סיקור דמות|נואה סוויטווין

[Felis Fuscus]

נואה סוויטווין

שם: נואה סוויטווין|Noah Sweetwine
הספר ממנו לקוחה הדמות: אתן לך את השמש|I'll Give You The Sun
תאריך לידה: 21.11
גיל:
13-14 (בפרקים של נואה)
16 (בפרקים של ג'וד)
משפחה:
ג'וד סוויטווין (אחות תאומה)
דיאנה סוויטווין (אמא)
בנג'מין סוויטווין (אבא)
קסנדרה סוויטווין (סבתא)

תקציר הספר
גב הספר
ג'וד ואחיה התאום נואה לא נפרדו לרגע כל שנות ילדותם, למרות שהם שונים כל כך. היא נועזת ורוצה לנסות הכל; הוא מופנם ושומר בסוד את אהבתו הראשונה. אבל מאז השבר הנורא שהרחיק אותם זה מזה הם בקושי מדברים. על השנים המוקדמות מספר נואה; על המאוחרות - ג'וד. הם לא מבינים שכל אחד מהם יודע רק חצי מהסיפור הכואב של משפחתם. אם רק ידעו לחבר את שני הסיפורים, יוכלו להפוך את עולמם לשלם בחזרה.

תקציר שלי
ג'וד ונואה הם תאומים בלתי נפרדים. עוד מלפני שנולדו הם תמיד היו ביחד ותמיד שמרו אחד על השני. אבל אחרי התאונה הנוראית ששינתה אותם לתמיד, הם מתרחקים זה מזה, וכבר בקושי מדברים אחד עם השני. כל אחד מהם יודע רק חלק אחד בסיפור - כל אחד מהם בטוח שהוא האשם. אבל רק עם מחברים את שני החלקים, אפשר לדעת את האמת.
הספר מסופר משתי נקודות מבט משני זמנים שונים - נואה מספר על העבר, ג'וד מספרת על ההווה. במהלך הספר השניים מתבגרים ומגלים את עצמם, וגם חווים את האהבה הראשונה והמביכה - והכל בזמן שהטרגדיה הנוראית של משפחתם רובץ עליהם.
האם יצליחו לחבר את שני הסיפורים שהם מכירים, ולגלות מה קרה באמת?

מידע על הדמות
נואה נולד בקליפורניה למשפחה של פרופסורים ואמנים, וניחן בעצמו ביכולת ליצור אומנות ולחקור על התחומים המעניינים אותו. הוא יודע להביע את עצמו רק בעזרת ציורים, ויש לו נקודת מבט יחודית של אומן. לעומת בני נוער אחרים, נואה לא מתקשה למצוא מי הוא - הוא כבר יודע שהוא אומן ושהוא גיי - אלא מתקשה למצוא את המקום שלו בעולם.
בגיל שלוש עשרה עולה בו לראשונה הרעיון להירשם לתיכון קליפורניה לאומנות, "תק"א" בקיצור, כשאמא שלו מתעקשת שהוא וג'וד ירשמו לשם. הרעיון מוצא חן בעיניו מיד, והוא מתחיל להקדיש את כל הזמן שלו להתכוננות לבית הספר החדש. באותה שנה הוא גם פוגש את בריאן, בו נואה מתאהב. במהלך הפרקים של נואה הוא מגלה את האמת לגבי אמא שלו, שבגדה באבא שלו עם הפסל באבן גיירמו גרסיה, ולאחר התאונה שגבתה את חייה הוא צריך לחיות עם רגשות האשם שלו. הוא לא מתקבל לתק"א בסוף, ומפסיק לצייר לגמרי. לאחר המוות של אימו משהו בו משתנה, והוא מצליח למצוא את המקום שלו בחברה - בכך שהוא מסתיר את מי שהוא באמת. הוא יוצא עם בנות והולך למסיבות, וכבר לא ניתן לזהות בו את הנואה של העבר. בסוף הספר הוא וג'וד מגלים ביחד את האמת על התאונה של אימם ועל שאר הדברים שסבבו סביב זה, ונואה נרשם מחדש לתק"א ומתקבל.

