כן, מבוסס על אבודים.
מומלץ לקרוא.
-------------
איפה אני? תהתה נולנה. רגליה הלכו מעצמן בשבילים נידחים של יער.
הארץ הייתה שוממה ועלתה בנולנה תהיה אם מדובר בשבילי ארץ-השממה-האבודה.
מה אני עושה כאן? היא שאלה את עצמה.
לפתע יצורים הגיחו מולה. יצורים מפחידים ומיוחדים כאחד. היא לא ידעה למה אבל היא פתאום החלה לומר:
''אחיי'' קול דיבורים חרישי נשמע,.
''מי את?'' שאל הקנטאור הזקן ביותר-האם זה אוונדור? ''אלפית? בת אנוש? את לא רצויה פה'' דבריו לא עשו רושם על נולנה שפתאום הרגישה סמכותית ומרוחקת.
''באמת?'' היא שאלה בקול מעט מלגלג ושילבה את ידיה.
''כן'' התעקש הזקן בקול נחוש. היא צחקה צחוק קר שממש לא היה צחוקה הרגיל. אבל אם זה חלום, חשבה נולנה. אני מוכנה לזרום עם זה.
''תראו אתכם, גובלינים, פיות, קנטאורים, בני ים וטרולים'' היא החוותה בידה עטוית הכפפה על כל הנוכחים ''פעם הייתם גיבורי הציווליזציה, אתם הקמת אותה, נתתם לבני האנוש את האש ויצרתם בשביל האלפים את הגלגל, ומה הם נתנו לכם בתמורה?'' היא שאלה.
''זרקו אותנו לארץ השממה'' צעקו כמה יצורים
''ומה אתם רוצים?'' היא הלהיטה אותם בדיבורה וגרמה להם להרגיש כעס נוראי כלפי אלו שלפני חמשת אלפים שנה ויותר היו בני טיפוחם. חבל שהקצינים שלי לא מקשיבים לי ככה, חשבה נולנה.
''נקמה!'' הם ענו לה כהד.
היא חייכה אליהם חיוך מנצח, יודעת שהשיגה את מה שרצתה ''מצוין'' היא אמרה ''בואו אחריי ואני מבטיחה לכם שלא תתאכזבו'' כולם- מהפיות עד לגובלינים התלהבו והלכו אחריי הדמות בברדס.
''אבל זה אבסורד'' ניסה הקנטאור הזקן\אוונדור לשכנע אותם ''מלחמה מול בני האנוש והאלפים לא תעזור לנו. ואיך אתם יודעים בדיוק אם לא ההיפך? אתם לא מכירים אותה, היא בטח תוביל אתכם לשיעבוד''
אך לשווא, אף אחד לא הקשיב לו. הוא נאנח ודהר בחזרה ליער. ''איך אנחנו צריכים לקרוא לך גברת-מושיעה?'' שאלה פיה קטנה בקולה המצייץ.
חיוכה של הדמות נהיה מרושע ונולנה לא ממש הבינה למה. ''תקראו לי הגבירה'' היא אמרה ''הגבירה בברדס''. רגע, אני הגבירה בברדס? ההלם המוזר הזה העיר את נולנה משתנה והיא קמה לתנוחת ישיבה מתנשמת. ''זה היה חלום מפחיד'' היא מילמלה ''מעניין מה הגבירה בברדס חולמת...''

''אסיר מבקש לדבר איתך הוד מעלתך'' אמר הסוהר בקולו האדיש והמשעמם.
''איזה סוהר?'' שאלה הגבירה בעייפות, רק עכשיו היא קמה מהשינה ודעתה לא הייתה צלולה יותר מידי, לקחו לה כמה רגעים לשים לב שהיא לא בתוך גופה שלה.
''איאן גאווין'' אמר הסוהר בקול משועמם כאילו הוא רגיל לכך שאסירים דורשים לדבר עם המלכה.
