בית הספר של יום ראשון||לפעילות של דולפין

רון וויזלי שנא את ימי ראשון. אבל יום ראשון הספציפי הזה נחקק בזיכרונו בתור הגרוע ביותר בהיסטוריה שלו כתלמיד בהוגוורטס.
היה זה יום מעונן וסגרירי, כשרון התעורר למחצית בין שינה לערות. יללות התחילו להישמע ברחבי מעון גריפינדור. הוא שפשף את עיניו, שהסתנוורו ממשהו בוהק. השמש...?
לא. אש, שאחזה בכילות שמסביבו, אש. הוא צרח, קפץ מהמיטה ונפל על מצנפת המיון. היא קראה בקול, גריפינדור! ופלטה חרב שבסחרור התקרבה אליו... עוד... ועוד... הוא פזל בניסיון להסתכל עליה, כשמה שעבר במוחו הוא פנקייק. סשינג! חרב גריפינדור ננעצה בו.

§

רון התעורר בקפיצה מהמיטה. זה היה רק חלום. הוא ראה שאין אף אחד במעונות. הוא ירד לאולם הגדול, והתיישב בשולחן גריפינדור. הוא אכל כמו מטורף, והיה רעב כל כך שאכל את כל הארוחות בשולחן גריפינדור.
הוא עדיין היה רעב, אז הסתער לשולחן רייבנקלו שם זלל את האוכל וגם הגיע למה שהיה תלוי על אוזניה של לונה. אך כאשר קרקרה בטנו, המשיך לשולחן סלית'רין שם בלס את המזון ואת דראקו מאלפוי.
לאחר עבר לשולחן הפלפאף ואכל את הכול וגם את השולחן עצמו. אבל כאן הוא רץ לשולחן המורים, תלש את המצנפת מראשו של דמבלדור, הכניס לפיו ולעס. היא קראה בקול מעומעם, גריפינדור! ופלטה חרב. רון התחיל לאבד אוויר. נשימה... נשיפה... נשימה חנוקה... בכל זה, מה שעבר במוחו הוא פנקייק. קחחח! חרב גריפינדור חנקה אותו.

§

רון התעורר בקפיצה מהמיטה. חלום בתוך חלום? יש דבר כזה?. לא משנה. מחשבות כאלה הוא ישאיר להרמיוני. הוא קם, וירד במדרגות. הוא ניסה לטפס במעלה המדרגות החלקלקות למעונות בנות גריפינדור בעוד מייללת האזעקה. שם הופיעה לבנדר בראון, חבושה במצנפת המיון, גדכעית יותר משהייתה מימיה, ורון בין רגליה כרע נפל שכב, ציטט את דבורה: "בין רגליה כרע נפל," באומרו, "הרמיוני, התינשאי לי?" ומושיט ללבנדר קופסת נעליים מסריחה שבתוכה שני צמידים ונזם.
לבנדר זרקה לו את המצנפת בפנים. היא התפוצצה לו בפנים, ומתוכה הופיעה פרופסור מקונגל שהורידה את כל הנקודות מבית גריפינדור. ואז התחילו לקפץ סביבו צורות. מרובע, משולש, מחומש, משושה, משובע, מתומן, תמנון, פנסי פרקינסון, פרסי ג'קסון, בצלצל, עוד אחד, פנקייק. הוא רעב. זה כבר נראה כמו חלום הגיוני. לפחות יותר מהקודם. ואז הגיעה סבתא של נוויל, רוקדת את ריקוד התחתונים עם כובע נשר על הראש. רון התעלף.

§

רון התעורר בקפיצה מהמיטה. הוא ירד במדרגות וראה את כולם יושבים ועושים שיעורים. הארי ניגש אליו ואמר, "מה קורה, חבר? ישנת הרבה." "מה השעה?" רון שאל. "אחת בערך..." "מה?" רון נפל מהכורסה.

בשיעור שיקויים סנייפ זימן אותו לכיתה ואמר: "אני רואה את התסמינים. תכירו כיתה, זהו ילד שלא שם תשומת רבה לשיעור, ובמקום לערבב אזוביון עם כמון, הוא ערבב אזוביון עם כורכום. על אי הזהירות שלך וויזלי, ועל המקרה הנוכחי שבו צרכת סם הזיה, שלוש מאות שישים ואחד מיליארד, מאה עשרים וחמש מיליון, חמש מאות שלושים ותשע אלף, ארבע מאות ושבע עשרה נקודות יורדות לגריפינדור. שזה בעצם כולן."
וזהו כל המעשה, על יום הזוי בחייו של רון וויזלי. טוב, עכשיו נותר לו לחכות ליום שישי. או חמישי. או רביעי. או שלישי. או שני. או שבת. כל דבר חוץ מיום ראשון הנורא. ומה מוסר ההשכל שלנו מסיפור זה? לא לערבב אזוביון עם כורכום? לא. מוסר ההשכל הוא לעולם לעולם לא לחשוב על פנקייק.

הסוף.

הודעה זו נערכה ע"י Lady Stardust ב Apr 4 2022, 17:13 PM

הידד!
אז הסיפור חמוד ויש קצת שגיאות כתיב אבל לא נוראיות מדי
אהבתי את הרעיון של החלום בתוך חלום ואת הגישה הצינית לאירוע ^^

זה וואנשוט נחמד, אבל היו כמה דברים שקצת הציקו לי.

דבר ראשון; החלום השני. השתמשת במאזכר 'הוא' כמה פעמים ברצף, מה שקצת הפריע לי. אם תשנה את זה למשהו אחר (הנער, הג'ינג'י, הגריפינדורי... יש הרבה אפשרויות) זה יראה יותר טוב, לדעתי.

דבר שני; החלק האחרון. היו בו כמה שורות דיאלוג וכתבת אותן מבלי לרדת שורה בכל פעם שמישהו אחר דיבר.
לכן, זה:

אמור להיראות כך:

גם העובדה שהקפיצה לשיעור השיקויים הייתה באותה שורה כמו מה שקרה בחדר המועדון קצת... הפריעה לי, אז אני ממליצה לעשות את זה כך:

ולחלק את זה לפסקאות נפרדות כדי להראות שאלו אירועים נפרדים.

השורה האחרונה, אני מודה, הפתיעה אותי - בצורה טובה, אבל - כי לא ציפיתי לה. בכל מקרה, תהיה בטוח ששיחררתי צחוק מופתע פעם או פעמיים במהלך הקריאה.

החלק קצת הציק לי בעין בגלל השימוש במילה 'פנים' פעמיים ברצף, ואני חושבת שזה יראה טוב יותר אם תשנה אחד מהם ל'פרצוף' או לכל מילה נרדפת אחרת.

חוץ מארבעת אלה, לא באמת היו עוד דברים שהפריעו לי הרבה.
אז בקיצור, זה פאנפיק די טוב ומשעשע. היה מהנה לקרוא אותו ולמרות שהיו כמה דברים שהפריעו לי, זה לא באמת משהו גדול. סליחה אם פגעתי בך איכשהו בתגובה שלי, זו לא הייתה הכוונה שלי.