דעה אישית
אני כל כך עצוב שכישורי הסיקור שלי חלודים, כי החלק המידעי בסיקור הזה בהחלט לא עושה עם הדמות של נואה צדק.
נואה הוא לא אחת הדמויות האהובות עליי בספרות, הוא הדמות האהובה עליי, בכל צורה של סיפור שתוכלו לתת לי. בחיים שלי לא אהבתי דמות כמו שאהבתי את נואה סוויטווין. אני חייב להגיד שבכל פעם שאני קורא את הספר הזה אני יכול להרגיש כאב פיזי בלב בגלל שאני כל כך רוצה להיות הוא. הוא בערך הדבר הכי מושלם שיצא לי לחזות בו בחיי.
אבל למה הוא כל כך מושלם אתם שואלים? טוב, הנה אני אסביר!
אני אוהב את איך שהוא רואה את העולם. זה כל כך רילייטבל. יש לו נקודת מבט יחודית ואני אוהב לקרוא את נקודת המבט הזאת בספר (באמת, השתמעממתי בחלקים של ג'וד כי לא הייתה לה את נקודת המבט הייחודית הזאת של נואה. עצוב.) והיא נתנה לי גם המון השראה לדברים שאני כותב. חוץ מזה תנו לי להכניס לכם כאן האדקאנון שלי: הוא אוטיסט. ובתור בן אדם אוטיסט אני יכול לאשר שהוא הייצוג הכי טוב שראיתי לאוטיזם במדיה, וזה עצוב כי הוא לא קאנוון.
אבל להפסיק לדבר על הכתיבה וההאדקאנונים שלי, בואו נדבר על הדמות עצמה!
אני אוהב שהתהליך של נואה, לעומת הרבה ספרי התבגרות אחרים, זה לא למצוא את עצמו, אלא למצוא את המקום שלו בעולם. זה נותן עוד מקום לאנשים להתחבר אליו. אין לו ספק מי הוא - הוא נואה סוויטווין. הבעיה שלו היא שנואה סוויטווין לא מתאים למסגרת הנורמלית של העולם, ולכן הוא מתקשה למצוא את המקום שלו. לדעתי זה פשוט קושי שכולם יכולים להתחבר אליו, אבל הוא לא מוצג מספיק במדיה. זה לא כאילו אם אתה מבין מי אתה, אתה ישר מבין איפה המקום שלך בחברה. זה תהליך שלם בפני עצמו, וזה מה שנואה מייצג בשבילי.
חוץ מזה אפשר לדבר על זה שהילד הזה מושלם? הוא כל כך אוהב אומנות וכל כך אוהב חיות שזה פשוט מקסים לקרוא את זה. אין שום פסקה בספר הזה שלא כוללת את אחד מהנושאים האלו, בגלל שזאת הדרך שבה הוא רואה את העולם, וזה איך שהוא מעביר את זה לקוראים. הוא מתרגם את העולם לדברים שהוא אוהב.
חוץ מזה, יש לו את הציטוטים הכי טובים בספר הזה אוקיי. "אני כל כך שמח שאני לא סוס!" גם אני נואה גם אני.
אני כל כך עצוב כי אפילו החלק הזה לא עושה צדק עם הדמות שלו. ההרגשה שהוא נותן לי זאת לא הרגשה שניתן להעביר במילים. אני בחיים שלי לא הרגשתי ככה לגבי דמות ספרותית, וזה פשוט בגלל שהוא כל כך מושלם. שאני רוצה. להיות. הוא. שזה כואב. קשה לי לנסח אפילו כמה אני אוהב אותו, כי זה פשוט לא משהו שאפשר להכניס במילים.
ולכן אני אנסה לסכם את זה בכמה מילים:
נואה סוויטווין טוב, כל השאר רע. תקראו את הספר.
אני אעשה עליו ניתוח ספרותי!

[Marlene McKinnon]

א-א-אבל אני רציתי!!!! היתה לי התחלה של סיקור😭😭😭 בושה
וגם הפאנארט. איכס. לא ככה דמיינתי אותו.
אבל חוץ מזה מקסים!!! הדעה האישית ארוכה מאוד וזה מקסים. למרות שאני לא ממש מבינה את ההאדקאנון שהוא אוטיסט אבל לא נורא.
יפהפה בקיצור כל הכבוד מישהו היה צריך לעשות את זה ואני הייתי עצלנית מדי לסיים את הסיקור.
הוא דמות ככ ככ ככ מדהימה באמת גם אחת האהובות עליי בספרים אם לא האהובה. הוא ככ אמיתי וחמוד ורילייטבל והנקודת מבט שלו הרבה יותר טובה משל ג'וד. ויש לו יומולדת!!
וזה כל כך עצוב אני מרחמת עליו
ואתה בטוח שלסבתא סוויטווין אין שם? אני כמעט בטוחה שציינו אותו מתישהו.
(וחבל שלא הוספת ציטוטים. אבל אני אשתוק.)
זהו