''איאן?'' שאלה נולנה כאילו היא מפקפקת במה שהיא שמעה הרגע, ''ממתי הוא בכלא?'' היא דרשה לדעת ''ובעוון מה?''. היא תהתה מי זה איאן הזה, אבל המילים נפלטו מפיה.
הסוהר שלף מגילה ''על פי הרישומים הוא בכלא מאז אתמול ובעוון בגידה במולדת''.
ממתי היא מלכה? תהתה הגבירה ונתנה למילים לצאת מפיה: ''אני חוששת שמעולם לא נתתי הוראה לאסור אותו'' היא אמרה בקרירות ''ואתה יודע שרק לי ולאנשים שאני סומכת עליהם בעלי הסמכות''.
הסוהר נראה קצת חושש ''אבל הוד מעלתך... קיבלנו מכתב לאסור את בן האנוש וההוראה הייתה מלווה בחותמת המלכה''
היה נראה שההסבר לא מוצא חן בעיני הגבירה ''הראה לי'' היא דרשה. הוא פישפש במעילו ושלף את המגילה שאמנם הייתה מקומטת במעט אבל לא היה ניתן לטעות בה, היא הכילה את חותמתה של נולנה. ''תוציא אותו מיד'' הורתה הגבירה בקול נסער. בדרך כלל לא הייתה לה בעיה להכניס אנשים לכלא. אבל שוב, היא לא שלטה בעצמה. הסוהר השתחווה ומיהר לצאת מחדרה. היא הכריחה את עצמה להרגע, פתאום הרגישה תחושה מוזרה כאילו יש משהו שחסר לקחו כמה רגעים עד שקלטה במה מדובר, השרשרת שלה נעדרה. צרחה חדה שמעולם לא נשמעה ממנה כעת בקעה מפיה, היא לא ידעה למה היא צורחת בגלל שרשרת שבכלל לא ידעה על קיומה. אבל לפתע התחוור לה שהיא בגופה של נולנה. אם נולנה צועקת ככה, סימן שהשרשרת חשובה, לא?
''זאת שערוריה ממש'' אמרה נולנה\הגבירה בפעם החמישית בעודה פוסעת הלוך וחזור במעגלים. ''זה סקנדל שלא נשמע כמותו, מישהו משתמש בטבעת המלך כדי לחתום על מסמכים בלי רשותי, מסמכים שיכניסו חיילים לכלא. ואז גונבים את השרשרת שלי'' היא אמרה.
''הוד מלכותך השרשרת לא יכלה לצאת משטחי הארמון, היא בטוח נפלה לך... אין סיכוי שמישהו גנב...'' ניסו הקצינים בזה אחר זה להרגיעה את והנסערת.
''אני דווקא לא חושב ככה'' אמר הגנרל גרנץ בקול שקט ומהורהר ''אני חושב שמישהו גנב, ייתכן וזה אפילו מישהו בחדר הזה'' כל הקצינים מחו פה אחד שלא ייכנס להאשמות מיותרות.
הגבירה הנידה בראשה למרות שמצאה חן בעיניה העובדה שעוד מישהו מלבדה אוהב להאשים אחרים. ''ייתכן שזה נגנב פיצ'ר אבל אני בטוחה שלא על ידי אף אחד מהנוכחים כאן'' היא נאנחה ''תורה על הגברת החיפושים בבקשה'' היא אמרה לקצין ולדלבי שהינהנן במרץ. ''ופיצ'ר'' היא פנתה היא פנתה לגרנץ כששניהם היו האחרונים שבחדר. ''אני סומכת עליהם, אבל בכל זאת...'' מצוקה נשמעה בקולה ''תנסה בשבילי לבדוק אם בטעות אחד מהם...'' ממתי היא מתחננת? איכס, הרפיסות הזאת של נולנה דחתה אותה והיא התעוררה בבהלה משתנה. איזה חלום מוזר, מעניין מה נולנה חולמת עכשיו...

ת''ב?