי משהו בחיים שלו.
סאם: אתה… מציע לי נישואים?
נישואים! נישואים זאת מילה מדהימה!
סאני מהנהן.
סאם: שאלתי לגמרי בצחוק.
סאני: זה נשמע נחמד.
סאם: אני בן חמש עשרה.
סאני מטה את הראש.
סאני: אני בן ארבע עשרה.
סאם מוריד את הידיים שלו מסאני ונועץ בו מבט בעיניים פעורות.
סאם: אתה רציני?
סאני: אתה יודע את זה כבר.
סאם: אני עדיין מפחד ממך לפעמים.
סאני: בגלל העין?
שתיקה.
סאם מהנהן.
סאני משפיל את מבטו בשביל שסאם לא יצטרך להסתכל על הרטייה שלו.
סאני: סליחה על זה.
אבל אז הוא מתחרט על שהוריד את הראש בכלל. הוא רוצה להסתכל על סאם לנצח! הוא מרים את מבטו ונועץ שוב מבט בעיניים הירוקות של סאם.
סאני: אבל בוא נתחתן!
סאם מניד בראשו.
סאני נהיה עצוב.
סאם מחבק את עצמו בשקט. אם הוא כל כך רוצה חיבוק, למה הוא לא מבקש מסאני שיחבק אותו?
סאם: אני לא עומד להתחתן אף פעם.
סאני: למה לא?
הפעם גם סאם נועץ מבט בעין של סאני. איזה כיף לסאם שהוא לא צריך לבחור על איזו עין להסתכל.
סאם: כי להתחתן לא עושה טוב לאנשים.
סאני: אז סתם להיות ביחד.
סאם מושך בכתפיים.
סאני: לא בתור זוג. בתור חברים. בגלל שקשר רומנטי לא מחזיק הרבה, אבל חברים זה לנצח.
חוץ מזה, רומנטיקה זה מגעיל.
סאם מהנהן פעם אחת.
סאני: את זה אתה תרצה?
סאם: זה נכון, מה שאמרת.
סאני נהיה שמח.
סאני: כן.
סאם: אף אחד אחר לא מבין את זה.
סאני נהיה נלהב.
סאני: נכון!
וזאת בדיוק הסיבה שהם צריכים לחיות ביחד! הם היחידים שיכולים להבין אחד את השני!
סאם: אבל אתה תשנא אותי.
סאני נהיה מדוכא.
סאני: לא אני לא.
סאם: אתה כן.
סאני: למה שאשנא אותך?
הרי לא חשוב מה סאם יעשה, סאני לעולם לא יוכל לשנוא אותו.
כי לא חשוב מה סאם יעשה, זה לעולם לא יהיה גרוע כמו מה שסאני עשה.
סאם מתעסק עם המכנס שלו.
סאם: כי אף אחד לא אוהב אותי אחרי כמה זמן.
סאני: אם כבר אתה זה שתשנא אותי.
שוב פעם סאני אומר דברים שהוא לא אמור להגיד.
סאם: למה שזה יקרה?
סאני משפיל את מבטו אל הכינור המרוסק שעל הרצפה.
סאני: כי אני אדם רע.
סאם: פגעת פעם במישהו?
סאני נהיה אומלל.
המראה של העור הנפוח של מארי עולה במחשבתו של סאני. הוא מתכווץ לתוך עצמו ומהנהן פעם אחת. הוא לא מעז להרים את מבטו מהכינור. הוא מרגיש את השפה שלו רועדת כאילו הוא עומד לפרוץ בבכי.
סאם: זה היה רע?
סאני שומע את החרחורים של מארי בעודה מנסה להכניס אוויר לריאות. אוויר שהוא לקח ממנה. סאני מהנהן שוב.
הוא רואה בזווית העין את סאם מתרחק ממנו.
סאני: סליחה.
הקול שלו יוצא כיבבה, אבל כבר לא אכפת לו מאיך שהוא נשמע. הוא לא רוצה שסאם ישנא אותו!
סאם: אתה מלחיץ.
סאני: סליחה.
עכשיו הדמעות מאיימות לפרוץ ומטשטשות את שדה הראייה שלו. אחרי כמה שניות הוא קם, משאיר את הכינור השבור במסדרון, ורץ לחדר שלו. הוא נשכב על המיטה הבודדה, קובר את הפנים בכרית ונותן לעצמו לבכות.
