כותבת: אן
דירוג: PG

"הולי, עני בבקשה לטלפון," אומר לי בעלי, ברנרד ארמיס. אני עושה כדבריו, וקמה מהכורסה. הטלפון מכוסה אבק כתמיד. אולי אבקש מג'ורג'יה לנקות אותו אחר הצהריים, לבחורה הזאת לא יזיק קצת להזיז את הרגליים השמנות שלה. "הלו? הולי ארמיס מדברת," אני אומרת לתוך השפופרת. "ג'י אר, אתה בסכנה. הבוטים ישתלטו בכל רגע, תגלוש בעולם," עונה לי קול מוזר. "ג'י אר? אדוני, אני מצטערת, כנראה התבלבלת. יום טו-"
"רגע, אז ג'י אר לא גר פה?" קוטע אותי הקול. "מ-מה? לא, הוא לא," אני עונה. "אדוני, אני ממליצה לך לפנות למרכזייה. שיהיה לך יום נעי-"
"את יודעת במקרה איפה הוא גר?" קוטע אותי שוב הקול. איזו גסות רוח.
"לא, אדוני. אתה מפריע לי, אז אם תואיל בטובך-" הוא מנתק. אדם מזעזע.
כעבור 30 שנה
"לא, לא, ג'ורג'. זה לא זה. תמשיך לנסות," אמרה הולי ארמיס בשעה שישבה בביתו של חברה משכבר-ימים, ג'ורג' רולס. "אתה-" פתאום הולי נזכרה במשהו שמישהו אמר לה בעבר, משהו שמחק לגמרי ולא השאיר רמז לחיוך שעד לפני רגע היה מרוח על פניה. "ג'י, אתה בסכנה," היא אמרה לו.
"מה? מה זאת אומרת?" שאל ג'ורג' בבהלה.
"זאת אומרת ש- טוב, ג'ורג', מה אם אני אספר לך שלפני 30 שנה איש אנונימי התקשר אליי ואמר לי בטלפון שג'י אר בסכנה?" ענתה בנחת הולי.
"אז הייתי אומר לך ש- חה חה חה חה. עכשיו, הולי, בואי נחזור-"
"לא. אתה בסכנה. ואתה יודע למה?" הפעם זה התור שלה לקטוע אותו.
"אממ, חשבתי שזה די ברור שאין לי מושג על מה-"
"אה, אבל אני יודעת. אתה בסכנה כי- אתה מת," הולי קטעה אותו שוב והוציאה רובה, ולפני שהוא הספיק לזעוק לעזרה היא ירתה בו בכתף והוא נפל על הקרקע.
"אני לא מבין," הוא זעק, ואז התעלף.
"טלפון זה דבר הפכפך, חבר. פעם מתקשרים אליך לדווח שזכית בלוטו, ופעם רוקמים נגדך מזימה. היה שלום, ג'י אר," אמרה הולי ופסעה בשלווה לעבר בנייני "משרד הטלפונים".
------
אין לי מושג למה כתבתי את הקטע הזה, סתם הייתה לי קצת הפסקה מנאנו אז החלטתי לראות כמה אני גרועה בכתיבה.
אשמח לתב"ים או פשוט תגובות 3>