להבות / קלישה, שחר של עידן חדש

[קלישה מהלכת]

המדף שלי.
מבוטא.

***

עד עכשיו לא הקדשתי קטע לאף אחד, אבל הפעם אני מקדישה אותו לשלומציון העיזה - לפי דעתי ביקורת טובה הרבה יותר משמחת מסתם מחמאות, ואת הצלחת לשלב את שניהם! אז בהתאם להמלצה האחרונה שלך -

***

זה קטע קצת משונה. כתבתי אותו מתוך שיעמום לא מזמן, וכיוון שלא היה לי כוח, לא הכנסתי בו אף דבר מלבד ציטוטים - כך שיצא מעין דיאלוג משונה בין מספר דמויות שעשוי להיות קצת מבלבל. בסופו של דבר החלטתי להפוך את הדמות הראשית (אתריסטה אינדנריאן) לעיוורת.
אה, והוא מחולק למספר חלקים, וכל חלק מתרחש בתקופת זמן שונה, אז שימו לב למעברים.
ודבר אחרון, הסיפור מתרחש ביבשת פרוסטברס (אותה יבשת בה מתרחש הסיפור "התלקחות" מנקודת מבטה של מאלינה). לכוח הכישוף כאן קוראים "כוח להבתנות".
תהנו!

***

להבות

[אורך: 662]

"את לא תתלקחי, קורטניקה. את חצי שדונית. שדונים כמעט אף לא להבתנים."
"ומה אם כן?"
"אז תשתמשי בכוח הלהבתנות המדהים שלך לפוצץ את המבנה ולברוח."
"אתה מטומטם."
"אני יודע."
"אני לא יודעת להשתמש הלהבתנות שלי."
"כי אין לך להבתנות, קורטניקה."
"אני יודעת שיש לי. המנהלת אנטוליה הסתכלה עלי במבט משונה הבוקר במהלך הנאום."
"המנהלת אנטוליה מסתכלת על כולם במבט משונה."
"אבל היא הסתכלה עלי במיוחד. והיא יצרה איתי קשר עין."
"את לא להבתנית, קורטניקה."
"טיעון חזק, גונדור."
"אני יודע."
"לעזאזל, אתם מוכנים לסתום?"
[דממה]
"אם אני אתלקח את תהיי הראשונה שאני אצית, אינדנריאן."
"גם אני אוהבת אותך, קורטניקה."
[צעדים]
"מכאן, בבקשה."

"שלום לכולכם, שמי אינדוליסטה, ואני אלמד אתכם לשלוט בכוחות הלהבתנות שלכם. אני בטוחה שרובכם מפוחדים מאוד, אבל אין לכם סיבה לדאגה. אתם תתרגלו די מהר. וכעת, כל מי שחושב שזו טעות שהוא הגיע לכאן, שיגיד."
"אני!"
"אני!"
"אני!"
"אני!"
"אני!"
"יפה מאוד. את יכולה בבקשה לבוא לקדמת הכיתה, מיס - ?"
"קסאנר."
"את יכולה לגשת ללוח, בבקשה, מיס קסאנר?"
"גורדון!"
"תירגעי, קורטניקה, הם לא יעשו לך כלום."
"הקשבת למה שהיא אמרה? קוראים לה אינדוליסטה. היא נימפת עץ. הן הכי גרועות!"
"הו, תודה, קורטניקה!"
"אין על מה, אינדנריאן."
"מיס קסאנר? את יכולה לבוא?"
"היא קוראת לי!"
"יש לי עיניים, תודה רבה."
"חוסר התחשבות."
"מיס קסאנר?"
"אוך, אני כבר אלך, קורטניקה."
"את בטוחה, אתריסטה? אולי זה יהיה מסוכן - "
"אוך, סתום את הפה שלך, גורדון. תודה רבה, אינד - אתריסטה!"
"המורה, אכפת לך שאני אבוא?"
[קולות צעדים]
"בכלל לא, מיס - ?"
"אינדנריאן."
"אה, גם את נימפת עצים."
"כמובן."
[הצעדים נעצרים]
"בבקשה הושיטי לי את ידך, מיס אינדנריאן."
"... בסדר..?"
"שימי לב, מיס אינדנריאן. אני עומדת ללחוץ לך על נקודת מדויקת מאוד במרכז היד - "
"אך!"
[קריאות תדהמה]
"היא התקלחה!"
"התלקחה, ברקל, לא התקלחה."
"כן, זה."
"זוהי, גבירותי ורבותי, ההוכחה המוחלטת שלא טעינו. כל אחד מכם יכול ללחוץ על הנקודה המתאימה בידו ולראות את הלהבות מתלקחות. את מוזמנת לשבת, מיס אינדנריאן."
"איך אני מבטלת את הלהבות הללו?"
"פשוט תתרכזי חזק, מיס אינדנריאן."
"בסדר, אבל זה על אחריותך אם אני מחרבנת כאן."
[דממה ארוכה]
[קולות התנשפות פתאומיים]
"כל הכבוד מיס אינדניראן. וכעת חזרי למקומך."
[צעדים]
[חריקת כיסא]
"הייתי צריכה לקום."
"כדי שהמורה תוכל ללקק לך?"
"אולי אם הייתי מוכיחה שיש לי כוח להבתנות מדהים היו נותנים לי להשתחרר."
"את לא מסוגלת לפתוח צנצנת חמוצים, קורטניקה."
"חותמים אותן ממש חזק!"
[דמהה קצרה]
[אנחה]
"אמרתי לך שאני להבתנית, גורדון."