הוא לא שומע שסאם הולך אחריו.
סאם: סאני?
סאני מרים את מבטו במהירות, ורואה את סאם עומד בדלת ומסתכל ישירות עליו. הוא מרגיש משהו מפרפר בחזה שלו - אולי לא הכל אבוד!
סאם: אני הולך הביתה.
הלב של סאני שוקע לאדמה.
הוא פולט יבבה אבל מהנהן, מחכה לראות את סאם עוזב לפני שהוא חוזר לרחם על עצמו.
במקום זה סאם מתמוטט על הרצפה.
סאני נהיה מפוחד.
סאני רץ אל סאם ומנסה לנער אותו. אין תגובה. הוא מנסה לקרוא לו שיתעורר. אין תגובה.
זה מוכר מדי. הכל יותר מדי מוכר.
הוא מוציא את הטלפון במהירות - מה היה המספר של האמבולנס? - ומחייג. הוא לא נותן לאישה שמדברת איתו יותר מדי פרטים. הוא לא אוהב לדבר עם אנשים זרים, והוא גם לא אוהב לדבר בטלפון. הוא רק נותן לה את הכתובת שלו ומספר לה שסאם מת, ואז מנתק את השיחה.
הוא עסוק כל כך בלבכות שהוא לא שם לב שסאם התעורר עד שזה נאנק מתחתיו. סאני מפנה את מבטו באיטיות אל חברו, שמתיישב באיטיות.
סאני: מ-מה?
סאם: סליחה.
סאני: חשבתי שמתת!
סאם ממצמץ בלי לענות וזוחל בשביל להישען על הקיר. סאני עוקב אחריו בזחילה ומתיישב מולו.
סאני: הזמנתי אמבולנס!
סאם: אוי.
סאני לא מצליח להפסיק לבכות, וסאם תופס לו את השרוול ומושך.
סאם: אני בסדר.
סאני: סליחה.
סאם: על מה?
הוא מדבר לאט מדי. בדיוק ההפך מסאני שמדבר מהר מדי.
סאני: אני כל הזמן הורס הכל.
סאם: אתה לא.
סאני פולט עוד יבבה.
סאני: אני כן.
סאם: אתה לא. שיער יפה.
שיער יפה?
סאני: אבל… אתה שונא אותי עכשיו…
סאם מניד בראשו לשלילה.
סאני: אבל אתה מפחד ממני.
שתיקה.
סאם: הרגת מישהו?
סאני נהיה אומלל.
השאלה תופסת אותו לא מוכן. הוא לא חשב שעדיין נשארו לו דמעות אחרי כמות הפעמים שהוא בכה בחצי השעה האחרונה, אבל מסתבר שנשארו לו עוד הרבה.
סאם דוחף את עצמו מהקיר וכורך את ידיו סביב החבר הכי טוב שלו.
סאני: לא… לא חשבתי שהיא תיחנק…
סאני בקושי שומע את ההתנשפות המהירה של סאם בגלל השיהוקים שלו עצמו. הוא לא מצליח לנשום. הוא לא מצליח לנשום.
סאם: לא ידעת שזה יקרה.
הוא ידע. הוא בטוח ידע. הוא רצח את מארי.
סאני: אבל הרגתי אותה.
הקול שלו יוצא בקושי לחישה, והוא לא בטוח אם סאם בכלל שמע אותו. הוא נקבר בחיבוק המוחץ של החבר הכי טוב שלו עד שהדמעות שלו נגמרות סופית, והשיהוקים שלו מפסיקים. הוא כל כך עייף. סאני עוצם את העין שלו ומשעין את הראש על סאם.
להרגיש זה כל כך מעייף.
סאני מנסה להירדם על הכתף של החבר הכי טוב שלו, אבל סאם קם והולך משם. סאני נשאר לשבת במסדרון בעיניים חצי עצומות ומנסה להבין לאן הכרית שלו נעלמה. בזמן שהוא מנסה לאזור את הכוח לקום ולחפש, סאם חוזר. הוא מתיישב מול סאני שוב וחוזר לחבק אותו. סאני מחבק אותו חזרה ומשעין עליו את הראש שוב.
סאני: אני עייף.
סאם: תישן.
סאני נהיה שמח.
סאני עוצם את העין שלו שוב. לא עובר יותר מדי זמן עד שהוא נרדם בסוף.

