אריג של קסם / קלישה, שחר של עידן חדש

[קלישה מהלכת]

המדף שלי.
מבוטא.

***

אריג של קסם
[אורך: 594]

"... ומה הוא בעצם כישוף? מה הוא בעצם הדבר הנפלא הזה, המוחשי והלא מוחשי בעת ובעונה אחת, הבלתי נראה אך המרצד בצבעים רבים מספור לעיניהם של המזהים איתו?
הכישוף הוא כמו האריג. בא אדם ומושיב כל איש ואישה בעולם לצידו של שולחן, בו ישנם עשרות אריגים יפהפים; זהובים כשמש, כסופים ככוכבים ולבנים כירח. פונה האדם לשולחן, נוטל בידו חוט פשתן ומחט תפירה, ומושיט אותם לאיש או לאישה שמולו. ולאחר מכן עוזב אותם לא אומר דבר.
והאיש או האישה, מרץ זורם בדמם, לוקחים את המחטים ומתחילים תופרים. לולאה אחר לולאה, עין אחר עין, בזריזות ובעליצות גדולה, עיניהן נוגהות על האריגים היפהפים שעל השולחן, ולבבותיהם מתרחבים בתאווה.
אך ככל שנמשכת מלאכת האריגה, כך היא נעשית קשה ומאומצת יותר. המחט מפלסת את דרכה באיטיות ובמאמץ רב, ולאט לאט נעלמת ההתרגשות, דועכת ומתפוגגת. בשלב זה, עוזבים רוב האנשים את האריג.
יהיו אלה שימשיכו לארוג, עקשנים ונחושים, עיניהם ממוקדות במטרה. ולאחר שיגמרו את אריגם, ילבשו אותו ויתהדרו בו וישתמשו בו ככל יכולתם. אך לאחר מכן יעזבו את השולחן, ולא ישובו עוד אלא לו האריג נקרע או נהרס.
וישנם את הסוג האחר. אלה שלמרות הקושי, ימשיכו לארוג, באיטיות ובדייקנות, עיניהם מצומצמות ועוקבת אחר כל תנועה זעירה של המחט. וגם לאחר שיגמרו את האריג, לא תשבע תאוותם; אלא ימשיכו וימשיכו, יטלו בידם עוד חוט, הפעם חוט זהב, ויביטו בארגה לעבר האריגים המונחים על השולחן. ואז יחלו שוב במלאכתם, מסרבים לוותר, נחושים בדעתם להצליח לתפור אריג על אריג שינוחו על השולחן.
יתכן ויקחו שנים לניסיון זה. יתכן ויקח את כל שנות חייהם, ועדיין לא יארגו את כל האריגים שעל השולחן. יתכן ויגרום להם סבל וקושי רב. שלפוחיות יתנפחו באצבעותיהם והבד יגרד את ידיהם וגבם יכאב וקולם יִדֹּם מחוסר שימוש. יתכן שהכישוף יותר בהם צלקות עמוקות יותר, יקח מהם את ידם או את רגלם או עינם, יפספס על גופם צלקות ארוכות. יתכן ויותיר בהם צלקות קשות יותר, כואבות יותר, כאלה שלא נראות אלא לעיניו של האורג, יתכן שידרוש מהם להקריב דברים חשובים, יקרים להם, למענו. יתכן שידרוש מהם את הכול; שיתמסרו אליו בצורה מוחלטת.
ואז, לאחר שנים של אריגה מאמצת, לאחר שקם האיש או האישה בכל בוקר ומכין את אצבעותיו לתנועות הקטנות והעדינות על הבד, מגיע האדם. אותו אדם שהשאיר אותם קודם בחדרם, לבדם. והוא עובר על החדרים, אחד אחד. בזה אין מארח לו חברה מלבד הבדים שלו; בזה אין אלא את צרצור היגון של הצרצרים; ובזה החוט נגמר, האריג נתפר, ונלקח משם. רק בחדרים ספורים, נמצאים רבי המג. ישובים שקדניים על עבודתם, מנצלים כל רגע. וכאשר יכנס האדם בדלת, ירימו אליו את מבטם, ויבינו. הם יביטו בחדר, עיניהם מלטפות באהבה את האריגים התלויים על הקירות, חדשים שנוספו לישנים, ויחייכו. הם יפנו אליו כאל חבר ותיק, והוא יושיט להם את ידו.
ויקח אותם משם.
איש לא היה בוחר בדרכם של רבי המג. לא לו היתה לו ברירה. זוהי דרך מאומצת וחרושת סבל, קשה הרבה יותר מדרכה של החרב. הניצב קל ביד, הלהב מתמרן באוויר, מצליף ומשסף. הם אינם מסוגלים להבין את עדינותו של האריג הנתפר באיטיות, משלב בתוכו אלפי גוונים שונים וקסומים, שיהפכו לבסוף לבגד מהודר והולם לכל בן מלוכה. לא, רבי המג הם אינם מבין הלוחמים חמי המזג. הכישוף איננו יכולת שאיתה אתה נולד; היא יכולת שאתה לומד. ומדוע שירצו אותם לוחמים ללמוד כישוף, והלוא יש להם את חרבם המוכרת, שריונם החמים והנוח. בחירתם של רבי המג שונה.
רבי המג הם אנשים שלא היתה להם את הברירה של הלוחמים. שנולדו עם פגם, חסרי אונים, תלויים בדבר מה נוסף. אולי פצועים, אולי חולים, אולי חריגים בדבר מה אחר; אך חייהם אינם חיים באופן מלא, כי הם אינם יכולים להסתמך על עצמם לגמרי. הם זקוקים, זקוקים נואשות לאדם אחר, אדם שיטפל בהם.
והכישוף, האריג הנפלא, נותן להם קיום משל עצמם, גם אם רק למראית עין."
- מיומנה של פיסטיה, אורגת הכישוף הראשונה. עמוד 34.

[Sam I am]

וואו
וואו
וואו
וואו
אין לי מילים. זה פשוט מדהים.
ככל שקראתי יותר הייתי יותר ויותר מוקסמת.
רגע, זה קטע מתוך ספר?

[וייטאלאסי]

קטע מאוד יפה!