"אאוץ'!"
"תסתכלי לאן שאת הולכת!"
"אני לא יכולה."
"את צוח - אה. סליחה. את צריכה עזרה?"
"אני יכולה לקום בעצמי. את המדריכה החדשה שלי?"
"את אתריסטה אינדנריאן?"
"כן."
"אז אני המדריכה החדשה שלך."
"ואת?"
"המדריכה החדשה שלך - ?"
"השם שלך."
"אה! מאלינה."
"זהו זה? רק מאלינה? בלי שם משפחה?"
"פשוט מאלינה."
"את להבתנית?"
"אני לוחמת אדומה."
"מה?"
"לוחמת אדומה. אנשים בחוץ אולי קוראים לזה להבתנות, אבל האמת שהמונח הוא "לוחם אש"."
"אז מה, אתם מכבים שריפות עם צינור?"
"אולי מציתים שריפות."
[שתיקה, קולות צעידה]
"יש לי תחושה שאת הולכת למצוא חן בעיני."
"יש לך הבחנה חדה, אינדנריאן."

"את יודעת להילחם?"
"מה, כאילו עם חרב ומגן?"
"לא, מובן שלא. באמצעות להבות."
"להבות?"
[קול שאגת אש. צרחה.]
"משהו כזה."
"זה חם!"
"זה גם אדום. אבל אני מניחה שאת לא יודעת את זה?"
"את מניחה?"
"פשוט תושיטי את היד קדימה, כשכף היד כלפי מטה, תכופפי את האמה והמורה כך שהן מצטלבות - לא, לא כך, כך. כן, בדיוק. ועכשיו, תמשכי את האגודל מעלה?"
"אה!"
"כן, זו התגובה של רוב לוחמות האש באימון הראשון שלהן."
"אני יכולה לבטל את זה?"
"חכי רגע, אני צריכה לבדוק מה הסיווג שלך."
"סיווג?"
"צבע הלהבות. לכל צבע להבה יש כוח אחר, את יודעת."
"באמת?"
"כן. את לוחמת ירוקה."
"כמו צבע העיניים שלי."
"זה סתם צירוף מקרים. זה לא כאילו שללוחמות הורודות יש עיניים ורודות וללוחמות הסגולות עיניים סגולות או משהו כזה."
"באמת? קורטניקה ממש תתאכזב."
"מספיק."
"מה מספיק?"
"מספיק עם הציניות הזו. את נמצאת באימון רציני, תלמדי להפגין קצת כבוד לחזקים ממך."
"את גדולה ממני בשנתיים."
[צעקה]
"אני חזקה ממך פי כמה מכפי שהיית יכולה ללמוד במספר משולש של שנים. וכעת, התרוממי, ונילחם. אני מזהירה אותך, זה לא יהיה כיף."

[Conan Gray]

אמאל'ה מושלמתתת
איזה כיף שהוקדשתיייי
את מדהימה. בהחלט. אהבתי את ההערות בסוגריים. ה[], הן מוסיפות להתרחשות הסיפור.
זה אתגר ממש קשה, אני אישית עדיין לא האמנתי בעצמי בשביל לנסות אותו, אבל אני בהחלט עומדת לנסות:) אולי אפילו כחלק מהפרויקט שלך!

[harrypotter111]

אוי זה מקסים!!
קראתי עכשיו מההתחלה ורק חיכיתי לקטע שזה כבר לא יהיה הקפצה כדי שאוכל להגיב.
הכל בנוי ממש יפה ודווקא אהבתי שלא ברור מה העולם ומה הסיפור של כל אחד. מעניין אותי איך כולן קשורות.
והקטע הזה פשוט מגניב ממש. מסכימה עם @Goat of love לגבי הסוגריים, הוסיף ממש.

[גוגל הגאון]

מסכימה עם כולם.
הסוגריים ממש הוסיפו, וגם עצם העובדה ש... את כתבת את זה, ממש הוסיפה.
ממש יפה.

[וייטאלאסי]

איזה סיפור עדין ומקסים.