אוקי וואטטטטט לא ראיתי שהיה בכלל פרק עשרררררר
וואו שני הפרקים מדהימים
זה כלכךחמוד שרואים שהם הזוג אבל הם שניהם שונאים רומנטיקה ורק אוהבים חברות
זה מתוקי בדיוק כמו סאנייייי
אל תהרוג אותו.בבקשה.

מה צבע השיער של אובי
אמג הם עומדים להיות שלשליית שיער צבוע יפיפיים
וזה ככ חמוד שהוא אוהב את מארי ככ

איך סאנע כזה קליל לגבי זה אמאל'ה

אני שונא שהוא לא זוכר.

תרתי משמע לול

יפיפה
גם אין נקודה בסוף
כל שאר השיחה גם הייתה ממש ממש טובה אני אוהבת אותם

סימן שאלהההה
ואז אובי 3>
אהבתי שסאם מצטלם איתו לול ואז אוברי שולחת את הסמיילים והייתי גם כזה מה

ואז הם הולכים לחדר של מארי למרות שסאני במודע עדיין חושב שזה ארון

:<
אוי הם עצובים

הוא שבר את זה באמת? כי שנתיים זה מארי או שזה כי הזה היה וכן

הוא פונה פעמיים לסאם כחבר הכי טוב שלו הוא ממש מאוהב לול

לסאם יש עיניים יפות

שני המשפטים הקודמים שאמרתי למעלה

בוכה
וגם שמעתי שלאוטיסטים יש בעיה להסתכל לאחרים בעיניים? אם זה נכון לגבי סאני זה ממש חמוד כי הוא פשוט בוהה בסאם כל הזמן

💜✨🥺👌🏼🍫

🤐💥👀🤡😭

אוי די הסוף

סיפור מצחיק: תכננתי לכתוב פרק אחד, אבל ההתחלה שלו נהייתה הרבה יותר מדי ארוכה אז בסופו של דבר תקבלו שני פרקים קצרים במקום פרק אחד ארוך. לפחות זה מספר מגניב של 888 מילים!
ככה שאם תמשיכו לתת לי ת"ב כל יום ואני אפרסם פרק כל יום, וגם אם אני לא אפצל עוד פרקים, נוכל לסיים את הסיפור עד יום רביעי הבא! קדימה קדימה!

