הארידוס||אביה, סיפור בהמשכים

אוקי, זה ממש מוזר.
סוג של פרולוג על החיים שלי ושל קבוצת "הארידוס"
זה סוגשל סיפור אמיתי\מומצא, פשוט מבוסס על החיים האמתיים.

הארידוס:)

"אני לא מאמינה" קראה תהילה כשהגיעה לכיתה.
"מה קרה?" שאלתי בסקרנות מדומה,
"הדודים שלי קנו לי את כל הסדרה של הארי פוטר" היא התלהבה ברמות, אבל אני יותר.
"אני לא מאמינה! באמת?"
"הם הביאו לה את זה בבת מצווה שלה, את היית שם." אמרה אמונה שנכנסה בפתח הכיתה,
"אווו בוקר טוב בלה,______ באמת? שנייה, תני לי להיזכר" אמונה הסתכלה עליי באחד ממבטי ה'נו באמת' שלה.
פתאום, משום מקום עלה לי קטע הזיכרון שאני ותהילה צורחות ביחד כשהם הביאו לה את המתנה.
עכשיו שלא תבינו לא נכון, נזכרתי בזה לא באותו הרגע אלה בשיעור מתמטיקה,
ככה שגם יצאתי סתומה בזה שצרחתי באמצע ההסבר של המורה-"נזכרתי". וגם קיבלתי נזיפה מהמורה ואזהרה על הורדת נקודות במבחן.

בהפסקה:

"פיצי, את ממש אבל ממש מקבלת את התואר הסתומה והרחפנית של היקום' מה פתאום צעקת באמצע הכיתה?"
ירדה עליי אמונה בלי סוף.
"אוקקי, אוקי קלטנו שיצאתי מפגרת, אבל היי נזכרתי שנתנו לתהיל את ה''פ" ניסיתי לגונן על עצמי בכך ששיניתי נושא.
תהילה שהייתה ממש מאחורי והבהילה אותי כהוגן כך שכמעט קיבלתי התקף לב, אמרה-
"משעמם לי שאתן כל הזמן יורדות אחת על השנייה, אפילו עם אתן רק מתבדחות. ממש משעמם."
" יש לי רעיון, בואו נכתוב פאנפיקים נוספים לתקיית ''הארידוס'' ואז שמישהי תיקח את התיקייה אליה הביתה ותפרסם באתר."
אמונה הציעה,
"וואו רעיון טוב, אבל אם נתחיל עם זה שוב בטוח שנגרר שוב -''למה רולינג לא המשיכה לכתוב את ה''פ"
או ל-"למה לעזאזל לילד המקולל קוראים בכלל ה''פ" "
אמרתי בטרוניה,"נוו אביה, זה יהיה כיף-בואי" שכנעה אותי אמונה
"אם את מתחננת אין לי כל כוונה לאכזב אותך!" הכנסתי לה בציניות.
"מצחיק מאוד!" -זאת הייתה דווקא תהילה, "טוב בואו נעלה כבר לכיתה" העירה אמונה.
בכיתה:

אמונה נכנסה לכיתה והוציאה מחברת עבה,"אביה יש לך עט?" שאלה אותי,
"עיפרון גם יעזור?" הצעתי, "כמובן! תודה רבה." השיבה, וכבר החלה לכתוב את הפאנפיק,
היא כתבה כמה שורות ואז קמה מכתיבתה ואמרה לי, תוך כדי שאני מחפשת מחברת נוספת בתוך הבלאגן שבתיקי, "אוו תיראי מה התחלתי לכתוב. נכון זה ספרותי ביותר?!" אמרה בשעשוע. הרמתי את ראשי מהתיק והתחלתי לקרא:
"הוא ישב שם על האבן לא נותן לדמעותיו לזלוג,
הוא חשב שם, על מקודם לא נותן מחשבותיו לאיש,
הוא נשבר שם, על האבן, לא מתאמץ עוד להסתיר את הדמעות"
"פשש א-מ-ו-נ-ה? לא ידעתי שאת כזאת סופרת." אמרתי ברצינות מדומה.
שתינו התחלנו לצחוק ואמונה שקעה שוב בתוך הדפים.
"תהילה?" שאלתי לאחר שיותר מרבע שעה לא התפקעה מצחוק,)

המשך יבוא..
ות''ב?

איי איי איי אבייולה שלנו, פיצי הנהדרת...
יא מצחיקהההה זה טוב
תוסיפי עוד כמה מההארידוסיות

אין עלייך תהיל. בפרק הבא..