פרק 12

סאני מחליט שבמקום לחזור ישר הביתה, הוא יעבור קודם אצל אובי.
אחרי שהוא התעורר על הכתף של סאם מוקדם יותר היום, הוא שם לב שהוא היה מאוד רעב. השניים החליטו ללכת לבית של סאם - עם תקרית לא נעימה בדרך שבה שניהם נפלו במדרגות בדרך למטה וסאני היה לגמרי בטוח שהוא רצח הרגע את החבר הכי טוב שלו - וסאני חיכה בחוץ בזמן שסאם הלך להביא אוכל מבפנים.
הבית של סאם היה נראה מאוד יפה מבחוץ.
עכשיו סאני הולך לבית של אובי, למרות שעם איך שהיחסים שלה עם קנית' מתקדמים, נראה שזה לא יהיה הבית שלה לעוד הרבה זמן. כאילו שהם רק צריכים את האישור של בית המשפט והיא תוכל לחזור לגור איתו כבר.
הוא נכנס פנימה בלי לדפוק בדלת, ומוצא את אובי שוכבת על הספה בסלון. היא מפנה אליו את מבטה במהירות, כאילו ציפתה לראות שם מישהו אחר.
סאני נהיה שמח.
סאני: אובי!
אובי קמה לישיבה.
אובי: היי.
סאני מצביע על השיער הסגול שלו, שתואם עכשיו את השיער הוורוד שלה.
סאני: תראי!
אובי מהנהנת פעם אחת בלי להגיד לו שזה יפה. סאני מחליט להתעלם.
סאני: סאם צבע לי את השיער ואז מצאנו את הכינור שלי ואז הוא מת בבית שלי אבל התעורר לפני שהאמבולנס הגיע ואז שנינו נפלנו במדרגות.
התחושה של סאם מחזיק ביד של סאני בזמן שהם ירדו ביחד במדרגות חוזרת לסאני בחמימות. גם מארי תמיד הייתה עושה את זה. כשהוא היה בן ארבע והיא הייתה בת שבע היא דחפה אותו בטעות במדרגות והוא נפל. הוא היה צריך להגיע לבית חולים. מאז אותו היום הוא לא היה יכול יותר לעלות - ובמיוחד לא לרדת - במדרגות. המטרה היחידה שלהן הייתה להרוג אותו.
ההורים שלו חשבו שהוא יתגבר על זה בקרוב, אבל מארי הייתה היחידה שהבינה אותו. היא הייתה עוזרת לו לעלות ולרדת בכל פעם. היא שמרה עליו כל הזמן.
עד היום שהיא שוב פעם דחפה אותו במדרגות בגלל שהוא העז לרדת עם סאם ולא איתה.
נו, טוב. זה עדיין לא אומר שהוא עומד להפסיק לרדת עם סאם במדרגות.
אובי: מגניב.
סאני חוזר למציאות, ורואה את אובי נועצת בו מבט אטום. הוא נזכר במה שהוא התחיל לספר לה.
סאני: והצעתי לו נישואים!
אובי: הא?
סאני מהנהן במהירות.
סאני: אבל הוא אמר לא.
אובי מהנהנת, אבל בעיקר נראה שהיא לא מבינה מה סאני רוצה מהחיים שלה.
סאני: ומה איתך?
שתיקה קצרה.
אובי: קנית' שונא אותי!
סאני נהיה עצוב.
היא מייבבת. אובי אף פעם לא מייבבת.
זה שינוי קיצוני מאוד מזה שהיא וקנית' עומדים לגור ביחד בקרוב.
סאני: מה?
אובי: הלכתי לפגוש אותו היום, והוא פשוט אמר לי ללכת משם. הוא אמר שאין לו כוח אליי ופשוט נעל לי את הדלת בפרצוף!
סאני מקשיב בשתיקה לסיפור. כשהוא מבין שהיא סיימה, הוא פורש את ידיו בהיסוס קל.
סאני: חיבוק?
אובי מהנהת, וסאני מחבק אותה, עוטף אותה בידיו ומקווה שזה מנחם אותה. אובי נקברת בחיבוק שלו, אז כנראה זה בהחלט מנחם.
אובי: מה אם הוא לא ירצה להיפגש יותר?
סאני: בהתחלה בכלל לא רצית לגור איתו בכלל.
טוב, זה נכון. בהתחלה היא לא הסכימה בכלל לשמוע על קנית'. למרות שהיא אף פעם לא אמרה את זה מפורשות לסאני, הוא ידע שהסיבה היחידה שהיא התחילה להיפגש שוב עם אח שלה הייתה בגלל שהוא איבד את אחות שלו.
כאילו, רצח את אחות שלו.
אובי: אני לא רוצה לגור איתו, אני רוצה להיפגש איתו!
סאני מושך בכתפיים.
סאני: אני לא חושב שהוא שונא אותך.
אובי: א-אבל הוא אמר לי ללכת וטרק לי את הדלת בפנים.
סאני: אבל אתם אחים.
בגלל שהיו רק שני דברים בעולם הזה שסאני היה בטוח בהם במאת האחוזים - שחתולים הם החיה הכי טובה שקיימת, ושאהבת אחים היא הדבר הכי חזק שקיים. אחים לא יכולים לשנוא אחד את השני.
אובי: אז מה? הוא ניסה לרצוח אותי פעם!
סאני נהיה אומלל.
סאני מהדק את השפתיים. הוא סיפר לה על מה שהוא עשה למארי. זה מה שעודד אותה לספר לו על מה שקנית' עשה לה - איך שהוא תקף אותה עם סכין והיה מוכן לחלוטין להרוג אותה. הוא מחכה כמה שניות שאובי תשים לב לטעות שלה, אבל היא לא אומר כלום. הוא מחליט לדבר במקומה.
סאני: אמרת שזה היה בטעות.
אובי: עדיין.
סאני: אין שום סיבה שאחים ישנאו אחד את השני.
אם מארי לא שונאת את סאני על זה שהוא רצח אותה, אף אחד לא יכול לשנוא את האחים שלו! בגלל שמארי לא שונאת את סאני. היא רק מענישה אותו.
כשאובי לא עונה, סאני מהנהן על החוכמה של עצמו. הוא כל כך חכם, באמת!
שתיקה ארוכה.
אובי: אני גם חושבת שהסכיזופרניה מחמירה.
אוי לא. עוד פעם הנושא הזה.
סאני: למה?
אובי: אני שומעת ורואה יותר.
סאני מרים את מבטו מהשיער הוורוד של אובי, ומסתכל על מארי שעומדת מאחוריה ונועצת בו מבט בעיניים שטופות דם ומאשימות. הוא נושם עמוק וחוזר להסתכל על השיער של אובי.
סאני: אפשר ללכת לפסיכיאטר בשניים?
אין סיכוי שהוא עומד לעשות את זה לבד.
אובי: לא יודעת.
סאני: כי… כי… כי אם אפשר נוכל ללכת ביחד ו… אה… לבדוק…
סאני שונא את המילים שיוצאות לו מהפה. אבל אובי נראית כל כך… מדוכאת. הוא כמעט בטוח שזאת הדרך היחידה לעודד אותה. איכשהו.
אובי מציצה עליו לרגע, אולי בשביל לבדוק אם הוא רציני, לפני שהיא חוזרת לקבור את הפנים בכתף של סאני.
אובי: אני אשאל.
סאני מהנהן, וגם אובי מהנהנת. סאני מנסה להציץ פעם נוספת על מארי. היא כבר לא נועצת בו עיניים מאשימות. עכשיו היא פשוט נראית כל כך… זועמת. היא יודעת שהוא עומד לרצוח אותה שוב.
סאני קובר את הפנים בשיער הוורוד של אובי. הכל רק לא להסתכל על מארי. הכל רק לא להסתכל על מארי.
הלוואי שהוא היה יכול לקחת את המילים שלו חזרה.