דבר ראשון; אין עלייך, דבר שני; המשפט הספרותי הזה 'הוא ישב שם...' אני באמת עשיתי פאנפיק דבר שלישי; זה סופר מגניבבבבב

פרק שני וקצרצור

"מה?" אמרה והסתכלה עלי בתימהון.
"את לא צחקת מלאא זמן אזז צריכים לעזור לך!"
סיימתי להגיד והתחלתי לדגדג אותה "בסדר, בסדר" אמרה תוך כדי הציחקוקים,
"אני רק מסיימת לכתוב את הפאנפיק ואז-
הערה:
מי שלא יודע תהילה היא אלופה בכתיבת פאנפיקים, רוצו לקרוא אותם!
---
שיחררתי אותה, והיא המשיכה לכתוב,
תוך 6 דקות או משהו כזה שהיא לא קמה התחלתי בדיגדוגידה חדשה,
ואז היא קמה מהכיסא..

המשך יבוא..
ות''ב יהיה נחמד

סיפור מעניין. אין לי הרבה מה להגיד כי ברור שהוא כבר בהתחלה ואני לא בטוחה לאן הוא יתפתח, אבל בינתיים נראה שהוא מתקדם בקצב טוב.
מה שכן, הקוצר של הפרק הפריע לי. הוא רק תשע משפטים, ולא מכיל כמעט שום מידע שהכרחי להתקדמות העלילה (למיטב הבנתי. מתנצלת אם זה יהיה משמעותי בהמשך). הייתי שמחה לפרקים יותר ארוכים - משהו באורך של הפרולוג, פחות או יותר.
חוץ מזה זה נראה די טוב. אני ממליצה לך לשלוח את הפרקים לבטא, אבל את לא באמת זקוקה לו בדחיפות וגם בלי ביטוא הם די טובים.
ממתינה להמשך!

בוקר ככל הבקרים...

כרגיל||פרק שלישי

קמתי בבוקר כרגיל,מצלצול השעון המעורר.
וכרגיל המשכתי לישון בשלווה במיטה.
כרגיל, אמא שלי העירה אותי בקריאת:
"אביה! ההסעעה שלך פה!"
וכרגיל השעה רק רבע לשבע.
ממש כרגיל אני ממלמלת:
"עוד חמש דקות"
וכרגיל אמא שלי מניחה לי עד שבע ורבע וצועקת:
"אביה. קומי. עכשיו!
וכרגיל אני חושבת איזה כיף עכשיו בשאר הבתים של ההארידוסיות.

בבית של אמונה:
אמונה פיהקה בקול רם כאשר אבא שלה צעק:
"רוני,אמונה,שמואל,מלאכי, אנחנו צריכים לנסוע לבית ספר"
ממש כרגיל.
אמונה נמנמה עוד טיפה, וקמה.
(כדי שלא יתפסו לה את השירותים)
כרגיל, היא העבירה ספר בחריץ שבדל השנייה של השירותים.
ופסעה לעבר דלת החדר.
כרגיל הידית נשארה לה בידים גם אחרי שהיא סיימה לפתוח את הדלת.
וכרגיל היא החזירה אותה למקומה.
ממש כרגיל היא פסעה לעבר דלת הכניסה לשירותים.
היא נכנסה, כרגיל. התיישבה על השיש, לקחה את הספר והחלה לקרוא.
בערך ברבע לשמונה. כרגיל. היא שמעה את אמא שלה קוראת:
"אמונה, את מעכבת את כולם. צאי כבר.
ואמונה, כרגיל, השיבה לה שהיא עוד מעט יוצאת תוך שהיא הופכת דף בספר...

המשך יבוא...
ותבי''ם זה יהיה נחמד...

כרגיל הידית נשארה לה בידים גם אחרי שהיא סיימה לפתוח את הדלת.

ואווו אביה אני נקרעתתת
טוב ברמותתת
תעשי גם עלי!!!!

תמשיכי גם עלי אביולה

[SIZE=14]אני שואנת אותך אביה ואני לא מדברת איתך לעולםםםםם

אני אמשיך בתנאי שלא יהיה תגובות נזעמות מצד השטן(אהמ אהמ)
אז תערכי ל- אין עלייך אביולה זה טוב רצח!! סתאאםםם חחח מתה עליכן, תוזה רבה על התגובות!

זליס לא יפה מה היא סך הכל עשתה? זה טוב מאוד תיכתבי פשוט על שתינו

צונזר