אוקי וואוווווווווווו
זה מעולהההה
איך שהוא כזה חבר טוב של אובי אבל יש כל כך מרחק ביניהם זה מהמם
אבל עצוב
ואיפה הבחור המסתורי?
אני יודע! זה קנית׳.
בן כמה קנית?
המשך דחוףףף

הפרק שכולכם חיכיתם לו כאן!!!!
אוי היה כיף לכתוב אותו.
אגב אתם יודעים שאני כבר לא מצליח לכתוב נורמלי יותר? אני לא זוכר איך כותבים בלשון עבר, ועוד מעט גרשיים לדיבור גם יחלידו לי לול

פרק 13

הפסיכיאטר לא הסכים לאבחן את סאני כשאובי הייתה בחדר.
היא אמרה לו שזה בסדר ושהיא במילא ביטלה פגישה עם קנית' בשביל לבוא איתו - מתי הם הספיקו להשלים? וממתי אובי מוותרת על אח שלה בשביל סאני? - ושהוא יוכל לספר לה איך הלך אחר כך.
אז סאני הולך לבית של אובי ונכנס פנימה. לוקח לו זמן למצוא אותה, כי מסיבה כלשהי הוא לא חושב על לחפש אותה בחדר שלה.
סאני פותח את הדלת של החדר בכוח כזה שהיא נטרקת בקיר.
אובי פולטת צרחה וזורקת על סאני את מחברת הציור שלה. סאני מרים את ידיו בניסיון להתגונן מהמתקפה, וכשהוא מוריד אותן הוא מוצא את אובי בוהה בו בעיניים פעורות.
סאני נהיה עצוב.
סאני: למה את תמיד מרביצה לי?
אובי מגוננת על עצמה במהירות.
אובי: אתה תמיד מבהיל אותי!
סאני לא עונה הפעם. ורק מסתכל עליה בעין גדולה.
אובי: מה?
סאני: יש לי.
אובי שותקת לרגע, ואז היא כנראה מבינה על מה הוא מדבר כי פניה מקדירות.
אובי: אוי.
סאני מסתכל על חברתו. הוא מרגיש בעיניים המאשימות של מארי קודחות בעורף שלו. הוא משתמש בכל כוח הרצון שלו בשביל לא לכסות על האוזניים ולהתכווץ לכדור קטן של אשמה.
סאני נהיה מפוחד.
סאני: אני לא רוצה ללכת לפסיכיאטר!
הוא לא תכנן לצעוק, אבל זה מה שיצא.
אובי: אתה חייב.
סאני: לא!
אובי: סאני. אתה חייב.
הוא מסתכל עליה לרגע בלי לענות. למה היא חייבת להיות כזאת עקשנית?
סאני: למה?
המילה האחת הזאת נשמעת כמו יבבה.
אובי מנידה בראשה.
אובי: אתה לא יכול לחיות ככה בלי טיפול, אתה תפגע בעצמך.
עיניה מקדירות אפילו יותר.
אובי: או במישהו.
שוב פעם קנית'. היא תמיד חייבת להכניס את קנית' לכל מקום.
סאני: הייתי בסדר עד עכשיו.
אובי: סאני.
סאני נהיה כועס.
נמאס לו ממנה. נמאס לו נמאס לו נמאס לו. היא תמיד מתנהגת כאילו היא יודעת הכל! למה היא לא יכולה להבין שהוא לא יכול לתת למארי למות שוב?! למה היא לא יכולה לנסות להתחשב בו לפחות פעם אחת?!
סאני: מה?!
הוא צורח הפעם, וזה קורע לו את הגרון לגזרים. הוא שונא לצרוח.
אוברי: אתה חייב! אני מכריחה אותך!
סאני מניד בראשו במהירות, לא מצליח ליצור מילים.
אוברי: אם אתה לא תלך לטיפול, א-אני לא אדבר איתך
היא נשמעת מהוססת.
סאני: אבל הוא יהרוג אותה!
אוברי: היא כבר מתה.
סאני נהיה מדוכא.
סאני: הוא יהרוג אותה שוב.
הוא שוב פעם מייבב.
אוברי: אי אפשר להרוג פעמיים. לראות אותה עושה לך רע.
סאני: לא! זה עושה לי טוב! זה עושה לי מאוד טוב!
הרי מארי היא אחותו הגדולה! היא תמיד שומרת עליו, אפילו עכשיו! בגלל זה אסור לו לתת לפסיכיאטר הרשע הזה להרוג אותה… היא לא הייתה עושה את זה לו אם היא הייתה במקומו.
אוברי שותקת לדי הרבה זמן, וסאני כמעט בטוח שהוא ניצח בוויכוח, אבל אז היא מדברת שוב.
אוברי: אתה צריך ללכת לטיפול.
סאני: לא. אני לא הולך.
כי היא לא יכולה להכריח אותו. אף אחד לא יכול להכריח אותו, אפילו לא אמא שלו.
אוברי לא עונה, ובמקום זה מכסה את עצמה עד הראש עם השמיכה הוורודה שלה.
סאני מתחיל להרגיש רע.
סאני: אובי?
אובי: א-אתה צריך להיות בטיפול.
למה היא מגמגמת?
סאני: אני מסתדר לגמרי בסדר בלי.
אובי: אתה צריך להיות בטיפול. אם אתה לא בטיפול אני לא יכולה להיות איתך.
הלב של סאני צונח.
סאני: למה לא?
אובי: אתה תעשה משהו רע. בטוח. בסופו של דבר אתה תעשה משהו רע, רע מאוד.
סאני משפיל את מבטו ומסתכל על הרצפה בריכוז. אם הוא לא ימצא תירוץ טוב יותר למה לא ללכת, הוא יצטרך להיפרד מאובי לתמיד. הוא לא רצה לאבד את אובי! לא שוב!
סאני: במילא אין לי כסף לזה.
הוא כמעט לוחש את המילים, אבל הן גורמות לו להרגיש טוב. אולי אובי הייתה מוכנה לשלם לו על האבחון, אבל אין סיכוי שהיא תסכים להמשיך לשלם על שאר הטיפול. ואמא שלו לא תשלם כלום בשביל לרפא אותו. היא תעדיף שהוא ישלח לבית משוגעים.
כן, זה נכון. אין לו שום דרך לפגוש את הפסיכיאטר. אין לו שום דרך לרצוח שוב את מארי.
אובי לא עונה.
סאני נהיה שמח.
הוא ניצח בוויכוח!
סאני מהנהן לעצמו בהסכמה עם החוכמה שלו.
סאני: אם אין לי כסף אני לא יכול ללכת לטיפול.
אובי: צא לי מהחדר.
זה תופס את סאני לא מוכן.
הוא מרים את מבטו מהרצפה ומסתכל על השמיכה שמכסה את חברתו.
סאני: מה?
אובי: תצא לי מהחדר.
הקול שלה חזק יותר עכשיו, אבל היא בכל זאת נשמעת מהוססת, כאילו היא לא רוצה להגיד את זה.
סאני: מה קרה?
אובי: אני לא מדברת איתך עד שאתה בטיפול. תצא.
היא מורידה את השמיכה מספיק בשביל שהיא תוכל להציץ עליו בעיניה הבהירות.
למה היא לא יכולה להבין שגם אם הוא היה רוצה, הוא לא יכול לשלם על זה?
סאני: אני לא יכול ללכת לטיפול!
אובי: אז אל תדבר איתי!
היא צועקת עליו.
סאני נהיה עצוב.
הוא לא יכול לזוז. הוא לא יכול להסיט את מבטו מאובי.
אובי: תצא!
היא חוזרת להתכסות עד הראש. סאני עדיין לא מצליח לדבר. אחרי כמה שניות הוא מסתובב ויוצא מהחדר, סוגר את הדלת אחריו.
ואז הוא נשען על הדלת הסגורה, מוציא את הטלפון ושולח לאובי הודעה.
סאני: היי.
היא עונה מאוד מהר, כמו תמיד.
אובי: אני לא מדברת איתך גם בטלפון.
סאני: אבל אני לא יכול לעשות כלום מהטלפון.
הפעם לוקח לה זמן לענות, למרות שסאני רואה שהיא ראתה את ההודעה.
אובי: טוב. אבל אל תבוא אליי. או תשלח לי מיליון הודעות ביום.
סאני נהיה שמח.
סאני: בסדר.
סאני מחכה עד שאובי תענה להודעה, אבל היא לא כותבת כלום. למה היא לא עונה לו? היא הרי ראתה את ההודעה! הוא עשה משהו לא בסדר? הוא היה צריך לכתוב משהו אחר?
סאני נהיה עצוב.
הוא יוצא מהבית עם הראש קבור בטלפון. הוא לא יכול לפספס הודעה מאובי. לא שהיא שולחת לו משהו. הוא שם לב שהיא בכלל לא מחוברת יותר. היא באמת התכוונה להפסיק לדבר איתו?
הוא עסוק כל כך במחשבות שהוא בקושי שם לב לאדם שעובר לידו ברחוב.
???: סאני!
סאני מרים את המבט במהירות מהטלפון, ורואה את סאם רץ אליו בחיוך. כשסאם מגיע, הוא נעצר מול החבר הכי טוב שלו ומתחיל לקפוץ במקום. סאני לא מבין מה הוא עושה.
סאם: היי!
ואז הכל מתפרץ ממנו.
סאני: אובי שונאת אותי!
סאם מפסיק לקפוץ.
סאם: למה?
סאני: כי אני לא רוצה ללכת לפסיכיאטר.
סאם: כדאי לך.
סאני נהיה מדוכא.
סאני לא יודע אפילו מה להגיד להערה הזאת. הוא אף פעם לא סיפר לסאם שיש לו סכיזופרניה, למה שהוא יגיד שהוא צריך לראות פסיכיאטר?!
למה כל מי שהוא אוהב שונא אותו?
סאני: אפילו לא אמרתי לך למה היא רוצה שאלך לפסיכיאטר.
סאם: אתה צריך.
סאני נהיה כועס.
סאני: למה אתה חושב שאני צריך?!
סאני הבטיח לעצמו שהוא לעולם לא יצעק על סאם, אבל הוא כבר לא מצליח להתאפק. למה כולם רוצים רק לרעתו?
סאם: אתה לא מסוגל לרדת במדרגות.
הוא באמת מטומטם כאילו?
סאני: בשביל זה לא צריך פסיכיאטר!
סאם: גם הוצאת לעצמך את העין.
סאני: זה מגיע לי.
לא, מגיע לו למות.
סאם: לאף אחד לא מגיע שיוציאו לו את העין.
סאם מתחיל לדבר מהר יותר. סאני מחליט שאין לו כוח להתווכח איתו על זה עכשיו. זאת לא הבעיה שלו שסאם עיוור למציאות.
סאני: יש לי סכיזופרניה.
סאם: אוקיי.
זאת לא התגובה שהוא ציפה לה.
סאני: אבל אני לא רוצה ללכת לפסיכיאטר.
סאם: אבל אתה צריך.
סאני: למה?
סאם: בגלל מה שאמרתי!
סאם צועק עליו.
אז סאני צועק בחזרה.
סאני: זאת לא סיבה!
סאם: אתה הרגת מישהו!
סאני נהיה ניטרלי.
סאני אפילו לא מרגיש איך הרגשות שלו עוזבים את הגוף. פעם אחת הוא טובע, ובפעם השניה הוא לא מרגיש כלום. ממש כאילו הוא מת. הוא לא יכול אפילו לפתוח את הפה להגיד משהו. מי סאם חושב שהוא, שהוא יכול לדבר על מארי? הוא לא יכול! אף אחד לא הסכים לו לדבר עליה! הוא אפילו לא מכיר אותה!
סאם רוקע ברגליים ונראה כאילו הוא עומד להתפוצץ, אבל הפעם לסאני לא אכפת גם אם הוא באמת יתפוצץ. הוא לא רוצה לראות אותו יותר אף פעם.
הוא עוקף את סאם והולך לבית שלו. הוא יכול לשמוע את סאם צועק מאחוריו, אבל הוא לא מסתובב. כבר לא אכפת לו ממנו. מבחינתו שידרוס אותו אוטובוס. הוא שונא אותו הוא שונא אותו הוא שונא אותו.
והוא שונא את אובי. הוא שונא אותה הוא שונא אותה הוא שונא אותה.
אבל זה בסדר, כי הם שניהם שונאים אותו. אפילו מארי שונאת אותו. היא לא מורידה את המבט המאשים ממנו כל הדרך הביתה.
כנראה זאת הסיבה שהוא מחליט בסופו של דבר לעשות את מה שהוא עושה.
הוא הולך ישירות למטבח ופותח את המגירה של הסכו"ם. הוא לא מוצא את הסכין החדה שהשתמש בה בפעם הקודמת. לפחות הוא יודע שאמא שלו לא מטומטמת מספיק להשאיר את הסכין שכמעט הוציאה לו את העין בהישג ידו.
אבל היא כן מטומטמת מספיק בשביל להשאיר את שאר הסכינים שם.
סאני לוקח את הסכין השניה הכי חדה בבית, וסוגר את המגירה. הוא מתיישב על הברכיים על הרצפה, הסכין מרחפת באוויר, מכוונת לחזה של סאני. הוא מנסה לאגור את האומץ לנעוץ אותה. הוא יכול לראות את מארי ברקע, בוחנת אותו בעיניים מאשימות ולא עושה כלום בשביל לעצור אותו.
כי הרי מגיע לו למות.
ועם המחשבה הזאת, סאני נועץ את הסכין.
העיניים של מארי נפערות. הן כבר לא שטופות דם כמו תמיד, הן כחולות ויפות כמו פעם. העיניים שיכלו לעודד כל אחד. היא מזנקת מהר לצידו של סאני ומנסה לדחוף את הידיים שלו לפני שהסכין תפגע. היא באמת דוחפת את הידיים שלו הצידה, והסכין ננעצת בצד הבטן שלו.
זה כואב.
זה כואב זה כואב זה כואב.
מארי חיוורת יותר ממה שסאני אי פעם ראה אותה. העיניים שלה פעורות מאימה והידיים שלה מכסות את הפה בהלם ממה שהיא עשתה.
מארי נהיית מפוחדת.
וזה הרגע שסאני מבין. סאני מבין שהיא מאשימה את עצמה במה שקרה עכשיו. וסאני מבין שהוא לא יכול לתת לה להמשיך לחיות במחשבה שהיא זאת שהרגה את האח הקטן שלה.
זאת הידיעה הכי גרועה שיש.
וזאת הסיבה שהוא מוציא את הטלפון מכיסו בשארית כוחותיו ושולח הודעה אחת ומהירה לאובי.
סאני: בןאח